📚 כל השיעורים

🍭 איך מצליחים ביום הכיפורים

משל הבנק ו"תוכנית ההבראה" לעשרת ימי תשובה: ברכה אחת בכוונה ביום, כוונת מצווה במעשי היומיום, ושמחה במצוות שמגינה מפני הפורענות.

🎧 השיעור המלא בהקלטה
מהירות:⬇️ הורדת ההקלטה
פרק א · משל הבנק

✉️ מכתב מהבנק

שלום לכולם, ובעזרת ה' יהיה גמר חתימה טובה לכולם, וימלא ה' משאלות ליבנו לטובה.

אנחנו נמצאים בעשרת ימי תשובה, לפני חתימת הדין ביום הכיפורים, ואנחנו רוצים ללמוד היום איך מצליחים ביום כיפור, איך זוכים לשנה טובה. נלמד כמה עצות, ונתחיל בסיפור.

יום אחד מקבל מר ישראלי מכתב מהבנק: "מר ישראלי, אתה נמצא במינוס גדול. אנו מבקשים שביום מסוים ובשעה מסוימת תגיע לבנק להסדיר את המינוס". טוב, צריך להגיע לבנק — נגיע לבנק, מה הבעיה? בעזרת ה' יהיה טוב.

מר ישראלי מגיע בשעה היעודה, ולפניו בתור עוד שני אנשים. הוא אומר לעצמו: בטח גם הם באו לאותו פקיד, כנראה גם להם יש מינוס גדול; בואו נקשיב מה אומר להם הפקיד.

הראשון אומר לפקיד: "שמע, פתחתי חנות ועדיין לא הצלחתי להגיע לרווחים הדרושים. בעזרת ה', תוך כמה חודשים אסדיר את החוב על הצד הטוב ביותר, אל תדאגו. ייתכן שאצטרך עוד הלוואה, אבל בסופו של דבר, תוך כמה חודשים, אתחיל להחזיר". שואל אותו הפקיד: "תן לנו תאריכים — מתי אתה מתחיל להחזיר?" "בעוד חמישה חודשים אעשה תשלום ראשון, וכן הלאה מדי חודש בחודשו, עד שאגמור את החוב". שמע הפקיד ואמר: "בסדר, אנחנו איתך. אם תצטרך עוד הלוואה — גם בסדר, ניתן לך. העיקר שבעוד חמישה חודשים תתחיל להחזיר". והוא הלך שמח וטוב לב.

השני נכנס. שאל אותו הפקיד: "מה שמך?" "פלוני אלמוני". "יש לך תעודת זהות?" "כן", ומראה לו. "מצוין", אמר הפקיד, "הוראת הבנק היא שביום שבו יבוא פלוני אלמוני לבנק, לפני תחילת השיחה הוא מקבל צ'ק". "אני הולך לקבל צ'ק? צ'ק אמיתי, שאפשר להשתמש בו?" "כן, צ'ק אמיתי מהנהלת הבנק; תוכל להפקיד אותו בחשבונך". ואחרי שנתן לו את הצ'ק אמר לו: "ועכשיו נסדיר גם את החוב על הצד הטוב ביותר. אנחנו איתך, בלי לחץ".

מר ישראלי, שנמצא במינוס גדול, מוזמן לבנק — ושומע איך שני הלקוחות שלפניו יוצאים מרוצים.

פרק א · משל הבנק

💼 "ומנהל הבנק אינו רחמן?"

מר ישראלי שומע ואומר: "איזה יופי יש כאן! עם הראשון הסתדרו יפה, השני בכלל קיבל צ'ק. ואני נכנסתי — ואין כלום? איפה הצ'ק בשבילי? מה, אני לא יהודי טוב?"

הפקיד מתחיל לצחוק: "מר ישראלי, צריך להבין. הראשון הגיע עם תוכנית הבראה. יש לו עסק, והוא אומר להנהלת הבנק: 'שמעו, יש לי עסק, תוך כמה חודשים אתחיל להרוויח, ואכסה את כל המינוס'. שמענו אותו.

והשני — אתה יודע מי הוא? מדריך תיירים. הוא אומר לתיירים שלו: 'הבנק הזה הוא הבנק עם השירות הטוב ביותר בעולם! ולא רק שירות טוב — הוא גם ממיר דולרים בזול'. הוא מביא לבנק כל יום לקוחות, עשרות אלפי שקלים ודולרים, והבנק כמובן מרוויח".

