📚 כל השיעורים

🍭 👑 מכתב תודה למלך: קריאת שמע, מנחה וערבית

פרק א · השיעור

📜 שלום לכולם, ברוכים הבאים למפגש הנוסף…

שלום לכולם, ברוכים הבאים למפגש הנוסף שלנו בהלכה. אנחנו ממשיכים, ברוך ה', בהוראת ההלכה לילדי ישראל, כאשר המטרה שלנו בסוף ללמד אותם, להדריך אותם לדעת את ה', ובעזרת ה' גם "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו). אלו דברים שיוטמעו בלבם, בנפשותם, וככה נצליח לגדל פה דור שנוהג לפי דבר ה' בצורה הטובה והמיטבית ביותר, כמו שחכמינו זכרונם לברכה באו והורו לנו.

אנחנו בלימוד ההלכה שלנו כמובן לא נשכח: אנחנו לא מלמדים את ההלכות היבשות – תעשו ככה, תראו ככה, תחשבו ככה – אלא בעצם יש פה איזה משקפיים שאנחנו מלבישים על עצמנו כאשר אנחנו בעצם באים ומלמדים את ההלכות. אלו הם בעצם ששת ההישגים:
יסודות התורה שבעל פה – זה בעצם המקורות לאותן הלכות.
אנחנו מדברים על מושגים – אלו מושגים אנחנו ניפגש איתם בהלכות, אוצר מילים, לשון שקצת קשה לתלמידים שלנו.
יש לנו מבנה של ההלכה – מה המקרה, מה הדין, מה הטעם.
וכמובן יש לנו את ההבנה של ההלכות – הפרשנות, האפשרות השונה להבין את המקרים של ההלכות.
יישום הלכה למעשה – איך ההלכה הזאתי באה ופוגשת אותי בחיים שלי מזווית אולי טיפה שונה, כי אני מגיע אחרת, כי אני נוהג אחרת, או כי אני בעצם נמצא במציאות אחרת, אז בזה יישום להלכה.
וכמובן עולם הערכים הגדול והגדוש שבעצם ההלכות האלה באות ומחנכות אותנו לפעול בדרכי ה'.

אז אנחנו בעזרת ה' נלמד את ההלכות של החודש הקרוב, חודש כסלו עד חנוכה בעזרת ה', ובעצם תוך כדי לימוד ההלכות אנחנו בעצם נבוא וניתן את הדגשים איפה ששת ההישגים באים ופוגשים אותנו. כמובן שאת המצגת הזאת אתם יכולים להיעזר בהוראה לתלמידים שלכם בכיתה. זה מחולק לפי הנושאים בעצם שאמורים ללמוד: על ברכות, על קריאת שמע בעצם של שחרית, והלכות נטילת ידיים לפני הסעודה, תפילת מנחה, תפילת ערבית. זה כמובן לא חייב להיות לפי הסדר, בתוכנית לימודים לפעמים זה מופיע קצת שונה, אבל אנחנו דווקא נצמדנו לסדר הזה כי זה ככה יצא טוב במעטפת של ההלכה.

אז אנחנו יוצאים לדרך בעזרת ה' מהלכות קריאת שמע. באמת סוג של מסע שלנו על סדר היום ההלכתי. רואים איך בעצם הטבע וה... איך הם משתלבים ביחד, וזה לא מנותק – לא מנותק המעשים שלנו עם מה שקורה בעצם מסביבנו. כן, אז בוא נצא לדרך.

אז בקריאת שמע בעצם אנחנו פותחים את היום שלנו בקבלת עול מלכות שמיים. עכשיו, מאיפה בעצם מגיע המקור לזה שאנחנו בעצם צריכים לקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב? אז בעצם זה מתחיל מפסוק שאנחנו קוראים אותו בחומש דברים, פרק ו': "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ו-ז). זאת אומרת, יש לנו מצווה לומר את הדברים האלו, "וְדִבַּרְתָּ בָּם" – מתי? "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", זה בעצם בזמן שבני האדם שוכבים, בזמן שבני האדם קמים. אז זה בעצם אנחנו צריכים ללמד את התלמידים שלנו שהמקור לציווי של קריאת שמע הוא בעצם מהתורה, מחומש דברים. הם צריכים לדעת ולזהות את זה, להכיר מה התוקף ההלכתי של זה, שזה בעצם מגיע מהתורה. קוראים לזה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה. מתחיל, יותר נכון להגיד, בשכבך

"ובקומך". מתחילים בערב, אחרי זה ביום. אנחנו, יותר ההתמקדות שלנו כרגע היא ביום.

עכשיו, בעצם, הפסוק הראשון של קריאת שמע, כן: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) – בעצם אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים. זה מושג שהוא מאוד מאוד מופשט. מה זה עול מלכות שמיים? בעצם אנחנו באים ואומרים: כן, אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו.

סיפור יפה שאפשר גם לספר אותו לתלמידים שלנו, על איזה כפר רחוק שהיו בו אנשים פשוטים. היו קמים בבוקר למלאכתם, חוזרים בערב, מתפללים, הולכים לישון – משהו מאוד מאוד פשוט, אירוע מאוד מאוד רגיל. ובעצם, בערב, כשהגיע אבא ממלאכת יומו, הוא פגש את הבנים שלו, את הילדים שלו, שאל אותם: "איך היה היום בבית ספר?". ואז סיפרו לו בהתלהבות על מה שהיה היום בבית ספר: "והמורים שלנו, והתלמידים, החברים, והשולחנות והמזגנים שיש לנו, והחצר היפה", וכולי וכולי, כיד הדמיון הטובה עליהם.

