שלום! אנחנו נדבר היום על "אָז יָשִׁיר", הפסוקים של 'שירת הים' בפרשת בשלח. הפסוקים האלה חותמים את פסוקי דזמרה שאנחנו אומרים בתפילת שחרית. הם כל כך חשובים שתיקנו לומר אותם בעמידה. היום אנחנו נתמקד בפסוקי "אָז יָשִׁיר" מבחינת המראה שלהם, איך הם נראים. אם נפתח ספר תורה, אנחנו נראה שכשמגיעים לפסוקי "אָז יָשִׁיר", המבנה של הפסוקים הוא שונה מפסוקים רגילים, קוראים לזה "צורת השירה": "לבנה על גבי אריח, אריח על גבי לבנה". הלבנה היא ארוכה, האריח הוא קצר, ואז יש לנו שורה ארוכה על גבי שורה קצרה...
שורה ארוכה על גבי שורה קצרה... שורה ארוכה על גבי שורה קצרה... וכך נוצרת לנו שירה, צורה של שירה של "לבנה על גבי אריח ואריח על גבי לבנה". הרווחים האלה באים למסור לנו מסר: יש כאן דברים קשים וחללים ריקים. הדברים הקשים מול החללים הריקים מבטאים את הניגודיות שבין עם ישראל ובין המצרים שרודפים אחריהם. המצרים שרודפים אחרי בני ישראל (הם) מלאים בכח עם מרכבות ברזל, עם עוצמה צבאית, ואילו אנחנו? במה אנחנו באים? אנחנו באים בכוחנו, בפינו - "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה".
יש לנו שירה, יש לנו רוח, יש לנו אמונה. באמת, אם נתבונן אנחנו נראה, שהשירה מלאה ברוח: "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים..." אחר כך יש שירה: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה... אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת", "אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה" ובהמשך: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם", ואחר כך: "בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם". רוח! רוח! רוח! עם ישראל מלא ברוח! לעומת זאת - המצרים מלאים בדברים קשים, בחוזק פיזי: "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם", "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם", "יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן", "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים", "בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן", "בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ".
יש כאן את הרוח מול החומר, הברזל, האבן והעופרת של מצרים - מול השירה, הרוח והאמונה של עם ישראל. כמו שהפסוק אומר: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר". זו התמצית של שירת הים - הכח המצרי חסר האמונה מול עם ישראל שנאזר בגבורה, גבורה של אמונה. ובזכות הדבר הזה, בסופו של דבר, ה' עושה את הנס הנפלא הזה: נס קריעת ים סוף, ומטביע את המצרים במצולות ים. לסיום, רעיון נפלא ששמעתי מהרב נתיב: אם נתבונן בשתי השורות האחרונות של השירה, אנחנו נראה שבשורה אחת לפני האחרונה יש "ים", זה הים שהיינו צריכים לקרוע אותו, ואז בשורה האחרונה הים נמצא משני צידי השורות, ובאמצע יש לנו את בני ישראל שעוברים ביבשה בתוך הים.
אז יש לנו תוכן שעובר לנו דרך מבנה השירה עצמו! הצורה איך שהוא מסודר בקלף ספר התורה, גם משם אפשר ללמוד על המהות של השירה, שירה שמדברת על ניצחון הרוח על החומר, ניצחון האמונה שלנו על החומר של המצריות. להתראות!