אמר לו מר ישראלי: "פקיד, אתה לא נורמלי! אני רוצה לדבר עם מנהל הבנק; אני בטוח שהוא אדיב ממך". הפקיד התחיל לצחוק: "מנהל הבנק הודיע לנו בבירור: אם יבוא מישהו ויאמר שמנהל הבנק רחמן ומוותר — שיחתכו לו את האיברים! מנהל הבנק אינו ותרן; הוא צריך שהבנק יהיה רווחי. אם הבנק אינו רווחי, פשוט סוגרים אותו. כדי שיוכל לממן אנשים, בנק צריך להיות רווחי".

הראשון הביא תוכנית הבראה, השני מביא לבנק לקוחות; ולמי שאין לא זה ולא זה — מנהל הבנק אינו "ותרן", כי בנק שאינו רווחי נסגר.

פרק א · משל הבנק

⚖️ "יתוותרו מעיו"

זה הסיפור, ונלמד ממנו שלושה דברים.

הדבר הראשון הוא בעצם הסוף: יש מי שאומר "אלוקים ותרן; הכול בסדר; איך היה בשנה שעברה? הכול חלק, וגם אצל היהודים הכול חלק". על מי שאומר שהקדוש ברוך הוא ותרן אומרים חכמינו: "יתוותרו מעיו" — לחתוך את המעיים! מדבר שטויות. מה פירוש "הקדוש ברוך הוא ותרן"?

לקדוש ברוך הוא, בתפיסה שלנו, יש עסק. העסק הזה נקרא העולם. העולם צריך להגיע לתיקונו, ואלוקים פועל בדרכיו כדי שהעולם יגיע לתיקונו. בסוף המסלול, עד ששת אלפים שנה, העולם צריך להגיע לתיקונו ומסתיים, ואז מתחיל עולם אחר, בסגנון אחר. וכל שנה מתרחש תיקון נוסף. אין דבר כזה "הקדוש ברוך הוא ותרן" — יתוותרו מעיו! להוציא את זה מן הפרוטוקול, כי זה לא קיים.

מי שאומר שהקדוש ברוך הוא ותרן — יתוותרו מעיו; לקדוש ברוך הוא יש "עסק", העולם, והוא צריך להגיע לתיקונו.

פרק א · משל הבנק

👥 שני סוגים של מועמדים לשנה טובה

אלא מה? יש שני סוגים של אנשים שביום כיפור הם מועמדים לשנה טובה.

הסוג הראשון — עליו אדבר הרבה, ותכף נסביר למה — מציע תוכנית הבראה. הוא אומר: "אלוקים, אני הולך להתקדם. ודאי אינך מצפה שאסגור את כל המינוס בבת אחת — זה לא מסתדר, ואיננו עושים דברים לא הגיוניים — אבל אני מתקדם במשהו". זו תשובה! הוא מגיש תוכנית הבראה, מתקדם במשהו, נמצא בדרך הנכונה — מצוין, מגיעים לו דברים טובים.

הסוג השני הם יהודים שאינם יכולים להתקדם בכלל, אין להם כוח להתקדם. אבל זוכרים את מדריך התיירים? הוא לא הגיש שום תוכנית הבראה, אבל הוא מביא לבנק לקוחות ומעשיר אותו ברווחים — גם הוא שווה.

מה זה בתפיסה שלנו? יש יהודים שאינם מתקדמים, אבל בעזרת ה' ילדיהם יתקדמו. הם עושים כל מיני פעולות חיוביות למען הכלל: דואגים שאנשים יבואו לשמוע שיעורים ודברים חשובים, מנהלים את מערך הצדקה בעיר, עושים דברים חשובים שהרבה אנשים נהנים מהם. הבנק מתעשר — וזה גם שווה. מי שאין לו כוח להתקדם — לפחות יעשה דברים חיוביים.

יש מי שמגיש לה' "תוכנית הבראה" — תשובה, התקדמות במשהו; ויש מי שאינו מתקדם, אבל מעשיר את "הבנק" במעשים למען הכלל.

