שלום לכולם. אנחנו עומדים לפני פרשת "קֹרַח". בפרשת קורח מסופר על מחלוקת גדולה שהיתה לקורח עם משה רבינו. מחלוקת שבסופה, קורח ועדתו, שחלקו לא לשם שמיים, מקבלים עונש חמור, חלקם נבלעים באדמה, וחלקם נשרפים באש שיוצאת מאת ה'. לשלב פה את ההקראה אני רוצה לספר סיפור מימינו אנו על מחלוקת, ונלמד מזה. מסופר על הרב פלמן מבני ברק, זכר צדיק לברכה, שהיתה לו שמחה לאחד מבני משפחתו, בר מצווה, ומחוץ לאולם השמחות היו שני שכנים שהתחילו לריב, להתווכח על איזה עניין.
התווכחו בהתחלה בשקט, כל אחד היה משוכנע בדעתו. לאט לאט עלה הקול שלהם ועלה, ועלה, ועלה, התחילו צרחות, והאנשים מהמרפסות אמרו להם להיות בשקט ולהירגע. הם לא נרגעו, הם היו כל-כך עסוקים בויכוח שלהם, עד כדי כך הם התלהטו שאחד הרים אבן ורצה לזרוק על החבר שלו. בצדדים עמדו אנשים סקרנים, הסתכלו, חלק צחקו איך אנשים מבוגרים ככה מתנהגים, חלק הסתכלו בהשתאות. יצאו שתי רבניות צדיקות מהשמחה של הרב פלמן, וניסו לשכנע אותם, ואמרו להם: "איך יהודים ככה רבים?!
יהודים מבוגרים?! שיירגעו". הם לא הקשיבו, הם היו בתוך ההתלהטות שלהם, בתוך הזה… ואז מהשמחה של הרב פלמן יוצאים שני ילדים, גם הם ראו את הילדים האחרים יוצאים לראות את המריבה הגדולה, מעניין. והרב פלמן פתאום רואה את הילדים יוצאים החוצה, יוצא אחריהם, והוא רואה את הוויכוח האדיר שקורה שם, ואז הוא צועק: "אש! אש! להתרחק מהאש!" ולוקח את שני הילדים וגורר אותם בחזרה לאולם, "זה מקום מסוכן אז צריך להתרחק". טהאנשים ראו שהרב פלמן הצדיק קורא: "אש!" בכוונה שלמה, כולם ברחו משם, התרחקו, ואז היהודים האלה שרבו, הסתכלו וראו, והתביישו במעשים שלהם, ואז הם נרגעו.
מה המסר? אנחנו צריכים להתרחק מהמחלוקת, כמה שיותר להתרחק ממריבות. ואם אנחנו רואים מריבות, אנחנו לא צריכים ללבות את המריבה, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עוזרים למריבה לשקוט, שלא תהיה מריבה. כמה שיותר להתרחק מהדבר הזה, לעזור שיהיה שלום בין אנשים. זה המסר, להתרחק כמה שיותר מהמחלוקת ולאהוב את השלום. שתהיה שבת שלום.