📚 כל השיעורים

🍭 🌙 שלושה פלאים ותודה אחת: אשר יצר, חזרת הש"ץ וראש חודש

פרק א · השיעור

📜 שלום לכולם, ברוכים הבאים למפגש נוסף…

שלום לכולם, ברוכים הבאים למפגש נוסף שלנו בלימוד הלכה. ושוב פעם אנחנו זוכים להיות האנשים האלו שפועלים ממיל, באים ומלמדים תורה את ילדי ישראל, לומדים את ההלכה, ההלכה הקדושה, לדעת את ה', לדעת איך נפעל בעולם הנפלא שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. כמה זכות הקדוש ברוך הוא נתן לנו שמיקם אותנו במקום הזה להשפיע על התלמידים שלנו! והם – כל אחד לוקח את זה למקום שלו, ו"גַּם כִּי־יַזְקִין לֹא־יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו), וממשיכים לגדול בתורה, במידות ומעשים טובים בזכות העשייה הנפלאה והנהדרת שלכם בכיתות.

היום אנחנו בעזרת ה' נעסוק ביחידות של חודש כסלו עד חנוכה בעצם, כאשר במוקד זה תפילת ברכת אשר יצר, חזרת הש"ץ, ראש חודש, ברכת הלבנה. אלו בעצם הנושאים שאנחנו נעסוק בהם, כאשר אנחנו כל הזמן נותנים דגש מאוד מאוד משמעותי בעצם להישגים הנדרשים – לראות שמה שאנחנו מלמדים בכיתה בעצם קורה ונעשה לפי ההישגים. זאת אומרת, אני לא מגיע ומלמד את ההלכות באוויר ומספר אותם אולי בעל פה או קורא אותם מתוך הכתוב, אלא אנחנו בעצם מרכיבים משקפיים של ששת ההישגים ובאמצעותם אני מאיר את ההלכות.

אם השתלשלות התורה שבעל פה – אז אנחנו נראה את היסוד ההלכתי: מאיפה הוא מגיע? מה המקור שלו? האם מהתנ"ך? האם מהמשנה? מהגמרא? מהרמב"ם? מפוסקים? מאיפה מגיעה בעצם ההלכה, מה המקור שלה?

אם אנחנו מדברים על מושגים – היכרות עם מושגים: מושג ראשי, מושג משני. מה המושגים שאנחנו חייבים לדבר עליהם בשיעור, אחרת התלמידים לא יבינו בכלל את הנושא בהלכה שאנחנו מדברים עליה? ואם אנחנו נדבר עליה בצורה חזקה וברורה, זה בעצם ירוץ איתם לאורך שנים רבות בלימודים שונים של מדוד ביהדות ובספרים שונים שהם יפתחו.

אוצר מילים, כן? הלשון שטיפה שונה מהלשון שלנו.

המבנה: מקרה, דין, טעם – שהם מופיעים, מובאים בהלכה.

כמובן שיש לנו את ההבנה – להבין את ההלכה.

יש לנו את היישום של ההלכה – לראות שבעצם הילד יודע ליישם את ההלכה שהוא למד בכיתה בחיים האישיים שלו.

פרק א · השיעור

📜 וכמובן הערכים – הלכות מלאות בעולם…

וכמובן הערכים – הלכות מלאות בעולם שלם של ערכים גדולים וקדושים, ואנחנו רק צריכים לבוא ולהפגיש אותם, את התלמידים שלנו, עם אותם ערכים.

ובעצם אנחנו בלימוד שלנו של היחידות אנחנו נעיר מדי פעם בזמן לימוד ההלכות את אותם ששת ההישגים, על מנת שגם אתם, בא', תוכלו להשתמש בשמחה במצגת הזאת, וכמובן בזמן לימוד ההלכה תתנו את האור, את הדגשים החשובים כל כך בלימוד ההלכה.

אז אנחנו בפלא אדיר, בהתחדשות אדירה ובהודיה גמורה לקדוש ברוך הוא על כל הדברים הנפלאים והנהדרים שהוא בא ועושה איתנו. ובעצם אנחנו בלימוד שלנו, ככה זה יצא, מהגוף אל הקהילה ועד לשמיים אפילו, ככה יצא. שמה? "תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (תהלים קמה, כא), "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ" (תהלים קנ, ו) – כולנו פורצים בהודיה אדירה לקדוש ברוך הוא. וזה על כל דבר ודבר תתרגל לומר תודה, מה שנקרא: אל תגיד... תגיד מזמור ק', "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (תהלים ק, א).

אז באמת נלמד היום: התודה על הגוף שלנו שממשיך לתפקד בלי שאנחנו בכלל שמים לב, ודברים קורים מאליהם; על הקהילה שעוטפת אותנו ואנחנו איתם בתפילה; ועל הבריאה שמתחדשת לנו בראש חודש וברכת הלבנה. וההודאה לקדוש ברוך הוא.