פרק ב · ברכה אחת בכוונה

🪜 תוכנית הבראה אמיתית

אבל היום אני רוצה להתמקד בחלק הראשון: בתוכנית ההבראה.

מה פירוש להביא תוכנית הבראה? נדמה לנו שתוכנית הבראה היא "מחר אני מסתדר". לא, אין דבר כזה! מי שמחליט "מחר אני מסתדר" — לא יצליח; אי אפשר בבת אחת. זה נדיר מאוד. אינני אומר שאין דבר כזה — אומרים שאדם משתנה גם ברגע אחד — אבל לאנשים רציניים אין כוחות נפש לשנות בבת אחת. מה שכל אחד כן יכול לומר: "אני יכול לשנות משהו קטן".

ואציע כמה דברים שכל אחד ואחת מכם יכולים לעשות, והם ממש לא קשים. אתחיל בדבר שאני ממליץ עליו — ממליץ מכל הלב. הוא לא קשה בכלל, ומשיג המון דברים; עוד מעט נראה למה הוא דבר כה גדול. ולמה אני אוהב להמליץ עליו? אספר לכם מעשה שהיה איתי. אולי כבר סיפרתי אותו פעם — אבל לספר אותו מחמם את הלב.

"מחר אני מסתדר" לא מצליח — אבל כל אחד יכול לשנות משהו קטן, ואציע דבר קל מאוד שאני ממליץ עליו מכל הלב.

פרק ב · ברכה אחת בכוונה

👑 כתר לראשו של המלך

הייתי פעם בבית כנסת וחיכיתי שתתחיל התפילה; ניגשתי להוציא ספר. עברו מאז אולי שש או שבע שנים, המון זמן, אבל אני זוכר מה קראתי ומה הרגשתי, ואני חושב שכל אחד ואחת מכם יכולים לעשות זאת.

קראתי שם בספר קטע שמדבר על הברכות שאדם מברך. וכך היה כתוב שם (אני מסביר בפשטות, אבל זה הרעיון): אם אדם מברך ברכה כדת, כמו שצריך — תכף נראה מה פירוש "כמו שצריך" — כהלכה, בכוונה, בכל הכוונה, מלאכי השרת לוקחים את מילות הברכה שבירך ושוזרים מהן כתר לראשו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

סליחה שאני חוזר לכם על הקטע, אבל כך היה: ירדו לי דמעות מהעיניים. אמרתי לעצמי: אני הקטן — מה אני בכלל שווה? מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שולט על כל העולם, ומה אני? כלום! ואני הקטן יכול לעשות כתר לראשו של מלך מלכי המלכים? אני יכול?!

תארו לעצמכם שאומרים לכם: ראש העיר מזמין — מי שתצייר ציור יפה, שייבחר כאות הערכה לראש העיר, הוא יתלה אותו בחדרו. וכל מי שיבוא לחדר ישאל: "וואו, מי עשה את זה?" וראש העיר יאמר: "פלונית אלמונית ציירה לי את הציור הזה". לא הייתן מתאמצות לצייר ציור כזה? בשביל ראש העיר, בסך הכול! אני בטוח שהייתן עושות ציור שאין כמוהו — איזה כבוד, שראש העיר יראה את הציור שלי!

ואני אומר: מלך מלכי המלכים! יבואו כל מלאכי השרת, כל פמליא של מעלה, יראו את הכתר ויאמרו: "ריבונו של עולם, מי עשתה לך כתר כזה?" והוא יאמר: "פלונית אלמונית עשתה לי את הכתר הזה!" איזה כבוד!

אינני יודע איך כל אחת מכן מרגישה, אבל בשבילי זה היה משהו עצום, ומאז אני אומר זאת להרבה אנשים.

ברכה שנאמרת כהלכה, בכוונה, משמשת למלאכי השרת לשזירת כתר לראשו של מלך מלכי המלכים — ואני הקטן יכול לעשות זאת.

פרק ב · ברכה אחת בכוונה

🍎 שלושים שניות ביום

בואו נראה: אפשר לברך ברכה אחת יפה במשך היום. אחת — לא ביקשתי המון, אחת! אבל שתהיה כל מה שרציתם: מכל הלב, ביישוב הדעת, להחזיק ביד ימין, לחשוב על המילים. "ברוך אתה ה'" — כשמזכירים את השם, מכוונים: אדון הכול; "אלוקינו מלך העולם, בורא פרי העץ". תודה לך על מה שעשית איתי; נתת לי את התפוח הנפלא הזה, ואני ממש מודה לך על מה שעשית בשבילי.

