שלום ילדי חמ''ד החביבים שלי. השנה, בתאריך ה' בניסן, נפטר אבא שלי זכרונו לברכה, ואני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים שקשורים לתפילה, שאבא שלי כל כך אהב להתפלל. אבא שלי היה גבאי במשך שנים רבות בבית הכנסת בנווה שאנן 'משכן שאנן'. הוא דאג לתפילות של שחרית שיתקיימו כסדרן, לבעלי קריאה, וכל מה שנדרש. אבא שלי היה, כמה חודשים לפני פטירתו, במצב מאוד מאוד קשה, והגיע לבית החולים. והרופאים אמרו שזה עניין של כמה שעות, שהוא לא יצליח להחזיק מעמד, אבל הם שכחו שיש בורא לעולם, רופא כל בשר ומפליא לעשות, הקדוש ברוך הוא!
ובזכות התפילות, והתהילים, ולימוד התורה של בני המשפחה ושל עוד ידידים, זכה אבא שלי לעוד ארבעה חודשים של חיים. באחת הפעמים שבאתי לבקר אותו, לקחתי לי גמרא ללמוד וישבתי ליד המיטה של אבא שלי. אבא שלי רוב הזמן ישן. הוא היה מאוד מאוד חלש, ומחובר לכל כך הרבה מכשירים ולחוטים. לפתע אני שומע קול של תפילה, תפילה חרישית שנובעת מתוך הלב. אני מסתכל ואני רואה את אבא שלי מתפלל. הנשמה שלו התפללה לקדוש ברוך הוא. כמה היא שמחה להיות מחוברת אליו.
זה היה מאוד מרגש, ואני התחלתי לשיר עם אבא שלי שירי שבת ושירים של ימים נוראים, ושרנו את 'אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ'. אבל אתם יודעים, ילדים, שכששרים את 'אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ' בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, לא מרגישים לפעמים את העוצמה של המילים, אבל אני ואבא שלי שרנו ''אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים. עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ'', המילים פתאום קיבלו עוצמה. הקדוש ברוך הוא, תעשה עימנו צדקה וחסד ותושיע אותנו, רק אתה יכול להושיע אותנו.
ברוך ה' התפילות התקבלו, ואבא שלי זכה לעוד מספר חודשי חיים. אבא שלי בשלב מסוים בחיים שלו היה משגיח כשרות בבית החולים 'פלימן' בחיפה. הוא היה דואג לאוכל כשר שיהיה לחולים, אבל בנוסף לכך הוא היה עולה למחלקות ומבקר אותם, ומעודד אותם, ומשמח אותם, ומחלק להם דפי פרשת שבוע, ואם היו חולים שאין מי שידאג להם לאוכל, הוא היה מאכיל אותם בשמחה ובטוב לבב. שנה אחת הגיע שמחת תורה, ואבא שלי אמר 'איך אפשר שאותם יהודים לא ישמחו בשמחת תורה?
איך אני יכול לרקוד עם ספרי התורה בביתי עם המשפחה שלי, והיהודים שם, מי ידאג להם שיהיו שמחים?' אבא שלי אירגן קבוצה של חבר'ה מבני עקיבא מ'נווה שאנן', ובמשך שעה שלמה צעדנו, עד שהגענו לשכונת 'רמות רמז', שנמצאת בהר הכרמל, כדי להגיע לבית החולים. למרות שהיה מאוד חם, שמחנו על הזכות הגדולה לשמח את אותם חולים. עברנו בין המחלקות ואספנו את החולים לתפילה החגיגית של שמחת תורה. רובם היו עם כיסא גלגלים. זו הייתה שמחה מיוחדת מאוד, ולאחר מכן לקחנו את ספרי התורה ורקדנו ושרנו...
''תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ'', ובאמת הרגשנו איך התורה משיבה את הנפש של אותם יהודים יקרים שהיו חולים. אנשים במחלקות ששכבו במיטות, בכו וביקשו מאיתנו: 'תביאו לנו את ספרי התורה, אנחנו רוצים לתת נשיקה לספר התורה הקדוש!' איזה מרומם ומרגש היה באותם זמנים. וכשהגענו ל'תפילת הגשם', שמבקשים בשמחת תורה, בתפילת מוסף, על הגשם, אני זוכר את החזן, יהודי קשיש שיושב בכיסא גלגלים, ואיך הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שירדו גשמי ברכה על עם ישראל.
דמעות וגשמים ירדו מכל העיניים של המתפללים כשהוא אמר את התפילה הזאת. תראו, ילדים יקרים, איזו מתנה נפלאה הקדוש ברוך הוא נתן לנו, את המתנה שנקראת תפילה. אני מאחל לכם, ילדים מתוקים שלי, שתזכו תמיד להתפלל באהבה ובשמחה לקדוש ברוך הוא. יהיו הדברים האלה לעילוי נשמת אבא שלי זכרונו לברכה, נוח בן זאב גרינברג. אוהב אתכם מאוד ילדי חמ''ד היקרים.