סַבְלָנוּת לְכָל יֶלֶד (- קצת יותר גדול) בִּמְסִבַּת פּוּרִים אֵצֶל הָרַב אֵלִיָּהוּ זצ"ל הָרַב שָׁלוֹם פִּינְצ'וֹבֶר רַב בֵּית הַסֵּפֶר "עֻזִּיאֵל" קִרְיַת שְׁמוֹנָה שלום ילדים יקרים, שלום ילדים אהובים. הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהיה הרב הראשי לישראל "הראשון לציון", שהיה רב מאוד מאוד חשוב, ופעל ודיבר ונפגש עם אנשים חשובים, עם ראשי ממשלה, עם שרים, עם רבנים חשובים, ידע להתייחס יפה וברגישות גם לכל אחד ואחד, וגם לילד קטן.
הנה דוגמה של סיפור: פעם בליל פורים, הייתה שמחה גדולה בבית של הרב מרדכי אליהו. הרבה אנשים באו לשמוח בקדושת שמחת חג הפורים, לפגוש את הרב הקדוש, לקבל מהקדושה שלו, לשמוע ממנו דברי תורה, להתברך ממנו ולשמוח יחד עם כולם. הייתה שמחה מאוד גדולה, עד שכבר התחיל להיות ממש ממש מאוחר, ומישהו מבני המשפחה אמר איזה רמז, שאולי כדאי ללכת לישון כי מחר בבוקר, בפורים, צריך לקום מוקדם לתפילה ולהספיק הרבה הרבה מצוות של פורים. אנשים הבינו והתחילו לצאת, ואז, פתאום הרב שומע בכי, מי בוכה עכשיו בפורים?!
הרב מסתכל ורואה ילד קטן בוכה, והוא קרא אליו ואמר לו: "ילד, בוא אליי, למה אתה בוכה? פורים היום, צריך לשמוח!" והילד בכה ואמר: "הרב, החרב שלי, של התחפושת שלי נשברה לי..." הרב לא אמר לו: "טוב, לא נורא, שאבא יקנה לך חדשה" או משהו אחר כזה. הרב אמר לו: "בוא אליי, בוא נראה אולי אפשר לתקן אותה". הרב התייחס אליו בעדינות וברגישות. ביחד הילד והרב הלכו למטבח, הרב הדליק את הגז, את האש, והראה לילד איך הוא מתקן עם החום של האש את שני החלקים של החרב, והילד היה ממש שמח לראות שהרב מתקן לו את החרב, וכך הרב דאג שהילד יצא מביתו שמח ומאושר.
ככה הרב היה רגיש לכל אחד ואחד. גם אנחנו ניקח את המידה הטובה הזאת ונתייחס יפה לכל אחד, לכל אחת, בעדינות וברגישות. בעזרת ה' נהיה טובים יותר, יותר ויותר. להתראות. שְׁאֵלוֹת לְמַחֲשָׁבָה וּלְדִיּוּן: בַּסִּפּוּר אָנוּ מְגַלִּים לְפָחוֹת שְׁתֵּי תְּכוּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁל הָרַב. חִשְׁבוּ מָהֵן? הַאִם גַּם אַתֶּם מְסַיְּעִים לְיֶלֶד צָעִיר שֶׁזָּקוּק לְעֶזְרָה? הַסְבִּירוּ לָמָּה הַמַּעֲשֶׂה מַרְאֶה עַל עֲנָוָה גְּדוֹלָה שֶׁל הָרַב.