זה קשה? זו העצה הקלה בעולם! זה ממלא אותך כבוד, גאווה ושמחה עצומה: אני זכיתי לעשות דבר כזה! איך אפשר לפספס דבר כזה? אני ממליץ בחום. זה נותן סיפוק עצום, הרגשה נפלאה. כל יום כשאני הולך לישון, אני מרגיש שעשיתי היום משהו: נתתי כתר למלך מלכי המלכים, למלך הגדול ביותר בעולם. כמה אני מאושר — עשיתי משהו היום!

ואיך ייתכן שברכה כזו שווה כל כך הרבה? עוד מעט נראה. אבל זה לא קשה — למה לא לעשות? לאמץ זאת ולהפיץ הלאה. העבירו הלאה; כל מי שיברך ברכה כזו בזכותכם — הכול נזקף לזכותכם. למדו זאת לאחרים; לא כולם יודעים. גם אני לא ידעתי, עד שקראתי.

תסתכלו באיזו מהירות אנשים חוטפים את הברכות — חבל. אולי אי אפשר לעמוד בזה בכל פעם — לברך לאט, בסבלנות, כמו שצריך, לזכור "אדון הכול, היה, הווה ויהיה", "תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם" — אבל פעם אחת ביום אי אפשר? מי לא יכול לעשות דבר כזה?

וגם אם אתן סומכות על סגולות — את הברכה הזו עשו בלי סגולות: באמת לכוון, כמו שצריך, לברך לאט, בכל תיבה, בלי למהר. להקדיש לה שלושים שניות. שלושים שניות אפשר להקדיש כדי להביא כתר למלך שמעניק לך חיים, פרנסה, שפע, שלום ובריאות! אני מרגיש שזה פשוט כיף עצום. אל תנסו לחסוך ולהתקמץ; ככל שתעשי טוב יותר, הכתר יהיה יפה יותר. למה להסתפק במועט כשזה כיף גדול? לא אמרתי כל היום — אני יודע שאי אפשר כל היום — אבל פעם ביום אפשר. תעשי נחת. זה הכול.

לא כל היום — ברכה אחת ביום, לאט, ביד ימין, בכוונת המילים; זו העצה הקלה בעולם, והיא ממלאת סיפוק ושמחה.

פרק ג · צום מועיל וכוונת מצווה

😊 שני יהודים בצום אחד

נעבור לעוד דבר. כבר דיברנו על כך פעם, אבל הפעם עם קטע נוסף, בדף שחולק. הדף הזה נותן השקפה חדשה על יום הכיפורים ועל הצום ביום הכיפורים, ומזכיר את מה שדיברנו: לכוון במעשים לשם מצווה הוא דבר גדול מאוד.

כולם נוהגים לאחל ביום הכיפורים "צום קל"; ויש שאומרים "צום מועיל". נראה מה פירוש "צום מועיל" — השקפה חדשה ומיוחדת על הצום ביום הכיפורים, וממילא על הכוונה בו.

בעל "יסוד ושורש העבודה" — שכאילו היה כולו מלא לב בהבנת הדבר הזה — כותב משהו שאיש אינו חולם שעליו צריך וראוי לחשוב ביום כיפור. הוא מתאר שני יהודים שמתענים. האחד מתענה, וקשה לו. והיהודי השני מרוצה ממה שהוא עושה, ומאושר שהיום הוא מתענה, ושהיום הוא בנו חביבו של הקדוש ברוך הוא: "איזה יופי! איך זכיתי על ידי העינוי הזה! קשה לי, אבל אני שמח שאני מתענה. אני שמח שבזכות העינוי הזה אני זוכה להיות בנו חביבו של בורא עולם, והוא יאהב אותי; ובוודאי, כיוון שאני שמח, הוא יכתוב אותי לטובה ויתן לי כל מה שאני מבקש. למה? כי אני שמח כשאני מקיים את מצוותו, אני מאושר". שני אנשים שעושים אותו דבר — האחד שמח והאחר אינו שמח — והפער ביניהם כשמיים וארץ!

את הדף אפשר להשאיר אצלכן; וגם אם אינכן משתמשות בו, אני ממליץ מאוד לתת אותו לקרובי משפחה, או להניח אותו על הבימה בבית הכנסת. זו זכות גדולה — אולי יקרא אותו עוד יהודי. אין הרבה יהודים שחושבים את המחשבות האלה: לא "מתי כבר נגמור את הצום? אוף, מתי זה ייגמר?", אלא להיות מאושר בכך שאני מתענה, לשמוח בקושי שלי. אינני בוכה שקשה לי — אני שמח, כי אני זוכה לקיים את מצוות ה'. אם יהודי אחד יקרא, וישתנה לו כל כיוון הצום — זה עצום!

מי שצם ושמח שהוא זוכה בעינוי להיות בנו חביבו של הבורא — לעומת מי שמחכה שהצום ייגמר: הפער ביניהם כשמיים וארץ.

פרק ג · צום מועיל וכוונת מצווה

🍰 אפייה לכבוד שבת — לשם מצווה

אמשיך הלאה מזה, כי זה חשוב מאוד. מה ראינו? כששני אנשים עושים אותו מעשה, אבל האחד מכניס בו כוונה חשובה והשני עושה אותו כ"מצוות אנשים מלומדה" — הפער ביניהם כשמיים וארץ.

את זה צריך לעשות בחיים. אנחנו עושים כל היום המון מעשים טובים — האם אנחנו מכניסים בהם כוונה של מצווה? זה לא דורש מאמץ; זה דורש רק תשומת לב.

כמה דוגמאות. כשלימדתי את הרעיון הזה אמרתי: לא די ללמוד אותו — אני רוצה שתיישמו אותו קצת בבית. אופים לכבוד שבת; אישה עושה המון דברים — שוטפת כלים, עושה במשך השבוע דברים עצומים למען הבית. היא משקיעה המון כדי שיהיה לה בית מסודר. היא יכולה לסדר את הבית כי היא אוהבת בית מסודר; והיא יכולה לסדר אותו כי היא עושה חסד, כדי שיהיה לבני הבית נעים. ואם היא עושה גם וגם — גם זה בסדר: היא מכניסה כוונה חיובית במעשה שלה.

כשאדם מכניס כוונה חיובית, אין דומה מי שעשה את המעשה סתם למי שעשה אותו מתוך כוונה. זה דבר עצום; ההבדל בין שני האנשים מוחלט. "אני צם לכבוד בורא עולם, ואני מקיים מצווה". וכך גם בכל מה שאתן עושות כל השבוע: זה לא דורש מכן לעשות יותר — אותו דבר שאתן עושות כל הזמן, אבל מתוך כוונה של מצווה.

זו תוכנית עבודה. ואם איני מצליח בכול — לפחות לתרגל: לעשות דברים מתוך כוונה תחילה. הסתכלו על האישה שאופה: יש לה תוך כדי כך מצווה של גמילות חסד עם בני הבית; היא לא נועדה רק לעבוד ולעבוד.

אותם מעשים שעושים ממילא — סידור הבית, אפייה, עבודה — כשמכניסים בהם כוונת מצווה, הם נעשים דבר אחר לגמרי, וזה דורש רק תשומת לב.

פרק ג · צום מועיל וכוונת מצווה

💼 חבל לא לחשוב

הדבר הזה אינו ידוע ואינו מפורסם בציבור. כדאי ללמד אותו את השכנות, את המכרות, עוד אנשים — ולזכות אותם באור תורה. כי אין דומה מי שעושה דברים משום שכולם עושים, למי שעושה אותם לשם מצווה.

תמיד אני אומר: זה ממש לא נתפס! אפשר לתלוש שערות מרוב צער: "איך לא חשבתי? יכולתי לחשוב לשם מצווה! החברה שלי חשבה לשם מצווה, ואני והיא עבדנו אותו דבר — לא חבל?!" אני מכיר את זה מקרוב מאוד. לצערי לא אומרים את זה לציבור. למה לא מדברים על זה? לא חושבים על זה — וזה כל כך לא קשה!

אגלה לכם: פעם לימדתי זאת בשיעור לנשים. לימדתי אותן לחשוב, כשהולכים לעבודה, שעושים גמילות חסדים עם הקהל. אחרי שבוע או שבועיים באה אחת וסיפרה לי שהתחילה לחשוב על הדברים האלה, ופתאום התחילה להרגיש הרבה יותר טוב! לא סתם היא מוכרחה להרוויח משכורת — פתאום הרגישה שלמעשים שלה יש ערך.

איזו הרגשה נפלאה, כשאדם מרגיש שהוא עושה דברים בעלי ערך! אדם שמרגיש שהוא עושה דברים חשובים בעולם — זה פשוט נותן לו כוחות. מעבר לכמה שזה שווה מבחינת מצווה, כדאי לחשוב כך — רק מרוויחים! כל הפסיכולוגים אומרים שכשאדם יודע שהוא עושה דברים חשובים, זה נותן לו המון כוח, וגם סיפוק.

אישה שהתחילה לחשוב בעבודתה על גמילות חסד עם הקהל הרגישה מיד שמעשיה קיבלו ערך — וזה גם נותן כוחות וסיפוק.

פרק ד · השמחה במצוות מגינה

📜 "תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה"

יש עוד נקודה, ובה נבאר משהו עצום: למה כל כך חשוב לברך יפה. אמרתי שעוד מעט נראה זאת, וזה קשור לפרשת כי תבוא.

בפרשת כי תבוא יש קללות וברכות. בחלק של הקללות כתוב שיבואו כל הקללות האלה כי "לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ". למה יבואו הקללות? כי לא שמעתי בקול ה', עשיתי עבירות. ובפסוק אחר נאמר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל". למה יבואו עליך צרות, "וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ"? כי לא עבדת את ה' בשמחה! אבל — עבדת את ה' או לא? עבדת!

אם כן, למה יבואו הקללות — כי לא שמעת, או כי לא שמחת? וכי הקדוש ברוך הוא יעניש אדם שעשה את כל המצוות, רק משום שלא שמח, ולכן יבואו עליו קללות?!

פסוק אחד תולה את הקללות ב"לא שמעת", וחברו ב"לא עבדת בשמחה" — וכי ה' מעניש מי שקיים מצוות רק משום שלא שמח?

פרק ד · השמחה במצוות מגינה

☂️ השמחה — מטרייה מפני העונש

יש לכך הרבה פירושים, ואני רוצה פירוש שמתאים למהלך שלנו היום. מדובר באמת בפסוקים האלה באנשים שאינם מקיימים מצוות, ובגלל שאינם מקיימים את מצוות ה' — ייתכן שיבואו עליהם קללות. אבל מה? אילו האנשים האלה, במצוות שכן קיימו, היו מקיימים אותן מתוך שמחה — אתם יודעים כמה גדול הדבר לקיים מצוות מתוך שמחה? זה משהו עצום! אדם שמקיים מצוות מתוך שמחה זוכה לשמירה אלוקית, והקדוש ברוך הוא שומר עליו.

ממילא, כמו שאמרנו: הקללות יבואו כי לא שמעת בקול ה' אלוקיך. אבל היו מצוות שכן קיימת; ואילו את המצוות שקיימת היית מקיים מתוך שמחה — ה' היה שומר עליך ומגן מפני כל הצרות!

מה פירוש הדבר? כביכול אומר הקדוש ברוך הוא: "הוא מקיים את המצוות מתוך שמחה! הוא אוהב אותי מאוד. אם הוא אוהב אותי, איך אביא עליו עונש? נכון שעשה דברים לא טובים, אבל אני רואה שהוא מלא אהבה אליי! איך אתן לבן האהוב הזה עונש?" — והעונשים הולכים.

אין זה תירוץ שלי; כך אומר בעל התניא. כשאדם עובר עבירה מגיע לו עונש; אבל אם את המצוות שהוא מקיים הוא מקיים בשמחה — זו כמו מטרייה שמגינה עליו מן העונש. למה? כי ה' רואה שהאדם הזה אוהב אותו כל כך — ואם הוא אוהב אותו כל כך, איך יעניש אותו? זה חידוש עצום: גם אם אדם חוטא וראוי לעונש על מעשיו הרעים, אבל יש לו שמחה במעשים הטובים שהוא עושה — זכות השמחה הזו ראויה להגן עליו מכל מיני פורענויות!

