📖 יום אבל או יום חינוך
קודם כול, בינתיים נגיד שלום יפה לכולם. ברוך השם, תמיד טוב לראות ציבור, ועוד אומרים תהילים – אז בכלל טוב, זה דברים חשובים מאוד. מי שקיבל את הדפים שחילקתי רואה שהכותרת היא "יום הזיכרון". היום זה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אנחנו הולכים ללמוד היום כמה דברים, אני בטוח שיהיו דברים מחדשים מאוד. מקווה שתהיו איתי, אם לא – תוכלו להתווכח.
יום אבל לאומי או יום לימוד?
נתחיל בשאלה פשוטה: יום הזיכרון – זה מה שעשתה המדינה, של עיקר הגבורה. למה לא עשו יום זיכרון לשישה מיליונים שנהרגו? יום ה... לא משנה, זה משהו שהמדינה עשתה, זה בעיקר בגלל הגבורה. מי שצריך לעשות... עולם... עולם המצוות, כן. כן, למה עולם התורה... מה שיש לנו זה עשרה בטבת שקבעה הרבנות, שזה גם יום הקדיש הכללי. זה לא... לא עשו יום אבל לאומי על שישה מיליונים יהודים שנהרגו. מה פשר הדבר?
אז צריך לומר שבעצם בדרך כלל, בדרך כלל אין יום אבל על אנשים שנהרגו. יש יום... יום הזיכרון – שפה אדם באופן אישי נפטר לו קרוב משפחה, אז הוא עושה לעילוי נשמה: תהילים, משניות, אומר קדיש. אבל יום אבל לאומי – אין כל כך דבר כזה.
ועל כן מה שאנחנו נעשה היום זה לא נשב ונתאבל, אלא נעשה מה שאנחנו קוראים "סדרת חינוך": לראות מה אנחנו יכולים ללמוד על היום הזה, מהיום הזה, על הנופלים, וזה בעצם יהיה לעילוי נשמתם.
להתייחסות – גם שמה זה יותר גם כן בפן הלימודי: לומדים שצריך להתייחס יפה בין אדם לחברו.
זה משהו חשוב בתקופה הזו. וגם שם, לא עשו יום אבל אלא זיכרון מסוים. זיכרון מסוים זה נכון. אבל עוד פעם, יום אבל שמתאבלים, יום אבל על קדושי השואה, לא יום זיכרון – ששם שישה מיליון אנשים נהרגו. מה הוא יום הזיכרון שלהם? מה שהמדינה עשתה זה משהו אחר. איפה הרבנים שעשו? למה לא עשו? אין כל כך יום אבל על האנשים שנפטרו. יש יום ללמוד, זה בסדר, וזה גם מה שאני רוצה שאנחנו נעשה היום: לא נשב ונתאבל אלא נעשה יום חינוך, לראות מה אנחנו לומדים, מה אנחנו יכולים להבין על האנשים שנרצחו, על עם ישראל. וזה הכיוון שאנחנו נלך היום.
אז תראו, בעצם העובדה שהתנגדו הרבנים – החזון אי"ש התנגד לעשות יום אבל על ששת מיליוני היהודים שנהרגו בשואה. במדינה זה יותר יום אבל. מה פירוש יום זיכרון? מצוין, גם אני פה קראתי לו יום זיכרון. והצדדים שרוצים, הפירוש הוא: מה זה אומר לי לזכור? מה יוצא לי כשאני זוכר? מה אני לומד ממעשיו? מה דברי המוסר שניתן ללמוד מהאירועים הללו? כל מיני דברים שקשורים ללזכור כדי ללמוד. זה מה שאני אומר. זאת אומרת, אני לא הולך לעשות עכשיו יום צער, אלא אני הולך לעשות יום שבו אנחנו לומדים מה לומדים מזה. כי המערכת של ימי אבל היא לא מערכת מופרכת בעולם היהודי.
יום הזיכרון אינו נועד לאבלות גרידא אלא ללימוד חינוכי ומוסרי על מסירות הנפש של הנופלים לעילוי נשמתם.
📜 שיבת ציון ללא תשובה
אתם תראו פה שזה בנוי מכמה חלקים, כל מיני דברים שאפשר ללמוד עליהם. ובחלק הראשון צירפתי גם שאלה נוספת:
שיבת ציון ללא תשובה?
האם תיתכן שיבת ציון בלא חזרה בתשובה? הקב"ה רוצה להחזיר את העם שלו לארץ ישראל למרות שלא חזרו בתשובה ולא מגיע להם. יכול להיות דבר כזה? למה שיחזרו? אם מגיע להם, שהם חזרו בתשובה – אני מבין. אבל אם לא מגיע להם, הם לא חזרו בתשובה, אז למה שיחזרו? זו כבר שאלה.
