שלום תלמידים יקרים ואהובים שלי. היום אנחנו נלמד על מצווה גדולה מאוד. אתם בטח שואלים את עצמכם - מהי מצווה זו? אקדים ואומר שזו מצווה שכל אחד נתקל בה ביום-יום, והיא - אמירת תודה! כן, כן, אמירת תודה, זוהי מצווה שנראית קטנה, אך היא חשובה עד מאוד, ונראה גם כיצד היא מתחברת לתפילת שמונה עשרה. על כן אספר לכם סיפור קטן על הרב הגאון, מרן הרב אלישיב, שכאשר הוא היה צריך לעבור ניתוח מאוד מסובך על ידי מנתח בכיר בארצות הברית, הוא התעקש לומר תודה, הוא בעצמו וללמוד את הדברים.
ולהגיד איך אנחנו אומרים - Thank you, Thank you, Thank you, והוא התעקש ללמוד את זה. ותלמידיו אמרו לו: "עזוב, לא צריך הרב, אנחנו נגיד את זה במקומך." הרב אמר להם: "לא, מה פתאום, אני אומר למנתח תודה בעצמי." שאלו אותו תלמידיו: "אבל הרב, אצלך כל דקת לימוד היא חשובה עד מאוד, עכשיו לבזבז זמן כדי ללמוד את המילה 'Thank you' ולהגיד לו תודה, למה? בוא תלמד תורה." אמר להם הרב: "לא, מה פתאום, אני אומר לו תודה בעצמי." ובאמת כך היה, הוא למד את המילה 'Thank you', הלך והודה למנתח בעצמו.
ולאחר מכן שאלו אותו תלמידיו, אמרו לו: "טוב, הרב, תלמדנו, למה אתה צריך להודות בעצמך?" ענה להם הרב: "בואו אני אלמד אתכם את זה מתפילת שמונה עשרה. מה בתפילת שמונה עשרה? כל הברכות בחזרת הש"ץ, אנחנו אומרים 'אמן' וזהו. אבל יש ברכה אחת מיוחדת והיא ברכת 'מודים', שמה אנחנו בעצם אומרים בברכה הזאת? אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כל הטוב שהוא הביא לנו, וברכת מודים, מה מיוחד בה? שאנחנו אומרים 'מודים דרבנן'. ב'מודים דרבנן', כל אחד ואחד מהציבור מחוייב להודות לקדוש ברוך הוא בפני עצמו, למה?
כי הכרת הטוב אתה לא יכול להכיר על ידי שליח. אם אדם עשה לי טוב אני חייב בעצמי לגמול לו טובה. אני לא יכול לעשות את זה על ידי שליח כי זה לא יהיה אותו הדבר, כי השליח לא יכול להחזיר לו טובה כמו שאני אחזיר לו טובה". על כן, מלמד אותנו הרב אלישיב שאנחנו צריכים להכיר תודה לכל אחד ואחד. שנזכה להכיר תודה לכל אחד ולרכוש כבוד לכל אחד ואחד, גם לאנשים שנראים לנו ביום-יום מובנים מאליהם, בין אם זה ההורים שלנו שאנחנו כבר לוקחים אותם כמובן מאליו, בין אם זה המנקה, בין אם זה כל מי שנמצא בדרכנו. זוהי, תלמידיי האהובים, המצווה הגדולה מאוד שרציתי ללמד אתכם היום. הכרת הטוב. שאו ברכה.