שלום ילדים. צום עשרה בטבת. למה צמים? טוב, ילדים לא צמים. אבל למה מבוגרים צמים? אתם בטח יודעים לענות לי, כי נבוכדנצר התחיל את המצור על ירושלים. "וַיְהִי בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ" של צדקיהו המלך, המלך האחרון של מלכי יהודה, "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" החודש העשירי, כשמתחילים למנות מחודש ניסן זה חודש טבת, ב"עָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" זה י' בטבת "בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ" כל החיילים שלו "על יְרוּשָׁלַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב".
נבוכדנצר עושה מצור על ירושלים, וכך אין יוצא ואין בא, והחקלאים לא יכולים להביא אוכל לירושלים, ויתחיל רעב גדול מאד בירושלים, שבסופו של הרעב, נבוכדנצר יצליח לפרוץ את החומה. החיילים כבר יהיו כל כך חלשים, החיילים של עם ישראל, הוא מצליח לפרוץ את החומה ולהחריב את בית המקדש. אז אנחנו צמים כי זו ההתחלה של כל הצרה. היו עוד דברים שקרו בימים האלו. הרבנות הראשית של מדינת ישראל, אחרי שהקימו את מדינת ישראל, קבעה דבר נוסף. הרבנים, הרב עוזיאל והרב הרצוג, שזכו להיות הרבנים הראשיים כשהוקמה מדינת ישראל, הם זכרו מה היה כמה שנים רק קודם, מלחמה נוראית שבה הגרמנים, ימח שמם, הרגו מיליונים של יהודים, וקבעו מיד אחרי שהוקמה המדינה, מיד הם החליטו, אנחנו ביום עשרה בטבת, שזה יום צום, נוסיף תפילות ונזכור גם את החללים של השואה.
האמת היא שהייתה להם בעיה, כי הרבה אנשים לא ידעו מתי להגיד קדיש. הרי כשאדם נפטר, ביום השנה לפטירתו נוהגים להדליק נר נשמה, נוהגים להגיד קדיש. אבל אנשים אמרו: אנחנו לא יודעים מתי. כל כך הרבה אנשים נהרגו בשואה שלא ידעו מתי הם נהרגו. אמרה הרבנות הראשית: ביום עשרה בטבת תגידו קדיש, תדליקו נר נשמה. אבל לא רק אנשים שלא ידעו מתי מתו קרובי המשפחה שלהם. הרבנות הראשית קבעה שכל משפחה תדליק נר נשמה בעשרה בטבת. כדאי להזכיר לאבא ולאמא.
שכל אדם שיכול להגיד קדיש, יגיד קדיש בבית הכנסת. לא לעילוי נשמת ההורים שלו או סבא וסבתא שלו, לעילוי נשמת אנשים שהוא לא מכיר, כי אנחנו עם אחד ויש משפחות שלמות שנהרגו בשואה ואין מי שיגיד עליהם קדיש. לכן בכל בית כנסת משתדלים לדאוג שיהיה לפחות בן אדם אחד שיגיד קדיש לעילוי נשמת כל האנשים שנספו בשואה. אז מה הקשר בין הנספים בשואה לבית המקדש? הקשר הוא התפילה. הקשר הוא שביום צום, המטרה היא בכלל לא לזכור את בית המקדש או לזכור את השואה.
ביום צום המטרה היא להתפלל, המטרה היא לחזור בתשובה. כשאנחנו נזכרים בצרות שהיו לנו, זה מזכיר לנו שאנחנו צריכים להתפלל על הגאולה. הראל טל, הזמר, מוכן לשתף אותנו בשיר שהוא הלחין, יותר נכון הוא שר במנגינה של הרב קרליבך, אבל מילים נפלאות של תפילה על בית המקדש, מילים של פיוט שנכתב ואומרים אותו מיד אחרי עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, שקוראים, לומדים על עבודת הכהן הגדול, מתפללים שיבנה בית המקדש. אז אין יותר טוב מלהתפלל ביחד עם הראל.
הראל, בוא תתפלל איתנו. תִּתֵּן אַחֲרִית לְעַמֶּךָ.- אחרית הימים אנחנו רוצים, גאולה. תָּשִׁיב מִקְדָּשׁ לְתוכֵנוּ - אנחנו רוצים את בית המקדש. תְּרומֵם הַר מְרום הָרִים - את ההר הגבוה. תְּקומֵם קֶרֶן גְּדוּעָה - קרן האור של עם ישראל שנגדעה בצרות תרים אותה. תִּתֵּן אַחֲרִית לְעַמֶּךָ. תָּשִׁיב מִקְדָּשׁ לְתוכֵנוּ. תְּרומֵם הַר מְרום הָרִים. תְּקומֵם קֶרֶן גְּדוּעָה. תַּצְהִיר מַחֲשַׁכֵּי אִוּוּי. תְּפָאֵר יושֶׁבֶת בָּדָד.
תַּעֲטֶה בָּהּ מְלוּכָה לְבַדֶּךָ. תָּסִיר חֶרְפָּה מֵעִיר. תְּנַעֵר זֵדִים מִזְּבוּלֶךָ. תַּמְצִיא צְדָקָה לַעֲדָתֶךָ. תְּלַבֵּב אֶת רַעְיָתֶךָ. תִּכְרת לָהּ בְּרִית חֲדָשָׁה. תִּיקַר נַפְשָׁהּ בְּעֵינֶיךָ. תְּטַהֲרֶנָּה בְּמַיִם טְהורִים. תַּחֲנֶה בְּעִיר חָנָה דָוִד- העיר שדוד המלך היה בה, אתה ה' תבוא לחנות בה, תבוא לשכון בתוכה. תִּזְקף קומַת תְּמָרָה - אנחנו רוצים להיות עם קומה זקופה. עם ישראל נמשל לתמר. תּודִיעַ לַכּל אַהֲבָתֵנוּ - שכלם ידעו שאתה אוהב אותנו.
תְּהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנותֵינוּ - תביא לנו גאולה, תביא לנו מהרה את הרחמים. ונַאֲמִירְךָ לָנוּ - אנחנו נחשיב אותך כאחד ומיוחד ואתה תחשיב אותנו כעם מיוחד. שנזכה לגאולה השלמה. תּודִיעַ לַכּל אַהֲבָתֵנוּ. תְּהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנותֵינוּ. תִּדְרשׁ גְּאֻלָּה לְגָלוּתֵנוּ. תְּגַלֶּה קֵץ לִקְנותֵנוּ. תַּחֲנֶה בְּעִיר חָנָה דָוִד. תִּזְקף קומַת תְּמָרָה. תּודִיעַ לַכּל אַהֲבָתֵנוּ. תְּהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנותֵינוּ. תִּדְרשׁ גְּאֻלָּה לְגָלוּתֵנוּ.
תְּגַלֶּה קֵץ לִקְנותֵנוּ. תָּבוא מְהֵרָה לְרַחֲמֵנוּ: תַּאֲמִירֵנוּ לְךָ וְנַאֲמִירְךָ לָנוּ: תַּחֲנֶה בְּעִיר חָנָה דָוִד. תִּזְקף קומַת תְּמָרָה. תּודִיעַ לַכּל אַהֲבָתֵנוּ. תְּהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנותֵינוּ. תִּדְרשׁ גְּאֻלָּה לְגָלוּתֵנוּ. תְּגַלֶּה קֵץ לִקְנותֵנוּ. תָּבוא מְהֵרָה לְרַחֲמֵנוּ: תַּאֲמִירֵנוּ לְךָ וְנַאֲמִירְךָ לָנוּ: