📚 כל השיעורים

🍭 ✈️ לכבות את הטייס האוטומטי: ברכות השחר ותפילת העמידה

פרק א · השיעור

📜 שלום לכולם, ברוכים הבאים למפגש הראשון…

שלום לכולם, ברוכים הבאים למפגש הראשון שלנו בלומד עצמאי בהלכה. אנחנו שמחים מאוד, אני שמח ואני מקווה שאתם גם שמחים להתחיל את הלימוד המשותף שלנו.

בעצם המטרה של המפגש שלנו, של החלק הזה של לימוד ההלכה, היא בעצם ללמוד ביחד את ההלכות, להעמיק בהן, להרחיב בהן, לתת נקודות וזוויות נוספות שלפעמים לא נמצאות בתוך ספר ההלכה, להרחיב קצת מימין ומשמאל. כאן אנחנו מאמינים בשיטת המשפך: זה לדעת הרבה בסוף בשביל לבחור מה אני רוצה להביא לתלמידים בכיתה, וגם – שוב – אם ישאלו אותי, אני גם אדע קצת ימינה, קצת שמאלה, אני אוכל לבוא ולהרחיב מעבר למה שכתוב, לתת הרבה יותר נשמה בפנים.

וזה מחבר אותנו גם למקום של ששת ההישגים, שבעצם תוך כדי למידה אנחנו נשתיל בתוכו, נעלה מהתת־מודע נעלה למודע את ששת ההישגים שבעצם מופיעים לנו בלימוד ההלכה, שאנחנו צריכים בעצם להפגיש את התלמידים שלנו איתם:
למשל, יסודות התורה שבעל פה – לדעת מה המקור של הלכות: האם זה מופיע בתנ"ך? האם זה מופיע במשנה? מופיע בגמרא? איך מבדילים ביניהם? אולי מופיע ברמב"ם או בספרי פוסקים כאלה ואחרים.
מושגים – להכיר מושגים, לדעת איפה המושג הזה, על מה הוא מדבר, איפה הוא פוגש, למה הוא שייך.
אוצר מילים – לשון חכמים, הלשון שלהם טיפה שונה. זה כבר יותר לתקופת ימינו, אבל עדיין יש מילים שהן ברמה גבוהה שלא תמיד התלמידים שלנו מבינים.
המבנה – לדעת מבנה של ההלכה, שזה מקרה, דין, טעם.
בנוסף לזה יש לנו גם את ההבנה – ההבנה של ההלכה, היכולת לבוא וליישם את ההלכה, לדעת, להבין איך אני נוהג ביום־יום את ההלכה הזאתי, איפה זה פוגש אותי.
וכמובן, איך ההלכות האלו מפגישות אותם עם עולם ערכים אדיר ועצום.

טוב, בוא נצא לדרך. אנחנו בעצם נעסוק היום במפגש בשלושה סוגים של הלכות: מתפילת השחר – ברכות השחר יותר נכון – אל עבר ההכנות והכוונות לתפילה, ותפילת העמידה שהיא בעצמה. אז יש לנו את המסע שלנו בבוקר. אם שנה שעברה דיברנו עם התלמידים שלנו איך קמים בבוקר, היום אנחנו נדבר על חלק נוסף בתפילה: ברכות השחר וממילא תפילת העמידה ומה שקורה שמה מסביב.

אז מהקימה, מההתעוררות – זה בעצם שנה שעברה דיברנו: "מודה אני", נטילת ידיים. חשוב לבוא ולהעלות את זה חזרה למודעות לתלמידים: שקמים בבוקר, ישר אומרים "מודה אני" באהבה גדולה, בשמחה גדולה. עושים את ההפסקה: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה", עוצרים. למה? כי "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (איכה ג, כג) – אתה מאמין בי! נותן לי עוד יום לבוא ולתת, ולהתקדם ולפרוח ולעשות, להודות לקדוש ברוך הוא על הדבר הפלא האדיר הזה.

קמים, נוטלים את הידיים לסירוגין, לראות שכל היד מקבלת את המים. לבוא ולהראות להם עם נטלה איך מבצעים ככה: קודם כל לוקחים ביד ימין, מעבירים ליד שמאל ואז נוטלים, מברכים לפני שמנגבים, וכולי וכולי וכולי. זה שנה שעברה. חשוב לעשות איזה מבצע לחזק את זה בטח בכיתה. להתחיל את התפילה לא מ"מודה אני", להתחיל את התפילה מ"אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי – טְהוֹרָה הִיא" (ברכות ס ע"ב), על מנת שבעצם לא נחזור על טעויות המעון והגן. ומי שלא שכח וזה – יגיד בשקט בעצמו, ילך איתו לידיים, כי לפעמים לא נוטלים ידיים, ללכת איתו לידיים ולברך, ועל זה הכל טוב.

אז אנחנו מתחילים בברכות השחר. בעצם ההבנה היא הגדולה שלפעמים אנחנו קמים ומתחילים את היום והכל סבבה והכל טוב, לא מרגישים בכלל את הקדוש ברוך הוא. מאוד ברור שקמתי, מאוד ברור שאני הולך, מאוד ברור שאני מתמתח, מאוד ברור שיש לי מה ללבוש, מה לאכול. ובעצם ברכות השחר כמו עושים לנו איזה סטופ כזה, כמו איזה הבנה.

