שלום לכל הילדים היקרים. קוראים לי אריאל ירד ואני רוצה להסביר לכם היום על ברכת "זוֹקֵף כְּפוּפִים". כל אחד כאשר קם בבוקר, מודה לה' על כך שהוא יכול לקום מהמיטה, להזדקף ולעמוד ישר. אבל מרוב שזו פעולה פשוטה, קשה לכם לדמיין שזה משהו שצריך להודות עליו. אני רוצה לספר לכם על הפציעה שלי לפני עשרים שנה, כאשר הייתי בן שנה ורבע וגרנו בעצמונה שבגוש קטיף. שיחקתי בחוץ ונפלה פצצת מרגמה במרחק של כמה מטרים ורסיסים פגעו בי בראש ובגב. למרות שמצבי היה קשה מאוד, כולם התפללו לרפואתי השלמה, בארץ ובכל העולם.
וזכיתי שהרופאים הצליחו לעשות את הפעולות הנכונות ולהציל את חיי. זה היה נס גדול מאוד. אחרי כמה שבועות שהייתי בבית החולים בטיפול נמרץ, עברתי לשיקום, התחלתי לאט לאט ללמוד לעשות את הכל מההתחלה, כמו תינוק: להרים את הראש, לזחול, לעמוד ובהמשך ללכת. נראה לנו ברור ופשוט להצליח לעמוד, אבל אם ננסה להעמיד משהו שיעמוד ולא יפול, נגלה שזה לא פשוט והוא הרבה פעמים יפול. תחשבו למשל על להעמיד איטריה, זה אפשרי? אבל ה' יצר אותנו שאנחנו מצליחים לעמוד.
בהתחלה זה היה ממש קשה והיו מעמידים אותי על מכשיר שנקרא 'עמידון' וקושרים רצועות, שלא אפול. לבסוף למדתי ללכת ולמדתי אפילו לרוץ, לשחק בכדורסל ולנסוע באופניים. בגלל מה שעבר עליי, אני היום יכול להבין טוב יותר על מה להודות בברכת "זוֹקֵף כְּפוּפִים" וגם בשאר הברכות. כיום אני ברוך ה' לומד בישיבה הגבוהה בשומריה ושמח ומודה לקדוש ברוך הוא על כל הניסים שעשה איתי.