תשובת הנער והרב עובדיה יוסף גדולי ישראל בפרשת ניצבים מאיר כרמלי : שלום ילדים מתוקים! בפרשת 'נִצָּבִים' יש מצווה מיוחדת מאוד, מצוות התשובה. זו מצווה שכולנו, כולנו צריכים כל הזמן לעשות תשובה בעצמנו, לראות מה לא בסדר, מה שלא בסדר לתקן, מה שכן בסדר - להמשיך. בהקשר הזה ישנו סיפור מיוחד, על ילד אחד בשם יעקב שהיה גר בירושלים, שההורים שלו חיו בנפרד והוא חי בעניות גדולה, והרבה פעמים הבטן שלו הייתה רעבה. יום שבת אחד בבוקר יצא לשחק כדורגל עם חברים, בית הכנסת, היה בית כנסת שהיה נמצא ליד מגרש הכדורגל שהם שיחקו בו, ובסיום התפילה יצאו המתפללים מבית הכנסת, ויעקב נתן בעיטה חזקה, לא בכוונה, אבל הכדור פגע בכובע של רב חשוב שיצא בדיוק מבית הכנסת.
ויעקב פחד שעכשיו הרב יצעק עליו ומי יודע מה יקרה, מה הוא יעשה לו. הרב התכופף, הרים את הכובע מהרצפה, שם אותו על הראש, הכובע המהודר שלו, והרב הזה היה הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. והילד שציפה שהרב יכעס עליו, התפלא לראות שקרה בדיוק הפוך. הרב פנה אל הילד שבעט את הכדור, אל יעקב, אמר לו, יעקב, ואמר לילד 'ילד, אתה אכלת ארוחת בוקר היום?' הילד התפלא מאוד, במקום שהרב יכעס עליו הרב שואל אותו אם הוא אכל. והרב פונה אליו ואומר לו 'אולי תבוא לאכול איתי סעודת שבת?' הילד, שהבטן שלו הייתה מאוד רעבה, שמח לשמוע, שמח בכלל שהרב לא כועס עליו, להפך, מחבק אותו ואוהב אותו, ופונה אליו בצורה כזאת יפה ומזמין אותו אליו הביתה, והם ביחד הולכים לבית של הרב עובדיה יוסף.
הילד הזה נכנס ביחד איתו לבית והרב נותן לו סעודת שבת, אוכלים ביחד, שרים שירי שבת, בסוף הסעודה הרב פונה אל הילד ואומר לו 'אני מבקש שמתי שאתה רוצה, מתי שאתה רעב, תיגש אליי, תבוא אליי, תדפוק בדלת, תאכל אצלי סעודה. ואני מבקש שבמוצאי שבת תבוא אליי שוב, אני רוצה להגיד לך משהו'. הילד חזר אל הרב עובדיה יוסף במוצאי שבת, הגיע אליו הביתה, הרב התעניין בשלומו ושאל אותו הרבה שאלות, ואיפה ההורים שלו וכולי וכולי, והרב בסופו של דבר נתן לו שטר כסף גדול, אמר לו 'אני רוצה שתקנה בזה אוכל, שיהיה לך מה לאכול'.
ילדים, הסוף של הסיפור הזה שהילד התקרב מאוד לרב עובדיה יוסף, עזב את בית הספר שלו והלך ללמוד בישיבה, ובסופו של דבר הילד הזה חזר בתשובה, ועד היום הילד הזה מקפיד מאוד ללמוד תורה כל יום ושומר תורה ומצוות. שנזכה כולנו ללכת בדרך הזאת, ולהתחזק בלימוד התורה ובקיום המצוות, שבת שלום