-אבא, השכנה ביקשה שנתפלל שתיגמר הקורונה.
-רעיון מצויין, אבל תגידי לה שגם היא תתפלל.
-אבא, איך היא תתפלל? היא בכלל לא יודעת להתפלל, היא אף פעם לא התפללה, היא בכלל לא דתייה.
-בסדר, אבל זה לא אומר שהיא לא יודעת להתפלל, אני בטוח שגם היא התפללה. אני אסביר לך משהו, אסביר גם לילדים: ילדים מתוקים, תפילה, תפילה זה לא רק מה שאנחנו אומרים בסידור, התפילה מתחילה מהלב שלנו. בתוך הלב יש לנו את הנשמה שרוצה שיהיה טוב, מאמינה שיהיה טוב, תמיד מבקשת שיהיה טוב.
רוצה שיהיה יותר רפואה בעולם, יותר אהבה, יותר שמחה, יותר תורה. הנשמה רוצה בטוב ומאמינה בטוב, והיא ככה מתפללת ומעוררת אותנו, יש לנו איזו הרגשה בלב שאנחנו רוצים שיהיה טוב ואנחנו אומרים: "הלוואי, הלוואי שיהיה טוב". ה'הלוואי' הזה שיוצא לנו מהלב ככה, זה תפילה. אותה אנחנו מתפללים ומבקשים מה'. אני אספר לכם סיפור על סבא שלנו, הרב זאב קרוב. יום אחד דוד שלו, שהוא היה אדם לא דתי, היה בבית חולים והתקשר אליו: "זאבי, אני מבקש שתתפלל עליי שאני אהיה בריא".
אז אבא אמר לו: "בעזרת ה' אני אתפלל עליך, אבל תמשיך גם אתה להתפלל כמו שאתה עושה".
-"אני?" הוא שאל אותו, "אני מתפלל? הצחקת אותי. הרי אתה יודע שאני לא כל-כך יודע להתפלל. לא התפללתי מעולם".
-"אני יודע, אני יודע שהתפללת, אני רק רוצה שתמשיך כמו שהתחלת."
-"אתה צוחק עליי? אני התפללתי? מתי?"
-"תגיד לי, לפני שנכנסת לניתוח שעשו לך, לא ככה הרגשת משהו בלב בתקווה שיהיה טוב ואמרת: "הלוואי, הלוואי שאני אצא מזה בריא"? -"בוודאי שאמרתי".
אמר לו הרב, אבא, הוא אמר לו: "זאת תפילה! התפילה הזאת שבתוך הלב שלנו, שאנחנו מרגישים ואופטימיים, ורוצים שיהיה טוב, ומאמינים שיהיה טוב ומבקשים שיהיה טוב, זה הכוח של התפילה." אז גם אתם ילדים, כל אחד ירגיש כשהלב שלו ככה מלא רצון, עם רצון שיהיה טוב בכל דבר, בכל דבר שיש, בכל דבר שמתעורר לנו מתוכנו מהלב, זה הכוח של התפילה ואותה אנחנו מתפללים לה'. הבנת?
-עכשיו הבנתי, אז בוא נתחיל להתפלל.
-מצויין.