פרק א · השיעור

📜 אמר האבא

אמר האבא: "וואי, אנחנו צריכים לבוא להגיד תודה למלך שלנו! יש לנו מלך שיושב אמנם לא פה, הוא רחוק בעיר הגדולה, והמלך שלנו בעצם הוא בא ודואג לנו שיש לנו בית ספר, ומורים, וכיסאות, ומזגנים", וכולי וכולי. אז אמרו לו הילדים: "איך אנחנו, פשוטים כל כך, נבוא נודה למלך שלנו?". אמר: "מה הבעיה? בואו נכתוב לו מכתב". ישבו וכתבו מכתב למלך – תודה רבה, ופירטו על מה תודה רבה.

טוב, הלכו הילדים לישון. למחרת בבוקר הם קמו, התארגנו לקראת הבית ספר, ואמרו לו: "אבא, אתה יודע, לא סיפרנו לך גם על הדרך שיש לנו לבית ספר. נכון, שלחנו את המכתב אתמול בערב למלך, צריך להגיד גם תודה למלך על זה שיש כבישים בכפר שלנו, שיש אוטובוסים שאפשר להגיע לבית ספר, ויש נהגים נחמדים", וכולי וכולי וכולי וכולי וכולי. "אוי, אז בוא נכתוב גם למלך תודה על זה!". הסכים האבא, אמר להם: "אנחנו נכתוב בערב ובבוקר מכתבי תודה. כל פעם נבחר משהו אחד ונגיד תודה למלך שלנו על כל הדברים הנפלאים שהוא נתן לנו".

וזה בעצם כמו הנמשל לקריאת שמע – שאנחנו בעצם באים, ובזמנים מאוד מאוד... בתחילת היום או סוגרים יום ומתחילים יום בעצם עם תודה לקדוש ברוך הוא. אנחנו מזכירים את מלכותו עלינו, אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהוא המלך שלנו. איזה זכות אדירה! וזה בעצם המלכת הקדוש ברוך הוא עלינו.

ובעצם, בזה שאנחנו קוראים את קריאת שמע, אנחנו בעצם ממלאים את עצמנו במחשבות וברגש של ייחוד השם, יראת השם, אהבת השם. שוב פעם, זה מושגים מאוד מאוד מופשטים, אבל כן חשוב להביא לתלמידים שלנו את ההבנה הזאת. כן, ייחוד השם – שבעצם הקדוש ברוך הוא יחיד, אין בלתו, אין איזה אלוקים נוספים שאני מתפלל אליו. היום העולם הוא פחות, בוא ניקח, אבל פעם העולם היו בו הרבה אלוהויות, העבודה זרה הייתה מאוד מאוד שלטת בעולם הקדמון. ובעצם אנחנו היום ברוך השם לא נמצאים שמה, אבל יש א-ל אחד, הקדוש ברוך הוא, שהוא אבא שלנו. איזה זכות! ואבא שלנו אוהב אותנו ודואג לנו, ממילא אני גם ירא מפניו. זה לא רק בקטע של "אני מפחד ממנו", אלא כן, יש מישהו מעליי. יהודי אף פעם לא לבד, יהודי תמיד נמצא עם מישהו, ורואים שזה... וממילא אני גם אוהב את הקדוש ברוך הוא, כי הוא אבא שלי, והוא אוהב אותי והוא דואג לי, וכל מה שה' עושה – הכול לטובה.

עכשיו, קריאת שמע שאנחנו קוראים בערב ובבוקר, יש פה איזה מעטפת של ברכות גם לפני וגם אחרי, שהיא גם קשורה לאותו עניין. אז אם אנחנו מדברים על ברכות קריאת שמע של הבוקר – ברכות קריאת שמע של הערב נדבר בהמשך על תפילת ערבית – אז בעצם יש לנו את ברכת 'יוצר אור'. שבעצם בברכת 'יוצר אור' אנחנו בעצם מודים לקדוש ברוך הוא על הבריאה האדירה הזאתי. אנחנו חותמים: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת“, שבעצם נתת לנו את האור, את הראייה לראות את כל הפלא האדיר שיש בבריאה, עד כמה יש עצים ופרחים וצבעוניות. ואם לא היה את המאורות, לא היינו יכולים ליהנות מכל הדבר האדיר שבאת ונתת לנו פה בעולם המדהים שבראת לנו. אז זה ברכת יוצר המאורות, זו ברכה בעצם שלפני קריאת שמע, הברכה הראשונה.

הברכה השנייה לפני קריאת שמע של שחרית זה בעצם ברכת 'אהבת עולם'. שפה בעצם אני מגיע ואני משבח את הקדוש ברוך הוא על כך שהוא בעצם בחר בנו מכל העמים. איזה זכות אדירה שהקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים, וממילא נתן לנו גם את התורה, את כלי החמדה האדיר והגדול שהוא נתן לנו, וזו התורה הקדושה. ומתוך זה אנחנו בעצם באים וניגשים לקריאת שמע.

ובעצם חשוב לפני הברכות האלו לעצור לתלמידים, להגיד להם: שימו לב, אנחנו עכשיו לפני ברכת אהבת עולם, בואו נזכור מה הברכה הזאת אומרת; יוצר המאורות, מה הברכה הזאת? כאילו כמו לתת להם את קריאת הכיוון הזאת לפני הברכה: וואו, איזה ברכה יש לנו מול העיניים!