עוד פעם, אנחנו לא ממציאים כלום מעצמנו, אנחנו לומדים ביחד פרק בתנ"ך; לומדים ביחד פרק מאוד משפיע, מאוד אקטואלי. עוד מעט נראה למה הוא כל כך אקטואלי, ואיפה זה מתרחש מול עינינו. אנחנו פועלים לפי הלימוד, לא מחליטים לבד. כי כשאני מציב בפני אנשים את השאלה הזאת, הם אומרים לי: "מה פתאום? זה פשוט לא הגיוני! מה פתאום שיחזיר לארצם את הילדים שלו אם הם לא חזרו בתשובה? למה מגיע להם לחזור? איפה מצאנו דבר כזה?".
פה אנחנו צריכים ללמוד פרק מהנביא יחזקאל:
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילֹותָם, כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי."
כלומר, הנביא מספר שה' אומר לו שעם ישראל, כשהיו בארץ ישראל, הם חטאו הרבה וטימאו אותה – תכף נראה באיזה חטאים – טומאה חמורה: "כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי".
ואז מה קרה?
"וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ."
לשפוך דם, זאת אומרת רוצחים, ועבודה זרה – "וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ", כשהם היו בארץ ישראל.
ואז מה קרה?
"וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת, כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים."
פיזרתי אותם בעמי העולם, שפטתי אותם.
אמרתי, רשמתי לי, שים לב: נוצר דבר כזה שהנביא קורא לו "חילול השם". בוא נבין רק — חילול השם זה דבר נורא. חכמינו אומרים בארבעה חילוקי כפרה: אם אדם עבר עבירה, ביטל מצוות עשה ועשה תשובה — מתכפר לו מיד כשעשה תשובה. אם עבר עבירה של לא תעשה ועשה תשובה — תשובה תולה, כלומר התשובה בינתיים מגנה עליו מהייסורים, אבל היא לא מכפרת לו; רק אחרי שעובר יום כיפור מתכפר לו. ואם הוא עבר עוד עבירות, עוד ייסורים חמורים, עבירות של כריתות ומיתות בית דין, כמו חילול שבת — תשובה תולה ויום הכיפורים תולה, ועוד לא מתכפר לו, ורק ייסורים מכפרים עליו.
אז אם זה יותר גרוע, אז מהו חילול השם? אם אדם חילל את השם — תשובה תולה, יום הכיפורים תולה, ייסורים תולים, כלומר שום דבר עוד לא מכפר עליו, זה רק בינתיים, ורק המוות מכפר. אבל על כל פנים אנחנו רואים שחילול השם זה דבר נורא, מאוד קשה לכפר עליו.
הנביא יחזקאל מלמד שהקב"ה מקבץ את ישראל לארצם עוד לפני שחזרו בתשובה כדי למנוע את חילול שמו בגויים.
🌍 מניעת חילול השם בארץ
תפיסת חילול השם לעומת דברי הנביא
חילול השם זה בדיוק כשאתה מתנהל בצורה לא נאותה, כשאתה עושה דברים מאוד מאוד מבזים, שאומרים: "מי שעושה דברים כאלה — אוי, אני לא רוצה להיות כמוהו", הוא מבזה את כבוד השם. כאילו שמי שעושה דברים כאלה שמרחיקים את העולם מלכבד את השם, הרי זה מחלל את השם. וזו מידה מסוימת של חילול השם.
וזה גם הפוך: אישה הולכת בצניעות — היא מקדשת את השם. היא בזמן הזה שהיא הולכת בצניעות, היא אומרת: "אני מאמינה בהשם אלוקי השמים, כי עכשיו חם ואני הולכת בצניעות", הרי בזה יש קידוש השם. כן, זה רק דוגמאות.
אז אם כן, יש חילול השם: עם ישראל חטא, התפזר בין אומות העולם, ונוצר חילול השם. למה נוצר חילול השם? כי גירשו אותם. אז מה אם גירשו אותם? מה, ברור להם שהם לא עובדי השם? זאת אומרת, הם לא עושים מעשים טובים, עברו על רצונו — זה מה שברור להם. הם לא דוגמה, הם לא עושים מעשים טובים, הם עושים מעשים רעים, כן, זה חילול השם. שומע? אבל בנביא כתוב קצת אחרת.
"בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה"
אז בואו תראו מה בנביא כתוב, משהו קצת אחר, קצת הרבה אחר, זה מאוד מפתיע. אני רוצה שנִצמד לטקסט, לא ננחש לבד. לא כתוב מה שאתם אומרות, כתוב משהו אחר לחלוטין! בכלל לא מופיע שהחטאים הם חילול השם. מה החילול השם שנוצר? "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה". שמעתם? הנביא אומר מה החילול השם שנוצר: כי אומות העולם אומרות: "אה, גירשו אותם? זה עם השם? זה הילדים של אלוקים? לא יכול להיות! אם הם הילדים של אלוקים, אלוקים זרק אותם? אם אלוקים זרק אותם, סימן שהם לא ילדים שלו!" עוד פעם: הרי הם יצאו, גירשו אותם מהארץ שלהם. אם אלוקים גירש אותם מהארץ שלהם, סימן שהוא לא אוהב אותם יותר, הוא לא בוחר בהם יותר.
מוכר לכם אגב טיעון כזה? שמעתם? ממש ככה! מה זה "הברית החדשה"? משם באו המילים "הברית החדשה". זאת אומרת, הנוצרים אומרים: הייתה פעם ברית ישנה. מה הייתה הברית הישנה? אלוקים עשה ברית עם עם ישראל, עם היהודים, אבל הוא כבר לא אוהב אותם יותר; הם חטאו, עשו כל מיני דברים רעים, זרק אותם, הם כבר לא עובדים לפניו, ואז הוא כרת ברית חדשה איתנו הנוצרים — כך טוענים הנוצרים. אז מה ההוכחה שאלוקים עזב את עמו? הם נמצאים בגלות, בחוץ לארץ. ואז מה אומר הנביא?
אומרים שאני עזבתי את העם שלי. "לכן אמֹר לבית ישראל: כה אמר ה' אלוקים, לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים אשר באתם שם". זאת אומרת, מה שכתוב פה זה דבר מדהים: "כה אמר ה' אלוקים, לא למענכם אני עושה בית ישראל" — לא בשבילכם. למה לא בשבילכם? כי לכם לא מגיע. למה, אתם חזקים בתשובה? עשיתם משהו שיהיה מגיע לכם, שמצדיק שאני אעשה בשבילכם? לא, אז אני לא בשבילכם עושה, "כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים אשר באתם שם". אני עושה את זה לא בשבילכם אלא בשבילי; בשבילי, אני עושה את זה בשבילי, כי אתם חיללתם ואני לא רוצה שיחולל. "וידעו הגויים כי אני ה' נאום ה' אלוקים בהיקדשי בכם לעיניהם".
ופה מוכיחים גם הכתובים עצמם שעם ישראל לא חזר [בתשובה]: "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". אני קודם כל מקבץ אתכם ומביא אתכם אל אדמתכם, ורק אז: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקַי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם". זאת אומרת, רק בעקבות הפעולה הזאת שעם ישראל יחזור לארצו, יגיע מצב כזה שהם הולכים בחוקות השם.
אז לפני כן, אני רוצה להסביר את הקטע הזה. דבר ראשון, הכותרת שלנו: היינו צריכים קיבוץ גלויות ולא חזרה בתשובה, ואנחנו צריכים להגיד כן — למה שה' יחזיר אותנו? כדי למנוע חילול השם. זה כתוב בתנ"ך. זה דבר אחד.
וקטע שני שלנו: מה זה קשור ליום הזיכרון? הרי יהודים יכולים להיות בארץ ישראל, עשו את הדבר הזה בביטחון שזה מותר — על ידי זה שהם מסרו את חייהם הם גרמו לזה שעם ישראל יכול להיות בארץ ישראל. זאת אומרת שבמילים אחרות הם מנעו את חילול השם. זה דבר גדול, זה דבר גדול מאוד! אז אם אנשים על ידי זה שהם מסרו את נפשם מונעים חילול השם, הם עושים דבר גדול. אז זאת נקודה ראשונה. סליחה, נכון, זה שאנחנו יכולים להיות בארץ ישראל כל הזמן, אנחנו מכירים את זה. כן, ולכן זה דבר גדול. קודם כל יש כאן עשייה של דבר גדול כי יש כאן מניעת חילול השם, יש כאן מעשה גדול וחשוב. זאת נקודה ראשונה.
יופי, נהדר. השאלה הזאת היא שאלה מרתקת ואני אספר לכם מה זה, תכף אני אתייחס לשאלה, שאלה יפה וחשובה מאוד.
הקטע הראשון היה קשור למה זה יום הזיכרון, מה האנשים שנפלו כאן ומציינים ביום הזיכרון — מה הם תרמו? קטע א': הם תרמו משהו לכבוד ה', בכך שהם מונעים את חילול השם. כי יש אפשרות שעם ישראל חוזר לארצו, והנוצרים במדינת ישראל לא יכלו להשלים עם קום מדינת ישראל. למה? כי זה נגד התאולוגיה שלהם. אז זה בדיוק לקחת את הנשימה לעצמם, שלא יכלו להמשיך בזה.
הגלות יצרה חילול השם כאילו האל עזב את עמו, והנופלים על יישוב הארץ והגנתה מונעים חילול זה ומקדשים שמו.
⚖️ הרוגי לוד ועולם האמת
מעלתם של הנופלים בעולם האמת
אנחנו עוברים לקטע ב': מה תרמו הנופלים בנושא של העם? יש לנו סיפורים יפים כאן. אומרת הגמרא — ובעוד מקומות זה נאמר — מספרת הגמרא שפעם היה חולה, והנשמה שלו הגיעה לעולם האמת. היו כמה וכמה סיפורים כאלה בגמרא. ולאחר מכן הנשמה חזרה. האבא שואל אותו: "מה ראית?". אז מה שבקטע נקרא משפט אחד, אבל זה לא הנושא, יראו לכם את זה אחר כך. אז הוא אומר לו: "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה". כלומר, אנחנו רואים פה בעולם הזה אנשים יפים ומכובדים בבית הכנסת, ויש להם [לא ברור] מקסימה, וכן צריכים להיות בבית הכנסת גדולים, כולם מכבדים אותם, ויש כל מיני יהודים שלא מסתכלים עליהם בכלל. ובעולם האמת הדברים מתהפכים, כי פעמים רבות היהודים הפשוטים האלה, הם לומדים ועושים דברים גדולים, אבל לא שמים לב לזה בעולם הזה. העולם הזה נקרא עולם השקר — מסתכלים על הדברים הנוצצים בחוץ, לא על הדברים האמיתיים.
אבל בעולם האמת זה הפוך: אלה שפה היה הכול נוצץ והיו עשירים גדולים ונסעו במכוניות יקרות, והם לא למדו תורה ולא קיימו מצוות כראוי — אז הם למטה. ואלה הפשוטים שאף אחד לא התייחס אליהם, אבל הם נזהרו בקיום מצוות — אז הם למעלה. "עולם הפוך ראיתי", אז הוא אומר לו: "עולם ברור ראית". זה באמת האמת, ככה זה באמת. העולם הבא הולך לפי האמת, לפי מה שעשית, לא לפי איך שאתה מוצג, אלא לפי האמת.
יש שם עוד סיפורים, אבל נתקדם בנושא שלנו. "ושמעתי שהיו אומרים" — כך הוא מספר — "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם". זאת אומרת, יש להם מדרגה מאוד מאוד גבוהה: אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. בעולם האמת יש להם מחיצה מיוחדת, ואנשים רגילים לא נמצאים במקום כל כך גבוה.
מיהם הרוגי לוד?
שואלת הגמרא: מאן נינהו הרוגי מלכות? הרוגי מלכות, זאת אומרת שהשלטון של הגויים הרג אותם. מי הם הרוגי מלכות? אם תאמר שזה רבי עקיבא וחבריו — רבי עקיבא וחבריו זכו רק בגלל שמלכות רומי הרגה אותם? לכן הם הגיעו למדרגה גבוהה? הם לא שווים מדרגה גבוהה גם בלי שמלכות רומי הרגה אותם? אז לא אליהם הכוונה, זה פשוט.
אלא למי הכוונה? אומרת הגמרא: הרוגי לוד.
מי הם הרוגי לוד? אז יש לכם במקור השלישי סיפור נוסף: הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם בגן עדן. ואומרים שנהרגו על קידוש השם. יום אחד מצאו את בת המלך הרוגה, ומה כמובן אמרו? מי הרג אותה? היהודים, ברור. הכוונה על עם ישראל, וגזרו גזירה. איזו גזירה? את כולם להרוג. היהודים הרגו את בת המלך — צריך להרוג את כל היהודים. וגזרו גזירה להרוג את כל היהודים, חס ושלום.
ועמדו ואמרו: "אנו הרגנו אותה". הם לא הרגו אותה, אבל הם התנדבו למות כדי להציל את כל היהודים באותו אזור. במקום שכולם ימותו, התנדבו שני אנשים ואמרו: "אנחנו הרגנו את בת המלך". והרג המלך לאלו בלבד, וניצלו שאר היהודים בזכותם.
הם לא היו צדיקים... אני לא יודע, עוד מעט נדון אם הם היו צדיקים ידועים או לא. הרוגי מלכות זו מעלה בפני עצמה, זה בנוסף שהם הרוגי מלכות. אבל הרוגי מלכות שהוא שמע שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם — היו אנשים פשוטים. כל מעלתם הייתה רק דבר אחד: האנשים האלו מתו כדי להציל יהודים אחרים. זו המעלה שלהם — מתו, התנדבו למות כדי להציל יהודים אחרים. ומה אומרת עליהם הגמרא? הם נקראים הרוגי מלכות. ומה מדרגתם? אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
אם כן, לכאורה, כל אלה שמסרו את חייהם כדי להציל את עם ישראל ומתו — הם בדיוק כמו אותם שניים שלוד שמסרו את חייהם כדי להציל את עם ישראל, יהודים אחרים. אז לכאורה, גם הם כמו הרוגי לוד.
מי שמסר את נפשו כדי להציל יהודים אחרים זוכה למדרגת הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם בעולם הבא.
💭 שאלת הכוונה במסירות נפש
אספר לך מעשה מלפני שלושים שנה בערך: הלכתי להרצאה של הרב אמנון יצחק. אני לא זוכר כלום מההרצאה חוץ מדבר אחד.
אבל סיפור אחר נכנס בדיוק, שאני לא ידעתי איך להיכנס לסיפור הזה. הוא סיפר סיפור, היו שם חיילים, ואמרתי לו: לא צריך אותנו, זה מותר או אסור? הם עשו סיאנס. וכשהם עשו סיאנס הם העלו חבר שלהם שנהרג, ושאלו אותו: "מה נעשה איתך בעולם האמת?". כך בסיפור, אני לא מקבל אחריות על שום דבר, רק זה הסיפור, כך היה הסיפור: "מה נעשה איתך בעולם האמת?".
הוא מספר: בעולם האמת... היו לו עבירות, עבירות לא פשוטות. אז הוא מספר שבעולם האמת מאשימים אותו על העולם העצום הזה. ואז שאלו אותו החברים — אני יודע, חיילים, דוברי מרוקאית, קצת דתיים — אז שאלו אותו: "רגע, ואנחנו למדנו שחייל שנהרג כדי להציל את עם ישראל אז הוא נקרא כמו קדוש, וכל תפילה יכולה לעזור לו ונסלח לו? אז זה לא מובן לנו".
אז הוא אמר להם, כך בסיפור, הוא אמר להם: נכון. הם שואלים ככה, אז ענה כך: "נכון שאני עשיתי, הצלתי את עם ישראל, אבל כשאני הייתי חייל לא התכוונתי בשביל להציל את עם ישראל. רציתי ללכת [לא ברור] הנעליים האדומות של [לא ברור], או [לא ברור], או להתקבל לאוניברסיטה — כל מיני מחשבות. המחשבה להציל את עם ישראל לא עלתה ברוחי. ולכן כיוון שלא התכוונתי לזה, אז... אבל לא פתחו לי למעלה". כך בסיפור.
כוונה במצוות שבין אדם לחברו
וזה גם שאלה ששואלים, וזה בדיוק הנושא שאנחנו רוצים לדבר עליו: מה קורה בהיעדר כוונה? האם כשאדם לא מתכוון במצווה שכתובה בבין אדם לחברו, אז כשהוא לא מתכוון — האם יש מצווה או אין מצווה?
קודם כל, אם זה קרה או לא, אבל בכמה פעמים שבכל מקרה ודאי, כאן הסיפור הזה — זה באמת נכון, פשוט וברור שזה נכון: כשאדם מתכוון בעשייתו למצווה, ודאי ששכרו הרבה יותר גדול מאשר כשהוא לא מתכוון. גם לפי הפוסקים שאומרים שבמצוות שבין אדם לחברו העיקר זה המעשה ולא הכוונה.
אני אסביר מה הכוונה: אדם שנתן צדקה, זה לא כל כך מעניין אותו [לשם שמיים], הוא פשוט ריחם עליו. ויש אומרים שבמצוות שבין אדם לחברו מעניינת התוצאה, ואין צורך במחשבות. אבל לא כולם אומרים כך. לכן גם במצוות שבין אדם לחברו כדאי מאוד לחשוב לשם עשיית המצווה. אז לא אכפת לך רק בגלל שכולם עושים וזה לא נעים, אלא תעשי את העוגה לשם מצווה.
נחזור לענייננו: אז מה קורה אם הוא לא התכוון, החייל שלנו? האם זה משנה הרבה? לא משנה הרבה? אז כמה זה משנה? עוד פעם: אני לא סיפרתי את הסיפור ההוא כדי [לפסוק], כי אני לא הייתי שם, ואני גם לא יודע אילו עבירות הוא עבר, אני לא יודע בדיוק את הכוונות שלו. אז מה הסיפור? זה סיפור שמעורר את השאלה מה קורה בדרך אגב. אבל אנחנו נלמד עכשיו עוד כמה מקורות.
נכון, זו פרשה יותר מעניינת על כוונה, על כוונה נגדית. לכאורה, בכוונה נגדית אני לא יודע אם יכולה לחול מצווה. אם אדם אינו מכוון — אין כוונה נגדית, פשוט אין כוונה; ואם זו כוונה נגדית, בדרך כלל אני לא יודע אם לגמרי יבטלו את הביטול בשמיים, אבל זה לכאורה לא כל כך יכול לחול על עשיית מצווה, כי אתה לא רוצה לקיים מצווה, ואתה גם לא מקיים בעל כורחך מצווה.
אפילו יותר מזה: אם אדם עשה מצווה והתחרט על המצווה שהוא עשה — אז המצווה שלו לא תפסה. אפילו אדם שעשה מצווה והתכוון לזה והתחרט, כדוגמת אדם שמראש רצה לא לעשות מצווה, ואמר בפירוש במחשבתו לפחות: "אני לא רוצה בגלל המצווה" — זה משהו יותר חמור. אז לא, לא חשבתי אבל לעשות דברים כאלה.
הוא נכנס לשאלה קשה על ירמיהו הנביא, אבל זו שאלה טובה, אני אשתדל להסביר אותה. זה ארוך, זה ארוך, וזה קשור לגמרי לנושא. אז אם יהיה לנו זמן אני אשתדל. בואו נתקדם. הלא הנושא שלנו כולל המון דברים, יש לנו המון הפתעות, ואני לא מאמין שנספיק את הכול. אז רק בהבנה הזאת שזה נושא חשוב.
במצוות שבין אדם לחברו יש ערך עצום להצלת הזולת בפועל, אף שמעלת המעשה והשכר גדלים בהרבה כאשר מתלווה לכך כוונה לשם שמיים.
🛡️ כפרתם של הנופלים במערכה
כפרתם של הרוגי מלכות
יש לנו קטע מהאנציקלופדיה התלמודית, בערך על הגמרא במסכת סנהדרין (מז.): כפרה. הרוגי מלכות יש להם כפרה אף על פי שהיו רשעים, שנאמר "מזמור לאסף" (תהילים עט, א). אלו שנהרגו בחורבן הבית, כן? שהרי הפסוק בתהילים, מה הוא מתאר? הרי אלו שנהרגו בחורבן הבית עשו כל הרעות אשר שנא ה', ועליהם אמר הכתוב: "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם" (שם, ב). הם לא נקברו בכלל, וקרויים "עבדיך". כלומר, הדבר העיקרי שקרה להם זה שהם מתו על ידי הגויים, אז גם הם נקראים עבדיך וגם להם יש כפרה.
מה ההיגיון בזה? זו גם שאלה מעניינת. זה כתוב ברחוב, זה לא כתוב בצורה דתית, זה כתוב ברחוב בצורה אחרת, נכון? אז אולי את אומרת שצריכים להרוג בסנהדרין, אז את בוחרת למות, את מבינה? זה לא מעניין אף אחד. מה הרעיון שהם נהרגו דווקא כך?
יש קטע יפה: האם [האדם / החייל?] בחר למות באותו רגע? טוב, הוא בסך הכול הלך הביתה, בדיוק כמו שלא התכוונו למות לכבוד השם, כן? הרגו אותם, אז למה יקר הדם הזה? התשובה שהיא מופתית: בגלל המדים.
הוא שונא את המלכות. כששוטר כזה נופל, הוא אינו נופל סתם בגלל פיגוע, אלא נופל על משמרתו כחלל של המלכות. הוא נופל כנציג המלך. כאן הסיפור מגיע למרחב אחר לגמרי.
כלומר, מציאות... יהודי. נפטר יהודי. למה יהודים? יהודים זה העם שלו. ומדעת אולי הם יהודים — לא היה החמאס רוצה להרוג אותנו, ולא חיזבאללה רוצה להרוג אותנו, ולא האיראנים רוצים, אלא רוצים להרוג אותנו כי אנחנו יהודים! כי אנחנו בניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז ממילא, תמיד כשאנחנו מתים — אנחנו חיילים, אנחנו על משמרתו של הקב"ה.
אז זה מבחינת העם, שיהודי מת בגלל שהוא... אמרתי, בהריגת חינם אין פה שום כוונה, כן? חשבתי שזאת תל אביבית... אז אין כוונה, לא אמרתי כוונה מצדי, אבל אם אין כוונה, סוף כל סוף הוא נהרג בגלל שהוא יהודי, להרוג את הנפש היהודית וגמרנו. שאתה נהרגת, במילים מסוימות, לכבודו של אלוקים, בגלל שאתה בניו של אלוקים — אתה נהרג. כן.
הנופל כחייל בהגנה על העם מייצג את המלכות ואת ה' ונרדף בשל היותו יהודי, ולכן מיתתו מהווה כפרה גדולה.
✨ קניין המעלה ברגע אחד
מדרגת הרוגי מלכות ומי שנהרג על היותו יהודי
אז מה את שואלת? את מחדדת, כן. אתם גם כן... לא אמרתי במדרגה של הרוגי מלכות, אבל מדרגה! שלא תלויה בכוונה, בלי זה וזה, כן, כן.
נהרגת בגלל שאתה יהודי — גם זו מדרגה. זו מדרגה, אז בדיוק איפה זה עומד אני לא יודע. לא יודע בדיוק איפה, זה לא כתוב עד כדי כך. אבל זו מדרגה: נהרגת בגלל שאתה יהודי — זאת מדרגה.
הרוגי מלכות המקוריים נהרגו כדי להגן על עם ישראל. אני לא יודע אם המדרגה של חייל שמסר נפשו שווה למדרגה של אדם שנהרג [לא ברור]. הוא במדרגה, אבל אני לא יודע אם זו אותה מדרגה. סוף כל סוף, זה מסר נפשו כדי להגן על עם ישראל, וזה נהרג — הוא לא הלך למסור את נפשו, הוא נהרג מה שנקרא באקראי כאילו. בשום דבר הוא לא באקראי, אבל...
נכון, אז זה גם מדרגה, רק אני לא יודע להגיד שעד כדי כך שגם נקרא "הרוג מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו", אני לא יודע אם זה עד כדי כך. עוד פעם: הרוג מלכות זה מדרגה מאוד גבוהה. זו מדרגה שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, זאת אומרת שאף אחד מהאנשים הרגילים לא מגיע למדרגה כזאת, למרות שהוא לא היה שומר מצוות. זו מדרגה מאוד גבוהה. להשוות את זה לכל אדם כזו מדרגה גבוהה — אני לא יודע, לא כתוב את זה בפירוש. אבל אני מסכים, כן, למה שאנחנו מסנגרים, שיש להם כפרה והם נקראים... הם עשו דבר גדול ומתו לכבוד עניינו של המלך, זו מדרגה. איך בדיוק להגדיר את זה — בשמיים מחליטים, לא אנחנו.
אלה שיצאו להגן במלחמה — הם הרוגי מלכות! בזה אין ספק. כל מי שיצא. תדעו לכם, אלה שבאמת מתו, יש להם מדרגה נורא גבוהה, אף אחד מאיתנו לא יוכל להגיע למדרגה כזאת. לכן אנחנו לא מתאבלים עליהם... הם במדרגה גבוהה, אנחנו צריכים לבכות?
נכון. נכון, מסכים. כל אחד לפי מעלתו. אלה קנו את מעלתם ברגע אחד. ברגע אחד של מסירות נפש קנו את מעלתם.
לא תהליך, תהליך לקח... את זה לא הבנתי.
זה דברים סתומים מאוד, אני לא יודע. זה נושא בפני עצמו, האם הגאולה היא דבר שבא בתהליך, האם הגאולה היא דבר שהוא בא במכה אחת. אתה נכנסת פה לנושא עמוק מאוד, לא פשוט כלל ועיקר. בסוף מסכת סוכה, במסכת סנהדרין, זה נושא ארוך. [צוחק] לא יכולים...
עוד פעם, זה נושא ארוך מה שאתה עכשיו גולש אליו. אתה אומר את זה במשפט אחד, אבל הוא לא פשוט כלל ועיקר. לא פשוט כלל ועיקר הנושא הזה, אז...
חיילים שיצאו להגן במלחמה ומסרו את נפשם קנו את מדרגתם העליונה כהרוגי מלכות ברגע אחד של מסירות נפש.
🔥 ייסורים כהכשרה למתנה גדולה
ארץ ישראל נקנית בייסורים
טוב, בסדר. אז הנה עכשיו עברנו לדבר השלישי. למרות שקפצת לדבר גדול מאוד, כן, גם הוא נמצא ברשימה, עכשיו נדבר על הדבר השלישי והוא קשור לארץ.
אנחנו עשינו, מבחינת סדרת החינוך שלנו: פתחנו באלוקים – מה בעצם, מה בכלל כולל השם "מסרו נפשם", מה בהם תרמו לאלוקים, כביכול לקב"ה; במה הם תרמו שמהם הפכו להיות קדושים לעם, הפכו להיות קדושים בגלל שהם הגינו במותם, מסרו נפשם; עכשיו אנחנו מגיעים לנושא של הארץ – ארץ ישראל.
הרי רבי שמעון בר יוחאי אומר: חביבין ייסורים, ששלוש מתנות טובות ניתנו לישראל, ואומות העולם מתאוים להן, אומות העולם היו רוצות את המתנות האלה. ארץ ישראל, למשל – כולם רוצים את ארץ ישראל. מאה ומשהו קילומטר, תסתכלו במפה, זה אולי טיפ-טיפונת... בכלל, מה יש בה? וכל כך רוצים אותה! כל המדינות מסביב, כמה קילומטרים מרובעים יש לנו? תראו כמה יש לכל המדינות מסביב, כל העולם כולו, כולם רוצים את כבשת הרש. עכשיו, למה כל כך רוצים אותה, את ארץ ישראל?
שלוש מתנות טובות ניתנו לישראל ואומות העולם מתאוות להן, ולא ניתנו אלא על ידי ייסורים. ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא. ארץ ישראל מנין? כתיב: "ה' אלוהיך מייסרך", ואחר כך כתוב: "כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה".
ארץ ישראל נקנית בייסורים. למה? מה, הקב"ה לא יכול לתת לנו מתנה טובה בלי ייסורים? אבא כשאוהב את בנו, מה, הוא צריך לתת לו מתנה טובה בייסורים? למה כל כך אנחנו צריכים לסבול?
אני חושב אחרת. אני אוכיח. אני הלכתי בכיוון אחר ואני אביא ראיה למה שאני חושב. אני חושב שהסיבה שהדברים הללו צריכים לבוא על ידי ייסורים, משום שאחרת לא נהיה... כדי לקבל את מתנת ארץ ישראל...
אני אוכיח קודם כל: שכשאדם עומד לקבל מתנה גדולה, הוא לפני כן מקבל ייסורים לראות אם הוא ראוי. אם הוא עומד בזה – ראוי לקבל את המתנה הגדולה. לא מקבלים מתנות גדולות בחינם! ארץ ישראל היא מתנה גדולה, כדי להיות ראוי לה עוברים תהליך של ייסורים שמכשירים אותך לקבל את המתנה.
דוגמה, אני אתן שתי דוגמאות. כדאי מאוד לקבל את הדברים. אני אוסיף עוד דוגמה. קודם כל דוגמה מרשב"י, זה יסתדר לכם.
מסופר כשרבי שמעון בר יוחאי יצא מהמערה, אז רבי פנחס בן יאיר, חותן שלו, אבא של אשתו, רצה לכבדו. הכניס את רבי שמעון בר יוחאי לבית המרחץ ורחץ לו את בשרו. וראה שיש לו חריצים בבשר, מכל כך הרבה שנים שישב בתוך המערה. ובכה רבי פנחס בן יאיר, בכה. כשהוא רואה את החתן שלו, חריצים בבשר, כאב לו, בכה. והדמעות מלוחות, והדמעות נשרו על החריצים, וכאב לו לרבי שמעון בר יוחאי, נשרף, כאב.
אז אמר לו רבי פנחס בן יאיר: אוי, אוי שראיתיך בכך! אני רואה אותך כל כך סובל, ממש כואב לי הלב. שימו לב מה אומר לו רבי שמעון בר יוחאי. אמר לו: אשריך שראיתני בכך! אתה צריך להיות מאושר שראית אותי שמצבי כל כך קשה. למה? למה הוא צריך להיות מאושר? אומר רבי שמעון בר יוחאי: שאלמלא לא ראיתני בכך – לא מצאת בי כך. אם לא היית רואה אותי עובר תהליך של סבל עצום – לא הייתי זוכה להיות רבי שמעון בר יוחאי מחבר ספר הזוהר. בשביל להיות מחבר ספר הזוהר אני צריך להיות לעבור תהליך של ייסורים. כדי לקבל מתנה גדולה, צריך לעבור תהליך זיכוך. מכיוון שהעניינים נראו מוזר, אז עוד הפעם פתחתי את זה, כמה זמן...
ארץ ישראל נקנית בייסורים משום שמתנות רוחניות נשגבות דורשות תהליך של זיכוך והכשרה כדי שהאדם יהיה ראוי לקבלן.
🙌 זיכוך האומה וזכות הארץ
אני רוצה רק לפתוח לכם פתח בדבר הזה. אברהם אבינו, אומרים לו: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". אז מה הוא אמר לאלוקים כששמע את הידיעה הזאת? מה הוא אמר לאלוקים? אתם לא זוכרים — הוא לא אמר כלום.
לא! לא, אבל מה הוא אומר לו? שהילדים שלו יהיו ארבע מאות שנה גר בארץ לא להם, ארבע מאות שנה "ועבדום ועינו אותם", ארבע מאות שנה! לפני כן, אברהם אבינו אומרים לו על סדום — איזה פה הוא! הרי אומר לו אלוקים: אני הולך להחריב את סדום. אומר לו: רגע, אולי יש חמישים צדיקים? אומר לו: לא. אולי ארבעים וחמישה? אולי ארבעים? אולי שלושים? אולי עשרים? אולי עשרה? וכשמדברים על הילדים שלו, ארבע מאות שנה "ועבדום ועינו אותם" — תגיד ש... תגיד לאלוקים אולי... נו, תשאלו: אולי מאתיים? תוריד למאתיים וחמישים, מאתיים ושבעים, שלוש מאות, תגיד משהו! הילדים שלך "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", מה אתה שותק?!
ייסורים כתנאי לקבלת התורה והארץ
אז מה קרה? למה פתאום הוא שותק? "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" — ברכוש גדול זה כסף? לא, זה לא כסף. אברהם אבינו לא דואג לכסף. "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" — זו התורה. אומר אברהם אבינו, אלוקים אומר שכדי לקבל את התורה צריך "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", אחרי זה — זה התהליך. אחרי זה ראויים ומוכנים לקבלת התורה. אז מה אני אגיד לו, שלוש מאות? אבל אני רוצה שיהיו ראויים לקבל את התורה, אז מה אני אעשה? אז הוא שותק.
ודבר שני, הר"ן אומר: כדי לקבל... זה כתוב בכל הספרים ואני יכול להביא לכם גם כן מקורות, שכדי לקבל מתנה... ייסורים מכפרים. הרי ייסורים מכפרים על האדם, וזה דבר גדול. ייסורים מכפרים, ייסורים זה כפרה גדולה. לא בעולם הזה, אלא צריך אדם ש... כפרה גדולה, מעשה גדול — זוכה למתנה גדולה, כן? רק אחרי ייסורים וכיוצא בזה, מקבלים מתנות גדולות.
אלה שמסרו את נפשם, גם כן בייסורים קשים, הייסורים האלה וגודל האנשים האלה זכו — הם שמסרו נפשם, אנחנו זוכים לקבל מתנה גדולה, את מתנת הארץ. פרק ג': מתנת הארץ.
ודבר רביעי שכתבתי לכם: על תודה. כן? על זה כמובן התודה, גם וגם: גם לאלוקים וגם להם. ונתפלל בעזרת השם שיהיה עין בעין נחמה, וכולנו נתנחם עם כל מערכות ישראל, והקדוש ברוך הוא יבשר לנו בשורות טובות, ישמע קולנו בגאולה שלמה, בביאת משיח צדקנו, אמן.
ייסורי הגלות ומסירות הנפש של הנופלים הם המזככים את עם ישראל ומאפשרים את קבלת מתנת ארץ ישראל והגאולה.