אז הפלא הראשון שבעצם יש לנו, זה בעצם, אה, ברכת אשר יצר, שאנחנו מברכים אותה בבוקר אחרי שאנחנו קמים ונוטלים את הידיים ועושים שירותים בעצם. וזה בעצם מלווה אותנו לאורך כל היום ביציאות שלנו בשירותים, בין גדולים בין קטנים, גם ביום גם בלילה – ברכת אשר יצר.

פה זה נקודה מאוד מאוד חשובה, להפגיש את התלמידים שלנו עם הנוסח של הברכה הזאת: ”אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה“ (ברכות ס ע"ב), ולהתעכב בכל דבר. עצם היצירה שהקדוש ברוך הוא ברא בגוף שלנו בחוכמה, שבעצם, אה, יש יש בגוף שלנו המון המון חלקים, המון המון... סתם, יש בגוף למעלה מ-1,000 קילומטר של כלי דם. עכשיו, אם רק יהיה חור קטן אחד שייפתח באחד מכלי הדם האלה והוא במקרה יהיה במוח – זה גורם לאירוע מוחי. כלי דם אחד נפתח, יש דם שיוצא.

או הלב שלנו, שפועם 100,000 פעמים ביום בלי הפסקה, בלי איזה חשמל חיצוני, לאורך כל החיים שלנו. אין מכונה בעולם שעובדת בלי תקלות כאלה. מפליא לעשות! ואנחנו אפילו לא שמים לב לזה, אנחנו לא שולטים בזה, זה קורה ממילא.

או למשל הכליות שלנו, שמסננות, אה, את הדם שלנו – 180 ליטר דם ביום הן מסננות, ויודעות בדיוק מה להשאיר ומה ומה להחליף ומה פסולת. ”רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת“ (ברכות ס ע"ב), פלא אדיר!

פרק א · השיעור

📜 המוח שלנו – מעל 86 מיליארד…

המוח שלנו – מעל 86 מיליארד תאים, שהוא שולט על הנשימה, על הדופק, על הראייה, על הזיכרון, והכול בבת אחת בלי שאנחנו בכלל עושים עם זה משהו.

העור שלנו – זה האיבר הכי גדול שיש לנו בגוף. יש לו נקבים קטנים, נקבוביות, שהן מוציאות זיעה וגורמות לגוף שלנו ככה להצטנן, שלא נצלה. מצד שני, הן לא יותר מדי, אה, נפתחות, בשביל שלא נתייבש ונאבד נוזלים.

זאת אומרת, יש פה פלא אדיר, והקדוש ברוך הוא מרפא, ”רוֹפֵא כָל בָּשָׂר“ (ברכות ס ע"ב). יש הגוף שמרפא את עצמו; הוא יודע לבד לדעת לזהות איפה יש איזה וירוס שנכנס לגוף, שולח את כדוריות הדם הלבנות שנלחמות והורגות והפסולת יוצאת – פלא פלא! רק נעמיק ונראה עד כמה הקדוש ברוך הוא משפיע עלינו את השפע הגדול, שהכול קורה בתוך בריאה שהוא ברא, בלי התערבות שלנו כמעט – רק לא להזיק ולא לפגוע בגוף שלנו.

אה, אז באמת לעצור רגע, להפגיש את התלמידים עם הברכה הנפלאה הזאתי, אה, לראות שהם יודעים אותה בעל פה, לעשות להם מבצעים, לחזק אותם על הברכה הזאת. אני אומר: כל פעם שאתם יוצאים – תעצרו, תעמדו. אפילו בכניסה ל... ליד השירותים להדביק מדבקות כאלה, ברכת אשר יצר, להגיד להם: הנה, תקראו את זה מתוך הכתוב, תודו לקדוש ברוך הוא. זה שהגוף עובד כמו שצריך – זה לא מובן מאליו. מספיק לבקר פעם אחת בבית חולים להבין שאוקיי, תודה רבה, הבנו, בוא נגיד תודה, אה, לקדוש ברוך הוא.

אז מתי מברכים את זה? אמרנו: אחרי עשיית צרכים, גדולים וקטנים. נוטלים את הידיים אחרי השירותים, אפשר גם לשטוף, אה, מנגבים את הידיים ורק אז מברכים. כמובן לא מברכים על זה על נטילת ידיים, אלא רק ברכת אשר יצר. ועדיף כמובן לעמוד, לעצור, לברך כמו שצריך.

אה, מה קורה אם שכחנו לברך? אז עד חצי שעה אפשר עדיין לברך, או בפעם הבאה שבעצם עושים שירותים – אז מברכים עוד פעם. ”רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת“ (ברכות ס ע"ב). כן, ברא את הגוף בחוכמה פלאית שאין...

כדוגמתה.

אנחנו עוברים לפלא השני, בעצם הקהילתיות שאנחנו זוכים להיות חלק ממנה. ברוך ה' שבן אדם הוא לא בודד, הוא חלק מקהילה, חלק מציבור בעצם. ובעצם חכמים תיקנו לנו: אחרי תפילת העמידה שאנחנו מתפללים כל אחד בלחש, מגיע שליח ציבור – שזה מושג, שליח ציבור, השליח של הציבור, הוא בעצם החזן – הוא בעצם חוזר בקול רם על כל התפילה.