והברכה שבעצם היא ברכה שאחרי קריאת שמע, והיא בעצם ברכת 'גאל ישראל'. יש פה שבח על גאולת מצרים, ובעצם יש לנו פה ברכה שהיא, מה שנקרא, הווה מתמשך. לא, לא אומרים ”גְּאָלָנוּ“, הוא גאל בעבר, אלא גואל ישראל – עכשיו אתה, אתה... זה כל הזמן גאל ישראל, זה כל הזמן קורה. זה לא גאל בעבר, אלא זה גאל מתמשך, שאתה כל הזמן מגיע ומוציא אותנו ומושיע, כמו שאומרים בברכת 'עזרת אבותינו': ”עוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו“. אנחנו מספרים מה היה ביציאת מצרים, אבל אתה עונה לעם ישראל בכל ש... בכל מה שאתה מתפל... כל מה שאנחנו מתפללים אליך, אתה בא ועוזר לנו: ”קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְדֵה כִנְאֻמְךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל“, כן, כמו שנאמר: ”גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל“ (ישעיהו מז, ד), ”בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל“. אתה כל הזמן מגיע וגואל את עם ישראל.

פרק א · השיעור

📜 ומתוך זה אנחנו באים לתפילה, מה…

ומתוך זה אנחנו באים לתפילה, מה שנקרא בעצם מושג שנקרא 'מסמיכים גאולה לתפילה'. בעצם, על ידי זה שאנחנו באים ואומרים את דברי השבח האלה, את דברי ההודיה הזאת לקדוש ברוך הוא, אמונה וציפייה בעצם לדברו, להתגשמות כל חזון הנביאים שאנחנו ממש רואים את זה עין בעין, רואים את זה בתקופתנו – מתוך זה אנחנו בעצם ניגשים לתפילה, אנחנו מעוררים רחמי שמיים וזה מסייע לתפילות שלנו להתממש ולהתגשם, ובעצם אנחנו באים מתוך נחמה גדולה לתפילה. זה לא משהו מנותק: הקדוש ברוך הוא, אתה איתנו, אתה דואג לנו, אתה עוזר לנו, ומתוך זה אנחנו באים לתוך התפילה.

זה בעצם המעטפת של הברכות שעוטפת את מצוות קריאת שמע. ובעצם, אנחנו את קריאת שמע, אנחנו צריכים לקרוא אותה בכוונה. אנחנו ממליכים עלינו את הקדוש ברוך הוא עלינו. זה לא דבר שיכול להיאמר ככה כלאחר יד, אלא יש פה כוונה בקריאה. גם פה יש סוג של מסירות נפש, שם – כן, כמו: אני מקבל על עצמי עול מלכות שמיים, אני מוכן למסור את הנפש שלי עליו.

עכשיו, הרבה פעמים כשאנחנו מראים לתלמידים שלנו את המושג מסירות נפש, זה נשמע כמו שאנשים, כן, הולכים למות על קידוש השם. זה נכון, אבל יותר מזה: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָ-הּ, וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה" (תהילים קט"ו, י"ז) – אנחנו אומרים את זה בהלל. מסירות הנפש הגדולה ביותר היא דווקא בחיים, שאנחנו מקדשים את עצמנו על קדושת שמו יתברך בחיים שלנו, לכן... מוותרים על הרצונות שלנו. כן, כמו שאומרת המשנה באבות: תוותר על רצונך מפני רצונו – "בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ" (משנה, אבות ב', ד'). זאת אומרת: אני רוצה לעשות משהו אחד, אבל אני לא עושה את זה כי הקדוש ברוך הוא אמר לי אחרת לעשות. אני רוצה להציק לחבר – לא, אני לא מציק לו, כי הקדוש ברוך הוא אמר לי: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט, י"ח). ועל זה הדרך... הנה ערכים נפלאים לבוא ולהטמיע בתלמידים שלנו.

דבר ראשון [אדם הראשון] – הלב והמחשבה. כן, חובה לכוון. מה זה לכוון? הנה אוצר מילים: מה זה לכוון? תכוונו. מה זה כוונה? הכוונה זה לעצור, לחשוב רגע מה אני עכשיו... אני מתפקס על דבר מסוים. הנה אוצר מילים שתלמידים שלנו חייבים לדעת: חובה לכוון בפסוק הראשון של קריאת שמע – "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו', ד'). עכשיו, מי שלא כיוון, הוא... הוא לא יוצא ידי חובה, צריך לחזור עוד פעם ולקרוא שוב. אז אם אנחנו באים, אנחנו מלמדים את התלמידים שם את הכוונה בפסוק הראשון של קריאת שמע – של הכול, אבל במיוחד בקריאת שמע – הוא עד מאה ועשרים רץ עם זה ומנחיל הלאה לדורות הבאים, איזה זכות נפלה בחלקנו!

אז מה אני בעצם מתכוון במילים האלה? אני עוצר, אני חושב, אני... אני מקבל על עצמי עול מלכות שמיים. ומה אני אומר? כן, "שמע ישראל" – שמע, קבל, תאמין במה שה' הוא אלוקים שלנו, הוא אבא שלנו, והוא ה' אחד – הוא יחיד בעולם, אין עוד מלבדו, אין שום דבר מתחרה אליו. אז זה בעצם הכוונה, המחשבה.

ודבר נוסף, זה בעצם מהמוח – העיניים. כן, נוהגים להניח את יד ימין, כמאמר השיר: "יד ימין על העיניים, לקבל על עצמנו עול מלכות שמיים". וזה בעצם לא להסתכל בשום דבר אחר שיפריע לנו בעצם לכוונה.

