📚 כל השיעורים

🍭 🧵 חליפה אישית לכל תלמיד: החריג, האמת והשלום

פרק א · השיעור

📜

...במשפחה וגם בכל מסגרת, ואני חושב שאתם תאשרו את זה, אבל אם לא – יש תמיד חריגים, זה לא כולם שווים.

עכשיו, דיברנו אריה ואני, הוא יודע שאני גר בקיבוץ כברי. פעם בקיבוצים היה איזה רעיון כזה שכולם צריכים להיות שווים, היה רעיון כזה. עכשיו, מה טוב ברעיון הזה? זה טוב שאתה כאילו לא צריך תחרות. מה לא טוב בדבר הזה? שאתה לא יכול להתבטא, אין לך את הביטוי האישי שלך, ולא סלחנים לגבי חריגים בכלל. חברה היא הרבה פעמים לא סלחנית לגבי חריגים; חריג מצריך יחס מיוחד.

עכשיו, כשאני אומר חריג זה הרבה פעמים יכול להיות לשני הכיוונים: יכול להיות צרכים מיוחדים מהכיוון של קשיים כאלה בלימודים, לא תופסים, לפעמים פיגור, דברים מהסוג הזה; ולפעמים יש ילד דווקא מהצד השני, שהוא גאון. שני המקרים האלה לילד עצמו לא קל, לנער עצמו לא קל, למתבגר ממש לא קל. כי בגיל ההתבגרות להיות חריג זה בכלל קללה, נכון? להיות חריג זה יכול להיות קללה. כן. ואז בעצם מה אנחנו עושים עם זה?

אגב, זכריה, אתה מכיר את זה? לא, אני מניח. אתה יכול לספר לנו משהו על זה ש... כן, דבר.

– שמה? שלהיות חריג זה קללה? לא שאנחנו חושבים שזה קללה, יכול להיות שהאדם עצמו... בואו נתן לכם דוגמה: יש כאלה שהם גאונים. הייתה בתיכון [מישהי] שהייתה ממש משכמה ומעלה. זאת אומרת, היא הייתה תלמידה מצטיינת כמעט בכל דבר. היא רצתה להיות נורמלית, היא לא רצתה להראות שהיא כזו מצטיינת, והיא כאילו גם לא עשתה שיעורי בית – למרות שבטבע שלה כן לעשות שיעורי בית – כדי להראות שמשהו נורמלי.

– יפה. זאת אומרת שלהיות בצדדים של הספקטרום זה אף פעם לא נחמד, ומצריך אפילו התייחסות מיוחדת. וזה לא אחת גם קורה במשפחות, ובוודאי שזה קורה בכיתות. אנחנו עכשיו פה מדברים על איך אנחנו צריכים להתנהג, איך אנחנו צריכים להגיב בכיתה. אגב, זה יצריך מכם מן הסתם יותר תשומת לב. ארי, אתה עובד עם 150 תלמידים. ספר משהו.

– 105. יש מצבים שלפעמים אתה מבין שמישהי רוצה למשוך תשומת לב, ויכול להיות שזה אפילו מהסיבה הכי פשוטה, מסיבה ביתית. אני אתן דוגמה של מישהי שמשכה אצלי תשומת לב שלילית, כשמדובר בילדה מעולה, ילדה שכבר סיימה, זה היה לפני כמה שנים. אצלנו יש קטע שבו כל בוקר אוספים לכולם את הניידים. כלומר, כשהבנות נכנסות לכיתות יש ארון מיוחד, שם החיבה שלו זה "כלא-פון", שבו שמים את כל מכשירי הניידים של הבנות וכולן חייבות להפקיד.

נכנסה פעם הסגנית, עשתה ספירה וחסר מכשיר. היא בודקת, היא שואלת – עכשיו, מספר של בנות ביחד – אומרת: "של מי המכשיר הזה? של מי המכשיר הזה?". אתה מצפה שמישהי תגיד: "זה אני, לא הפקדתי" והכול, והיא חיכתה בסבלנות עד שהיא הגיעה לאותה ילדה אחרונה שנשארה. היא אומרת לה: "איפה הפלאפון שלך?". אז היא אמרה לה: "לא לוויתי אותו מהחדר", ואז היא התקשרה אליי...

פרק א · השיעור

📜 והגעתי לכיתה, והפלאפון היה אצלה, היה…

והגעתי לכיתה, והפלאפון היה אצלה, היה אצלה בתיק. אוקיי? הפלאפון היה אצלה בתיק.

ואז פתאום נפל לי האסימון, למה כאילו אני הייתי צריך לעשות את זה ברור: למה הילדה הזאת היא עשתה את זה? כאילו ברור שכאילו כעסו עליה, אבל... אבל את עושה כאילו דבר שהוא כל כך שקוף שאת תיתפסי בו, כי את היחידה מהכיתה שלה עשית את זה. אז הייתה סיבה למה היא עשתה את זה.

מדובר במשפחה שלי עשית עולות, ובאותו באותו יום הייתה איזושהי חתונה שהייתה אמורה להיות, ואת אחותה הגדולה האמא ביקשה לשחרר, ואותה היא החליטה לא לשחרר כי היא לא רצתה לקחת את כולם – כי כנראה זה עולה כסף, יפה לכולם וזה. והיא ניסתה לשכנע את אמא שלה שתשחרר גם אותה, ואמא לא הסכימה. אז היא אמרה: אם לא משחררים אותי, אני אעשה משהו שאולי יחייב את ההשעיה שלי, כן ממש. אוקיי? כאילו היא אמרה: אני אעשה איזה משהו ש... [...] בקיצור, אז אז הבנתי מאיזה מקום זה בא.

עכשיו, הסגנית שלא הכירה אותה לעומק, את אותה ילדה – כי היא לא יכולה להכיר את כל הבנות של הפנימיות, את כל הסיפורים שמאחורי זה וזה – היא ניסתה להבין כאילו מה... מה הטיפשות בלעשות דבר כזה, בלעשות משהו שאת יודעת שבטוח יתפסו אותך, אוקיי?

אז אמרתי לה: היא רצתה לעשות את זה כי הייתה לה פה איזושהי מטרה, היא רצתה למשוך תשומת לב שלילית. ומדובר בילדה מאוד טובה, תסתכלי על הציונים שלה, תסתכלי איך הילדה הזאתי עושה משהו טוב. היא לא קיבלה משהו מאמא שלה, היא אמרה: אני אנסה להשיג את זה בדרך אחרת, בדרך שלילית, בדרך שזה יגרום לאמא לשים אליי לב אם היא לא תרצה, כן. אז זה ממש דוגמה טובה, ואנחנו נתקלים לא אחת בדברים מהסוג הזה.

אה, עכשיו תראו, זה ממש מעניין. גם אתה סיפרת שהיא ילדה טובה וכולי, כן, ואה... תראו, [...] ילדה מקסימה, לא סתם ילדה טובה, כן.

תראו, לפעמים מה שאנחנו מתמודדים הרבה פעמים – אני עוד פעם, אני גם אמרתי את זה בשיעור הקודם – זה קשה להתמודד אם יש כיתה גדולה ואם יש הרבה ילדים והרבה תלמידים, ומה אנחנו עושים עם זה? כמה תשומת לב אפשר?

תראו, יש ילדים... אני אתן לכם דוגמה. אנחנו... השיעורים פה מוקלטים אז אני ככה גם זהיר בדברים, אתם יודעים, ואני אספר. יש ילדים שיש... למשל, ילדות יפות, כן? אתם מבינים שילדה יפה זה משהו שהוא חריג, אז אתה שואל את עצמך: אתה רוצה דבר כזה, שהילדה שלך תהיה כל כך יפה? כן, הרי היופי הזה הוא גם סכנה במובן מסוים, אוקיי?

פרק א · השיעור

📜 עכשיו, יש גם

עכשיו, יש גם... היה... אני מכיר פשוט סיפור כזה, אתם אל תחשבו, גם היה פה בחור יפה שאני מכיר, מהבחור... אני מדבר 40 שנה אחורה, כן? בערך 40 שנה, פשוט לא להאמין. זאת אומרת, היופי הזה לא היה לטובתו. גם אפילו המורות... לא פה, לא משנה, זה סיפור... אפילו המורות התאהבו בו, כל כך יפה הוא היה. תחשבו מה שמספרים על רבי יוחנן, נכון? מי יודע מה היה שם, ממש...

עכשיו, זה גם כן משהו שהוא חריג. משהו שהוא חריג – הוא מעורר תשומת לב. הוא בעצם מביא אותנו לידי זה שאנחנו בתור מורים הרבה פעמים משקיעים בו הרבה יותר. אני לא יודע, יש

כולם איכשהו מכירים, יש כאלה שיש להם במשפחות, גם לי יש במשפחה ילדים עם צרכים מיוחדים ביותר. [...] 60% מהמאמץ של האמא שם זה עבור ילד אחד, כן? ועכשיו, זה שואב מאיתנו הרבה מאוד אנרגיה, וזה שואב מאיתנו, וזו הדרך שלנו בעצם – איך אנחנו מתייחסים לזה.

עכשיו, למה אני בעצם מביא את הדבר הזה פה? כי אתה אומר: יש לי מן הסתם 100% יכולת, זאת אומרת, אני משקיע בעבודה עם הכיתה – אני סתם זורק כרגע – 100 שעות בשנה, לא יודע מה. ואתה מוצא את עצמך שאתה משקיע באדם אחד, כשיש לך 100 תלמידים, כן? אתה משקיע באדם אחד 10 שעות לדוגמה. אתם מבינים שזה פי עשרה מאשר אתם משקיעים במישהו אחר? האם ראוי לעשות את זה או לא ראוי לעשות את זה? אתם מבינים? יש פה שאלה, יש פה דילמה.

עכשיו, אני לא יכול לפתור לכם את הבעיה הזו באופן חד-משמעי ובאופן סופי. אני רק יכול להגיד לכם שכמעט בכל... ואז בעצם אולי זה יעודד בכל זאת איזה משהו – כמעט בכל מקצוע על אחוז קטן אתה משקיע... על אחוז קטן שכאילו ראוי להשקיע בו אתה משקיע אחוז ניכר. למשל, יש פה איזה מזכירה [...] בקיבוץ שלה, בקיבוץ [...] שעל אחוז מסוים מהאוכלוסייה פה היא משקיעה חלק גדול מהאנרגיה שלה. זאת אומרת, שאם יוצא לכם דבר כזה, ואני מניח שאתם גם כן בסיטואציות האלה בסופו של דבר, אז כדאי להיות מודעים לכך שזה באופן מסוים טבעי. וגם תשאלו את עצמכם איך אתם רוצים לראות את עצמכם בתור אנשים שמובילים חינוך.

עכשיו אני שואל אתכם: האם זה נראה לכם הגיוני? או שאתה אומר: "תשמע, אני משקיע בכל אחד את אותו אחוז; יש לי 100 תלמידים, כל אחד מקבל אחוז פלוס-מינוס, אבל אני לא יכול להשקיע באחד פי עשרה ממה שראוי להשקיע בו"? תמיד יהיה לזה גבול, אבל הייתי רוצה לשמוע אתכם: איך אתם רואים את הדבר הזה? מה אתם מבינים מזה? אולי מבית הספר, אולי ממקומות אחרים? איך זה נראה לכם?

ירון:
אני אגיד כמה דברים.

אחד, בסיפור שדיברנו עליו, שדיברת עליו על הילדה היפה – אז הבת של גיסתי ילדה יפה, ולאור זה שהייתה ילדה יפה אז באמת היא חוותה סוג של עליהום וחרם תמידי, זה אחד.

פרק א · השיעור

📜 עכשיו, לגבי השאלה השנייה, איך אנחנו…

עכשיו, לגבי השאלה השנייה, איך אנחנו חווים את זה: אני יכול להגיד לך שאני היום מפקד הרבה זמן בצבא ואני מקבל חיילים מכל מיני אוכלוסיות, ואני תמיד אומר לעצמי – לכל חייל, גם בריאיון איתו, אומר לו: "תשמע, תקשיב, אין פה בן אדם אחד שאין לו איזשהו תיק שקוף בגב. לכל אחד יש תיק שקוף על הגב – לחלק יותר גדול, לחלק יותר קטן, אבל לכל אחד יש איזשהו סיפור חיים, איזשהו משהו שכנראה שאתה צריך כאילו לקבל אותו בצורה כזאתי או אחרת".

ואני אומר לך שיש לי אנשים שהם על הרצף והכול, ופשוט מאוד אני קורא לעצמי סוג של תופר חליפות – חליפות אישיות לכל אחד, ומבין איפה אני צריך רגע לשים את הנקודות היותר קריטיות. נראה שזה נכון לכל דבר בחיים בסוף – שנייה אחת רגע לתפור חליפה אישית, להבין רגע מי עומד מולך, מה המגבלות שלו ומתי הוא צריך אותך, ולהסביר את זה באיזושהי דרך גם לסביבה עם תלמידים זה הרבה יותר קשה, אבל גם זה אפשרי. כן, אני רואה את זה דרך אגב בבית ספר שאני היום עושה שם את ההתנסות – יש תלמידים קשים וכאלה, ודואגים איכשהו כאילו לעטוף אותם וליצור להם את החליפה האישית הזאתי, ולחבק אותם ולתת להם את המענה. וגם כשהוא מדליק איזשהו מישהו שרוצה ללכת מכות, אז יודעים רגע לתפוס אותו שם, כן.

טוב, אז קודם כול, תודה ששיתפת אותנו בדברים שבאמת... באמת אתה חווה, אתה מבין.

תראו, יש שאלה שאני לא בטוח שיש לה מענה סופי. לכן אני אומר שאנחנו בעצם מתמודדים, ואנחנו גם רוצים להבין את עצמנו. בגלל זה אני אומר, אנחנו עושים רפלקסיה הרבה פעמים על עצמנו. אנחנו אולי נקרא מאמר בהמשך, אבל אני אהדהד משהו מזה.

תראו, תמיד יש תפיסה שהיא לגבי מה שקורה מולי: לגבי קולקטיב מצד אחד, או לגבי אוסף של אינדיבידואלים. מה זאת אומרת? למשל, אתה יכול לדבר על מה? הכיתה, החברה, הצבא, העם, כל מיני דברים כאלה – המפעל, הגדוד, החיילים, הפלוגה. עכשיו, אתה מסתכל במשקפיים של הקולקטיב, ויכול להיות שאתה תראה גם פרטים, אבל אתה מסתכל במשקפיים של קולקטיב; או שאתה מסתכל דרך משקפיים של אינדיבידואליזם, שיש אנשים שהם שונים.

עכשיו, אין פתרון, ואני חושב שכולנו נצטרך תמיד לנוע בין התפיסה הקולקטיביסטית הזו של כולם לבין התפיסה של האינדיבידואלים. כן? אתם יכולים להגיד... אתם יודעים, כל הדברים האלה קיימים גם... יש במקורות ישראל: "כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם שָׁוִין זֶה לָזֶה, כָּךְ אֵין דֵּעוֹתֵיהֶם שָׁווֹת זוֹ לָזוֹ" (תנחומא, פנחס י; ברכות נח ע"א), וכולי וכולי. זאת אומרת, וגם אתם יודעים שעל... על יהושע וגם כמובן שעל משה: "אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ" (במדבר כ"ז, י"ח). מה זאת אומרת? מה מפרשים לגבי זה? שהוא יכול להסתכל על כל אחד לפי שורש נשמתו.

עכשיו, יש כאלה שאומרים: תעזוב אותי מהמילים האלה בכלל, מה זה שורש נשמתו? מה, אני צריך פה לפנות לאחד אחד? כמה זמן יש לי? עכשיו תראו, אנחנו מתמודדים... אין לנו את כל הזמן שבעולם ואת כל המשאבים שבעולם, זאת ועוד אנחנו נמצאים בתוך כיתה. עכשיו, כבר את זה אמרנו בשיעור הקודם: תשאל את עצמך, כל אחד צריך לשאול את עצמו, איזה... איזה מין מורה... מי אני בכל הסיפור הזה? מי אני? מה אני רוצה להיות? יש מה שקיים איתי, ואיזה... איזה מין מורה, איזה מין אבא, איזה מין הורה אני רוצה להיות? יכול להיות שאני לא אצליח להיות עד כדי כך... מה אתה מצפה מעצמך? דרך איזה עיניים אתה... איזה משקפיים אתה מרכיב? משקפיים של קולקטיב?

אתם יודעים, אני יכול לספר לכם, פה בקיבוץ פעם אם היית רוצה ללמוד משהו, סתם אתה אומר: "אני רוצה ללמוד". אומרים: "אתה רוצה ללמוד? בסדר, תלמד מה שאנחנו אומרים לך ללמוד". אבל אתה אומר: "זה לא... לא קשור אליי הדבר הזה, אני רוצה ללמוד משהו אחר". אומרים: "אין דבר כזה לא קשור, המקום פה צריך אותך בצורה... אני יודע מה, שאתה תלמד הנדסה חקלאית, אתה תהיה מהנדס חקלאי. צריכים מורות פה? את תהיי מורה". זאת אומרת, מסתכלים קודם כול מהעיניים של הקולקטיב. זה... זה היה פעם דבר כזה בקיבוץ, שזה היה גם נחוץ, ואני לא יכול להגיד שזה היה רק רע, אתם מבינים? אני לא רוצה להגיד שזה משהו שהוא שלילי, אבל אני חושב שכדאי לנו, לכל אחד מאיתנו, להגיד: מי אני בכל הסיפור הזה? אתם יודעים, איך אני מתנהג? אתם יודעים, מה שאתה יכול להגיד לילד אחד במשפחה שלך הפרטית, לא בטוח שזה נכון לומר גם לילד השני.

פרק א · השיעור

📜 – השבוע, אתמול, היה לי כזה…

– השבוע, אתמול, היה לי כזה סיפור בכיתה.
– כן.
– בעבודה המעשית שלי שמעתי את הרב אומר לתלמיד בכיתה י"א: "מה, צריך זה? אתה הולך לבד לשירותים או ששמים לך טיטול?". ואני בטיפשותי אמרתי את זה בכיתה ד'-ה', שזה לא אותו דבר. אז ילד בכיתה י"א מסתדר עם זה, אבל הרעיון של עצמאות... כן, אומר לו: "מה, קום תיקח את המלודיקה לבד, למה אתה צריך... 'לא הביאו לי'". אז אומר: "קום תיקח, מה, אז כל דבר עושים בשבילך?". אז זה הרעיון, אבל אז הילד נפגע. בסדר, אולי קצת סטיתי מהנושא, אבל זה הרעיון – שאתה לא אומר אותו דבר בין ילד בכיתה י"א לילד בכיתה ה'.

– זה נכון, בסדר. תראה, גם מהדברים האלה לומדים.

עכשיו אני אגיד גם בהקשר של מה שאתה אמרת, שמעון: תראו, אנחנו חיים חיים מורכבים. רוב התגובות שלכם תהיינה מהבטן, כי אתם מבינים? אתם נמצאים בכיתה, עכשיו קורה משהו, כן? עכשיו אתה מגיב. מה, אתה עושה פה איזה מין תחשיב כזה? זה לא שיש לך את הזמן: "טוב, בוא נתכנן, ברור ש...". אתה מגיב למשהו עכשיו. תמיד, תמיד יהיה סיכוי שאתה תגיב לא נכון.

אגב, המנהל שלכם, אם הוא מנהל טוב, הוא צריך להבין את הדבר הזה, כי אתם ודאי תטעו. אבל אתם תהיו עם מה שנקרא רפלקסיה – אתם בודקים את עצמכם, אתם אומרים: רגע, אני... אני טועה. בסדר, אני בן אדם. אגב, עם הילדים אנחנו לא טועים? אנחנו טועים, איך לא.

– גם התלמיד בודק אותנו, הוא גם בודק...
– בהחלט, בהחלט. עכשיו תראו, התלמיד בודק אתכם. אבל תראו, הוא בודק אתכם, ולפעמים אתם צריכים להגיד: מה אני רוצה לשדר?

וואלה, אתמול סיפרתי את זה... איפה שהיה פה... סיפרתי את זה בשיעור אחר: ליל שבת האחרון ישב פה אצלי בבית חבר שהוא מתנדב במקום של ילדים ממש עבריינים, שלוקחים אותם לפרויקט מיוחד, ואם לא – הם נזרקים אולי כמעט למשהו שהכי דומה לכלא של ילדים. וזה... אולי אריה אתה מכיר את זה, ליד חצרות יסף, איך קוראים לזה? אני לא זוכר איך קוראים לזה. נירים... ניר...
– לוחמי הגטאות... מנוף, מנוף, מנוף... עוד משהו, עוד משהו...
– נירים בשכונות... הכל זה נירים.
– כן, כן. אז הבחור הזה מתנדב שם, הוא גם עשה סטארט-אפ, הוא... בקיצור, הוא שואל אותך...

– מה?
– לירון, לירון, אני במקרה עבדתי שנתיים בעמותת נירים.
– ועכשיו... מתי עבדת?
– אני הייתי בשנתיים האחרונות בעמותת נירים, הייתי נירים בכיתות. וואלה, מה שעכשיו אתה אומר, שאמרת את השם של העמותה והסיפור – זה מתחבר לי אחד לאחד. כי אתמול, כשסיפרת את הסיפור הזה, אמרתי יש מצב שזה נירים, אבל לא הייתי בטוח. אבל כן, כן, זה נירים. עמותת נירים הם עושים עבודה מטורפת, אני יכול להעיד על זה. נגיד סתם, יש נער שעשה בלגן, עכשיו מה שקורה, נותנים לו לעשות מסע חזרה הביתה מירושלים, נגיד, עד לכפר ברגל. הוא עושה את המסע הזה.
– בדיוק...

בדיוק את זה הוא סיפר לי! הם עושים תהליכים מטורפים, בדיוק, מטורפים. כן, אז לחבר שלי קוראים ניב כפיר, לא יודע אם פגשת...

פרק א · השיעור

📜 לא, לא פגשתי, לא, לא

לא, לא פגשתי, לא, לא. בכל מקרה אנחנו מכירים את אוריה גונן, אנחנו מכירים.

אה, אוקיי, אה אוריה, בסדר. אז הוא מספר, הוא אומר דבר כזה: תשמעו בדיוק את האמת, מה שעכשיו ש... סיפר שם עם העונשים, זה עונש מעצים. תשמעו, נותנים להם לעשות מסע, לעשות מסע, והם עושים את זה והם חוזרים יותר טובים. עכשיו, שאלתי אותו גם: איך יכול להיות דבר כזה שהם לומדים כל כך מהר? כן, הם מסוגלים ללמוד. עכשיו, תראו, זה כשנותנים להם את ה...

ובנירים... לירון, סליחה שאני קוטע, עכשיו דיברת על נירים... בנירים, בנירים אין דבר שנקרא עונש. זה תהליך, זה תגובה. [...] לא תשמע מדריך אומר לחניך "אתה עכשיו בעונש", אין דבר כזה. "אתה הולך עכשיו לעשות תהליך, אתה הולך, תחשוב על מה שעשית". אין דבר כזה עונש בנירים.

בדיוק! זה באמת מה ש... גם אצלנו את הדבר הזה. גם אצלנו זה תיקון המידות, תיקון הזה... אין דבר כזה מילה עונש גם בזה.

כאילו זה, תראו, אני גם חושב שבכדורגל במקום להגיד פאול משתמשים במילה עבירה. [...] אולי מפה סטיתי. אז לא יודע, אולי זה יצא משהו: עבירה, חטא... בלי פשע, בלי פשע, לא יודע, אולי יכול להיות דבר כזה. אבל עכשיו לבוא עם זה... אני לא יודע, אתמול סיפרתי, אני כבר לא זוכר מה סיפרתי אתמול.

פעם הייתי ב... ב... אני עכשיו ככה חורי קצת, לא נורא. הייתי בירושה בתל אביב ואתם יכולים לראות את זה, ויש שם איזה... איזה מקום, יש שם ככה... יש שם חופים, כל הזמן יש שם חוף מציצים, ככה קוראים לזה, עשיתם בטח שם פעם טיול אני מניח, לא יודע. ויש שם חוף דתיים, ורשום שם: "וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם" (הגדה של פסח) – מצילנו, יצילנו מידם. חוף לאחר מכן, אולי שני חופים, אני רואה יש שם... אמרתי: אצל הדתיים רשום "מצילנו יצילנו", בחוף... בחוף הנוסף היה כתוב "אין מציל". אמרתי לעצמי: מה זה? מה... מה המסר פה? לא יודע, תחשבו בעצמכם, אני לא יודע.

אבל בכל מקרה, בכל מקרה מה שהוא אמר לי זה דבר כזה. אותו חבר אומר לי: תשמע, היה איזה ילד אחד שהיה לו קשה עם המתמטיקה, כי הוא מלמד שם מתמטיקה, והיה לו קשה, וזהו, הרים ידיים כזה והלך הצידה. אז החבר שאל את המורה האחראית שם: מה עושים? מה, אני... אני נותן לו ללכת? היא אומרת לו: לא. הוא... אני הולך, מה אני עושה? אומרת: לא, לא, אתה מחכה איתו כמה שצריך, הוא יחזור ואתם תמשיכו ביחד. ועל כל דבר קטן שהוא מצליח – לא סתם, לא סתם, זה לא ככה מחמאות סתם – אתה אומר לו: כל הכבוד.

עכשיו, זו גישה שאתם... אתם מבינים? עכשיו, אם יש לי... אם יש לי קולקטיב... תראו, יש איזה... בטח לכם גם יש חברים שהגיעו מברית המועצות לשעבר, דברים כאלה. אצלם זה לא... החשיבה היא שונה לגמרי. קודם כל, אצלם מתמטיקה כל אחד יכול לעשות, ככה הם אומרים, חמש יחידות מתמטיקה. אבל תחשבו מה קורה בדרך אם אתה לא מתאים לזה – אוי ואבוי מה שקורה. עכשיו החשיבה שלהם היא קולקטיב, כולם יכולים לכולם, זה... אבל תחשבו איך, איך אתם רוצים לראות את עצמכם. אגב, זה... זה לא מה שאני אומר עכשיו, זה לא אומר שאין כיתה, כי כן. זאת אומרת, אתם... זה לא רק 40 אינדיבידואלים, יש מה שנקרא כיתה, יש דבר כזה. אבל אתם צריכים לעצמכם להגיד איך אתם רואים את המצב הזה, איך אתם רואים את ה... את הסיפור: האם אתם... זה... זה פרט שהוא מקבל תשומת לב מלאה, ועוד פרט, ועוד פרט, ועוד פרט, או שאתם רואים את הדבר הזה כמכלול?

פרק א · השיעור

📜 תדעו לכם, זה מה שאמרתי עכשיו,…

תדעו לכם, זה מה שאמרתי עכשיו, זה שני דברים שהם שונים – להסתכל על המציאות, שני דברים שהם שונים. כי אם אתה רואה קולקטיב, קודם כול חריג הוא מפריע לך, הוא עונש עבורך; או שאתה מיישר אותו ואתה אומר לו "תהיה כמו כולם", או "שתעוף מפה". אבל אם אתה רואה פרטים, אתה בעצם רוצה... רוצה גם... אתה לא פוחד מהשוני, אתה לא פוחד מה... קוראים לזה דיפרנציאציה, מה... מהמגוון, אתה לא פוחד מזה, אתה לא רוצה את כולם אותו דבר. אז אני לא יודע מה אתם מחליטים בדבר הזה, כן, כל אחד... אני רק אומר, כל אחד שיעשה עם עצמו חושבים איך הוא רוצה לראות את התמונה.

היה אחד בשם – בטוח שמעתם את השם הזה – יאנוש קורצ'אק, נכון? יאנוש דיבר על... באמת בין הראשונים שדיבר... יש, אתם יודעים, זכויות האדם, זכויות הזה, זכויות הזה – זכויות הילד! הוא דיבר... זה משהו מיוחד. ממתי יש לילד זכויות בכלל? ממתי ילד הוא בן אדם? הוא רק בדרך להיות בן אדם. פתאום יש לך מישהו שנותן לך איזה... איזה אופי כזה... או התייחסות כזו לילד.

אז... אז הוא מדבר על הדבר הזה. הוא אומר, הוא מדבר, שימו לב – והוא לא היחידי, אנחנו תכף נראה אולי משהו ממקורות, אספתי כמה דברים ממקורות ארון הספרים היהודי, תכף נראה אם זה מתכתב לנו עם הדברים – זה שאתה מסתכל על הייחודיות של כל דבר, והייחודיות היא זו שמפעימה אותך. לא ה... לא ה... האחידות, אלא דווקא זה שיש בכל דבר איזה משהו מיוחד.

אולי נראה רגע. אני אנסה עכשיו לשתף אתכם, קצת הוספתי חומרים בנושא שנראה לי שזה פשוט יכול, מקווה, להיות קרוב אליכם. אז בוא נראה רגע, זה נמצא גם... זה נמצא אצלנו באתר... [...] הלמידה מהתלמידים והעמיתים כמקור פדגוגי [...] יאללה, שילון, תן לנו איזה קריאה. רגע, אני אגדיל את זה, כן:
"אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם" (תענית ז ע"א).

יופי, תן לנו איזה... מה אתה... תן לנו איזה התייחסות, מה שבא לך, מה שבא לך באינסטינקט מהדבר הזה, בהקשר של השיעור.

– אז בעצם זה לגמרי המסר הזה ש... אתה יכול להסתכל על התלמידים שלך כאל איזה... צאן שאין להם רועה, שאתה רק צריך לנהל אותם וכ... כנטל. אבל רבי חנינא אומר לנו הפוך: דווקא התלמידים שלי איכשהו הצליחו לגעת בי בצורה שהכי גידלה אותי שיש.

מה, אתה פעם הרגשת – אתם, אתם לא חייבים לשתף, כן? – שאתה יכול ללמוד משהו מתלמיד? מה למשל? מה אפשר ללמוד מתלמיד?
– הכל.
– בכל זאת, תנו לזה עוד מילים.
– אני יכול לתת לך גם דוגמה, אפשר?
– כן, כן, ודאי, ודאי.
– אני, האמת היא שבגלל ש... עוד פעם, הדוגמאות שלי זה עולם הפנימייה, אוקיי? אני אתן דוגמה. אני אתן דוגמה שהיה לי עם ילדה מכיתה ח' לפני הרבה שנים.

בדרך כלל מקובל אצלנו שכשיש שבתות פנימייה, אז באמצע התפילה תמיד יש כמה תלמידות שאני מוציא כדי להיות תורניות, ולארגן את החדר אוכל ולערוך אותו כמו שצריך, כדי שמסיימים את התפילה לא צריך להתעכב, וישר קידוש וסעודה; כי בדרך כלל תלמידות כבר הרבה שעות בלי אוכל והן הפוכות. אז מתי אני מוציא את התלמידות? באמצע, כשיש את הדבר תורה של המנהלת או של הרב.

פרק א · השיעור

📜 עכשיו, בדרך כלל איזה תלמידות מוציאים…

עכשיו, בדרך כלל איזה תלמידות מוציאים להיות תורניות? תלמידות שאתה יודע שהן מפריעות בתפילה, או שהן תוססות מדי, או שהן נותנות מרפקים לחברות וכאלה. זה לכאורה אתה אומר ששני הצדדים מרוויחים מהעסקה הזאתי.

ובאה אליי פעם אחת ילדה ביום שישי בצהריים, ילדה בכיתה ח', והיא אומרת לי: "ארי, אני יכולה לבקש ממך משהו?"
אמרתי לה: "בטח, בשמחה".
היא אומרת לי: "היום אני רוצה... אני רוצה שפעם אחת תיתן לי גם לצאת החוצה וללכת לעשות את העריכה, ללכת לעשות את התורנות".
אז אמרתי לה: "בטח, בשמחה, למה לא?"
עכשיו: "לא, כי בדרך כלל אתה מוציא רק את מי שמפריע. אני אף פעם לא מפריעה".

ופתאום נפל לי האסימון. הרי בעצם מה קורה? הילדות רואות את מה שאני... את הדבר הזה, את התורנות הזאתי, את ההפסקה המתודית הזאתי באמצע הלו"ז, הן רואות את ההתאווררות הזאת – הן רואות את זה כצ'ופר, הן רואות את זה כפרס, נכון? ולמי אני תמיד נותן בעצם את הפרס? למי שלכאורה הכי הרבה לא מגיע לה את הפרס הזה. אוקיי, היא בבת אחת הפילה לי את... הפילה לי את האסימון.

אז כמובן שבאותה שמ... באותה שבת, אני יכול להגיד לך שבסוף התפילה באה אליי אחת הבנות ואומרת לי: "ארי, תדע לך שמה שעשית היום זה ממש לא הוגן".
אמרתי לה: "למה זה לא הוגן?"
– "כי אתה תמיד מוציא רק את אלה שמפריעות, והיום לא – ואני התאמצתי והפרעתי!"
אז אמרתי לה שאני מאוד מעריך את ההשקעה שלה, אבל מהיום... מהיום, מהיום זה השתנה.

– כן, יפה. קודם כל, ממש יפה שלמדת. יש פה באמת... תראו, זה... זה לקח, לקח חשוב. אנחנו נותנים לפעמים כמו עונשים או משהו דומה לזה, או לא עונשים אפילו, ובעצם מה... מה המסר? מה המסר?
האם... האם זה יכול להיות כל מיני דברים? האם זה אומר שאנחנו מוותרים על התפילה של מישהו? שאתה אומר: "תשמע, ממך לא תצא תפילה יותר מדי טובה עכשיו"? הוא בעצמו, אתה גם אומר, לפחות לאחרים. ואתה אומר ממילא, ממילא כאילו אתה אומר: בנות פחות חייבות בתפילות, היא כבר הייתה מה שהיא הייתה עד עכשיו, אתה מבין שהיא השתדלה וזה, אתה אומר עצם זה שהיא בכלל הגיעה לשמה זה נחשב להרבה אצלה. יש הרי כל... כל סוגי הילדים, כן?