כפי שאומר בעל התניא: גם מי שחטא וראוי לעונש — אם הוא מקיים את מצוותיו בשמחה, אהבתו מגינה עליו מן הפורענות.

פרק ד · השמחה במצוות מגינה

👑 למה ברכה אחת מועילה כל כך

זה בדיוק מה שלמדנו עכשיו: בנוסף לכוונה — היה שמח במעשים הטובים שאתה עושה. השמחה הזו נותנת לך כוחות עצומים שאין לשער; אתה מוגן מכל הפגעים הרעים.

נמצא שלמדנו שני דברים שיכולים לשדרג את המעשים שלך בלי מאמץ ובלי קושי — רק לתרגל אותם:

  • לחשוב: אני עושה את זה לשם מצווה.
  • לשמוח שאתה זוכה לקיים את המצווה.

אם את המעשים שאתה עושה ממילא אתה עושה בכוונה ומתוך שמחה — זכית בגדול! הולכת להיות לכם שנה טובה; רק צריך להשתדל.

ועכשיו נחזור לרגע ונשחזר: למה בעצם הברכה מועילה? בירכת — וכשבירכת הייתה בזה כוונה, והיית מאושר שאתה זוכה להעניק כתר למלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. אומר בורא עולם: "היית מחובר אליי, בירכת, חשבת עליי כשעשית זאת. איזה יופי — הוא אוהב אותי, איך הוא שמח להעניק לי כתר! איך אוכל להעניש אותו? להוריד עליו מכה כזו? מה פתאום!"

לכן הברכה מועילה. כשמברכים מכל הלב ומודים לה' על הדברים הטובים שנתן — זה דבר גדול; וכשעושים זאת בשמחה ובהרגשה נפלאה — יש לזה כוח עצום. למדנו: כוונה במצוות, ושמחה במצוות — וכמה הם מועילים!

שני דברים משדרגים כל מעשה בלי מאמץ — לחשוב שעושים אותו לשם מצווה, ולשמוח שזוכים לקיים אותו; וכך גם הברכה.

פרק ד · השמחה במצוות מגינה

📯 "כדי לערבב את השטן"

חכמינו אומרים: למה תוקעים פעמיים — תקיעות מיושב ותקיעות מעומד? "כדי לערבב את השטן". השטן מתבלבל, אינו יודע מה קורה כאן: "מה זה? תוקעים פעם, ושוב פעם?"

ועכשיו — השטן הוא גולם? הוא לא ראה שתוקעים כך כל שנה? שכח מה היה בשנה שעברה? איך ייתכן שבגלל שתוקעים פעמיים הוא מתבלבל ומתערבב? מה הדבר המוזר הזה?

רש"י במקום אומר דבר חשוב, וזה בדיוק היסוד שאנחנו לומדים: כשהשטן רואה שאנחנו מרבים בתקיעות, הוא אומר: "היהודים האלה אוהבים לקיים מצוות!" וברגע שהוא רואה שהם אוהבים לקיים מצוות, נסתמות טענותיו. מה יאמר? אם היהודים אוהבים לקיים מצוות ומאושרים שהם זוכים לקיים אותן — כל הקטרוגים שלו נעלמים. מה יועילו עכשיו הקטרוגים? הוא מפחד מזה. יהודי שמקיים מצוות בשמחה — זה משהו עצום!

לפי רש"י, כשהשטן רואה שישראל מרבים בתקיעות ואוהבים לקיים מצוות — נסתמות טענותיו.

פרק ד · השמחה במצוות מגינה

❓ לכפר ולטהר

נשאלה כאן שאלה מצוינת, ששיעור שלם צריך כדי להשיב עליה: מה ההבדל בין "מכפר" לבין "מטהר"? ביום הכיפורים אנו אומרים: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". יש כאן שני פעלים: לכפר ולטהר. מה פירוש המילה "לכפר"? מה פירוש "לטהר"? מה ההבדל ביניהם? מי זוכה לכפרה, ומי לטהרה? זה מורכב — קורס שלם. אולי בשנה הבאה.

ואוסיף לשאלה עוד שאלה. אנחנו אומרים: "ומה שחטאתי לפניך, מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי ייסורים וחלאים רעים". איך נמחקות עבירות? מה קורה כאן — נמחקות או לא נמחקות? זה לא פשוט. אלה שאלות מחכימות, אבל זה נושא לעצמו, ועליו נצטרך לדבר בנפרד.