יש לנו בעצם את הפה, שאני בא מדקדק במילים. עכשיו, "ה' אחד" – ב"אחד" יש פה כוונה מיוחדת. אז אנחנו מאריכים ב"אחד". איך... איך מאריכים בתיבה? באות ח', ושם אנחנו בעצם מתכוונים שהקדוש ברוך הוא בעצם מולך על הכול בשמיים, על כל שבעת הרקיעים והשמינית בעצם, כי זה גימטריה שמונה, בארץ גם. ומאריכים באות ד', זה נקודה חשובה. הד' – רוצים להדגיש בד', אז זה לא "אחד-ה", זה לא נקרא להאריך בה' ד', אלא זה כמו th באנגלית, "אחד..." [ז-ז-ז], נקרא להאריך בד'. התימנים יותר חזקים בזה, אם יש לכם תימני בכיתה שככה היה אצל המורי, אז אפשר להראות לו איך... איך קוראים דגושה, זה ככה, אז אומרים מאריכים ב... ובזמן הזה אנחנו בעצם מתכוונים שהקדוש ברוך הוא יחיד בעולם ומושל בארבע רוחות השמיים, גימטריה של דל"ת. אז גם כשאנחנו קוראים את קריאת שמע – להיזהר מדיבוק

אותיות, למשל "בְּכָל לְבָבְךָ" (דברים ו, ה) – שהל' והל' לא ייכנסו; למשל "וּזְכַרְתֶּם" (במדבר טו, לט) – להדגיש את האות ז', "וּזְכַרְתֶּם", ועל זה הדרך דברים כאלה שמופיעים לנו בהלכה.

פרק א · השיעור

📜 "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד"…

"בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" שאנחנו בעצם אומרים בסוף קריאת שמע – אנחנו בעצם אומרים את זה בלחש, למעט יום כיפור ודברים מסוימים שאז כן אומרים את זה בקול. והאוזניים – צריך לשמוע מה שיוצא מהפה שלנו, זה מוסיף לכוונה. לכן נוהגים לומר את זה גם ביחד, בכוונה גדולה, לאט לאט ולא למהר.

מתי זמן קריאת שמע של שחרית? בערבית נדבר על זה בערב. אז מתי מתחילים? אז אנחנו בעצם מתחילים כאשר יש בעצם מספיק אור ביום בשביל לזהות את החבר שלי ממרחק של ארבע אמות. הנה יש פה מושג – אמה. אמה זה בעצם מהמרפק עד האמה, אצבע צרדה/אמה, זה כחצי מטר. אז זה עוד מושג שחשוב לומר לתלמידים שלנו: בערך שני מטר אני רואה את החבר שלי כאשר אין לי תאורת רחוב, חושך גמור כמו של מדבר בעצם, ואני רואה חבר שאני מכיר אותו ואפשר לראות אותו. זה זמן מה שמכונה בלוחות זמן "מִשֶּׁיַּכִּיר" (ברכות ט ע"ב), כן, מי שיכיר – שיכיר את חברו. זה זמן שאפשר כבר לקרוא קריאת שמע.

ובעצם ניתן לקרוא קריאת שמע ולקיים את מצוות קריאת שמע בזמנה – זה בעצם עד סוף שלוש שעות זמניות. מה זה שעה זמנית? עכשיו, זה גם כן מושג שלא הייתי מרחיב אותו, למרות שהוא כן חשוב להבנה פה, כי שנה הבאה זה יהיה זמן יותר להרחיב, הם יותר יבינו, אבל כן לזרוק להם בצורה כללית מה זה נקרא שעה זמנית: אני בעצם לוקח את היום, מחלק אותו ל-12 שעות מהזריחה עד השקיעה, מחלק אותו ל-12 שעות. כמות הזמן שיש שמה מחלקים אותה ל-12 שעות, וככה מוגדרת כל שעה זמנית.

עכשיו, בחורף היום הוא קצר יותר, לכן כל שעה זמנית תהיה קטנה יותר. בקיץ, בגלל הזריחה המוקדמת והשקיעה המאוחרת, אז כל שעה היא יכולה להגיע לפעמים ל-65, אפילו לפעמים 70 דקות תהיה שעה במקסימום. בחורף כל שעה זמנית יכולה להגיע ל-55 דקות, בסגנון הזה. אז מ... שרואים את החבר עד סוף השעה השלישית הזמנית.

עד כאן הלכות קריאת שמע, ואנחנו עוברים בעצם למנחה. תפילת מנחה היא בעצם תפילה שהעניין שלה בעצם... אם אברהם תיקן את תפילת שחרית, שבעצם תפילת שחרית היא פותחת את היום שלנו שאנחנו בעצם באים ומתחילים את היום בלהודות לקדוש ברוך הוא, סוף היום זה תפילת ערבית – אני אומר תודה לקדוש ברוך הוא על היום שהיה. תפילת מנחה תיקן אותה יצחק אבינו, שבכוונה היא נמצאת באמצע היום. יש פה אתגר: אתה באמצע משחק עם חברים, אתה באמצע ללמוד, אתה באמצע עבודה, אתה בעצם התעסקות – תעצור! גם בתוך העבודה שלך, גם בתוך הטרדה שלך, תזכור שיש בורא עולם. תזכור שבורא עולם הוא זה שמביא לך את כל הכוח הזה לעשות את החיים. ולכן, למרות שזה זמן של טרדה, יש עניין לבוא ולעצור – ולעצור משחקים, לעצור עבודה, ולהתפלל ולהודות לבורא עולם.

אז זה בעצם תפילה כנגד הקורבנות. אז אנחנו בעצם יודעים שתפילת מנחה היא בעצם כנגד קורבן תמיד – זה מושג; קורבן תמיד של בין הערביים – זה גם מושג. זה בעצם קורבן שהקריבו אותו. יש קורבן תמיד של שחר שקורה בבוקר, ויש קורבן תמיד של בין הערביים, שהוא קורה כזה בשעות הערב ששם היו מקריבים. קורבן תמיד זה קורבן ציבור שהיו מקריבים בעצם עבור כל הציבור; כל אחד היה שותף במחצית השקל שהיו נותנים אותו פעם אחת בשנה, באזור אדר היו נותנים חצי שקל, ובזה היו נותנים קורבנות עבור הציבור – חצי שקל אחד ומכל הציבור קורבן לכפר על עם ישראל, קורבן ציבור.

