שלום לכם תלמידים ותלמידות יקרים ואהובים. איזו זכות יש לנו ללמוד ולהתקדש לקראת התפילה, להגיע לתפילה מוכנים, בשמחה ובאהבה. אנחנו נמצאים בלימוד שלנו בפסוקי דזמרא, בפרק קמ''ה, פרק הפותח ב'תְּהִלָּה לְדָוִד' וקרוי בפי כל ''אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ''. למדנו בלימוד הקודם שהפרק הזה הוא מיוחד שאומרים אותו שלוש פעמים ביום, והייחודיות שלו זה שהוא מסודר לפי האלף-בית. היום נלמד על ייחודיות נוספת בפרק. נשאל שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו פותחים את היום שלנו ב''מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ''.
אחרי שאנחנו אוכלים מודים אנחנו לקדוש ברוך הוא. האם רק אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא? מה עם שאר הבריות? אז סיימנו פעם שעברה בפסוק ט' המתחיל באות ט': ''טוֹב ה' לַכֹּל'', ואנחנו מתחילים את האות י', ''יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה''. ''יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ'', כל מעשיו של הקדוש ברוך הוא, שזה בעצם אומר כל העולם, כי כל העולם הוא מעשה ידיו, כולם מודים לקדוש ברוך הוא. אם לדוגמא אנחנו אוכלים ביסקוויט ונפל פירור מהביסקוויט שאכלנו על הרצפה, ובדיוק באותו זמן עברה נמלה וראתה את הפירור הזה, מיד היא אומרת לקדוש ברוך הוא 'תודה.
תודה שהבאת את הפירור עד לפה ואני לא צריכה ללכת ולחפש את הפירור'. ''יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ'', אבל חסידיך, אנחנו, בניו ובנותיו של הקדוש ברוך הוא, אנחנו לא רק מודים, אנחנו לא רק אומרים תודה, אלא ''וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה''. מה זה יברכוך? נראה את המשך הפסוקים, ושימו לב לפעולות שכתובות בפסוקים: ''כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ''.
חסידים הם לא רק אומרים תודה, אלא הם אומרים, הם מדברים, הם מודיעים לכולם את גדולתו של הקדוש ברוך הוא. ''מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר''. כל הזמן, כל ההיסטוריה, הקדוש ברוך הוא הוא לא רק דואג לדברים העליונים, אלא הוא סומך את הנופלים. גם אדם שקשה לו, אדם שצריך עזרה, הקדוש ברוך הוא ''סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים'', לכל מי שצריך שיגביהו אותו, שקצת יתנו לו בטחון, הוא זוקף אותו.
ועכשיו אנחנו מגיעים אל שני הפסוקים הייחודים והמיוחדים של הפרק הזה: ''עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ'', 'יְשַׂבֵּרוּ' זה הכוונה יקוו, מייחלים, למי? אל הקדוש ברוך הוא, ''עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ''. ''וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ'', אתה נותן את הצורך שלהם, את האוכל שלהם, בעיתו, בזמן. וזה הפסוק שכתוב בהלכה, שאם אדם לא כיוון ולא אמר, לא כיוון כשהוא אומר את זה, את הפירוש שלו, צריך לחזור ולומר את זה שוב. ''פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ'', הקדוש ברוך הוא פותח את ידיו ''וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי'' ונותן לכולנו אוכל וחיים כל הזמן, ומה הוא נותן לנו?
''מַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן'', כל חי וחי הוא נותן לו את רצונו, את צורכו. הפסוק הזה כזה חשוב, ואנחנו מנסים לכוון בו כך שעם ישראל נוהג להרים את הידיים כלפי מעלה, ולהגיד ''פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן''. שנזכה בעזרת ה' להתפלל באהבה, ולבקש מהקדוש ברוך הוא, והוא יפתח לנו את ידיו ויתן לנו כל רצוננו.