אגב, פה למשל אני לא יודע, אפשר לחשוב על זה, נגיד... תראו, זו בעיה. הבעיה היא שאין לנו זמן לשיחות אישיות הרבה פעמים, אבל שיחות אישיות זה מתכון מצוין להרבה דברים טובים שיכולים לקרות.

שיחות אישיות – אני רוצה להגיד שבדיוק על הדברים האלה המציאו במערכת החינוך את המונח הזה "שעת שהייה", אוקיי? כי השעת שהייה זה בדיוק הזמן הכי נכון להוציא תלמיד החוצה, לשבת איתו עשר דקות, רבע שעה. פתאום אתה מגלה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה תובנות.

כשאתה עושה עם איזה תלמיד אפילו את הדיל הכי פשוט, שאתה אומר לו: "על כל חמישה שיעורים שבהם היית שותף והיית שותף פעיל והיית זה – אני נותן לך שיעור חופשי במתנה", או משהו כזה, כן? פתאום אתה מגלה שאותו אחד נותן לך בחמישה השיעורים האלה את כל הכוח שבעולם, הוא נותן על הדברים האלה. זה נותן לך הכול, הכול כדי... תובנה חשובה.

פרק א · השיעור

📜 אני אספר לכם

אני אספר לכם... לא, זה לא גבורה, יצא לי במקרה להבין משהו. במקרה הייתי במחוה אלון, אתם מכירים את המקום הזה? יש שם גיור. אני לימדתי מקצוע שקראו לו "מחשבה", שזה כמו פילוסופיה, אבל פילוסופיה יהודית בעדינות וכולי. והיה לי תפקיד, קראו לזה ממ"צ – מורה מלווה צוות. טוב, ואז אני צריך לעשות ריאיון לחיילים. ואני עושה ריאיון, ואני כותב תוך כדי זה, ואני מרגיש שהחיילים מתוחים; כי אתם יודעים, יש להם מפקדים ואז הכול בלחץ כזה, במתח, ואז יש להם מותים וזה גם כמו מפקד. ואני לא מפקד, ואני לא צריך להיות גם מפקד, ואני רואה שכאילו הכול מתוח.

ושמתי לב שאני עושה דבר אחד: אתם רואים, יש לי פה עט. במקום לכתוב, אני לוקח את העט, עושה ככה, זורק, זורק את העט ככה. אני אומר: "דַּבֵּר, סַפֵּר". "מה אני אספר?" – "מה שאתה רוצה. תספר לי מי אתה, ספר מה שאתה רוצה, אני לא אומר לך מה לספר. ספר, אני איתך". למדתי את זה, אני לא יודע, במקרה למדתי את זה... אולי אחרי זה מישהו הסב תשומת לבי שזה רעיון טוב. אחרי זה אני רושם את הפרטים, כן, כשהם יוצאים. אבל ברגע שאתה כאילו... הכול הופך להיות, איך אני אקרא לזה, פרוצדורלי, אתם מבינים? הרי רוב החיים שלנו זה פרוצדורות. תחשבו על זה שאתם גם בבית: מי קונה את הדברים, מי מסדר את ה... אני יודע, גם בבית ספר להכין שיעור זה פרוצדורה. תש... משהו לשמיים, לא לפרוצדורה.

"מה קורה איתך?" – שאל מישהו: "מה קורה? תספר מה מפריע לך". לפעמים אתה שואל מישהו: "מה מפריע לך?" – אתה מגלה עולם מלא. "מה מפריע לך?" הרי תראו, כשאתם רואים ילד מפריע, משהו מפריע בכיתה – משהו מפריע לו! משהו מפריע לו. תשאלו: "מה מפריע לך?". לפעמים מישהו בא בתלונות, תשאלו אותו באמת: "אבל מה מפריע לך? אני רוצה לשמוע מה מפריע לך". זה יכול להיות גם כן רעיון טוב.

אגב, אם אנחנו קראנו פה את הדבר הזה של: "הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם" (תענית ז ע"א; מכות י ע"א). בעצם הרבה פעמים מה שאני מגלה זה על עצמי דברים. אני צריך להגיד תודה... תחרוני, צריך להגיד תודה לתלמיד על זה שהוא מלמד אותי משהו חשוב מאוד. מה הוא מלמד אותי משהו חשוב מאוד? משהו שהרבה פעמים לא ידעתי על עצמי, אתם מבינים? יכול להיות שפתאום אתה מוצא אצל עצמך כוחות כאלה, או נדיבות כזו שאתה אומר: איפה היא הייתה בכלל? לא, אני לא פגשתי אותה בכלל עד שלא הגעתי לפה. כל מיני דברים אתה לומד מאחר. זה הרבה פעמים דיאלוג, זה מחשבה דיאלוגית. לא מונולוג שאנחנו כאילו מורים – אולי אני עושה את זה קצת פה, אבל כאילו מרביץ תורה. תחשבו אם זה מחשבה דיאלוגית, אנחנו לומדים ביחד, זה כמו חברותא. עכשיו, נכון, יש היררכיה מסוימת, אבל תחשבו כמה אתם רוצים את ההיררכיה הזו. אם יש לך שלב דיאלוגי, מה אתם יכולים להרוויח מזה?

שמעתם את השם מרטין בובר במקרה? אשי, לא? מה אתה שמעת? ספר לנו, ספר... אבל זה פייסבוק, זה... לא יודע מה הוא, יש לו... הוא שם מוכר, לא יודע.

עזוב. קודם כל, אמרנו, הוא ממשפחה חסידית, אבל הוא עצמו היה... הוא בעצם פיתח, הוא היה חוקר חסידות וזה, הוא פיתח את המחשבה הדיאלוגית. ואומר: קשר צריך להיות קשר דיאלוגי, זיקה. אני מדבר אליך כ'אתה', לא מדבר אליך כ'הוא'. אתם יודעים, במדע זה ההבדל בין מדע, דרך אגב, למה שהוא הציע: במדע כל דבר שאתה עושה זה תמיד יהיה 'שם', נכון? זה לא אתה. אתה, אין לך זיקה למדע, כי המדע הוא שם. השמיים זה שמיים שם. אבל בשיח, בדו-שיח, זה בעצם הדיאלוג, הדו-שיח, שני הכיוונים. עכשיו, אם אתם... אז את זה הוא מציע, אותו מרטין בובר. כדאי לכם קצת, אם מתאים לכם, לקרוא עליו.

זה איך יוצרים קשר? קשר זה לא מה אני משיג ממך. תראו, יש לנו איזה מין קונספציה כזו, כן? אנחנו חושבים שקשר בין אנשים זה תועלת, במובן ה... מה אני משיג ממך? אבל הוא מדבר שהקשר הוא הזיקה. אז הוא אומר: הזיקה זה בעצם מעבר לזמן ולמקום. אגב, הוא לא המציא את זה, כי בחסידות זה כל הזמן קיים הדבר הזה. זה... הוא גם כותב על זה. אתם יכולים... יש לי פה את הספרים.

אז זה... מכיר את הרעיון של הפודקאסט, כן? שהיום הולך כל כך חזק. כי מה החידוש בפודקאסט? הרי בן אדם יודע לשבת ולדבר ולהגיד את מה שיש לו, נכון? אלא יש פה איזה זיקה בין אנשים, יש פה איזושהי תנועה בין רעיונות שמפרה את עצמה? זה בדיוק הסיפור הזה: ההפריה ההדדית. אני שומע אותך לא בגלל שאני מסכים, לא מסכים – אני איתך.

פרק א · השיעור

📜 תראו כמה שזה קשה

תראו כמה שזה קשה. הרי כשאתה מדבר עם מישהו והוא עם דעה אחרת – אגב, לא תמיד צריך דעות פה – אתה ישר מתקומם עליו. אבל אם זה... אם זה משהו, אם זה חיבור מסוג אחר, זה פשוט הולך לכיוונים אחרים. זה לא... זה לא שמי משכנע יותר, אתם יודעים, זה לא הסיפור. לא, לפחות לא של מרטין בובר.

אתם יודעים, גם אני יודע שמנדי הוא איכשהו... הוא חב"ד, נכון? מנדי. מנדי ככה. צודק או לא, מנדי?

אז אני אספר לך, אולי אתה מכיר, אבל הרבי מלובביץ' היה לו איזה... היה לו קשר עם כל מיני סוגים של יהודים, לא אכפת לו. ואחד מהם היה... כתב על אבולוציה. הוא אמר: אם יש אבולוציה אז יש כ... והוא ציפה שהרבי מלובביץ' יכתוב איזה משהו כזה, אתם יודעים, כן, כל מיני דברים. הוא אף פעם לא עשה את זה. אומר: אם אני אעשה את זה, מה יקרה עכשיו? מה יקרה? זה יעורר עוד מחלוקת, והוא יגיד ככה ואני אגיד ככה ואני אגיד ככה. ודווקא מתוך זיקה מצד אחד, מצד שני ההמשך קשר איתו – זה יצר כנראה הרבה

דברים מאוד טובים. אז יש כל מיני דברים איך אנחנו צריכים להתייחס. עכשיו, אני לא אומר לכם שיש רק איזה שיטה אחת שהיא ככה אופטימלית כזו וזה, אני רק אומר לכם שכדאי – תראו, כדאי בעצם לבחון את עצמכם לעמוד מול הדבר הזה.

הנה, מישהו אמר, נאמר לנו עכשיו פה של... אה... הכי הרבה מ... הכי הרבה מתלמידיי. אז אז אז למה לא רק אקרא את ההסבר פה? במידה מסוימת המורה...

– אני יכול להגיד איזה פירוש שנייה שאני חושב?
– יאללה, בטח! מה, הכי טוב.
– כי אני אומר: אמר רבי חנינא [”אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם“ (תענית ז ע"א)] שהוא לומד הרבה מרבותיי. "רבותיי" זה כאילו, זה אובוויוס, אתה תמיד לומד מאנשים שהם יותר גדולים ממך. כן. "מחבריי" – גם זה סוג של קולגה, אתה לומד מהחברים ביום-יום. דווקא "מתלמידיי", שכביכול אם אני מסתכל על החזק-חלש, שנגיד כאילו אתה חזק יותר וכאילו התלמידים שלך הם... אה... הם כאילו כאילו לא חזקים, אז אתה כאילו דווקא מהם אתה לומד יותר. כי בסוף, כאילו, אתה לוקח, אתה רואה – הם כאילו כמו המראה שלך בעצם. כאילו, נכון? איך שהם מתנהגים, ואז הם מציגים לך איזה איזשהו מראה. נגיד, סתם דוגמה, הם יודעים בדיוק איזשהו כפתור כזה שמדליקים אותך בשנייה, סתם דוגמה. ואז אתה חוזר הביתה, אתה עושה איזשהו רבי עם עצמך, ואתה אומר: "וואללה, זה הנקודה שהם הצליחו להדליק אותי, על זה אני צריך לעבוד". נגיד, רב או חבר לא יכול להדליק אותך כמו שתלמיד יכול להדליק אותך. ואז דווקא על הדבר הזה, הנקודה, העצם הזה שהדליקה אותך – שמה אתה צריך להשתפר. ואז אתה לומד יותר מכולם! כי בסוף, מרב אתה לומד איזושהי הלכה מסוימת, מחבר אתה יכול ללמוד איזה הנהגה מסוימת, אבל דווקא מתלמיד אתה לומד... אתה יכול לשפר את הנפש שלך. כאילו את ה...

