שלום ילדים! גם היום באתי לאמא שלי לשמוע ממנה, למה אנחנו כל כך שמחים ביום העצמאות? מה כל כך מיוחד? להיות עצמאי זה שיש לך חוקים משלך, וכשאמא שלי הייתה ילדה, אז לא היו לנו חוקים של היהודים, חוקים של מה שעם ישראל חושב שטוב. היו חוקים של הבריטים, ועוד לפני כן היו חוקים של כל כך הרבה עמים, היינו בגלויות, אבל, סוף סוף, במדינת ישראל יש לנו חוק שלנו שהיהודים בעצמם מחליטים על עצמם, עצמאיים, לכן זה נקרא יום העצמאות. אז אמא, את יכולה לספר לנו מה היה כל כך נורא בחוקים של הבריטים?
מה היה נורא? היו כמה וכמה דברים. הדבר הכי חשוב שאני זוכרת, שהיה דבר שנקרא החוק של 'הספר הלבן'. ככה כל החוקים שלהם נקראו, אבל בחוק הזה היו כמה דברים שממש היה אי אפשר להגיד איזה דבר טוב יכול לצאת מזה ליהודים, כי קודם כל הם הלכו לפי מה שהערבים רוצים, ולכן יהודים לא יכולים לעבוד באופן חופשי כמה שרוצים. רגע, אבל זה ארץ ישראל שלנו... כן, אבל אי אפשר. במשך חמש שנים כך וכך יהודים יגיעו, כל פעם קצת קצת קצת, כדי שלא יתפשטו על ארץ ישראל.
זה היה רצונם. אלא שמי יתפשט? הערבים, להם היה... רגע, אבל הם לא רצו שאנחנו נקים פה מדינה? לנו אסור היה אפילו יותר מחמישה אחוז מאדמת ארץ ישראל אסור לנו לרכוש בכלל, חמישה אחוז מכל ארץ ישראל. אמנם הקרן קיימת עכפה אותם, אבל בסדר היא המשיכה לעשות את שלה, אבל זה היה החוק. אסור היה להקים יישובים! אולי שמעתם קצת על יישובים שקמו בין לילה, בנו מבנה עם גג, ואז לפי החוק הבריטי אי אפשר להרוס אותו. זה היה ככה גם אצל התורכים לפניהם, חומה ומגדל.
נכון, נכון! אז גם אצל הבריטים אי אפשר היה... החוק התורכי המשיך בהרבה דברים בכלל, זאת אומרת זה לא חוק שלנו, זה לא חוק בשבילנו, זה חוק בשביל השלטון, והכי טוב שזה יהיה גם לערבים. אז הם לא נתנו, לא כל כך רצו שהיהודים יעלו, ויהודים, אתם יודעים, יהודים היו צריכים לעלות מעפילים בלילה, היו עולים בסתר, ולפעמים הבריטים היו תופסים אותם והם היו בורחים. אבל, אמא, חוץ מהחוקים האלו הם לפחות דאגו לנו? היה מים בברזים? באופן אמיתי היה מים, אני גרתי בירושלים.
היה צינור גדול של מים מאיזה שהוא מעיין, אני חושבת מראש העין זה היה, אם אני זוכרת. אבל בדרך יש הרבה יישובים ערביים, ומידי פעם בכוונה הם היו מפוצצים את צינור המים, ואז אין מים. לא באים ישר לתקן. לא כמו היום שברוך השם יש לנו 'מקורות'. אם יש תקלה במים מתקשרים ל'מקורות', תוך שעה-שעתיים מסדרים הכל, לא? נכון זה היום בחוק שלנו, אבל אצלם מה אכפת להם אם אין מים? אני זוכרת זמנים מאוד קשים שאין מים בברז, יש כבר ברזים אבל מים בברז אין, כי לא מגיעים המים דרך הצינורת.
כמה זמן? חמש שעות? אוו! הרבה יותר מזה, אני חושבת שזה לפחות היה כמה שבועות. שבועות?! שבועות! בלי מים?! בלי מים! אז מה שתיתם? רגע, מה שתינו? היה, טוב, בירושלים יש עוד בארות, אבל גם אותם חילקו, כשבינתיים הערבים תמיד יורים עלינו פגזים, ועומדים בתור בשביל חצי פח מים שמגיע למשפחה, ולפעמים הם גם היו מביאים, עוברים ברחוב עם איזה טנק מים, וגם שם צריך לעמוד בתור ולחכות. טנק זה משהו שיורים בו, לא? לא, לא, אני מתכוונת טנק כזה, מיכל מים גדול, שגם היום לפעמים מביאים לאיזה טיול, או שיש איזה פעילות גדולה ורוצים שיהיה מים לכולם.
אבל אז זה היה חלוקה שחילקו חצי פח מים, זה היה מה שהמשפחה הייתה צריכה להסתדר עם זה לכל הדברים. זה אחד הדברים שהרגשת שזה לא מישהו שדואג לך באמת. ונגיד כשנסעתם בכביש, אז זה היה בטוח ליסוע בכביש? לא, לא בכביש ולא ברגל! לא בכביש ולא ברגל! אני זוכרת שהלכנו ברגל עם אמא שלי, אפשר היה ללכת לכותל, אבל מה שראינו שם בכותל, קודם כל בדרך ירקו עלינו הילדים הערבים, זרקו עלינו, והיה מאוד קשה ללכת בסימטאות, ואף אחד לא מגן עלינו., אין צבא, לבריטים לא אכפת.
כשמגיעים לכותל, אז הכותל הוא כל כך צר וקטן, אסור להביא לשם כיסאות, מותר לשבת רק על הרצפה. או לשבת על הרצפה או לעמוד? או לעמוד, כן, וגם היה תקנה שאסור לתקוע בשופר! זה יותר מאוחר, גם לא הרשו לתקוע בשופר במועד שצריך, שזה במוצאי חג, אבל בכלל להתפלל, בקושי נתנו להתפלל, אבל גם שם לא היה מקום, אי אפשר היה, לא דאגו לזה - לפתח את הארץ, לפתח את הכבישים, לפתח שיהיה אפשרות לעם ישראל, כמו שיש היום ברוך השם. אז ברוך השם, היום יש לנו צבא משלנו, יש לנו חוקים שאנחנו בוחרים אותם, יש לנו היום מים בברזים, חשמל, כבישים, שפע של כבישים, גאולה!
ממש! אני כילדה זוכרת הייתה רק גינה אחת עם נדנדות בירושלים, אז לא דאגו שיהיה גינות, שיהיה לילדים מה לעשות ומה לשחק. יש היום כל כך הרבה ישיבות, בתי ספר, בתי חולים, היום הארץ כל כך מפותחת... ברוך השם שהביאנו ליום הזה, תודה לאל!!!