שלום ילדים יקרים, שלום צביקה, מה שלומך? אני גאון! אתה מה? אני חכם! אתה חכם, איזה יופי, למה? תסתכל! וואו, יש פה מבחן. היי, כתוב פה שקיבלת מאה במבחן? כן בטח, ואתה יודע מה? מה? אני היחיד שקיבלתי בכיתה! באמת? רק אתה קיבלת? וואו! כי אני הכי חכם ואני הכי חכם! צביקה... מה? זה לא כל כך יפה. מה? זה לא כל כך יפה להשוויץ. אז מה? שכולם ידעו שאני הכי חכם בכיתה, ואני יודע יותר טוב מכווווולם! צביקה, נו באמת. מה? כדאי לך דווקא להיות צנוע ופשוט.
למה? תדע לך, זה מידות מאוד מאוד טובות, זאת מידה טובה- מידת הענווה, לא להשוויץ על כל דבר. אפילו, אתה זוכר שבפרשת 'נֹח' היה מבול? כן, בטח. אז יש לי אפילו סיפור שקשור לגשם. באמת? כן, סיפור שקשור לגשם, ומהסיפור הזה אפשר ללמוד כמה חשוב להיות צנוע ולא להשוויץ. באמת? אני רוצה לשמוע. בשמחה. אז בוא רגע חמוד, תשב פה, ואני אתחיל, אתה תקשיב לסיפור. פעם אחת, ילדים, היה איש פשוט וצנוע, קראו לו רבי יונה. רבי יונה היה צדיק, התפילות שלו היו כל כך כל כך חשובות, אבל הוא לא סיפר את זה לאף אחד, הוא לא השוויץ, הוא ידע שה' אוהב את התפילות שלו.
יום אחד, הנה, יום אחד אמרה לו אשתו: בעלי, אני בבעיה גדולה. אני, אני צריכה לחם ואין. באמת? כן, אני צריכה ירקות ואין. באמת? כן, בגלל שיש בצורת ואין גשם, והחכמים מתפללים, מתפללים ולא נענים. אוי! אשתי, אני אלך לחפש את האוכל. רבי יונה התכוון להתפלל. הוא לא רצה שידעו שהוא הולך להתפלל. הוא לקח שק והוא הלך לדרכו. הוא עבר בשוק וראה שכל האנשים כל כך עצובים. הוא המשיך ללכת עד שהוא הגיע אל היער. הוא הניח את השק ביער, הוא התחבא מאחורי אבן, הרים ידיים לשמיים ואמר בלחש: הקדוש ברוך הוא, עם ישראל, בניך, הם צריכים מים, הם צריכים גשם, בבקשה תרחם עליהם!
פתאום, טיפ-טיפ-טיפ, טיפות התחילו לרדת על רבי יונה. הקדוש ברוך הוא מיד שמע את תפילתו. רבי יונה יכל לרוץ ולהגיד 'יש! הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי!' אבל הוא החליט להיות צנוע, הוא לקח את השק והלך אל ביתו, הוא נכנס אל הבית ואמר: אשתי, לא קניתי שום דבר, כי ראיתי שמתחיל לרדת גשם, ועוד מעט יגדלו הירקות, ויהיה יותר זול, אז עדיף שלא לקנות. ואולי, אולי ילדים, אתם יודעים, תראו איך רבי יונה היה צנוע. אולי בזכות הצניעות שלו, אולי בזכות הענווה שלו, הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתו. מה אתם אומרים ילדים? תודה רבה לכם!