כאילו, אני בעצמי, אני עובד בבלתי פורמלי 10 שנים, בוא בימי ד, ואני יכול להעיד על עצמי שהשתניתי מ-2017 שאני פה. כאדם, כאדם השתניתי פלאים, כאילו בזכות החניכים והחניכות. כאילו כן, כאילו מבחינת האדם שבי, מבחינת האדם. כאילו לא מבחינת איזשהו הנהגה שלקחתי או שנהייתי יותר דתי או פחות דתי; אני בא איתך מבחינת ההנהגות, ההליכה שלי, היומיום שלי – כל הדברים האלה הם הם בזכות החניכים, נהייתי אדם שונה. כן. אז כאילו נראה לי זה ממש... חושב שזה שזה בדיוק מתכתב עם זה. שים לב: רב הרבה פעמים הוא יכול לתת לך רעיון מנומק ומסודר היטב, התלמיד יכול בעצם לספר לך מי אתה.

[...] בוא, אתה מסכים עם הקביעה הזו, מנדי? זיקקת, זיקקת את זה למשפט! כן, כן, אתה מבין? זאת אומרת, התלמיד יכול בעצם להצביע לך מי אתה הרבה פעמים, לא רק מה אתה חושב. אנחנו זה לא רק המחשבות של עצמנו, אנחנו מעבר לזה.

פרק א · השיעור

📜 אז תראו איזה טוב יש לנו…

אז תראו איזה טוב יש לנו פה שאנחנו... שאני חושב שבאמת היא קיימת בהרבה מק... ואם במקורות ישראל, מה אנחנו... אז תראו כמה שזה מעניין שהמורה – אני קורא גם מפה – "אינו סמכות מבודדת אלא לומד מתמיד. השיח עם הקולגות והקשבה לתגובות התלמידים הם המקור המהימן ביותר להערכת פרקטיקה חינוכית ולשיפורה". כן, זה... בוא נראה פה.

אה, טוב, הנה, אה... כל מיני דברים. אתם רוצים... מי רוצה לקרוא פה קצת? זה ממסכת עירובין. מישהו רוצה לקרוא? [...]
– כן, בבקשה. [...]

מי קורא לנו פה?
"היה מטיל ספק ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים כדי לנסותו".

מה, אתם... אתם עוסקים בדברים האלה? מה יש לנו פה?

תספרו, ספרו מה... מה אתם רואים פה? תראו, מישהו מאתגר מישהו. באיזה אופן? הוא מבלבל אותו, נכון? אבל תראו, הוא מבלבל אותו באופן – זה מעניין, נכון? – אינטלקטואלי. אני יכול לבלבל מישהו באופן אינטלקטואלי, ועל מה זה משפיע עליו? "כדי לנסותו" – איזה כיוונים יש לנסותו? זה התלמידים עושים לנו את זה, נכון או לא? הילדים עושים לנו את זה כל הזמן.

עכשיו, זה לא רק להראות לי כאילו ש... אני... לראות איך אני... איך אני בכיסו, כוסו וכעסו – בכעסו בעיקר, כן. זאת אומרת, שתראו מה... מה בעצם, איזה אתגרים יש לנו מתלמידים. הם שוא...

אני גם, את האמת, אני לא שהייתי תלמיד הכי טוב, אבל הייתי תלמיד שהרבה פעמים ככה קראו לי בבית ספר, אולי זה לא יפה, אבל קראו לי "הֶפֶךְ" – תמיד הייתי אומר דברים הפוכים. לא יודע, זה... אני לא רציתי את זה, אבל זה ככה הקדוש ברוך הוא שם אותי ככה בעולם איכשהו, שהייתי אומר דברים מאתגרים כאלה, גם לחברים וגם וגם למורים.

עכשיו אני באמת מנסה להבין למה הייתי אומר את הדבר הזה. אני חושב שהייתי אומר את זה כי... כי אתה אומר: אולי אתה דבוק באיזה מחשבה מסוימת, וכי הנחילו לך את המחשבה הזו, אתה לא חשבת על זה מספיק, אתה פשוט תוכי, אתה מספר לי מה שלימדו אותך. אפילו למורים קצת הייתי כזה ככה, ודאי ל... ואולי יש איזה משהו אחר.

פרק א · השיעור

📜 עכשיו, יכול להיות שגם הייתי רוצה…

עכשיו, יכול להיות שגם הייתי רוצה לראות את המורים, מה... מה ק... אני לא יודע, אולי זה משהו פסיכולוגי שאני לא זוכר בדיוק, מה... מה קורה שאני מערער את שיווי המשקל האינטלקטואלי שלהם. כן, זה... זה הרבה פעמים קורה לנו, מאתגרים אותנו בתגובות.

תחשבו שיש דברים שאתם... שאתה יודע, ילד שואל אותך: "למה? מי אמר שאתה צודק?". אתם באים אליו עם איזה אמיתות מוחלטות, וילדים הם מאתגרים. עכשיו, אתם יודעים, זה יכול להיות בדברים שאתם הכי מאמינים בהם, וזה מוציא אתכם מכליכם.

כן, זה אני עכשיו אגיד נגיד... מי ש... אתם אומרים על הקדוש ברוך הוא שאין לו, אין לו, אין לו גוף, אין לו דמות הגוף, ולא דמות הגוף ואינו גוף. אם הילד שלך ישאל אותך: "מאיפה אתה יודע? דווקא אני קראתי משהו אחר, אני חושב שיש לו".

מה? יפה! אני שמח, קודם כול אני שמח שקראת. מה יש לך? קודם כול אני שמח שיש לך שכל, ברוך השם, יפה, זו תגובה טובה. דווקא הבן שלך אומר לך דבר כזה, מה אתה אומר לו? באמת, כאילו הם יאתגרו אתכם, התלמידים או הילדים שלכם, בכל מיני דברים. מה... מה אתם אומרים להם? "למה הקדוש ברוך הוא ברא בעלי חיים שאסור לאכול אותם?". זה כל הזמן שואלים את הדבר הזה, "ולמה זה כן וזה לא?". מה... מה אומרים להם?

איך אני ניגשת בכלל לדבר כזה? הילד לא... הילד לא לא מסכים איתכם, ה... זה שעומד מולכם לא מסכים איתכם. מה אתם עושים עם זה? אפשר גם להגיד "אני לא יודע", נכון, זה בסדר גמור. אבל אם הוא... אם הוא תקיף, הוא אומר לך: "תשמע, אני חושב שלקדוש ברוך הוא יש גוף. מאיפה אתה יודע שאין? אני ראיתי אותו בחלום, יש לו גוף. מה... מה אתה מספר לי את הדבר הזה? למה אני צריך לשמוע עליך? אתה אומר אין לו גוף – אתה בכלל לא ראית, בגלל זה אתה אומר שאין לו! אבל אני ראיתי". ככה הוא יכול להגיד לך.

הייתה מישהי שאמרה דבר כזה... הייתה פעם משוררת אחת מאוד מעניינת, יונה וולך. היא אמרה משהו, אמרה את זה לליבוביץ' שהיה... או, ליבוביץ', הוא היה פילוסוף, פילוסוף רמב"מיסט, כן? אז אתה אומר כאילו הקדוש ברוך הוא שיש לו גוף – בשבילו זה איום ונורא. והיא אומרת לו... מה היא אמרה? מה זה הדברים האלה? מאיפה... הוא לא ראה והוא חושב שהוא יודע. אם לא ראית אתה לא יודע כלום, אז למה אתה אומר שאתה יודע? אני ראיתי, ואולי זה משהו אחר.

עכשיו, ילדים יכולים לאתגר אתכם בדברים כאלה. אני לא יודע אם בדיוק בשאלה כזו. ויש דעות.
עכשיו, אתם נותנים... אתם נותנים שבעים פנים לתורה או לחוכמה או להבנה, או שאתם אומרים: "טוב, אני חותך את הדבר הזה"? עכשיו, לשני הדברים האלה יש מגבלות. ברגע שאתה אומר "אין גבול", אז יש לזה מחיר, נכון? יש לזה מחיר. אני לא... אני לא רוצה שתחשבו שאני ממליץ על איזה אנרכיה בלי סוף. אבל כשיש לזה גבול, גם לזה יש מחיר – אתם מצמצמים אותו.

אבל איך אני עומד בתוך הסיפור הזה הרבה פעמים? מותר לשקר או אסור לשקר?
אסור.
מה? אף פעם אסור לשקר?
[...]
אבל תראה, אני שואל, אבל אם זה עולה להם, אתה מבין? אני שואל את זה עכשיו יזום. עכשיו, עכשיו בפרשה... אה, כן, כן, תולדות, תולדות, כן, כן, כן. גם... גם אברהם, כן, מאברהם לומדים את השקר הלבן, אפשר להגיד, כן. כי הוא אמר לאבימלך: "וְגַם-אָמְנָה אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא, אַךְ לֹא בַת-אִמִּי" (בראשית כ, יב) [...] כאילו היא אחיינית שלי ולא אחותי ממש.

פרק א · השיעור

📜 אבל אז

אבל אז... אז רגע, אז ישאל אותך הנער: "מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז) – אתה לימדת אותי! מה תגיד לו? [...] תראה כמה שאנחנו יכולים להסתבך עם זה: אתה לימדת אותי "מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק", ועכשיו אתה אומר לי שחוץ מאשר המקרים האלה... מה קורה? איך אני יכול להסביר את הדבר הזה? אתם מבינים? יש קונפליקטים.

אז תגידו לי אתם, מה אתם עושים? עכשיו אתם אומרים: "יש פה איזה שקר, שקר לבן". אתם יודעים, יש... "כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה?" (כתובות יז ע"א), נכון? "כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא"... מה אתם אומרים? "כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא" או "כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה" (שם)? מה... מה אני אמור לעשות עם זה?

עכשיו תראו, אל תגידו... זו שאלה שיש לנו אותה כל הזמן, אפילו בחינוך. אתה מלמד – אתה אומר להם "כל הכבוד", או שאתה לא אומר "כל הכבוד"? מה אתה עושה עם הדבר הזה? מה אתם עושים עם זה? הנה, אני שואל אתכם: מה אתם עושים עם זה? כמו כן לא חייב דווקא הכלה, אבל משהו כמו משהו מעין זה. מה עושים עם זה? מה אתם מלמדים אותם? אתם אומרים עכשיו: סליחה שאני ככה, אתם יודעים, לא יודע אם קשוח, אבל דוחק אותנו לפינה... דוחק, דוחק קצת, לא נורא, אנחנו ככה מסתדרים.

מה אומרים? יש ילדים שרוצים לדעת: תגיד לי, מה אני אמור לעשות עם זה?
יש משל על זה, שלא זוכר, אחד משפיע בחב"ד אמר: תראה פרה. אני גם יש לי שאלה, אני לא יודע מה קורה: פרה אוכלת עשב, יוצא לה אחרי זה גללים. אתה יודע מה קורה שם? איך זה עובד? אמר לו: לא. הוא אמר לו: טוב, אז אתה רוצה את הקדוש ברוך הוא, אתה רוצה להבין?!
– כן, אבל תראה, אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך.
– ברור.
– אם אתה לא יודע הכל, צריך להיות שקוף. אתה לא יכול לשחק אותה יודע הכל.
– ברור.
– ואז ייכנסו בך.
– אין בעיה.

