שלום לכם ילדים יקרים ואהובים, מתוקים מדבש ונופת צופים, מה שלומכם? אתם יודעים, ילדים יקרים, בפרשת 'וְזֹאת הַבְּרָכָה', הפרשה האחרונה של תורתנו הקדושה, הפרשה שעוסקת בסוף ימיו של משה ומותו, מספרת התורה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה לעלות להר שקוראים לו הר נבו שנמצא בעבר הירדן המזרחי, שיראה את כל הארץ, ארץ ישראל. אתם יודעים שמשה רבנו מאוד רצה להיכנס לארץ ישראל, אבל לא זכה להיכנס. הוא היה מוכן להיכנס לארץ הנפלאה והקדושה הזאת בכל מחיר, אבל ה' החליט שהוא לא ייכנס לארץ.
הגמרא מספרת על רבי יהודה בן בתירא שהוא היה גר בעיר בשם נציבין, בחוץ לארץ, מצפון לארץ ישראל, מה שנקרא היום מדינת לבנון, בחוץ לארץ. הוא היה חכם גדול שזכה לראות את בית המקדש בתפארתו, והיו לו תלמידים בכל העולם שבאו ללמוד ממנו תורה. אותו זמן, זה היה בתקופת התנאים, היו שני תלמידים, תלמידי חכמים חשובים שקראו להם רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר. הם מאוד רצו ללמוד תורה מרבי יהודה בן בתירא, והחליטו ללכת לחוץ לארץ, לעזוב את ארץ ישראל כדי ללמוד ממנו תורה.
מאוד הייתה קשה להם ההחלטה הזאת, אבל מה הם אמרו? הרי מותר לצאת מארץ ישראל בשביל ללמוד תורה, וגם רבי יהודה בן בתירא חי בתקופה שבית המקדש היה קיים, בוודאי הוא ילמד אותנו המון תורה, נלך אליו. קמו רבי יוחנן הסנדלר ורבי אלעזר בן שמוע והתחילו ללכת לכיוון צפונה של ארץ ישראל. ימים רבים הם הלכו, עד שהם הגיעו לגליל ויצאו מארץ ישראל בדרך לנציבין שבחוץ לארץ. כשהם הגיעו למקום בשם צידון, שמשם עדיין אפשר לראות את ארץ ישראל, הם הפכו את פניהם לכיוון ארץ ישראל ואמרו: 'וואי, זו הפעם האחרונה שאנחנו רואים את ארץ ישראל, ומי יודע מתי נראה אותה עוד פעם...' כשהם הסתכלו על ארץ ישראל מרחוק, התחילו לזלוג עיניהם דמעות, הם התחילו לבכות, והם אמרו: 'איך נעזוב את ארץ ישראל, הארץ הקדושה שהקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותה?
הארץ שמשה רבנו כל כך רצה להיכנס אליה ולא זכה? איך נעזוב את ארץ ישראל? אמנם אנחנו רוצים ללמוד תורה מרבי יהודה בן בתירא, התלמיד חכם העצום, אבל איך נעזוב את ארץ ישראל, הארץ הקדושה והנפלאה, ארץ זבת חלב ודבש? הם בכו ובכו, ובסוף החליטו לחזור לארץ ישראל ולא לעזוב אותה. הם חזרו לארץ ישראל ולמדו תורה מפי חכמי ארץ ישראל, שנאמר "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ͏ִם". ילדים יקרים, יהי רצון שנזכה שלעולם לא נעזוב את ארץ ישראל, כמו בני היקר הראל שרביט, שמסר נפשו על קדושת העם והארץ, שמעולם לא עזב את ארץ ישראל.
ארץ ישראל - "אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה יְקָרָה חֲמוּדָה, לְתוֹרָה וּתְעוּדָה תִּקָּרֵא דְרוּשָׁה". להתראות ילדים יקרים, מתוקים מדבש.