פרק א · השיעור

📜 עכשיו, פה חשוב להגיד שזה לתלמידים…

עכשיו, פה חשוב להגיד שזה לתלמידים שלנו, כי הרבה מהם לא תמיד מבקרים בבית כנסת, וגם אם מבקרים בבית כנסת הם לא שמים לב לזה. אז תגיד להם: אחרי תפילת העמידה שאומרים בלחש – שתפילת העמידה זה גם מושג, כן, תפילת שמונה עשרה או תשע עשרה שנאמרות הברכות אל הקדוש ברוך הוא, מה שבעצם פגשנו בפעם הקודמת – ובעצם באים עכשיו, יש את החזרה, שהשליח ציבור הוא הנציג של הציבור, הוא בעצם מתפלל בקול.

עכשיו, למה הוא עושה את זה? מה הטעם? הנה: מקרה, דין, טעם. מה הטעם שהוא חוזר על התפילה? בעצם יש כאלה שלא יודעים להתפלל. פעם זה התחיל מפעם שלא היו סידורים, אנשים לא ידעו את התפילה בעל פה. היה אסור בעצם לכתוב סידורים: "דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה – אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְכוֹתְבָן" (גיטין ס ע"ב). המשיך עם כתיבת המשנה, הדברים נפתחו יותר. ראו שאנשים שוכחים ולא מצליחים לזכור, בכובד כל הצרות וכולי וכולי.

אז בעצם מי שלא יודע להתפלל, הוא מקשיב לחזן, מתכוון. כוונה זה יוצר מילים: אני בעצם מתרכז במה שהחזן מתפלל ואני רוצה שהוא בעצם יוציא אותי ידי חובה. "יוציא ידי חובה" זה מושג – הוא בעצם... אני אקיים באמצעותו את התפילה, את מצוות התפילה, את הברכות.

עכשיו, גם אם כל המתפללים בבית כנסת יודעים להתפלל ומתפללים בעצמם, אנחנו עדיין באים ומתפללים ואומרים בעצם את חזרת הש"ץ. למה? כי אנחנו עדיין מקיימים את תקנת חכמים, וגם שיש קטעים בתפילה שאומרים אותם רק בחזרת הש"ץ במניין, כמו קדושה, מודים דרבנן, עד ברכת כהנים, שבעצם נדבר עליהם בהמשך.

אז בעצם בחזרת הש"ץ, בעצם שליח ציבור... הוא חוזר על כל הברכות. אז חובה להקשיב בכוונת הלב לברכות של השליח ציבור, וגם להתכוון בברכות האלו, ולענות אמן אחריהם, שהוא בעצם... החזן לא יהיה לו פה ברכה לבטלה, ולהתכוון שיתקיימו הבקשות, שבאמת שם אנחנו רוצים שזה יתקיים, הברכות שלו.

ומסופר על גדולי ישראל שהיו באים ובזמן חזרת הש"ץ ממש היו עוקבים בסידור מילה אחרי מילה אחרי מילה אחרי חזרת הש"ץ ומתכוונים בברכות האלו, וראוי, ראוי מאוד מאוד לעשות את זה. בטח לא לבהות, ועוד יותר ועוד יותר לא להתעסק בפלאפון בזמן חזרת הש"ץ או לקרוא ספרי קומיקסים וכאלו. בעצם לא מדברים, אסור לדבר בזמן חזרת הש"ץ! בסוף השליח ציבור הוא מתפלל בשבילך. בזמן שהשליח מתפלל עבורך, אתה בא ומתעסק במשהו אחר?! כאילו התפילה לא שומרת עליך, היא לא מקיימת... אתה לא זוכה לשמירה הזאת של התפילה.

ולכן בעצם אנחנו שותקים, עונים אמן אחר התפילה, ובעצם אנחנו בחזרת הש"ץ אנחנו בעצם באים ומצטרפים אליה ביחד, ובעצם כמו מתחברים ממש למלאכים, וביחד כמו אומרים תודה לקדוש ברוך הוא על כל הברכה הגדולה ועל הזכות הגדולה, ובעצם אנחנו פה

באמירת הקדושה, שאומרים "קדוש קדוש קדוש", אנחנו בעצם מצטרפים למלאכי השרת שמשבחים את הקדוש ברוך הוא, שבעצם קדושתו ממלאת את כל העולם: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג). כן, זה פסוק מישעיה. אם אנחנו מדברים על המקור של זה, לדעת – זה מגיע מישעיה. ואז אומרים ברוך השם כבוד מלכותו... ברוך השם... "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג, יב) – פסוק מיחזקאל, גם שידעו מה המקור של הפסוק. לכן עומדים בזמן הקדושה רגליים צמודות כמו המלאכים, ובעצם מקיימים גם את הפסוק: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב), שעם ישראל בעצם ביחד.