תראה, השאלה היא מה קורה, האם מותר לנו – זה שאלה רצינית – לתת מסרים סותרים? כמו שאמרתי כרגע, אני לא יודע, יש עוד דוגמאות: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז), ו..."כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה" (בבלי, כתובות יז ע"א) ביום כלולתה. מה תגיד לה, שהיא לא יפה?
– חד משמעית.
– כן. לא, אלוקים, זה המציאות... לא, המציאות, כל המציאות.
– אלה הסתירות... אתה אומר לגבי המתחים, כן, תמיד, נכון, זה אני מסכים עם זה. תדעו, כדאי להכיר את הדבר הזה: אני חושב שבמציאות יש מתחים. זה לא הרמוניה, זה לא נכון, ומי ששואף כל הזמן רק להרמוניה – הוא יהרוס הרבה דברים שלא מסתדרים לו עם התיאוריה. אין הרמוניה!

אז כן, יש דבר כזה. לפעמים, סליחה שאני אומר את זה, אני יודע שיש "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז) ו"חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת" (בבלי, שבת נה ע"א) – ואתם אומרים את זה בטח בכיתה – זה אמת, נכון? אבל אנחנו לא עושים רק דברים שהם אמת. לפעמים אנחנו עושים – ואנחנו צריכים להבין ולהכיר את הדבר הזה מול עצמנו – לפעמים אנחנו עושים דברים מפני השלום, בפירוש.

להם מה זה אמת? זה לא דוק ולא נכון. באמת זה לא להגיד את כל מה שנכון. אם הם ברמה מסוימת, קצת גבוהה – לא יודע, אני מחנך כיתה י"ב – יכולים להבין שאמת זה לא להגיד לבן אדם בפרט הזה כל מה שאני חושב עליו; להבין שאמת זה משהו שהוא מקרב אותי לטוב. ואם "כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה" (בבלי, כתובות יז ע"א) וזה מקרב אותי לטוב, אז זה האמת בעצם. אוקיי?

אהרן, הוא היה "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם" (משנה, אבות א, יב), הוא היה משקר לאנשים. משקר – זה אמת. האמת היא לפעמים להגיד את הדבר שמקרב אותי לטוב ולהבין את הדבר הזה. זה חלק מהחיים... אתה לא... הדבר שהוא לא נכון לא בהפרח פק מבין, כן.

פרק א · השיעור

📜 תראה, אני לא אומר משהו מסוים,…

תראה, אני לא אומר משהו מסוים, אני רק אומר: שימו לב, אחד משמות – אני מדבר איתכם בשפה הזו – אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא זה שלום, נכון? אסור להגיד שלום בבית השימוש, נכון? חותמו של הקדוש ברוך הוא זה אמת. עכשיו, בין האמת לבין השלום יש מתח. זה אני, זה אני אומר, אני רוצה ש... אני מאמין במה שאמרתי כרגע, ואם אני לא מעגל פינות זו עובדה. אבל במתח הזה אני צריך לחיות. יש חיים, בחיים יש כל מיני דברים. אני לא יכול כל הזמן להגיד רק את האמת ואת כל האמת ו... את האמת, כל האמת ורק האמת – אי אפשר! אם אני אעשה דבר כזה, החברה לא... לא תוכל... אני לא אעשה את הדברים הנכונים.

תחשבו איזה עלבון יש למישהו שאתם באים אליו, אתם אומרים לו: "תשמע, אני..." כמו, איך קוראים לו, ההוא ממגדל גדור, שהוא ראה את המכוער ואמר לו: "אתה מכוער, ומה, כולם מכוערים כמוך?" איך קוראים... שכחתי, רבי משהו. כן, כן, כן, כן. אז... למד הרבה תורה וחזב, ואמר: "הלוואי" וכולי. ואז כל בני העיר ביקשו ממנו שיסלח לו כי וכולי. בדיוק! מישהו... "הלוואי ולא יִרְבּוּ כמותך בישראל", כן, כן. אז מישהו... הנה, אתם רואים, תראו מה... ומה המסקנה הסופית באותו באותה באותו סיפור, באותו מדרש? "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז" (תענית כ ע"ב). נכון? אתם זוכרים את זה? [...] אם לא, נעלה פעם את זה.

מישהו אמר למישהו: "אתה כל כך מכוער, מה, כולם מכוערים כמוך בעיר שלך?" ואז זה התגלגל – הוא ממש כעס עליו ונפגע מזה, ולא רצה לסלוח לו על הדבר הזה בהתחלה, עד ששכנעו אותו. עכשיו, מה קורה הרבה פעמים כל יום? שהוא אמר לו את האמת. כמו שהיום בישראליות אומרים: "אני דוגרי". אתם תהיו דוגריים כל הזמן – אתם תפגעו באנשים. מה זה "דוגרי"? אתה אומר: שכל ישר. מה זה "אני דוגרי"? אני אומר רק את האמת. תבינו איך... מה זה, איך זה משפיע על הצד השני? מה, לא חשוב? חשוב מאוד!

אגב, אדם... כן, אדם חכם הוא צריך לדעת לדבר באופן אחר עם אנשים שונים. זה לא אותו... זה לא אותה שיחה עם כל בן אדם. יש הרבה אולי אנשים שעשו את זה בהיסטוריה, גם בהיסטוריה היהודית. מי שעשה את זה באופן מובהק זה הרמב"ם. איך אני יודע שהרמב"ם עשה את הדבר הזה? אני קורא גם את ה... גם את "מורה נבוכים", שזה למישהו, טיפוס ספציפי, כן? ואתם יכולים לקרוא... אתם מכירים את האיגרות של הרמב"ם? איגרות הרמב"ם עדות. יש לו איגרת לאחד בשם יוסף אבוג'אבר או אבן ג'אבר. זה בחור שהוא חי בבבל. עכשיו, הבחור הזה הוא כנראה לא היה משכיל. אז הוא אמר לו, הרמב"ם, הוא אמר לו: תשמע, אתה יכול לחשוב שבעולם הבא יש גופות, זה לא רק דברים רוחניים ודברים כאלה. אתה יכול אפילו לדמות מה שהוא אומר שאסור לחשוב על הכיוון הזה – אתה יכול לדמות שיש מציאות חומרית כזו אצל הקדוש ברוך הוא. אתם יכולים לקרוא את האיגרת הזו. עכשיו אתה אומר: איך יכול להיות שלזה אומר ככה ולזה אומר ככה? מה זה מראה? זה מראה שהוא גמיש, כן? זה מראה שהוא גמיש, שאתה נותן למישהו לפי הכוח שלו.

אתם יודעים, אולי חלקכם אוכל בשר? בשר זה לא בריא לתינוק. אתה אוכל בשר – בסדר. [...] אני הייתי, הייתי הרבה זמן צמחוני, כן, עד שלא היה לי בריא. [...] הרבה הרבה שנים זה לא היה לי בריא. אבל אני היום אוכל מעט, אבל מעט בשר, משתדל לאכול מעט בשר. אה, אני מאמין, כמו הסיפור עם רבי יהודה הנשיא וְ"טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמ"ה, ט). אבל בסדר, לא משנה, לא משנה בדיוק. [...] זה מעניין, כן כן כן, זה יפה. נכון, זה מעניין, אבל זה צער בעלי חיים. כן, זה צער בעלי חיים... טוב, בסדר, אז תראו, אז יש בזה...

יש לנו את העניין הזה של... [...]

אז אני רוצה שתבינו את הדבר הזה. לא בגלל שאני נותן לכם איזה פילוסופיה על האמת והשלום, לא, זה לא התפקיד שלנו פה. אבל אני רוצה בהחלט שאתם תדעו כשאתם מתנהגים בהתנהגות מסוימת מול התלמידים. ובאופן כללי אני חושב שזה גר, מה קורה איתכם בסיפור הזה?

כן, אנחנו חיים במציאות מורכבת, אנחנו לא חיים במציאות אידיאלית. הלוואי והיינו באיזה מציאות של אמיתות נצחיות ובלתי משתנות – אין מציאות כזו. המציאות של העולם שלנו היא לא כזו בכלל, המציאות שלנו בבית ספר היא לא כזו. אתה מחויב להרבה גורמים: יש לכם מנהלים על הראש, יש לכם ילדים על הראש.

פרק א · השיעור

📜 – דווקא טוב שזה לא ככה

– דווקא טוב שזה לא ככה.
– מה?
– דווקא טוב שזה לא ככה, כי היה משעמם אם זה היה ככה.
– נכון, יכול להיות שהיה משעמם, היה זה... תמיד היה מישהו, פילוסוף גרמני, שופנהאואר השם שלו, אומר: על האנושות נגזר לנוע בין המצוקה לבין השעמום. אני יכול לספר לכם הרבה דברים מעניינים על זה.

היה ניסוי על עכברים שנתנו להם סביבה אידיאלית – הם לא האריכו ימים, הייתם מאמינים? או חלקם... כאילו, מה זה אידיאלית? אוכל כמה שהם רוצים, הם לא צריכים להתאמץ, סביבה יפה מבחינתם, והם מקבלים... הם לוחצים על דוושה, מקבלים מזון, כל הדברים האלה, מה שהם רוצים ואת המזון המובחר – לא, הם לא שרדו הרבה.

זה כמו שבן אדם מגיע לגיל פנסיה ומתלבט אם לצאת או להישאר לעבוד, כי הוא אומר: "אני אצא לפנסיה, אני אתחיל להשתעמם, אני אתחיל להיות חולה. כשאני עובד אני באיזה תהליך מסוים".
– נכון, נכון, נכון.
– היום עוד אנשים יודעים לעבוד עם עצמם.
– הנה, יש פה הרב דסלר.
– כן, כן, הרב דסלר גם כן, שמדבר על דברים פחות או יותר כמו שאנחנו... אני חושב, כמו שאנחנו דיברנו. אבל פעם היה דבר כזה שאנשים היו יוצאים לפנסיה, זה היה אסון. הם לא ידעו, לא ידעו לחיות את הזמן פנאי. זמן פנאי, בשביל למלא אותו – זו אינטליגנציה. זו אינטליגנציה, זה לא דבר קל, כי אתה אומר: יש לי הרבה זמן, מה אני עושה עם הדבר הזה? לא קל, לא קל.

ואם כבר בדוגמאות כאלה, אז גם יש מחקרים שגילו שאנשים שזכו בסכומי כסף גדולים – בסוף התרסקו לעוני.
– נכון, להתנהל עם ה...
– נכון, נכון. וואלה, פעם שמעתי סיפור כזה במילואים הראשונים שלי. היה מישהו שסיפר לי את זה, ואני זוכר את זה עד היום: הוא הרוויח בטוטו-לוטו, נסע לחוץ לארץ, חזר כמו שהוא יצא. הוא היה בשכונה מסוימת בלוד, כאילו חי בחיים ממש קשים, הרוויח הכנסה, חזר ואומר: "אין לי מאה דולר אחרונים, את המאה דולר האלה נתתי לנהג מונית". וזה היה מאותו מקום בלוד, כאילו... לודאית אלופה.

אז כן, לנהל את הדבר הזה זה עסק מסובך, וזה בהרבה מאוד דברים. אז יש לנו... יש לנו את הדבר הזה של ללמוד מהתלמידים. כנראה יש לנו את העניין הזה של, אה, שאנחנו צריכים לדעת איך אנחנו... איך אנחנו מתזמנים, איך אנחנו את האמת והשלום, למי אני אומר מה? תראו, ולא לפחד. תראו, יש לנו הרבה מסכות, נכון? יש לנו הרבה מסכות. חלק מאינטליגנציה זה להשתמש במסכות שונות, ולדעת שאתה משתמש במסכות שונות ולא לפחד מזה, ועדיין בסוף זה גמישות, ועדיין לדעת לחזור למה שאתה. אתם בעד הדבר הזה? אתם לא חייבים להסכים איתי על כל דבר, זה בסדר גמור. אני מציע... אני מציע אופציה מסוימת שאני... שאני גם באופן אישי מאמין בה.

