📚 כל השיעורים

🍭 עומקו של מזמור לתודה

למה אומרים את מזמור לתודה בעמידה, למה הוא דווקא הפרק המאה בתהילים, ואיך מקופלים בחמשת פסוקיו כל יסודות היהדות.

🎧 השיעור המלא בהקלטה
מהירות:⬇️ הורדת ההקלטה
פרק א · מזמור שאומרים בעמידה

🔭 מקרוב זה נראה אחרת

"מִזְמוֹר לְתוֹדָה, הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" — מזמור שכולנו מכירים ואומרים בתפילה בכל בוקר, אחד המזמורים. אבל כמו הרבה דברים: כשמסתכלים עליהם מרחוק הם נראים בצורה אחת, וכשמסתכלים מקרוב הם נראים קצת אחרת.

כתוב שאת מזמור לתודה צריך לומר בעמידה. ועל אילו דברים אנחנו מוצאים שעומדים? על שירת הים כתוב שאומרים אותה בעמידה — דבר חשוב. כשקוראים את עשרת הדיברות עומדים; בשמונה עשרה עומדים. בדברים מיוחדים, בעלי חשיבות מיוחדת — עומדים; דברים פחות חשובים אפשר לומר גם בישיבה.

אם כתוב על מזמור לתודה שאומרים אותו בעמידה, סימן שהמזמור הזה אינו כמו כל המזמורים שאומרים אחריו בפסוקי דזמרה — שבוודאי חשובים — אלא יש לו ייחודיות, חשיבות מיוחדת, שבגללה צריך לומר אותו בעמידה. אבל שבעים פנים לתורה.

מזמור לתודה אומרים בעמידה, כמו שירת הים ועשרת הדיברות — סימן שיש לו חשיבות מיוחדת.

פרק א · מזמור שאומרים בעמידה

♾️ הקורבן שלא ייבטל

דבר שני: כתוב שלעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים, חוץ מקורבן תודה. כלומר, בקורבן תודה יש משהו מיוחד, שבזכותו יהיה קיים גם לעתיד לבוא. שוב אומרים כאן משהו מיוחד. מה הוא?

לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה — עוד סימן שיש בתודה משהו מיוחד.

פרק ב · סוד הפרק המאה

💯 ה"מגלה עמוקות": הפרק המאה

נקדים לכך את מה שראיתי בשם ספר "מגלה עמוקות" על המזמור הזה. אומר ה"מגלה עמוקות": המזמור הזה הוא פרק ק', הפרק המאה. כמה ברכות תיקן דוד המלך? מאה ברכות בכל יום. יש משמעות מיוחדת למספר מאה — מאה ברכות זה דבר מיוחד. לדבריו, קבעו את המזמור הזה כמזמור המאה כי יש לו חשיבות מיוחדת. הוא מסביר זאת לפי דרכו, ואלה דברים עמוקים.

מזמור לתודה הוא פרק ק' בתהילים, ויש משמעות מיוחדת למספר מאה — כמו מאה הברכות שתיקן דוד המלך.

פרק ב · סוד הפרק המאה

🔢 המהר"ל: מאה — מספר שמימי

אבל אני רוצה להסביר גם בשפה קרובה יותר אלינו. למהר"ל, כידוע, יש תורת המספרים, ובהרבה מקומות בספריו הוא מסביר את העומק של כל מספר: יש דברים שהם שבע, יש דברים שהם שמונה, ולכל מספר משמעות משלו. והוא כותב בכמה מקומות שמאה הוא — כך לשונו — מספר ששייך לשמיים. מספר שמימי, של דברים רוחניים — זה מאה.

ולמה? כשהתורה רוצה לומר דבר שלם: שבע, שמונה, תשע — אינם שלמים, אלה יחידות. עשר הוא מספר שלם, אין יותר מעשר; אחר כך זה עשר ועוד אחד — אחת עשרה, עשר ועוד שניים. אבל עשר, הוא אומר, אינו ריבוע מלא; ריבוע מלא הוא עשר על עשר — מאה. אין זו סיבה, אלא פשוט רצו להראות לנו שמאה הוא דבר שלם, וזה מדגים לנו את הדבר. ולכן בדברים רוחניים יש למאה משמעות מיוחדת, ומכאן עניין מאה הברכות.

עשר הוא מספר שלם, ומאה — עשר על עשר — הוא "ריבוע מלא": מספר ששייך לשמיים, לשלמות רוחנית.