פרק א · השיעור

📜 מה קורה אם מישהו מאריך בתפילה

מה קורה אם מישהו מאריך בתפילה? אז לא מחכים לכולם לחזרת הש"ץ, אלא בעצם צריך שיהיה מניין. החזן הוא אחד מהם. מחכים שיהיה מניין ואז מתחילים את חזרת הש"ץ.

מה קורה אם יש קדושה ואני בעצם עדיין בתפילת העמידה שלי? אז אני שותק, מכוון, ובעצם מה שנקרא המושג "שומע כעונה" – אני שומע, וכשאני שומע אני כמו עונה על ה... בעצם על הברכה. אז אני בעצם מכוון על הברכה, והשליח ציבור בעצם מוציא אותי ידי חובה. בעצם באמצעותו אני מקיים את אמירת הקדושה, מצטרף עם המלאכים.

מה לגבי מודים? אז אנחנו בתפילת יחיד, עמידה, אמרנו מודים. מה זה מודים דרבנן? אז בא החזן ואומר "מודים", ואז אנחנו, כל הציבור, כן מתכופפים ואומרים מודים דרבנן בשקט. למה? כי בעצם ההודיה לה' היא זכות אישית של כל אחד, שאי אפשר בעצם להגיד: "טוב, אתה שליח ציבור, תגיד תודה במקומנו". לא, לא, כל אחד בעצמו אומר. אז בזמן שהשליח ציבור אומר את ברכת המודים כנציג הציבור, כל אחד בעצמו אומר את ברכת מודים – מודים לקדוש ברוך הוא.

מספרים על אחד מגדולי ישראל שבעצם עבר ניתוח בחוץ לארץ והוא לא ידע אנגלית. אז העוזר שלו היה איתו, שידע אנגלית ודיבר עם הרופא, והרופא אמר לו איך היה הניתוח. ואז אחרי זה הוא אומר לעוזר שלו, הרב אומר לו: "איך אומרים תודה רבה באנגלית?". אז הוא אמר, ואז היה חשוב לרב לבוא להגיד לרופא "Thank you", "Thank you very much", בעצמו להודות לו. יש פה מקום שצריך להודות. כל אחד – אל תמנה שליח שיודה עבורך, אתה תהיה זה שמודה לקדוש ברוך הוא. הנה, לכן זה נעשה בציבור, וכל אחד בעצמו מגיע ועונה. אז נעמדים כרועים בתפילה הזאתי ואומרים את זה בשקט, כמו משתחווים מעט אבל לא יותר מדי, אלא מספיק רק הראש או כיפוף קטן.

טוב, אנחנו עוברים לפלא השלישי, בעצם להודיה הגדולה שלנו לקדוש ברוך הוא. בעצם זה הזמן והירח והחידוש הגדול. ואנחנו ראינו שהלבנה הבאה, ובעצם היא לא כמו השמש. היא בעצם, כמו שאנחנו מכירים את המדרש בבריאה, שבעצם הלבנה אמרה: איך זה יכול להיות שיש פה שני מלכים משמשים בכתר אחד? ובעצם הקדוש ברוך הוא אומר לה: טוב, אם ככה אז לכי תמעטי את עצמך. ובעצם אנחנו מדברים על ראש חודש, שבעצם הלבנה מתחדשת כל הזמן. היא בעצם כמו בלידה קטנה בתחילת החודש. הכיוון הוא דווקא ככה, מוסיפים לו צ'ופצ'יק, זה מזכיר את הזריחה עד שמגיע לאמצע החודש, ואז לאט לאט מתחיל לגרוע. מוסיפים צ'ופצ'יק ואז זה גורע, ככה זה נראה שונה. האמת שאת

הנושא הזה התלמידים שלכם אמורים להכיר, או שאתם כבר לימדתם אותם במסכת ראש השנה שלומדים במשנה. אז אם אתם מלמדים, אז תעשו סנכרון כמה אנחנו בעצם מרחיבים עכשיו בהקדמה הזאתי וכמה כבר התלמידים שלנו מכירים את זה, או לאחד בין שתי המקצועות ובעצם פעם אחת ללמד את זה כמו שצריך. ואם זה לא אתם, אז מי שמלמד משנה – לתאם איתו, לראות שלא בעצם תלמדו פעמיים את אותו עניין.

אז בעצם המצווה הראשונה שעם ישראל בעצם מקבל כעם, זה בעצם מצוות קידוש החודש, מה שאנחנו רואים בחומש שמות. הנה יסודות התורה שבעל פה, מאיפה המקור של מצוות קידוש לבנה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, א'–ב').

מה זה "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"? בעצם בא והראה הקדוש ברוך הוא: "כזה ראה וקדש" (רש"י שמות י"ב, ב'; מנחות כ"ט ע"א). ככה אתה רואה את מולד הלבנה, ככה תקדשו את הלבנה, ככה כשהיא נראית בחידושה, וככה אתם צריכים לקדש. לכן המצווה של קידוש הלבנה צריכה להיעשות בראייה, צריך לראות – "כזה ראה וקדש", לראות ובפה לקדש, שבית הדין מים מסנהדרין ומקדשים את החודש, אומרים: "מקודש, מקודש!" (משנה, ראש השנה ב', ז').