– אני אישית, אה, תמיד טוען וטענתי שאנחנו לא משהו אחד. מה הכוונה? מכירים אותי בעבודה כמקס כזה, בחבר'ה אני מקס... לא יודע, נגיד המצחיק, בכדורגל שאני משחק אני מקס הקפטן, סתם דוגמה, ובמקום אחר אני מקס הכבד אפילו. אז בכל מקום מכירים אותי קצת שונה, ונכון שאולי הבסיס הוא אותו בסיס, אבל אנשים שונים רואים בי בן אדם אחר. וזה ככה, זה גם נכון, אני חושב, לכולם בסוף.

– זה נכון, וכדאי לדעת את הדבר הזה, וכדאי עוד דבר: לא לפחד מזה. ואם אתם מדברים עם תלמידים שלכם, עכשיו הם בבלבלה נגיד, בהרבה פעמים בתיכון ובחטיבה. הם... הם... הם לא מבינים איך הם יכולים פה להיות ככה ושם להיות ככה, הם... זה... הם אומרים: "אז מי אני בכל הסיפור הזה?". עכשיו, חלק מהתיווך שלנו הרבה פעמים זה לדעת להסביר שלאדם יש כמה... יש יותר מכובע אחד, כמו ש... כמו שמקסים סיפר ממש, יש לאדם יותר מכובע אחד ואנחנו נבהלים מזה. כשאתה אומר: אז רגע, איך יכול להיות, פה אני... פה אני ככה מדבר, ושם אני ככה מדבר, ופה אני ככה מתנהג ככה? אז... אז מי אני בכל הסיפור הזה? אדם יכול להיבהל מהדבר הזה.

אגב, אדם לא רוצה להיות במקומות חדשים, לא לפגוש חלק מהאנשים, לא להיכנס לערוצי תקשורת מסוימים, כדי לא לפגוש משהו שהוא לא רגיל לפגוש. עכשיו, פה לא אמרתי שום דבר פוליטי, למשל: רק ערוץ 14, חבר'ה, "רק ערוץ 14!". אתה רואה פה – אני צריך להגיד לך לראות ערוץ 12, ואלה שרואים ערוץ 12 – לראות ערוץ 14.

פרק א · השיעור

📜 – אני

– אני... אני פה מסכים. אני דווקא אוהב לראות את הערוצים שאני פחות מסכים איתם, כי אני אוהב לאתגר את עצמי, וגם כשיש לי תשובה טובה אז אני יותר בטוח באמת שלי, ושאני לא הולך עם העדר אלא יש לי באמת דעה מוצקה שהיא גם נשענת על משהו. אז אני כן אוהב לשמוע, אה...

– זה רצוי. זה רצוי לפחות לאנשים מבוגרים. אני לא אומר... אתם יודעים, יכול להיות שלנוער אתם... קול אחר, אבל לאנשים מבוגרים – לדעת. אגב, להיות משוכלל זה לדעת להתמודד עם הדעה מנגד ולהציג משהו. "אין סכין מתחדדת..." בבקשה?
– אלא בחברתה.
– "...אֶלָּא בְּיַרְכָהּ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ" [בראשית רבה סט, ב], "בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד" [משלי כז, יז].

– גם בנושא הזה אני גם תמיד אומר, כי אני כן נוגע קצת בתחום הפוליטי ואני מגיע מהצד הימני, ואני תמיד אומר... אומר לחבר'ה שלנו: לא כל האמת נמצאת אצלנו, שזה דבר חשוב וצריך להבין. זה הכל עניין של מינון, של... אה... אבל לא כל האמת נמצאת בצד שלנו.

– מסכים.
– זה... אני... אני גם מסכים, וגם אני חושב שזה... אני חושב שדיברנו בשיעור הקודם, אולי לא יודע: תנסו לדבר על הצד השני בחיוב. אני לא חושב לאיפה... באיזה צד אתם, אבל הצד השני שאתם רגילים – בחיוב במשך 10 דקות רבע שעה. תראו כמה שזה קשה, אבל זו משימה משמעותית. למה היא משמעותית? כי אתם יכולים – זה אינטליגנציה – להיכנס לצד של אלה שאתם חושבים אחרת [מהם].

למשל, אתה אומר הרבה פעמים על חברים: "לפעמים חברים, אני לא מצליח להבין אותו". מה הרעיון שאתה אומר "אני לא מצליח להבין אותו"? זו מחמאה בשבילך, או שזה משהו שהוא חסר אצלך ואז אתה לא מצליח להבין אותו? תתאמץ! זה דחייה, זה ניסיון לדחות.

– כן, בדרך כלל שאדם אומר את זה הוא אומר: "אני לא רוצה להבין אותו".

– נכון, בדיוק, בדיוק! מה, אין היגיון בשום דבר?

– אגב, זה יכול להיות גם הרבה פעמים בזוגיות, דבר כזה שאתה אומר...

פרק א · השיעור

📜 – זה הרבה תלוי בכנות העצמית…

– זה הרבה תלוי בכנות העצמית של האדם, אם הוא באמת מוכן. אני יכול להגיד לך שאצלנו בדיונים הפוליטיים לצורך העניין, הרבה פעמים אומרים לי: "מקס, תשים רגע את החליפה של השמאלני נגיד, ובוא ננהל דיון". ואז שוב, אתה יכול כל דבר להציג. גם שוב, כמו שאמרתי, לא... כל האמת לא נמצאת בצד אחד, וזה כן דבר שהוא מפרה ודבר שהוא בסוף גם מקרב, וגם יש מזה תובנות. זה נכון בפוליטיקה, זה נכון בכל דבר כמעט.

– כמעט, כן, כן. זה בהחלט... אני יכול להסכים עם הדבר הזה מאוד.

– אני חייב להגיד שתשמע, כל הדיון הזה הוא מזכיר לי קצת... הוא הלך לכיוון פילוסופי, והוא מזכיר לי קצת את המעשה מחיטה משוגעת, אתה מכיר? שרבנו סיפר. כי אתה יודע, ברגע שאני... היה לי איזה דיון על זה בדיוק השבוע, שאנחנו מתחילים ואומרים "אני פה", למעשה אנחנו עושים את החטא הכי גדול. למה? עכשיו יגידו עליי הרבה הרבה מה שנקרא "דור הדעה", יגיד עליי: "מה פתאום, צריך להגיד מה אני", כן, תרבות הפסיכולוגיה.

אנחנו צריכים להבין שהרבה הרבה אנחנו לא יודעים. איך אנחנו לומדים ויודעים? מזה שאנחנו התנסֵינו, אולי... אולי נכשלנו, אולי הצלחנו, אולי שמענו איזה סברה שמתיישבת לנו בראש. לא משנה אם אנחנו חילונים או... או חרדים, או... כן, מאיזה זרם הגענו, הסברות צריכות להתיישב.

בן אדם בונה לעצמו איזשהו אב טיפוס, וזה הדעה שהוא רץ איתו ברוב חייו. אם הוא סוטה קצת ימינה, שמאלה, הוא מנסה לעשות תיקונים, כן, כדי להגיע לאיזשהו מקום. אצל... אצל הדתיים אנחנו רוצים להגיד שהוא יגיע, כן, לעולם האמת, אז כל... כל כיוונון שלו יהיה כמובן לצד ה... לצד הדרך הנכונה, כן. סטה – בשר בחלב, לא משנה, כשר לא משנה – זה מחזיר אותו לדרך האמת.

בדיוק שמעתי איזשהו דיון על... על ה... על הציבור החילוני, שאין להם את זה, אין להם את הקו המנחה. אז מה, אז אני כל רגע צריך להמציא את עצמי מחדש? אז השבוע בדיוק עשיתי איזושהי מלג בבית ספר חמ"ד, כן, ממלכתי-דתי, שה' ישמור! איך שאני נכנס, מיד הפגנות לשרוף את הבית ספר ולזרוק את

המורות כאילו, מה שנקרא, פתאום אמרתי לעצמי: איפה מביאים את המושגים האלה? כי בבית ספר חרדי הם לא אמורים לשמוע את המושגים האלה או להגיד אותם.

אז... אז בוא תראה, הרבה נבנה במדמה שלנו, כן? הרבה מה שבן אדם מדבר זה מה שעל לִבּוֹ. בן אדם מדבר מהחוסר שלו. עכשיו, אם אנחנו פה כל יום מחפשים סתם... הנה, היה לנו את הפוליטיקה, כן? אז עסוקים בפוליטיקה. כאילו, מחילה, לא יודע, אולי זה חשוב לכמה אנשים, אבל כאילו, זה באמת משנה מה הצבעתם? זה לא משנה, בסדר. למה זה לא משנה? כי יש פה... אם אני מאמין שיש פה ה' יתברך, אז שורה תחתונה ה' יתברך יעשה פה מה שבאמת צריך, כן? גם אם... גם אם ערבי יעלה ויהיה ראש ממשלה, בסדר? שורה תחתונה.

פרק א · השיעור

📜 זאת אומרת, אני חושב שכן, הבחירות…

זאת אומרת, אני חושב שכן, הבחירות שלי היא משמעותית, אבל בשורה תחתונה, כשאני מגיע ל... לניסיון האמיתי, כן, כמו שהלית אמרת: המשפחה, האישה, הילדים, לא משנה מה – שם אתה באמת נבחן בניסיון האמיתי. כשאתה מול כיתה שעכשיו הילדים מפוצצים לך את השיעור ובא לך רק לחנוק אותם, אז פה אתה נמדד באמת, בדיוק בנקודות השפל למטה, בתחתית.

אז מי הזכיר פה את הרב דסלר? [...] עכשיו תראו, אז אני אגיד לך, יש מה שנקרא אצלו "נקודת הבחירה". אבל בוא אני אגיד משהו לגבי מה שדניאל, אתה אמרת כרגע. תראה ותראו, יש דברים שהכי אמיתי שיכול להיות – אין לנו שליטה עליהם. אין לי שליטה עליהם. מה, יש לי על כל דבר שליטה פה? אין לי שליטה. אפילו אין לי שליטה איך המנהל שלי או הבוס שלי יגיע למחרת בעבודה. לא יודע, הוא יגיע מזנון, יוציא עליי את כל ה... את כל ה... את כל התסכולים שלו. לא יודע, אני לא יכול לעשות את זה, אין לי דרך לשלוט על הדבר הזה.

יש לך שליטה על עצמך? יש לי, יש לי. אני יכול רק על עצמי. גם זה אולי מוגבל. בסדר, מוגבל. אבל אם יש משהו שאני יכול לשלוט, זה ההתייחסות שלי לדברים. אני לא יכול לשלוט על כל דבר. ואיפה השינוי יכול להיות בכלל אצל האדם בכלל? יש שאלה אם אדם יכול להשתנות, נכון? יש את השאלה הזו, או שהכול כמו נכתב מראש? אתם מכירים את השאלות האלה? אבל אם יש בכלל איזה משהו שאני יכול להשפיע עליו – קוראים לזה גם טאבולה ראסה, לוח חלק – שאני יכול לכתוב את הסיפור חיים שלי, זה המעט שאני יכול לעשות.

אז... אז אנחנו עושים פה, מנסים להבין. אגב, אני כמובן, כולנו באותו עסק, אתם מבינים? הביזנס הוא משותף. זה לא איזה משהו שכאילו... אין מורה שהוא דוגמה אישית, לדעתי, אולטימטיבית, אבל כולנו מנסים את הדבר הזה. ולכן יש לנו בכל זאת איזה משהו שאנחנו כמו, אה... נקודת בחירה, כמו נקודת התייחסות, או... או מקום שאנחנו קצת יכולים להשתפר בו. אולי לא הרבה. אולי אנחנו משחקים איזה משחק, אולי אנחנו באמת, אה... מה? הטבועה המשוגעת? אולי, וכולנו במין טירוף כזה, אבל גם את זה צריכים לזכור. אבל בסדר, אבל אנחנו מנסים לעשות את... איך אנחנו יכולים להיות קצת יותר טובים.

וממש יש עם זה בעיה, כי תראו גם מה שקורה, נגיד סתם דוגמה, אתם... נגיד שעכשיו אחרי השיעור הזה אתם באים, ווואלה, בא לכם להיות

מורים טובים, מה קורה אחרי חודש – או לא רק השיעור הזה, עוד שיעורים – כן, אחרי חודשיים, שאתם כבר ברוטינה, בשגרה של עצמכם? מה אז קורה? מה עושים משילו? מה, באמת אנחנו נכנסים עוד מעט לרוטינה? אז מה אני אמור לעשות? גם בזוגיות זה רוטינה, נכון?

צריך להיות לאדם איזשהו מצפן שהוא מצליח להתחבר אליו כל פעם מחדש, לחדש את עצמו, לרענן את הרצונות שלו, לרענן את האמונות שלו, את ה... זה כמו שחקן כדורגל: אם הוא לא יתאמן, אז הוא לא יהיה שחקן טוב. אז יש אימונים ויש... כל הזמן... תראו, יש לנו איזה מימד, בלי שאנחנו נרצה, מימד שאנחנו מגיעים לאיזה פיק. אגב, גם מי שעושה ספורט – מה שמקסים, אני חושב, שמתכתב עם זה – מתישהו פתאום זה הופך להיות שגרה, שגרה, שגרה, ואז אתה צ'יק, שוקע, נרדם, אתה ב... נכון, תונח.

אבל איך אני... איך אני משאיר את ה... את האור דולק? את הלהבה? איך אני עושה מזה משהו? זו ש... תשמעו, זו שאלה שהיא קריטית, כי אם אחרת, אתה... אתה מגיע לשנתיים שאתה מלמד בבית ספר ובכל מיני מקומות, אתה גמור! לא רוצה לקום בבוקר. למה אתה קם בבוקר? עוד פעם לילדים הנודניקים האלה? למי יש... שגרה בארץ ישראל, נכון? אז... אבל איך אנחנו עושים עם זה? מה אני עושה עם הדבר הזה? כמו שיש חוברת לימודים לתלמיד, יש אולי גם חוברת הוראות למורה כדי... מה הוא צריך לעשות. חובות יש מלא, אתם מבינים?

פרק א · השיעור

📜 זהו

זהו. עכשיו, זה משהו שבאמת אדם צריך לעורר את עצמו לדברים המשמעותיים, שהם יהיו חיים אצלו, לא יהיו מתים. כן?

– "קשור מאוד ל... נגיד אם אני לוקח את זה לעולם שלי, כשאני מגיע למקום העבודה, כן, אני מאוד נהנה... נהנה מהמסביב. אני מאוד נהנה מהעובדים שעובדים לידי. זה בשבילי לא רק לבוא לעבוד, זה בשביל לראות אותם, לצחוק איתם, לחוות איתם, ואז אני מגיע לעבודה ב... גם עושה את מה שאני צריך לעשות, אבל מעבר לזה אני בא, מחכה ליום עבודה, לצורך העניין. אז אותו דבר גם בבית ספר: צריכים לגרום למערכת להיות כזאת שהמורה יחכה לבוא לעבודה, ירצה לבוא, ואז הוא גם יהיה מורה יותר טוב."

אני מסכים עמך, רק שים לב, מקסים. אני מסכים, אבל אולי דבר אחד: אני חושב שאי אפשר לצפות מהמערכת להיות בסדר, כי מערכת היא... היא כאילו... היא בפאזה אחרת, היא בעולם אחר, זה כאילו עם מנועל אחר, זה תקציבים וכאילו... וזה פרוצדורות אינסופיות כאלה. אני עכשיו מדבר עלינו. עלינו! איך ה... אני עכשיו נשאר ערני? איך אני נשאר ערני, וכמה שפחות מתוסכל וכמה שיותר מלא חיים?

אני סיפרתי – אני לא זוכר בדיוק לאיזה קבוצה סיפרתי את זה – אני פעם הייתי באיזה מקום עבודה, לא אהבתי אותו. סיימתי את המקום עבודה, היה לי לא טוב. אמרתי: אני אגיע הביתה, וואלה, הילדים והאישה יסבלו ממני. נשארתי ברכב. אני זוכר איזה כמה פעמים זה קרה: הפעלתי מיזוג ואני מחכה ככה, לא קורה שום דבר, איזה עשר דקות, רבע שעה בתוך הרכב, ואז אני בא אל המשפחה. כי אם אני יוציא עליהם את כל מה שיש עליי, זה לא טוב.

איך אני עכשיו... זו משימה, כל אחד עם עצמו. איך אני בעצם נשאר ער? איך אני לא... איך, אתם יודעים, איך ה... איך היצר הרע במובן מסוים לא משתלט עליי? על כל מיני כיוונים. זו אשכרה... זה אשכרה משימה.

לירון, בשבת בפתיחת ההיכל יש שם איזה ברכה שאנחנו מברכים אותה, בסוגריים, ראית אותה לאחרונה, איזה שאנחנו מבקשים בבריך שמיה שהבנים שלי... או שהבנים שלי יהיו דכרין [”וִיהוֹן בָּנַיִן דִּכְרִין עָבְדִין רְעוּתָךְ“ (ספר הזוהר, חלק ב, פרשת ויקהל, דף רז ע"א)]. אז מה זה דכרין? זה בחינת נותן, זה זכרים. למה זכרים? כי הזכר הוא בחינת נותן, הנקבה היא בחינת מקבלת, כן?

עכשיו, אני חושב שאם ההתייחסות שלנו למשרד החינוך או לבית ספר שאני בחינת מקבל, או לעבודה – לא, מקסים אמר עבודה – "אני צריך לקבל", אז אני אוטומטית מפסיד. כי כל המהות שלנו היא להידמות לבורא עולם: ”מָה הוּא חַנּוּן, אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן“ (על פי תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קלג עמוד ב) – ללמוד ממנו את המידות שלו.

אוקיי, עכשיו אני חושב... אני הסתכלתי על על התורה של רבי נחמן שדיברת, מעניין של מנהיג. מי הוא מנהיג? שהוא רחמן, שיודע לרחם. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים להידמות מבחינת המנהיג למשה רבנו, להיות רועה צאן. משה רבנו רץ אחרי הגדי הקטן. למה? כאילו, מה התורה באה לספר לנו בתור מורים את כל הסיפור הזה? מה אני יכול להפיק מזה? אז אני חושב שהיום יש לנו כיתות הטרוגניות. אתה לא יכול לקחת את הילדים שמפריעים או או ילדים שיש להם סל... אה... מיוחד, ולשים אותם בכיתה נפרדת. אתה חייב להתמודד איתם, אבל הדרך להתמודד איתם זה לרדת איתם למטה, להיות איתם, כן? להבין את הבעיה שלו, כן? אבל זה אתה יכול לעשות רק אם אתה בבחינת אה... נותן, לא מקבל; רק אם אתה בבחינת מנהיג, אתה יודע איך להנהיג אותו בדרך הנכונה לו. שזה מאוד חשוב, וזה מה מה שאמרת בערך לפני שעה, כן? שזה המנהיג שיודע להלך לפי כל רוחו של נשמת ישראל. כן.

פרק א · השיעור

📜 כן, [

כן, [...] דניאל, אני מסכים מה שאתה אומר, אבל אתה, אה, יש לך איזושהי דרך שהיא בעצם מכוונת אותך מהעולם הרוחני-דתי, לא יודע איך. אבל בסוף אני אישית חושב שלקבל זה גם חשוב, כי אז זה נותן לך גם יכולת לתת. זה אי אפשר רק לחשוב בצורה של כאילו אתה... אנחנו לא רובוט. אנחנו בסוף גם... אני, כנגיד, סתם דוגמה, המורה, אני גם איפשהו גם בעצמי תלמיד, כי יש מישהו מעליי. אז אני... אני... זה בסוף מערכת שלמה, שאתה בסוף כל אחד יתמודד עם הקשיים בדרך... לאחד זה יהיה לו טוב ללכת לשיעור תורה, ולאחד לפסיכולוג, ולשני זה עם עצמו או עם חברים לשבת ולפתור את הבעיות. אין איזה נוסחה מדויקת מה לעשות, ככה זו דעתי.

אז יפה, אז תראו, אז זה טוב מאוד הדיון הזה והחלפת הדעות. אני רוצה בכל זאת, אה, להגיד משהו לגבי נתינה וקבלה, בסדר? אני חושב שהנתינה הגדולה ביותר היא היכולת לאפשר למישהו לתת לך, ואז אתה תקבל. תחשבו על הדבר הזה: יש תלמיד שבעצם יש לו... הוא לא רק רוצה לשמוע אותך, כן? הוא רוצה גם להשמיע, הוא רוצה לתת לך. זה ”הַלּוֹמֵד [הַשּׁוֹמֵעַ] פָּרָשָׁה מִבֶּן בְּנוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי“ (על פי תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א, הלכה ב; ובבלי, קידושין ל ע"א).

יש יש גם עכשיו שברגע שאתה לשני הכיוונים, זה בדיוק העניין שאתה מצד אחד אתה נותן – ואני חושב שזה זה מחבר את את מקסים ודניאל – מצד שני אתה נותן לתלמיד ללמד אותך, אתה פתוח ממנו. מה שגם למדנו קצת היום על הדבר הזה. וואלה, למה... תגידו לתלמיד: וואלה, מה רע? וואלה, למדתי! לא רק נתתי לך, וואלה – קיבלתי ממך

עכשיו נתת לו את האפשרות לתת. תראו כמה שזה יפה. ובעצם זה, אני חושב, לפי דעתי זה מתכתב גם עם דברים יהודיים מובהקים לדעתי, כמו הרב דסלר והרב אשלג. כן, אתם אולי חלק מכם מכירים, חלק אני לא יודע, יש כל מיני זה, אבל יש את הדבר הזה של נתינה וקבלה, ואיפה זה בא לידי ביטוי.

אבל לתת למישהו שהוא יכול לתת לי... וואלה, שמישהו בא אליך עם מתנה, הוא רוצה לתת לך משהו, מה תגיד לו? "אני לא צריך מתנות, אני רק נותן מתנות"? איך יהיה... אחיה גם יחיה, כבוד הרב? נכון, נכון.

"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי" (תהילים קי"ט, צט), כן, ומתלמידיי יותר מכולם (תענית ז ע"א). נכון, אבל אני לא מחפש לקבל מהתלמיד. אם הוא העשיר אותי ואם הוא העמיד אותי על טעות – אשריו ואשרי יולדתו, כן.

תודה רבה לכם. אל תחשבו – למדנו היום הרבה, התקדמנו היום הרבה, ואנחנו נמשיך.