שלום לכולם. רציתי לספר לכם היום דבר מאוד מיוחד שמלמד אותנו דוד המלך, דוד מלך ישראל. דוד בורח מפני שאול ונמצא במדבר יהודה, ואנשי מדבר יהודה מלשינים עליו לשאול שרודף אחריו להורגו. מספר שמואל הנביא ''וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה''. מכיוון אחד שאול רודף אחרי דוד, דוד מהצד השני. ''וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם''.
עוד רגע זה מצליח לשאול, הוא יתפוס את דוד ויהרוג אותו, חס ושלום, ואז ''וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ''. שאול מקבל ידיעה מודיעינית - פלישתים פה, אין לך ברירה, אתה חייב לעזוב את המרדף אחרי דוד, לעסוק בעניינים החשובים באמת - מלחמה על ארץ ישראל מפני פלישתים. בספר תהילים יש פרק שבו יש הצצה קטנה למה קורה לדוד בלב ברגעים האלה. מספר לנו דוד המלך בפרק ל''א בתהילים: ''וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי'', מה זה בחופזי?
כשנחפזתי, כשברחתי מפני שאול. מה אמרתי? ''נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ''. אומר דוד: היה לי רגע בלב של ייאוש. הרגשתי שעוד רגע שאול תופס אותי. ''אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ''. עכשיו אני יודע ששמעת את התפילות שלי, אבל ברגעים האלה כשהתפללתי, לא ידעתי את זה. יש רגעים שאדם מתפלל לה', והוא לא יודע אם הוא נענה או לא נענה, התפילה עדיין לא נענית. ממשיך דוד המלך ואומר ''אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל-חֲסִידָיו, אֱמוּנִים נֹצֵר ה'".
מה פירוש ''אֱמוּנִים נֹצֵר ה'''? אז מסביר רש''י: 'אֱמוּנִים נֹצֵר ה', ה' שומר את המאמינים בישועתו וסומכים עליו'. זאת אומרת, יש את האדם שמאמין בישועה של ה' עוד לפני שהיא קורית. הוא מצפה לישועה של ה' לפני שהיא קרתה. הוא התפלל, עדיין לא נענה שום דבר, הוא עדיין לא יודע אם הוא נענה או לא נענה. הוא מאמין בה'. האמונה הזאת, ''אֱמוּנִים נֹצֵר ה''', ה' שומר עליו. אומרים חז''ל, (כן, רש''י כותב את הפירוש שלו על בסיס דברי חכמים), 'אֱמוּנִים נֹצֵר ה', אלו שהם אומרים אמן באמונה.
אומר ''מְחַיֶה הַמֵּתִים'', ועדיין לא ראו, ומאמינים שאני מחייה מתים. אומר ''גָּאַל יִשרָאֵל'' ועד עכשיו לא נגאלו אלא לפי שעה', היו גאולות קטנות ואחרי הגאולה היה עוד שיעבוד, 'והם מאמינים שאני עתיד לגאול אותם. הווי 'אֱמוּנִים נֹצֵר ה'. מלמד אותנו רש''י, בעקבות דוד המלך, להאמין בתפילה, ''אֱמוּנִים נֹצֵר ה'''. גם כשהתפללנו והתפילה עדיין לא נענית, עצם האמונה בתפילה גורמת לנו, מזכה אותנו בנצירה, בשמירה של ה'. שנזכה ללכת בעקבות דוד המלך, להאמין בתפילה, ונזכה לראות בישועתו של הקדוש ברוך הוא.