נשאלה שאלה: מה ההבדל בין כפרה לטהרה, ואיך נמחקים עוונות "לא על ידי ייסורים"? זה נושא לקורס שלם.

פרק ה · לפי הצער השכר

🧗 "לפום צערא אגרא"

ולהרגשה הטובה אפשר להוסיף את מה שאמרו חכמינו: "לפום צערא אגרא" — לפי הצער, כך השכר. אם נזדמן לך לעשות מעשה טוב שהוא קשה מאוד, ובכל זאת עשית אותו — המעשה שנעשה בצער שווה כמו אלף מעשים שלא בצער. כביכול, המעשה נחשב בשמיים לפי הצער: מה שהיה קשה יותר, ובכל זאת התאפקת — נחשב יותר.

דוגמה מתחום אחר: לפעמים צריך לוותר ולא לריב, וזה קשה מאוד, כי מכעיסים אותך הרבה. כשאת מתאפקת ולא רבה, וזה היה קשה לך מאוד — זה שווה הרבה יותר ממי שבכלל לא נזדמנו לו מריבות. יש מי שחייו חלקים: אינו רב, בדרך כלל אינו רב עם בני ביתו, חייו פשוטים יותר. ויש מי שאומר: "למה נפלו עליי חיים קשים? דווקא אני צריך לסבול מריבות בבית?" לא — צריך לחשוב הפוך. מי שיש לו, חס ושלום, הרבה מריבות — צריך להסתכל על כך אחרת: יש לו כאן יותר אתגרים. בורא עולם אוהב אותי ונתן לי יותר אתגרים, ובזכותם אני יכולה להגיע למדרגה גבוהה יותר.

מי שיש לו אתגרים — צריך לשמוח בכך שיש לו אתגרים; ומי שאין לו אתגרים — צריך לשמוח בכך שאין לו. כי הקדוש ברוך הוא יודע מה לחלק, ולכל אחד חילק את מה שטוב עבורו. יש מי שצריכים לעמוד באתגרים, ויש מי שצריכים פחות.

מעשה טוב שנעשה בקושי שווה כאלף מעשים שנעשו בלי צער — ולכן מי שיש לו יותר אתגרים יכול לשמוח בהם.

פרק ה · לפי הצער השכר

🙏 "שלא עשני אשה" ו"שעשני כרצונו"

וזה מה שמברכים הגברים בכל יום: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני אשה". אין זו התנשאות, חס ושלום. המהר"ל מסביר: "שלא עשני אשה" — ריבונו של עולם, תודה רבה לך שבראת אותי עם הרבה מצוות, שאני חייב להתמודד, שיש לי יותר אתגרים ממה שנתת לאישה. משום שהיא בדברים האלה בוגרת יותר מאיתנו, אני צריך יותר אתגרים. תודה שנתת לי יותר תורה ויותר מצוות, כדי לעלות ולהתעלות, ובסופו של דבר להזדכך.

ולמה מברכת האישה "שעשני כרצונו"? כי האישה קרובה יותר באופן טבעי למה שה' רוצה.

גם הוא מברך וגם היא מברכת. למה? כל אחד מודה לה': האחד על שיש לו יותר אתגרים, והאחר על שיש לו פחות — כי לכל אחד מה שטוב עבורו. למה טובים למישהו כל כך הרבה אתגרים? טוב לו! טוב לו שיש לו אתגרים, כדי להתקדם.

הקדוש ברוך הוא חילק לכל אחד את מה שהוא צריך, את מה שטוב עבורו. צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא יודע מה טוב עבורנו; וגם כשיש קשיים — הוא יודע למה נתן אותם, והקשיים נועדו לקדם אותנו. ובסופו של דבר נקבל אותם ונשמח במה שיש.

ובעזרת ה', אני רוצה לברך את כולם שנזכה לברך יפה, והקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוח ושפע, כתיבה וחתימה טובה ושנת בריאות.

לפי המהר"ל, הגבר מודה על ריבוי המצוות והאתגרים שניתנו לו, והאישה — שהיא קרובה מטבעה לרצון ה'; כל אחד קיבל את מה שטוב עבורו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה