שלום וברכה ילדים יקרים, היום נלמד ונכיר את דמותו של היהודי המיוחד, הרב יוסף קאפח. הרב יוסף קאפח נולד בתימן בצנעא הרחוקה, ובגיל צעיר מאוד הוא התייתם מהוריו, גם אביו וגם אימו נפטרו, והוא נאלץ לגדול אצל סבו, מורי יחיא קאפח, שם הוא למד ממנו את האומנות של התורה. סבא שלו היה המורה הוראה באותה תקופה, והוא ישב ולמד ממנו, וינק ממנו את כל התורה שהוא לימד. לסבו, מורי יחיא קאפח, הייתה שיטה למצוא כתבי יד עתיקים. הוא היה הולך לבית הקברות וחופר במקומות ששם היו מטמינים את הגניזה, ונכנס ומוציא מתוך הגניזה כתבי יד עתיקים, שאלמלא המעשה המופלא הזה, עד היום לא היה אותם בידינו.
הוא היה יושב יחד עם נכדו, הרב יוסף קאפח, ומעתיק אותם מילה במילה. חלק ב': בגיל 26 עלה הרב יוסף קאפח יחד עם אשתו לארץ ישראל. בהתחלה התיישב בתל אביב ועסק בצורפות, למרות שהיה מאוד מאוד אוהב ללמוד תורה, הוא לא רצה להתפרנס ממנה, הוא רצה לקיים את התורה ואת המעשה יחד. "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ", אדם שנהנה מיגיע כפיו, אז הוא רואה ברכה גם בתורתו. לאחר מכן הוא עבר לירושלים ולמד בישיבת 'מרכז הרב', והיה יושב מהבוקר עד הערב בבית המדרש ולא זז ממקומו, עוסק בתורה, בייחוד במשנתו של הרמב״ם, אותו אחר כך זכה לתרגם ולפרש את כל החיבור המופלא שלו.
חלק ג': לאחר שמילא את כרסו בתורה, בש"ס, בפוסקים, הוא נבחר לשמש כדיין בבית הדין הגדול, ושם גילה מחוכמתו ומחכמת הרמב״ם ומחכמת תימן, ועל התפילה הוא אף פעם לא ויתר. מסופר שפעם אחת, כאשר היה חולה ולא הרגיש טוב, אמרו לו בני ביתו 'כבוד הרב, תישאר בבית, תתפלל בבית. מאוד קשה לצאת החוצה, הקור והצינה עלולים לגרום לך להיות חולה.' הרב לא ויתר, הרב יצא, שם על עצמו מעיל ונכנס לרכב, ונסע להתפלל במניין, כמו שהוא רגיל בכל יום. למרות שהיה לו כבר קשה לקום, הרב לא ויתר על התפילה במניין, כי הוא ראה בזה ערך מאוד גדול, מקום שבו שורה השכינה, עשרה מישראל.
גם אנחנו, ילדים צדיקים, נקפיד לעשות את המאמץ להתפלל בית הכנסת, להתפלל במניין, ובעזרת ה' תפילותינו יתקבלו ברצון, אמן כן יהי רצון.