פרק א · השיעור

📜 אז בזמן שבית המקדש בעצם היה…

אז בזמן שבית המקדש בעצם היה קיים, היו מקריבים בראש חודש, היו מקריבים קורבנות מיוחדים לאותו ראש חודש, והחודש זה היה מעין יום טוב כזה, יום בעצם מיוחד. עכשיו, לכן אנחנו גם לוקחים את אותו יום ומקדשים אותו והופכים אותו ליום מיוחד, שבו נעסוק עוד מעט.

אבל בוא נעשה שנייה להבין את ה... את המחזוריות שיש בירח. אז באמת, הירח לוקח לו... הירח בעצם מקיף את כדור הארץ, ובעצם ביחד עם כדור הארץ שמקיף את השמש בעצם מקיפים את השמש, אבל הירח שמקיף את כדור הארץ בעצם לוקח לו 29 ימים וחצי. עכשיו, אני לא יכול לעשות חצי יום להפוך אותו לראש חודש, אז לכן יש לי בעצם כל חודש של חצי חודש – או פער לחוסר או פער לאקסטרה, והחצאי חודשים האלה הם בעצם נצברים. לכן הקידוש חודש יש לפעמים הוא לא יצא להשלים, כי עוד מעט אנחנו נראה שיש פערים נוספים שגורמים בעצם לפער גדול בין... עוד מעט נגיע לזה.

עכשיו יש לי חודש שהוא חסר, אני אקרא לזה... זה מושג: מחזור הירח, ההיקף. חודש חסר הוא חודש אבל הוא של 29 יום, או חודש מלא שהוא חודש של 30 יום. לפעמים החודש יהיה מלא, לפעמים החודש יהיה חסר, בשביל שיהיה לנו פה השתוות ולא יהיה פער גדול. למה זה כזה מפריע לי הפער הזה, שבית הדין בעצם יכריז על חודש, הוא פעם יהיה מלא פעם חסר? אז אמרנו שבזמן שבית המקדש היה קיים, בית הדין היו מכריזים על פי עדים שראו את מולד הלבנה – זה גם כן מושג, כן, שראו בעצם את לידת הירח. אז היום באמת אנחנו סומכים על לוח השנה הקבוע, נדבר על זה גם עוד מעט.

אז בעצם יש לנו שילוב: אם יש לנו את המוסלמים שהולכים לפי הירח, הנוצרים לפי השמש – רק ביהדות אנחנו בעצם מדברים על שילוב שבין... שבין שנת חמה לשנת ירח. בעצם שנת חמה היא בעצם סוגרת מעגל, נקרא לזה, שכדור הארץ מקיף אותה. זה בעצם 365 ימים, זה נקרא שנת חמה. עכשיו מה קורה בעצם בירח? לעומת זאת, ירח יש לנו בעצם 354 ימים, 12 חודשים, הורדנו חצי. אה, בעצם ההיקפים בעצם גורמים לפחות ימים. תכל'ס, שורה אחרונה, יש לנו פער של 11 יום בין שנת ירח לבין שנת לבנה.

איך אני משלים את הפער הזה? מי אמר שאני צריך בכלל להשלים את הפער הזה?

יש לנו ציווי מהתורה שאומר לנו: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א). זאת אומרת, יש לנו מצווה שחג האביב – שזה בעצם פסח – יחול בחודש ניסן. למה? מה הטעם? "כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות כג, טו). אני צריך לחגוג את החג במועד שאני אודה לקדוש ברוך הוא: וואו, איזה מזג אוויר! עכשיו, אני הייתי מודה לקדוש ברוך הוא עצם זה שהוצאת ממצרים – דיינו, אבל הוצאת אותי ממצרים מבית עבדים וגם בעונה הכי טובה בשנה: שנעים, שלא קר, שלא חם, שלא גשם, משהו ממוצע כזה. לכן יש לנו מצווה לשמור שפסח ייצא בחודש האביב.

עכשיו, אם אנחנו כל שנה... יש לי פער של 11 יום בין מסלול השמש למסלול הירח, אז אני בעצם מוצא שלאט לאט הפסח יוצא לא בחור... לא באביב, אלא הוא יתקדם לכיוון הקיץ ואז הוא יהיה בחורף, אז זה לא קיום המצווה.

לכן חכמים בעצם באו והוסיפו – קוראים לזה עיבור שנה. זה מושג שתלמידים חייבים להכיר. מה זה עיבור שנה? פעם בכמה שנים בעצם מעברים את השנה, מוסיפים חודש, כמו עיבור – אישה בהיריון, מוסיפים חודש נוסף. מפה מגיע המושג אדר א' ואדר ב'. בעצם חודש נוסף – אין בו באדר הזה את המצוות שיש לנו באדר ב' של פורים, אלא אדר א' הוא בעצם חודש נוסף שהמטרה שלו לעכב את מזג האוויר בשביל שפסח יצא בחודש האביב, בדיוק בזמן שיצאנו ממצרים, שנוכל להכיר טובה לקדוש ברוך הוא על הדבר האדיר הזה של יציאת מצרים בחודש המצוין הזה.

פרק א · השיעור

📜 עכשיו, איך אנחנו חוגגים את הראש…

עכשיו, איך אנחנו חוגגים את הראש חודש?
אז אם בעבר היו... הקורבן בבית המקדש, קורבן מיוחד, אם בעבר עשו את זה מעין יום טוב כזה – אז גם אנחנו בראש חודש צריכים לתת איזה ביטוי מיוחד בסעודה חגיגית, למשל מאכלים מיוחדים בראש חודש. הרבה פעמים בגנים הגננות קובעות ביום הזה סעודה: כל אחד מביא שלוש עגבניות, חמישה מלפפונים, פלפל, לחם, גבינה, חומוס. אולי גם לנסות בכיתה בראש חודש לעשות איזה סעודה מיוחדת כזאתי, משהו ביחד, או איזה ממתק לראש חודש, משהו לייחד את היום הזה כיום מיוחד, יום של חגיגה.

למה יום של חגיגה? מה היום המיוחד?
כי בעצם בראש חודש אנחנו מציינים את התחדשות הלבנה, את ההתחדשות שהייתה בירח ממצב שהיא לא הייתה בכלל; לאט לאט היא מתחדשת וגדלה, ובעצם אנחנו משולים – עם ישראל – לירח. וכשאנחנו משולים לירח, כמו שהירח עתיד להתחדש – וזה אנחנו נגיד בברכת הלבנה: "שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם, פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת, וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ" (סנהדרין מב ע"א; נוסח ברכת הלבנה) – שגם עם ישראל הם עתידים להתחדש כמותה. עתיד הקדוש ברוך הוא, כמו שהלבנה הוא קידש וחידש, ככה גם עם ישראל להתחדש ולהיגאל בגאולה שלמה, לכן יש לנו שמחה ביום הזה.

מה קורה שזה חל בשבת? מוסיפים איזה מנה מיוחדת, איזה מאכל מיוחד שבדרך כלל אנחנו לא נוהגים להכין אותו. לבושים לבוש ראוי ומכובד, בגדים לבנים – ראוי לחזק את הילדים להגיע עם בגדים לבנים בראש חודש, חולצה לבנה, בסעודה

מדליקים נרות שיהיה תחושה מיוחדת באוויר, וכמובן גם עושים הלל. ופה זה חשוב מאוד לעשות הלל בית-ספרי, להוסיף אור גדול, התחדשות של עם ישראל – דבר מאוד גדול.

אז בתפילת העמידה אנחנו מוסיפים את תפילת "יעלה ויבוא", שתפילת יעלה ויבוא היא כמו תוספת אור כזה. היא בעצם מוסיפה עוד ברכה בתפילה, וכאילו ציפייה גדולה להתחדשות: "זָכְרֵנוּ... בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ..." – זה מזכיר לנו את עניין הראש חודש. אז יש לנו גם בתפילת שחרית, גם במנחה, וגם כאילו בערבית שלפניה; בעצם זה בברכת "רצה". ובברכת המזון גם מוסיפים את ברכת יעלה ויבוא, בברכה מעין שלוש יש תוספת של, כן, של חודש.

עכשיו, מי ששכח להגיד יעלה ויבוא בתפילה או יעלה ויבוא בברכת המזון: אז אם זה בערב – הוא לא צריך לחזור על התפילה, כי בעצם בעבר לא היו מקדשים את החודש בערב; אבל ביום – כן צריך לבוא ולחזור על התפילה שלו, תפילת יעלה ויבוא.

אז פה יש לנו את הזמנים:
אם הוא אמר כבר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" בברכת רצה, אבל הוא עדיין לא אמר "המחזיר שכינתו לציון", אז הוא בעצם בברכת "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים", שם הוא "ברוך אתה ה'", שם הוא נזכר – אז הוא אומר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ" (תהילים קי"ט, י"ב), ואומר את ברכת יעלה ויבוא, וממשיך בתפילה רגיל.

מה קורה אם הוא סיים את ברכת המחזיר שכינתו לציון אבל לא התחיל "מודים"? אז אומר מיד יעלה ויבוא, וממשיך מודים.

פרק א · השיעור

📜 מה קורה אם כבר התחיל להגיד…

מה קורה אם כבר התחיל להגיד מודים אבל לא סיים את התפילה? חוזר לברכת רצה.

ואם הוא כבר סיים את התפילה לפני שהוא אמר יהי רצון... עקר את רגליו – הנה, עקר את רגליו זה גם מושג, סיים את התפילה – בעצם חוזר לומר תחילת התפילה, וגם כשמגיע לרצה – יעלה ויבוא.

דבר נוסף: אנחנו בעצם שירת ההלל – הלל על התחדשות של עם ישראל, על ציפייה לגאולה הגדולה, על הברכה הגדולה שמצפה לנו. אם היא כמו התחדשות החודש, אז רומזת, כן, ההתחדשות, מה שאמרנו שעם ישראל משול ללבנה.