עכשיו, הקורבן תמיד של בין הערביים הוא כנגד הקורבן שמקריבים בערב, לקראת שעות הערב. עכשיו, יש זמנים שבעצם הזמן שהקריבו את קורבן תמיד של בין הערביים זה בדרך כלל שתיים וחצי שעות זמניות לפני השקיעה, פחות או יותר. ויש זמנים מיוחדים שהיו מקריבים את קורבן תמיד של בין הערביים חצי שעה אחרי... חצי שעה זמנית אחר חצות היום, ובעצם שם היו מקריבים את קורבן תמיד של בין הערביים. לכן, תחילת הזמן של קורבן תמיד של בין הערביים הוא בעצם חצי שעה אחר חצות היום פחות או יותר, מחצית היום, ועד בעצם השקיעה – שזה בעצם הסתיים זמן קורבן תמיד של בין הערביים. בדיעבד, אם יש עוד שמש, עוד רואים, עוד אפשר להתפלל תפילת מנחה.

עכשיו פה זה מקור שאנחנו צריכים, חשוב להפגיש אותם, להראות לתלמידים את המקור הזה שמופיע בתוך... בתוך קיצור שולחן ערוך, שיראו את זה, כי שם אומר: "אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה" (ברכות ו ע"ב / קיצור שולחן ערוך סט, ב).

פרק א · השיעור

📜 עכשיו, מה זה "זהיר"

עכשיו, מה זה "זהיר"? אוצר מילים, לשון חכמים, כן, להיות זהיר – להיזהר. שהרי אליהו הנביא לא נענה. מה זה "לא נענה"? אוצר מילים, כן, נענה מלשון הבקשה – הוא ביקש שהקדוש ברוך הוא יעזור לו, והוא עזר במעמד אליהו בהר הכרמל עם כל נביאי הבעל, שהוא ביקש, ירדה אש מהשמיים ותאכל את הקורבן וכולי. שנאמר: ”וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי“ (מלכים א יח, לו-לז).

אז שאלה שאנחנו נשאל את התלמידים שלנו: מה המקור לחשיבות של השכר הגדול של תפילת מנחה? אז שהילדים יסתכלו, הם רואים בעצם שני מקורות: הם רואים מקור אחד ממלכים א' פרק י"ח, ורואים מקור אחר מברכות דף ו'. אז רגע, אז מה המקור של ההלכה? הם צריכים לבוא, לדעת לזהות שבעצם המקור של החשיבות של תפילת מנחה היא בגמרא, כי כתוב לי ברכות דף ו' עמוד ב' – גמרא. אם היה כתוב משנה ברכות, הייתי יודע שזה מהמשנה בברכות. אבל מה זה המלכים הזה? המלכים זה המקור של מעמד... כאילו אליהו הנביא שהיה בהר הכרמל. אז לשים לב שאם אני שואל אותם מה המקור לשכר הגדול שיש בתפילת מנחה, שיש שמה... התפילות יותר מתקבלות – זה בגמרא במסכת ברכות.

עכשיו, זה הערכים שאנחנו רוצים להנחיל לתלמידים. עכשיו, שימו לב, שימו לב שתפילת מנחה – למרות שאתה טרוד, למרות שקשה לך, תתגבר ותרצה לדבוק בה', ותיזכר שבורא עולם רוצה את התפילה שלך דווקא עכשיו, בתוך כל הטרדות שלך. לכן גם השכר הוא כזה שכר עצום.

עכשיו, מה ציר הזמן? אז כמו שאמרנו, הנה לקחנו את היום מהזריחה עד בעצם השקיעה, חילקנו ל-12. הזמן של תפילת מנחה זה בעצם שעה שש וחצי שעות זמניות, אם חצות היום זה בשעה השישית, עד שש ושלוש... שעות. ובעצם, האמת שיותר נכון, זה צריך להיות פה. אני אתקן את זה, כי בעצם חצות היום זה כאן, אז אני

אתקן את זה, את... לכם זה כבר היה מסודר. זה בעצם הולך להיות פה, בעצם, השעה זמנית ובעצם עד השקיעה, שזה בעצם סמוך לשקיעה. ויש לנו גם כן את מנחה קטנה, שזה בעצם הזמן לכתחילה – זה ממנחה קטנה, אבל בדיעבד אפשר, אם אתה טרוד או יש לך עניין, אתה בעצם יכול כבר להתפלל לפני זה.

לכתחילה תתפלל עם דמדומי חמה, לקראת השקיעה. זה בעצם פסוק שנאמר בתהילים: ”יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים“ (תהילים ע"ב, ה'). אז דווקא ”עִם שָׁמֶשׁ“ זה בזריחה – תפילת שחרית, ובשקיעה – תפילת מנחה. ובעצם, אם בן אדם טרוד, הוא רואה שהוא לא יוכל להתפלל בזמן או כאלה וכאלה, יכול כבר מחצי שעה זמנית אחרי שקיעה – אחרי חצות, יכול כבר להתפלל.