פרק ב · סוד הפרק המאה

📏 מאה כסף ומאה אמות

הוא מביא: מוציא שם רע — "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף". למה מאה כסף? כי הוא פגם בדיבור הרוחני שלו, ולכן עליו לשלם מאה כסף.

ועל אדם הראשון כתוב שהיה מקצה העולם ועד קצהו, והקדוש ברוך הוא הניח את ידו עליו ומיעטו — כך כתוב בגמרא — עד גובה מאה אמות. מה משמעות המאה? שעדיין נשאר רוחני.

כלומר, כשרוצים לומר על דבר שהוא שלמות — קומה שלמה, מבנה שלם, דבר רוחני שלם — אומרים מאה. מזמור לתודה מסיים את מאת המזמורים הראשונים של ספר תהילים. מאה ברכות, מאה מזמורים — זה מסיים קומה שלמה. יש במזמור הזה שלמות מסוימת, ולכן הוא פרק ק'.

זה מה שאומר ה"מגלה עמוקות": קבעו אותו כפרק המאה כי יש בו חשיבות ועומק מיוחדים. הוא מסכם הרבה מיסודות היהדות — הרבה מיסודות היידישקייט מקופלים בפרק הזה, ותכף נראה אותם לאט לאט. ממילא מובן שכשאומרים את מזמור לתודה — עומדים. זה לא סתם פרק. כמו ששירת הים היא שירה של אמונה, של קרבה אל הקדוש ברוך הוא, ולכן עומדים ואומרים אותה בשמחה — כך מזמור לתודה מקפל בתוכו הרבה מיסודות האמונה והיהדות, ולכן קבעו לומר אותו בכל יום, ואומרים אותו בעמידה.

מוציא שם רע משלם מאה כסף, ואדם הראשון מוּעט למאה אמות — מאה הוא קומה שלמה, ומזמור לתודה חותם את מאת המזמורים הראשונים.

פרק ג · יסודות האמונה בחמישה פסוקים

😊 תרועה, שמחה ורננה

ועכשיו נתבונן לאט לאט בתוכו.

"מִזְמוֹר לְתוֹדָה, הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" — זו תרועה. מהי תרועה? אומרים כאן מפרשי הפשט, הרד"ק וה"מצודת דוד": "הריעו" — על כי תראו את נפלאות ה' והנס שנעשה לנו. כלומר, תרועה — פרסמו לכולם.

"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" — יסוד אחד יש לנו כאן. כשמתבוננים בנפלאות הבורא, באמונה, בכל הדברים האלה — לאן זה מביא? לעשות את עבודת ה' בשמחה. ועבודת ה' בשמחה אינה דבר של מה בכך. בתוכחה, בקללות, נאמר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה" — בגלל שלא עבדת את ה' בשמחה באות הקללות של פרשת כי תבוא. אם כן, השמחה היא עבודה חשובה: "עבדו את ה' בשמחה".

"בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" — רננה היא לשבח, לרנן ולפאר כל הזמן, כסדר, את הקדוש ברוך הוא. איך אנחנו עושים זאת? בתפילות. משבחים ומפארים כל הזמן — אלה התפילות.

"הריעו" — פרסמו לכולם את נפלאות ה'; ועבודת ה' בשמחה אינה דבר של מה בכך — בגלל היעדרה באות הקללות.

פרק ג · יסודות האמונה בחמישה פסוקים

🏺 "הוא עשנו ולא אנחנו"

"דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים" — אמונה. דעו שהקדוש ברוך הוא הוא האלוקים: תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. התבוננו שלקדוש ברוך הוא יש את כל הכוחות כולם.

"הוּא עָשָׂנוּ" — יסוד נוסף: אנחנו יצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא. הוא עשה אותנו, והוא עשה את כל מה שיש לנו.

"וְלֹא אֲנָחְנוּ" — הכתיב הוא באל"ף. הקדוש ברוך הוא עשה אותנו ואת כל מה שיש לנו; אנחנו לא עשינו שום דבר. כל מה שיש לבן אדם — בית, משפחה, פרנסה, מעמד — לא אנחנו, הוא עשנו.

והקרי: "וְלוֹ אֲנָחְנוּ" — הכול שייך לו. איננו בעלי הבית על עצמנו, ואיננו בעלי הבית על כל הרכוש שלנו, כי בתחילת תפילת שמונה עשרה אנחנו אומרים "קונה הכול". מה פירוש "קונה הכול"? הקדוש ברוך הוא יצר את הכול, ולכן קנה אותו — הוא שלו. מי שעושה דבר — קונה אותו. "הוא עשנו ולא אנחנו", וממילא "ולו", בוי"ו — אנחנו שייכים לו. הנה יסוד נוסף.

לפי הכתיב — לא אנחנו עשינו דבר; לפי הקרי — "ולו אנחנו", הכול שייך לו, "קונה הכול".

פרק ג · יסודות האמונה בחמישה פסוקים

🐑 עמו וצאן מרעיתו

"עַמּוֹ" — הקדוש ברוך הוא לקח אותנו, את עם ישראל, להיות עמו. מלבד מה שיצר את כל העולם — את הסינים, את האמריקאים, את כולם הוא יצר — אותנו, את עם ישראל, עשה עמו. הוא גילה כלפינו קרבה מיוחדת: אנחנו עמו.

"וְצֹאן מַרְעִיתוֹ" — כמו רועה שיש לו צאן ודואג להם: מוליך אותם למקום שיש בו שמש, למקום שיש בו מרעה, למקום שיש בו מים. אנחנו צאן מרעיתו, והוא נוהג בנו כרועה המוליך את הצאן: שולח אותנו, שומר עלינו, שתהיה לנו פרנסה, שתייה ושמירה. אנחנו עמו, וקירב אותנו אליו כסדר צאן מרעיתו; הוא רועה אותנו יום יום, וכמו רועה ששומר על הצאן — כך הוא שומר עלינו, כמו שהגמרא אומרת.

מכל העמים שברא, את ישראל עשה לעמו, והוא רועה אותנו יום יום כרועה שמוליך את צאנו למרעה ולמים.

פרק ג · יסודות האמונה בחמישה פסוקים

🚪 משער לחצר

וממילא: "בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה". יש שער ויש חצר, אומר המלבי"ם. השער הוא רק הכניסה, הצעד הראשון; החצר — כשנכנסים יותר פנימה.

"בואו שעריו בתודה" — אתה מתחיל להודות על מה שקיבלת; עשית את הצעד הראשון ונכנסת לשער. אחר כך אתה בתוך החצר: "חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה" — אלה השבחים לקדוש ברוך הוא. קודם כול על מה שנוגע אליך: התחלת להודות, עשית את הפסיעה הראשונה ונכנסת פנימה. ועכשיו, כשאתה בתוך החצר ונכנסת לעניין — תהילה: מהללים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא על עוד ועוד דברים.

"הוֹדוּ לוֹ" — הודו לו על כל מה שקיבלתם; "בָּרְכוּ שְׁמוֹ" — על כל דבר.

לפי המלבי"ם, תודה היא השער — הצעד הראשון, על מה שקיבלת; ותהילה היא החצר — שבח על עוד ועוד דברים.

פרק ג · יסודות האמונה בחמישה פסוקים

🤝 טוב שאינו נפסק

"כִּי טוֹב ה'" — הקדוש ברוך הוא טוב, ו"מחוק הטוב להיטיב", כך אומר הרמח"ל. הוא טוב, וכל מה שהוא רוצה כל הזמן הוא רק להיטיב — לתת ולתת ולתת. לכן "לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", בלי הגבלה. לא שקיבלנו במקרה טובה כלשהי. אדם תרם פעם משהו, עשה טובה — ועושים מזה רעש ופרסומת: הוא היטיב פעם עם מישהו, עשה חסדים. הקדוש ברוך הוא טוב, ולכן לעולם חסדו — הוא נותן בלי הפסקה.

"וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ" — "אמונתו" היא הביטחון, אומר רש"י: אתה יכול לבטוח בו בלי הפסקה. בטחת בפלוני: כשהיה לו טוב — היטיב איתך; כשאין לו מצב רוח — אינו מיטיב; היה לו כסף — נתן; הפסיד בבורסה — הפסיק לתת. הקדוש ברוך הוא — "טוב ה'", ומחוק הטוב להיטיב, "לעולם חסדו, ועד דור ודור אמונתו".

מחוק הטוב להיטיב, ולכן חסדו לעולם; ואפשר לבטוח בו בלי הפסקה — לא כמו אדם שנותן רק כשיש לו מצב רוח או כסף.