אז עמידה יציבה: קוראים את ההלל בעמידה, כמו שמזמור בתהילים: "הַלְלוּ עַבְדֵי ה'... שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה'" (תהילים קל"ה, א'–ב'). לכן צריך להלל את ה' בעמידה, לא להישען על איזה משהו; שהוא, כן, עדות לניסי ה', ועדות נעשית בעמידה. הקדוש ברוך הוא יעשה לנו את זה.

מה קורה לגבי הברכה? אז אנחנו יודעים בחגים שאומרים הלל אז כן מברכים, אבל פה בראש חודש, כיוון שזה מנהג לומר את ההלל, אז יש מחלוקת בין האשכנזים לספרדים: רוב הקהילות הספרדיות בעצם נוהגים שלא לברך על קריאת ההלל בראש חודש, אלא ישר מתחילים להגיד את ההללויה. אשכנזים – כל יחיד ויחיד מברך בעצמו, גם ביחיד גם בציבור, כולם מברכים.

מה קורה לגבי נשים? נשים פטורות בעצם מאמירת הלל, כי זה מצוות עשה שהזמן גרמה. זה בעצם מושג סופר חשוב להסביר אותו: א' – לפרק את המילים: מצוות עשה (מצוות עשה, מצוות לא תעשה) – מצווה שצריך לעשות; שהזמן – היא תלויה בזמן, הזמן גורם לה לבוא. אומרים את ההלל רק בראש חודש – תלוי בזמן, וגם זה נעשה ביום ולא בלילה. לכן נשים פטורות, אבל נשים אשכנזיות רשאיות לברך כמו על שאר מצוות עשה שהזמן גרמן.

בראש חודש אנחנו גם קוראים בתורה. אם ביום רגיל אנחנו בשני וחמישי מעלים שלושה אנשים לתורה, בשבת שבעה אנשים לתורה – בראש חודש, כיוון שזה קצת מועד, אז כבר קוראים ארבעה אנשים, קוראים אותם לתורה: כהן, לוי ושני ישראלים.

אז אחרי בעצם תפילת ההלל, השירה של ההלל, השמחה שיש בהלל, מוציאים ספר תורה, קוראים בפרשת פינחס שבספר במדבר בעצם את הקריאה של קורבן ראש חודש שהיו מקריבים אותו בבית המקדש. בעצם קריאת התורה היא כמו בעצם מעלה את מה שבעצם היו עושים בבית המקדש – הקורבן עצמו. מעלים ארבעה עולים, ויש עניין בעצם להשתדל לעלות לתורה לפחות פעם בחודש, כמה שזה אפשרי, ולהתחיל את החודש בעלייה לתורה זה בכלל נפלא. יפה.

פרק א · השיעור

📜 מה קורה לגבי ברכת הלבנה

מה קורה לגבי ברכת הלבנה? אז אולי נאמר שגם אחרי התפילה יש כמובן את תפילת מוסף של ראש חודש, שהיא ממש כמו עבודת הקורבנות שבבית המקדש.

ברכת הלבנה. ברכת הלבנה זה בעצם הברכה הגדולה שאנחנו מברכים ומודים לקדוש ברוך הוא על הסדר שבבריאה, איך הכל עובד מדויק, בדיוק כמו שצריך. וזה בא לידי ביטוי בעצם בחידוש הלבנה שמתכסה ומתגלה כל חודש. אנחנו רואים את זה בתיאום מדויק, מדויק. אז שוב, כמו שיש בכוח הלבנה להתחדש, ככה גם הקדוש ברוך הוא יחדש את עם ישראל להיגאל בגאולה שלמה. מצכן, זה מזכיר לנו את כוח ה', את ההתחדשות של עם ישראל.

וחכמים לימדו אותנו שמברכים את הלבנה בזמן שלה, והברכה הזאתי זה כמו קבלת פני שכינה. לכן בעצם אנחנו מברכים מתוך שמחה באוויר הפתוח, לא מתחת לגג, כי לא ראוי לקבל פני שכינה שאתה בעצם משהו מכסה אותך.

מזכירים לעצמנו: "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם" (בבלי, ראש השנה כה ע"א). זה מופיע בנוסח של הברכה, כי בעצם מלכותו נמשלה בעצם ללבנה, שגם מלכות ישראל בעזרת ה' תתכונן ותחזור בעזרת ה' במהרה.

אז כמה הלכות שאנחנו בעצם אנחנו צריכים לזכור אותם בברכת הלבנה:
אז זה, מה שעדיף לברך במוצאי שבת, כי אז אנחנו לבושים בבגדים יפים ושמחים משמחת השבת.

באמת ראש חודש... שראש חודש תשרי, שאז אנחנו מחכים אחרי יום הכיפורים, ככה שאחרי שיתנקו העוונות שלנו אז אנחנו מברכים ברכת הלבנה; שנוהגים קודם כל לעשות הבדלה, להוציא את הצום, לטעום משהו ואז לברך מתוך שמחה.