עכשיו, סמוך לתפילת המנחה צריך להיזהר. בתשע וחצי שעות זמניות צריך להיזהר, שבעצם אפשר לאכול רק אכילת עראי או פירות או דברים כאלה, בשביל שלא תימשך בארוחה שלך, אחרי התפילה... בעצם תפסיד זמן תפילה, כי התחלת עכשיו סעודה, והופה – תשכח! הלכת לסַפָּר, הופה – ישבר לו, יארך לו... לבית המרחץ – יימשך, יקרה, הייתה פה, הייתה שם. אז לא לעשות את זה סמוך לתפילת מנחה, שלא תשכח. היום כן נהגו תספורת ומרחץ, כי בסוף הפעולות האלה לא נמשכות זמן רב כמו שמופיע במשנה, אבל בסעודה גדולה כן החמירו: קודם כל תתפלל ואז תיגש להתפלל... אה, צריך קודם כל תתפלל ואז תיגש לאכול. אבל אם מעמידים למשל שומר, בן אדם שהתפקיד שלו יהיה להיות אחראי להזכיר לך לא לשכוח את התפילה, או איזה שעון מעורר כזה שלא תשכח להתפלל – זה בסדר גמור.

מפה אנחנו בעצם באים ומתקדמים לסעודה. עכשיו אני בא לסעוד סעודה. עכשיו, בעבר בעצם, כשהיו באים לסעוד, באים לאכול לחם, אז חכמים באו ואמרו שיש איסור על אכילת לחם בלי נטילת ידיים. בעצם חכמים אמרו שהידיים של האדם טמאות, ויש לנו חשש שכוהנים שאוכלים בעצם את התרומה, הם בעצם ייגעו בתרומה הטהורה ובעצם יבואו ויטמאו אותה. לכן חכמים תיקנו, כדי לטהר את הידיים, ליטול ידיים – כל עם ישראל – לפני אכילת לחם. ככה לא יהיה מצב שמשהו קדוש אנחנו נטמא אותו בטומאת ידיים.

פרק א · השיעור

📜 טוב, היום אין לנו כבר בית…

טוב, היום אין לנו כבר בית מקדש, אז הנה ערכים שאנחנו בעצם... יש לנו פה צד של זיכרון לבית המקדש: שהכוהנים יתרגלו, כשיבנה בית המקדש יבואו לאכול תרומה, הם בעצם יבואו וייזכרו בעצם ליטול ידיים, ובבניין המקדש לא יטמאו עם הידיים שלהם את התרומה. ולכן כולם, גם לחולין, למשהו שלא טהור, נוטלים את הידיים, וככה בעצם גם זוכרים את בית המקדש. אנחנו בסוף, גם שאין לנו בית מקדש, אנחנו כל הזמן שמים לנגד עינינו את הציפייה לבית המקדש. אז גם דבר נוסף לפני אכילת לחם – אנחנו בעצם באים ונוהגים בעצם ליטול את הידיים. זה כמו מעלה את... מעלה את הטהרה של האוכל, מעלה את הקדושה של הסעודה. אז אנחנו בעצם באים ונוטלים את הידיים לפני סעודת הלחם.

כמה זה נקרא נטילת ידיים? כמות זה רביעית, כ-87... כ-87 סמ"ק. גימטריה של כּוֹס זה 86 סמ"ק שנכנס בנטלה. הנטלות שלנו היום הן הרבה הרבה הרבה יותר, אבל הראוי – למלא יותר מים. יש הרבה סיפורי חז"ל על כמה התמידו והקפידו על נטילת ידיים לפני הסעודה בשפע רב, עד שבעצם רב חסדא בגמרא

הנה עוד מקור, היה אומר: "אני נטלתי את ידיי מלוא חופניי" [עפ"י שבת סב ע"ב: "אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מְשַׁאי מְלֹא חׇפְנַי מַיָּא, וִיהַבוּ לִי מְלֹא חׇפְנַי טִיבוּתָא"]. מה זה "מלוא חופניי"? זה אוצר מילים, כן? כמות גדולה, מלא החופן יד, מלא כל החופן יד. ובשכר הזה אני... אני בעצם נתנו לי מלוא חופניי של שפע, של טובה, של ברכה. המקור לזה מופיע גם בגמרא. רואים: שבת דף ס"ב עמוד ב' [שבת סב ע"ב]. רואים שזה מופיע, המקור בגמרא.

איך אני בעצם מגיע ונוטל ידיים לסעודה? הדבר ראשון: מחזיק את הנטלה ביד ימין, כן? לוקח את הנטלה ביד ימין, מעביר אותה ליד שמאל. זה מאוד מזכיר את הנטילת ידיים של בוקר, ונוטל ידיים, כמו שדיברנו על זה בפעם הקודמת – ללמד איך באים ו[נוטלים] את הידיים כמו שצריך. ואחר כך על יד שמאל, בשונה מנטילת ידיים של בוקר שאנחנו עושים את זה בסירוגין.

נטילת ידיים של בוקר אנחנו שופכים פעם... כאילו, מתחילים יד ימין, שופכים פעמיים – אחד, שתיים, או יש כאלה נוהגים שלוש, ואז מעבירים ליד שמאל, מעבירים ליד ימין, ואז ואז שופכים אחד, שתיים, פעמיים רצוף. ככה זה הנטילה.

לאחר מכן אנחנו בעצם מברכים. נוהגים ככה להרים את הידיים – על שפע, וגם דין של טומאה, שלא הטומאה מהזה תרד ליד, אז מרימים את הידיים. מברכים: "אֲשֶׁר [קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְ]צִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם", ורק אז מברכים... זה בעצם מושג חשוב, מושג הלכתי: "עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן" [פסחים ז ע"ב]. זאת אומרת, כמו למשל אני בא לאכול תפוח – מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' [אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם] בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", ואז אוכל. אני מברך את הברכה ואז לאחר מכן מבצע את הפעולה של הניגוב של הנטילת ידיים, ואז לאחר מכן מנגבים אותם היטב.

