חלק א' לפרשת חיי שרה עפרון החיתי הרב אלחנן זילבר וואלה חבר'ה, אתם לא מאמינים, הנה יש לי פה בתוך השקית הזאת, יש פה ארבע מאות מטבעות גדולות, שקל כסף! ארבע מאות שקל כסף! אתם לא מאמינים, אני קיבלתי את זה מאברהם, הזה, האפנדי החשוב הזה, אני קיבלתי ארבע מאות מטבעות כסף! וואי וואי וואי, אני הייתי בבית שלי, פתאום מישהו קורא לי, אומר לי: עפרון, תבוא מהר לכיכר של חברון, למה כל האנשים החשובים, הם קוראים לך לבוא. אה, למה מה קרה? מה היה?
אה, שרה הצדיקה נפטרה. וואי וואי וואי, אני זוכר את שרה, איזה צדיקה הייתה שרה, וואי וואי וואי. איפה הוא מדבר? בכיכר של העיר חברון? מה הוא רוצה? ככה שאלתי, והם אמרו לי שהוא רוצה אותי, עפרון בן צוחר. באתי, ניגשתי אליו, אמרתי לו 'יא אברהם, אתה נשיא אלוקים בתוכנו, מה אני יכול לעשות בשבילך? אני מוכן הכל לעשות בשבילך'. הוא אמר 'אה, אני רוצה לקבור את אשתי במערה שלך'. בהתחלה חשבתי 'ווי איזה מערה, מה מערה?' אה בטח, המערה שלמעלה בקצה של השדה, וואלה זה מערה מפחידה, אני אומר לכם, יש שם שדים, שדים יש שם!
כל פעם אני נכנס, יש שם חושך כזה, וואלה פחד אלוקים. כל פעם נכנס - בורח. ופתאום, הוא אומר שהוא רוצה את המערה, וואלה, היא ממילא לא שווה כלום! אמרתי לו 'וואלה איברהים, אתה תיקח אותה בחינם!' אומר לי 'לא לא, אני רוצה לשלם.' וואלה הייתי משלם, הייתי אומר לו, וואלה, אתה קח חמישה שקלים, לא יותר, אבל מה, אני ראיתי שם בן אדם, הוא מחזיק ארנק גדול בכיס שלו, הוא מוציא הרבה כסף. אז אמרתי לעצמי, 'אולי בחמישה שקלים אני יכול לבקש מאה, בעצם, למה מאה אם אפשר מאתיים?
לא, בעצם, למה מאתיים אם אפשר שלש מאות? לא, למה שלש מאות, אפשר ארבע מאות!' אמרתי לו 'וואלק דודי, אני מוכר בארבע מאות שקל כסף'. לא תאמינו, הוא מיד הוציא את כל השקית הזאת, אתם רואים אותה, הביא לי את כל השקית הזאת, הביא לי את הכל, אמר לי 'וואלה, רק תחתום פה על השדה שאתה מכרת לי'. יש שטר כזה שאני מכרתי לו את השדה ואת העצים ואת המערה, וואלה חתמתי לו והביא לי את כל הכסף הזה. וואלה וואלה, חבר'ה, תראו כמה אני נהייתי עשיר!