ובאב אנחנו גם לא אומרים ברכת הלבנה מתוך צער של האבלות של חודש... "מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה" (משנה, תענית ד, ו). אז אנחנו מחכים למוצאי תשעה באב, שאז, כשהמשיח כבר נולד, גם כן טועמים משהו ורק אז עושים הבדלה, עושים ברכת הלבנה מתוך שמחה.

אז עומדים ברגליים ישרות, מסתכלים על הלבנה פעם אחת, נהנים מהאור שלה ואז קוראים את [ברכת] הלבנה. לא מברכים מחלון. אם יש עננים שמכסים אז זה לא טוב; צריך פה לשמש תלמידי חכמים מה זה נקרא ענן שבעצם מפריע ופוגם באור הלבנה, ועל זה הדרך.

פרק א · השיעור

📜 מברכים את ברכת הלבנה רק בלילה…

מברכים את ברכת הלבנה רק בלילה כשבעצם נהנים מהאור של הלבנה. וזה בעצם אפשר עד ט"ו, עד אמצע החודש, שמאז הלבנה מתחילה להתמעט. אז זה גם אוצר מילים: מה זה להתמעט? להיות פחות.

מתי בעצם מתחילים לברך ברכת הלבנה? זה, האשכנזים – אחרי שלושה ימים ממולד הלבנה מרגע שהלב... הלבנה, הירח – אוצר מילים – נולדת, וספרדים ממתינים שבעה ימים. פה זה המחלוקות, א... בין ה... א... עדות השונות.

אה, א... ההבדלים בין החגיגה של הלל לבין ברכת הלבנה: אז זה הלל בראש חודש, בהלל – נאמר בשחרית, לעומת הברכת הלבנה שנעשית בלילה לאור הירח. זה לא קורה גם בראש חודש, אלא מחכים שלושה או שבעה ימים מהמולד, לעומת ההלל – שזה בכל ראש חודש מחדש אנחנו באים אומרים את ההלל, לפעמים גם יומיים אם זה חודש מלא, יש לנו גם כ"ט וגם א'.

אה, על מה אנחנו אומרים תודה? על התחדשות של עם ישראל ועל הניסים הגדולים באמירת ההלל, ובברכת הלבנה – על ההתחדשות של הבריאה והזכות לקבל את פני שכינה.

כמובן, כמובן שאנחנו לא באים ומברכים את הלבנה אלא מברכים את הקדוש ברוך הוא. לכן גם אנחנו מסתכלים פעם אחת על הלבנה ואז מברכים, ולאחר מכן בעצם באים ומסתובבים ואומרים את "עלינו לשבח" לכיוון בעצם, אה... בית המקדש, אה... לכיוון התפילה. ש... לזכור שבסוף כל מה שנאמר פה הוא לא ללבנה אלא לקדוש ברוך הוא, שחס ושלום אנחנו לא באים ומברכים את המשמשים של הקדוש ברוך הוא.

איך, איך באיזה תנוחה הגוף? עמידה, עדות על ניסי ה'. גם כאן זה בעמידה, עם רגליים ישרות. ופעם אחת אני מביט אל הלבנה ואז אומר את כל ברכת... מברך ואומר את ברכת הלבנה.

מה קורה לגבי נשים? כיוון שזה בעצם מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים פטורות, אבל רשאיות לברך – אשכנזיות שבעצם נוהגות לברך גם על מצוות עשה שתלויות בזמן. אה, אבל טוב לחנך, באמת שגם פה נוהגים לחנך את הקטנים בעצם לבוא ולהודות לקדוש ברוך הוא בברכת הלבנה.

בעצם, מה ראינו פה? ראינו עין רואה, מוקירה. יש לנו פה מחשבה, התבוננות בפלאי ה'. בעצם הרבה דברים קורים בלי שאנחנו שמים לב: אם זה מתחיל בגוף שלנו, אם זה שאנחנו משויכים לקהילה, אם זה שגרמי השמיים מתנהלים בסדר מופתי – שאם משהו אחד היה זז, הכל פה היה א... חרב. ובעצם פלא שאנחנו בעצם צריכים להודות אל הקדוש ברוך הוא על הזכות הגדולה שאנחנו חיים בעולמו, על הזכות האדירה שאנחנו נמצאים פה. וזה תודה אדירה לבורא עולם, אה... שזיכנו.

פרק א · השיעור

📜 ושוב, לנו זכות אדירה, א

ושוב, לנו זכות אדירה, א... שאנחנו חלק מהפלא הגדול הזה, חלק מהברכה הגדולה, חלק מאלה שנמצאים בדיוק במוקד הזה שמודים לקדוש ברוך הוא על כל הישועות הגדולות האלה, ומה גם מחנכים את הדור הבא לפעול כך.

להתראות לכולם.

סיכום השיעור: 🌙 שלושה פלאים ותודה אחת: אשר יצר, חזרת הש"ץ וראש חודש