הכלי חייב להיות שלם – בלי חורים, בלי סדקים, בלי דברים. יש מצבים שכן ניתן, אבל לא נדבר על זה עם התלמידים שלנו כעת בגיל הצעיר.

והמים – מים נקיים: לא מים מלוחים, לא סרוחים, לא חמים מאוד שאז אי אפשר ליטול ידיים. מים שיש בהם איזה צבע קצת – אז זה בסדר אם לא השתנתה ממש הצורה, צריך שיהיו מים ראויים.

פרק א · השיעור

📜 הרבה פעמים מגיעים למעיינות ובאים בטיול,…

הרבה פעמים מגיעים למעיינות ובאים בטיול, אז א' – אפשר גם לברך על טבילת ידיים: מכניסים את הידיים, מרימים: "בָּרוּךְ [אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם] אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ [בְּמִצְוֹתָיו] וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת יָדָיִם" [פסחים ז ע"ב]. בשביל בעצם לא לבזבז את המי שתייה, אז אפשר גם בלי כלי; וגם עם המים – לראות אם המים טובים, לא מים סרוחים. יש טיפה ירוקת – זה בסדר גמור.

הלאה: מה מוגדר חציצה בנטילת הידיים שאנחנו בעצם נוטלים? אז אם זה לכלוך, בצק – אז זה פסול, זה לא טוב, זה חציצה ביד.

וטבעת – אז אנחנו כן נוהגים להסיר טבעות אם הן ממש מהודקות. אלא אם כן גברת אומרת, או האישה: "אני לא מורידה אף פעם את הטבעת, גם כשאני מכינה בצק, גם כשאני מכינה אוכל, גם כשאני שוטפת כלים – תמיד הטבעת עליי, אז זה כבר חלק ממני", ויש דעות שאומרות שלא צריך ליטול... להסיר את הטבעת בנטילה.

מה לגבי צבע, דיו? אז אם זה צבע, סיד – בכל מקרה שהם חוצצים, גם אם זה נמצא על מקום קטן ביד, בסוף אנשים מקפידים על זה, אז כן צריך להסיר את זה. אבל כן לא צריך עכשיו שפכטל לגרד את זה – להסיר כמה שאפשר. אם לא, אז זה לא שעכשיו הילד או הבן אדם לא ייצא מהבית בגלל זה, אז זה בסדר. בשונה ממישהו שהוא עוסק... הוא צַבָּע, הוא עסוק בצביעה, אז אם יש לו קצת על היד הוא לא מקפיד על זה, כולם יודעים שהוא עוסק בזה – זה בסדר אם יש לי פלסטר, תחבושת – אז זה מותר, כי בעצם אני רוצה את התחבושת הזאתי, אז זה בסדר, אז אני לא מקפיד עליה.

מפה אנחנו באים בעצם לסט הברכות האחרונות, שזה בעצם הלכות קריאת שמע ותפילת ערבית בלילה בעצם, שזה בעצם יעקב אבינו תיקן לנו את זה.

הזמן בעצם של קריאת שמע הוא בעצם מתחיל מצאת הכוכבים – שלושה כוכבים קטנים. לפני זה לא יוצאים ידי חובה.
עכשיו, גם מי שמתפלל – הנה, "צאת הכוכבים" זה גם כן מושג להסביר אותו לתלמידים שלנו: שהכוכבים יוצאים, שלושה כוכבים קטנים.
מה זה המושג "לא יוצא ידי חובה"? גם כן, הוא בעצם לא מקיים את המצווה. לנו זה שגור על הפה, אבל להסביר את זה לתלמידים שלנו.

אנחנו בעצם באים ומדברים על מישהו, למשל, שמתפלל תפילת מנחה וערבית מוקדמת. הרבה פעמים אנחנו רואים את זה בערב שבת – קבלת שבת מוקדמת, או למשל בתי כנסת שרואים שיהיה קשה להתאסף לתפילת ערבית עם הפסקה עכשיו של 20 דקות בין מנחה לערבית, או כדעת המקובלים שעושים תפילת ערבית מוקדמת – אז אפשר להתפלל יותר מוקדם וקוראים קריאת שמע, אבל אחרי צאת הכוכבים צריך לקרוא עוד פעם קריאת שמע, כי זמן קריאת שמע של הערב הוא בעצם מצאת הכוכבים.

מתי מסתיים סוף זמן קריאת שמע של ערבית? אז בעצם כתוב: "ובשוכב..." – זה המקור של הפסוק: ”וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ“ (דברים ו', ז'). אז "בשוכבך" – זמן שבני אדם שוכבים. עכשיו, רוב בני אדם עד חצות הולכים לישון, זה הזמן שלהם, אבל זמן של הלילה הוא עד עלות השחר, הוא עד הבוקר. אז באמת באמת, קריאת שמע של ערבית אפשר לקרוא עד עלות השחר, עד הנצנוצים הראשונים. הנה עוד מושג: הנצנוצים הראשונים של האור.

פרק א · השיעור

📜 אבל באמת לכתחילה קבעו חכמים גדר

אבל באמת לכתחילה קבעו חכמים גדר. הנה מושג: בשביל ”לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה“ (משנה, ברכות א', א'). מושג, ופה נכנס עולם הערכים: תשים לעצמך איזה גבול מסוים שלא תעבור עליו. אתה יודע, למשל, שאתה נמרח, אתה עם הפלאפון, טאבלט, אתה לא שם לב, אתה נמרח שעות – שים לך שעון מעורר: "אני עכשיו חמש דקות בפלאפון, בודק הודעות, לא יותר מזה". הנה, זה גדר להרחיק את האדם מן העבירה, שבן אדם לא יתבטל, לא יימרח, לא ייתקע. חכמים אמרו חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שתבוא ותקרא קריאת שמע עוד הערב, שלא תימרח ובסוף תשכח להתפלל.

