שלום לכל התלמידים והתלמידות היקרים. אני דוידי בן ציון, אני מפקד 'מכלול' בחטיבת צנחנים, חוד החנית 55. החטיבה הזאת היא חטיבה עם מורשת מפוארת מאוד, חטיבה שנקראת 'משחררי ירושלים וצולחי התעלה'. אנחנו נמצאים עכשיו בבסיס שלנו בביל"ו, בימ"ח, לקראת פעילות, ואני רוצה לומר לכם, לשתף אתכם באחת החוויות המיוחדות בעבורי כאן במילואים, והיא מתקשרת לחג הסוכות שאנחנו ממש בפתחו. אתם יודעים שאנחנו עברנו, בשביעי לאוקטובר, לפני שנה, בשמחת תורה הגענו ממש לכאן, והתגייסנו מאות חיילים כדי להגיע בזריזות לכפר עזה, כפר עזה שממש בעוטף.
וכשהגענו לכפר עזה, הסתכלתי ימינה והסתכלתי שמאלה, וראיתי את כל החיילים שסביבי - חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים וספרדים, מהצפון ומהדרום, מכל מקום שהוא, והדבר הראשון שאתה חושב עליו זה: וואו, איזה מדהים זה שאנשים מגיעים מכל המגוון של עם ישראל וכל הסוגים, אנשים שהם בעד הרפורמה המשפטית ונגד, אנשים שבעד התיישבות בכל מרחבי הארץ וחלק פחות, כל אחד והסגנון שלו, והגוון המיוחד שהוא מביא לעם היהודי. ואני חושב שעכשיו, שנה אחרי בדיוק, אני נמצא בדיוק באותו מקום, בערב חג הסוכות, ומה שאני לומד זה שאת המצווה הזאת של ארבעת המינים, שאנחנו כל שנה מקיימים בהידור, ולוקחים אתרוג, ולוקחים ערבה ולולב, ולוקחים כמובן את ההדס, וכל אחד מארבעת המינים האלה מייצג גוון אחר בעם היהודי, בעם ישראל.
אלה שהם צדיקים, אלה שעושים חסדים, אלה שעושים מצוות, כל אחד בסגנונו, וגם את האנשים הפשוטים ביותר, ואנחנו לוקחים את כולם ביחד, ואוגדים אותם בארבעת המינים למאגדת אחת, ומנענעים ונוטלים את הלולב ואת הערבה וההדס ביחד עם האתרוג, את המצווה הזאת קיימנו השנה, קיימנו למהדרין. לקחנו את כל הגוונים של העם היהודי, את כל הסוגים שבעם ישראל, ומסרנו ביחד את הנפש כדי לשמור על העם שלנו. אתם יודעים שהמילה ציבור זה ראשי תיבות: צדיקים, בינוניים ורשעים.
כתוב "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" 'רֹבֵץ' זה כאשר המצב הוא הפוך: אז רשעים למעלה ואז הבינוניים באמצע והצדיקים למטה, וצריך להרים אותו, להרים את החמור שרובץ ולהפוך את זה שכולנו יהיו ביחד והצדיקים יובילו, והבינוניים יהיו שם וגם הרשעים הם חלק מהתמונה. אנחנו עם מיוחד מאוד, ואנחנו צריכים להסתכל קדימה לתשפ"ה ולזכור את זה שתמיד נהיה ביחד. כמו שיש לנו אויב אחד, ככה צריך שכולנו נהיה אוהב אחד. הייתי במצעד החיים באושויץ עם הרב ישראל מאיר לאו, שהיה הרב הראשי והוא גם ניצול שואה, והוא אמר לנו: אנחנו אלופי העולם בלמות ביחד, ביחד עוד לא התחלנו טירונות…
ואני קורא לכם, תלמידים ותלמידות יקרים, בואו נאגוד את ארבעת המינים שלנו כל השנה, בואו נהיה ביחד לא רק בשביעי לאוקטובר, אלא בשנה כולה. עם ישראל חי, שנה טובה!