פרק ג · יסודות האמונה בחמישה פסוקים

🧱 כל היסודות במזמור קטן

מה שמענו כאן? מזמור כה קטן, מן המזמורים הקטנים ביותר — חמישה פסוקים. ובתוך חמשת הפסוקים האלה מקופלים כל יסודות היהדות: שה' הוא האלוקים; שהוא בחר בנו לעם; שהוא משגיח עלינו; שאנחנו יכולים לבטוח בו; שהוא מיטיב; שצריך לעבוד בשמחה; ולרנן לקדוש ברוך הוא. כל יסודות היהדות נמצאים בתוכו!

לא בכדי זה פרק ק', שחותם וסוגר את מאת הפרקים הראשונים, ולא בכדי אומרים אותו בעמידה. הכול מקופל כאן.

בחמישה פסוקים קצרים מקופלים כל יסודות היהדות — ולכן זה פרק ק', ולכן אומרים אותו בעמידה.

פרק ד · ארבע אמות של הלכה

📖 "הריעו לה' כל הארץ" — הלכה

מה חסר בכל זה? תורה. אומר ה"מגלה עמוקות": "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" — ראשי תיבות "הלכה". וכפי שראיתי בספר הזה, מביאים זאת עוד כמה וכמה מגדולי הקדמונים, ובהם רבי שמואל ויטאל, בנו של רבי חיים ויטאל: "הריעו לה' כל הארץ" — ראשי תיבות "הלכה".

"אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". כלומר, כל המזמור הזה — היכן הוא עומד, מה מקומו? בארבע אמות של הלכה.

פירוש הדברים: לכל הדברים האלה אי אפשר להגיע בלי תורה. הגמרא במגילה מספרת על אחד האמוראים שהיה לומד במקום אחד ומתפלל במקום אחר; כיוון ששמע ש"אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד", התפלל במקום שבו למד. מה פירוש הביטוי "בלבד"? מה נקרא "אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו"? פירוש הדבר: המקום שבו אפשר להשיג את הכול, לחיות את כל יסודות האמונה בקדוש ברוך הוא — הוא ארבע אמות של הלכה.

ראשי התיבות של "הריעו לה' כל הארץ" הם "הלכה" — וכל המזמור עומד במקומו רק בארבע אמות של הלכה.

פרק ד · ארבע אמות של הלכה

💧 בלי הלכה — הכול יבש

אדם שאינו נמצא בארבע אמות של הלכה יכול לשמוע הרצאות על אמונה ועל הפילוסופיה שלה בלי סוף, וזה לא יחזיר אותו לשום דבר ולא יקרב אותו — הוא יישאר רחוק. גם אם יהיה שומר תורה ומצוות, הכול אצלו יהיה יבש; וזה בדוק ומנוסה.

אדם שקשור לארבע אמות של הלכה, שחי את הלחלוחית שיש בבתי המדרש — איתו אפשר לדבר על אמונה, על שמחה בעבודת ה', על הכול. כשבן אדם אינו בארבע אמות של הלכה — הכול יבש. לכן "אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה".

אדם שאינו בארבע אמות של הלכה יכול לשמוע אינסוף הרצאות על אמונה, והכול אצלו יבש; מי שחי את לחלוחית בית המדרש — איתו אפשר לדבר על הכול.

פרק ד · ארבע אמות של הלכה

🕯️ ובשבת — מזמור שיר ליום השבת

ונוסיף: את המזמור הזה אומרים בכל יום. ביום אחד לא אומרים אותו — בשבת. בשבת נתנו במקומו את "מזמור שיר ליום השבת". כלומר, את אותם מסרים שהמזמור הזה אמור לחזק בנו במשך השבוע, מחזק בשבת המזמור של השבת.

כי מהו "מזמור שיר ליום השבת"? "טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן". ואחר כך יש בו גם את כל האמונה — אמונה שהקדוש ברוך הוא שומר ומגן, וחידוש הבריאה. מהי שבת? חידוש הבריאה. בשבת מקבלים את אותם דברים מכיוון השבת: במשך השבוע אנחנו מקבלים אותם מתוך התורה, ובשבת — מתוך השבת, והשבת מחזקת אותנו בדברים האלה.

זה מה שרציתי לספר היום. זה מזמור שאומרים יום יום, והוא כמעט נעלם — רק מתחילים, ומיד הוא חולף. וכאן אנחנו שומעים כמה גדול המזמור הזה, כמה הוא מיוחד, וכמה — כשאומרים אותו בחיים וחווים את מה שהוא אמור ללמד אותנו — יוצאים ברכוש גדול.

בשבת לא אומרים מזמור לתודה, ובמקומו "מזמור שיר ליום השבת" מחזק אותנו באותם מסרים — מתוך השבת.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה