📣 "הריעו לה' כל הארץ"
שלום וברכה, מאזינים יקרים. היום, בעזרת השם, נלמד ביאור "מזמור לתודה".
"מזמור לתודה" — מזמור שנתקן לאומרו כאשר מקריבים קורבן תודה: "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ". כאשר האדם מביא תודה, הדבר הראשון שהלב שלו צועק אינו רק "אני מודה", אלא: יהי רצון שכולם יריעו, כל הארץ, שכולם יודו לה'.
זה הרגש הטבעי של בן אדם: כשהוא רוצה להודות לה', הוא רוצה לפרסם את זה לפני כולם, שכולם יראו כמה טוב ה', שכולם יודו לה'. וכך אנו רואים בברכת "מודים": מיד לאחר ההודאה אנחנו ממשיכים בתפילה "וכל החיים יודוך סלה" — לא רק אני מודה, אלא כולם יודו.
מי שמודה לה' באמת רוצה שכולם יראו כמה טוב ה' — שכל הארץ תריע ותודה.
😊 "עבדו את ה' בשמחה"
"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" — עשו מצוות בשמחה. כך הביאור הפשוט, וכך מסביר גם ה"מסילת ישרים".
ויש עוד פירוש חשוב מאוד: עבדו את ה' כאשר אתם בשמחה. כאשר אתם נמצאים בשמחה מחמת דברים טובים שאירעו לכם — עשו עבודה לה'. ומה היא העבודה? "בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" — שירו ורננו לבורא עולם על הנס הנפלא שעשה לכם.
"דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים" — כל עבודת ה' בשמחה באה כאשר האדם יודע שמלך מלכי המלכים שולט בהכול ומנהיג את הכול; ממילא הוא נעשה מלא שמחה.
עבדו את ה' כשאתם בשמחה — כשקרה לכם טוב, העבודה היא לשיר ולרנן לבורא עולם על הנס.
🪵 "הוא עשנו ולו אנחנו"
עם ישראל הוא דבר מיוחד, ועליו נאמר: "הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ [קרי; כתיב: וְלֹא] אֲנָחְנוּ". לאחר שהוא עשנו, אין זה כמו כלי שמי שעשה אותו זורק אותו ואין לו עוד קשר איתו. הנגר בנה שולחן, ולאחר מכן אין לו קשר עם השולחן; אבל בורא עולם "עשנו ולו אנחנו" — אנחנו שייכים לו, אנחנו מחוברים אליו תמיד, והוא כל הזמן מחיה אותנו.
ועל הכתיב "ולא" באל"ף אומר רש"י: הוא עשנו כאשר עדיין לא היינו בעולם.
בורא עולם אינו כנגר שעשה שולחן ונפרד ממנו — אנחנו שלו, מחוברים אליו תמיד, והוא מחיה אותנו בכל רגע.
🐑 "עמו וצאן מרעיתו"
"עַמּוֹ" — אנחנו העם שהוא בחר מכולם, שבהם הוא רוצה שיהללו אותו, כמו שכתוב: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ".
"וְצֹאן מַרְעִיתוֹ" — אומר המדרש: מתי אנחנו עמו? כאשר אנחנו צאן מרעיתו. מה הכוונה? כשמתנהגים כמו צאן: מורידים את הראש, מכופפים את הראש. איננו כמו אריה ביער, איננו טורפים זה את זה, אלא נכנעים כמו צאן, שראשו הולך בצד זנבו של חברו.
אנחנו עמו כשאנחנו צאן מרעיתו — מכופפים ראש ונכנעים, ולא טורפים זה את זה כאריות ביער.
🚪 "באו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה"
"בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה" — כשאתם באים לשערי בית המקדש, בואו עם הודיה לה'.
"חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה" — כשנכנסים יותר פנימה, לחצר, לעזרות, צריך גם תהילה.
מה ההבדל בין תודה לבין תהילה? הודיה היא על הדבר הטוב שקרה לך. דרגה למעלה מזו היא כשאדם כל כך אוהב את בורא עולם, שלא רק על מה שעשה לו טוב הוא משבח, אלא הוא מהלל את בורא עולם על כל הדברים הטובים שבעולם.
הודיה היא על הטוב שקרה לי; תהילה היא דרגה גבוהה יותר — אהבה לה' שמשבחת אותו על כל הטוב שבעולם.
🙌 "הודו לו ברכו שמו"
"הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ" — הודו לבורא עולם וברכו את שמו; את הנהגתו תברכו.
מה פירוש "תברכו"? אדם שהוא מלא רגשי הודיה יכול לא רק להודות אלא גם לברך. הקדוש ברוך הוא נתן בכוח האדם לגרום ברכה להנהגת ה' בעולם, וכאשר האדם מלא הכרת הטוב, הוא לא רק מודה אלא גם מברך.
אדם מלא הכרת הטוב לא רק מודה — הוא גם מברך, והקדוש ברוך הוא נתן בכוחו לגרום ברכה להנהגת ה' בעולם.
♾️ "כי טוב ה' לעולם חסדו"
וכל זה למה? "כִּי טוֹב ה'". דעו כולם: בורא עולם — כל מהותו טוב, וכל רצונו הוא רק להיטיב לנו.
"לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" — חסד ה' אינו כמו חסד של בשר ודם, שלאחר זמן מה נפסק. חסד ה' הוא מעולם ועד עולם, כמו התורה שנתן לנו בורא עולם, שממשיכה עד היום. ויש עוד הרבה להתעמק בזה: מהו חסד ה' שממשיך מעולם ועד עולם ואינו פוסק.
"וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ" — מה שהבטיח לנו שיעשה לנו, אנחנו מאמינים בו ומצפים לו, ואנחנו נשארים מדור לדור ומעבירים את האמונה שמה שהבטיח לנו — בעזרת השם יקיים.
כל מהותו של בורא עולם היא טוב, וחסדו אינו כחסד בשר ודם שנפסק — הוא ממשיך מעולם ועד עולם.