קריאת שמע של הערב, בעצם יש לה גם מעטפת של ברכות, כמו שראינו בתפילת שחרית. אז יש לנו את הברכה הראשונה בעצם, "הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים", שבעצם אנחנו בעצם משבחים את הקדוש ברוך הוא על סדר הבריאה שהוא ברא בעולם שלנו. ברכת אוהב את עמו [אומר לותמה] – הוא בוחר בנו וממילא נותן לנו את התורה, כן, ”אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ“ וכולי וכולי.

וברכה שבעצם אחרי קריאת שמע – יש פה שתי ברכות: ברכת "גָּאַל יִשְׂרָאֵל", אנחנו משבחים על גאולת מצרים. עוד פעם לחזור על העניין הזה שברוך אתה ה' "גָּאַל יִשְׂרָאֵל", זה הווה מתמשך, כל הזמן הוא בא וגואל אותנו, ובעצם גאל אותנו, ומתוך זה אנחנו בעצם ניגשים לתפילה.

אבל רגע, מה זה ברכת "הַשְׁכִּיבֵנוּ"? יש פה בעצם כמו מן חציצה בין "גָּאַל יִשְׂרָאֵל" לבין תפילת העמידה. וראינו שלא מפסיקים בין... בין סמיכות – הנה לשון חכמים, מה זה סמיכות? אוצר מילים – בין סמיכות של "גָּאַל יִשְׂרָאֵל" לתפילת העמידה. אז בעצם ברכת "הַשְׁכִּיבֵנוּ" נחשבת

גאולה אריכתא. הנה אוצר מילים: גאולה ארוכה, זה חלק בלתי נפרד מברכת הגאולה.

"הַשְׁכִּיבֵנוּ ה'..." – כן, יש פה ברכה שלמה שבעצם אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שישכיב אותנו בשלום וגם שנקום בשלום וייתן לנו הרבה ברכה, זה חלק מאותה ברכה ארוכה.

גם יגידו לכם על "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח [וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ]" (תהלים נא, יז) – זה לפני תפילת העמידה, זה חלק מאותה תפילה מתמשכת. ובעצם "גָּאַל יִשְׂרָאֵל", התפילה הזאתי שוב פעם מתוך שבח, אמונה, ציפייה להתגשמות – מפה אנחנו באים לתפילה שלנו לקבל אותה.

עכשיו, מה קורה בן אדם מגיע לתפילת ערבית מאוחר והוא רואה אותם כבר עוד שנייה ניגשים לתפילת העמידה? אז כן, הוא ידלג רגע על כל ברכות קריאת שמע, על קריאת שמע, ויתפלל איתם ביחד את תפילת העמידה ביחד. ואם הוא יפסיד את הסמיכות, אבל לפחות תפילת העמידה יתפלל איתם ביחד, ואחרי זה יבוא וישלים.

פרק א · השיעור

📜 אז מה בעצם ראינו במפגש

אז מה בעצם ראינו במפגש?
ראינו בעצם הזמן של תפילת שחרית זה בעצם מהזריחה עד שליש היום, עד שעה שלישית בעצם של קריאת שמע – עד סוף שעה שלישית. התפילה בסוף... זה קריאת שמע, קבלת עול מלכות שמיים, שתי ברכות לפני, ברכה אחת אחרי.

מנחה דווקא נמצא בלב היום, ולכן בעצם אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא בזמן הזה וזוכרים אותו, עוצרים את היום, אין לנו קריאת שמע.

וכמובן תפילת ערבית – מצאת הכוכבים עד חצות הלילה לכתחילה, אם לא יצא אפשר עד עלות השחר. כאשר המוקד – לומדים "בְּשָׁכְבְּךָ [וּבְקוּמֶךָ]" (דברים ו, ז), זמן שכיבה. שתיים לפני, שתיים אחרי, ובעצם ברכת השכיבנו, ברכת גאולה אריכתא – גאולה ארוכה.

ופה אולי באמת זה הזדמנות לבוא ולומר לתלמידים שלנו לעשות סוג של איזה מבצע כזה, מבצע מיוחד לתפילת מנחה וערבית. כי בדרך כלל זה לא קורה בבית, אבל לדחוף אותם להתפלל ביישובים שלהם, בערים שלהם, בבתי כנסת שלהם. ואם הם גרים רחוק מבית כנסת או אפילו בנות – לעשות להם בהפסקה. אם זה בזמן שאחרי חצי שעה אחרי חצות היום, אם זה יום לימודים ארוך – בחורף זה ודאי מתאפשר, כבר מאחת, 12 וחצי, כבר אפשר להתפלל. צריך להסתכל בלוחות, לתת להם את הצ'ופרים האלה שיתפללו תפילת מנחה לפחות, מה שביכולתנו.

אז זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב וכדאי לתת לו את המקום. ובאמת אשרינו שזכינו להיות מאלה שבאים מחנכים את התלמידים שלנו להיות עטופים בקדושה כל היום, לחנך אותם ולהראות להם מה הדרך הנכונה "שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם" (אבות ב, א), שאדם ידבוק בה.

חזקים וברוכים! אשרינו, "אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ", שנזכה בעזרת השם להביא הרבה ברכה על עם ישראל, ושיהיה בהצלחה והמשך עשייה ברוכה.

סיכום השיעור: 👑 מכתב תודה למלך: קריאת שמע, מנחה וערבית