משל הטייס האוטומטי – זה קצת מזכיר לנו טיסות כאלה וניסים כאלו, אז לראות איך אנחנו מנגישים את זה נכון לתלמידים שלנו. אבל סוג של טייס אוטומטי: בן אדם נמצא במטוס, כל עוד לא מגיע איזה מישהו וחוטף את הקברניט ודוקר אותו, לא יודע מה עושה לו, מנסה לרסק את המטוס – כל אחד שם על עצמו את הכיסוי עיניים, מבסוט, ישן, מחכה כבר להגיע לעבר היעד שלו.

פרק א · השיעור

📜 אנחנו לא מרגישים בכלל שיש משהו…

אנחנו לא מרגישים בכלל שיש משהו שפועל בנו, נתן לנו. מתי אנחנו מרגישים? קצת כואב לנו בגרון – וואלה, יש פה מערכת שלמה בגרון; כואב לי הראש – וואי, יש לי ראש, יש לי מחשבה. כל פעם פתאום כואב לי משהו, אנחנו שמים לב: וואי, כמה מערכות בגוף עובדות שאנחנו בכלל לא שמנו לב! לא חשבנו על הנשימה בכלל, כמה אנחנו נושמים – פתאום אתם נושמים בעצמכם כי העליתי לכם למודעות. זה כמו הסיפור הזה שהפה שלנו, חלל הפה מלא ברוק – עכשיו אתם בטח בולעים גם כי הנה דיברתי על רוק, העליתי לכם מודעות ובעצם אתם שמים לב. לעשות את זה גם עם התלמידים, את המשחק הזה.

כמה דברים קורים לנו שאנחנו מסתכלים, שאנחנו מבינים שהמוח שלנו משדר את מה שאנחנו רוצים לגוף והגוף פועל, שלא יהיה לנו חס ושלום טייס אוטומטי! לכן אנחנו צריכים לבוא ולהודות על החסדים הגדולים של הקדוש ברוך הוא. לכן בעצם ברכות השחר עוצרות ואומרות: חבר'ה, אז אנחנו צריכים להכיר על פלא הפלאים האדיר הזה, שהגוף הזה פועל מעצמו בלי שאני עושה כל דבר, הכל פועל בצורה אוטומטית. וזה זמן נהדר בתחילת היום לומר תודה.

עד שבעצם הגמרא מספרת לנו... איך אני יודע שהמקור מופיע בגמרא? אני מראה לתלמידים: בקיצור שולחן ערוך שיש לנו מופיע למטה "על פי ברכות דף ס עמוד ב". אם היה כתוב "תהילים" – אני יודע שזה מהתנ"ך; "ירמיה" – מהתנ"ך; אם אני רואה שמופיע למשל "משנה באבות" – אני יודע שזה משנה. אם מופיעה רק המילה "ברכות", "מנחות", "תענית" או כל מיני מילים כאלה, שכתוב שמה גם דף וגם עמוד – אני בעצם מבין, וגם אגיד לתלמידים שלי שיבינו, שמדובר בגמרא שהיא בעצם נכתבה אחרי המשנה, בעצם חלק מהתורה שבעל פה. זו בעצם הגמרא, היא בעצם נכתבה.

אומרת הגמרא: כשהתעורר אדם משנתו יאמר: "אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא..." [ברכות ס ע"ב].
כשישמע את קול התרנגול – כי החזיר לי נשמה, אני אומר תודה על הנשמה; שומע את הקול של התרנגול, מברך: "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" [שם].
מתלבש – "מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים" [שם], יש לי מה ללבוש.
כשיניח ידיו על עיניו יברך – כן, משפשף את העיניים – "פּוֹקֵחַ עִוְרִים" [שם].
כשיתיישב – "מַתִּיר אֲסוּרִים" [שם].
כשייזדקף – "זוֹקֵף כְּפוּפִים" [שם], הייתי כפוף כל הלילה.
יניח רגליו על הארץ, יברך: "רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם" [תהילים קלו, ו; ברכות ס ע"ב]. וואלה, יש לי אדמה לדרוך עליה, יש מקומות בעולם שאין להם אדמה – זה כמו אי כזה.

כשינעל מנעליו יברך: "שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי" [ברכות ס ע"ב] – יש לי את כל מה שאני צריך. כשילך יברך: "הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר" [שם] – אני יכול ללכת. איזשהי נעליים... שיחגור חגורתו: "אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה" [שם]. יחבוש כובע, מצנפת – זה יותר... "עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה" [שם], הכוונה גם לתפילין שהקדוש ברוך הוא עִטֵּר אותנו; הנה, עוטר – יש פה לשון חכמים, לשון עֲטָרָה, כתר כזה. כשיטול ידיו – אבל נטילת ידיים... כשרוחץ פניו יברך: "הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי" [שם], וכולי וכולי.

זאת אומרת, פעם בעצם, בתקופת הגמרא, ככה היו עושים: כל פעולה – להודות לקדוש ברוך הוא, על כל צעד ושעל להודות. היום לצערנו זה לא קורה מיד על הסדר: שאני פוקח את העיניים – "פּוֹקֵחַ עִוְרִים", שאני מתלבש – "מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים", וכולי וכולי; אלא זה בעצם על סדר הברכות, זה בעצם פועל על הסדר בבית כנסת. כי בעצם אנחנו לא תמיד נצליח להתרכז, לפעמים נקום מאוחר ונצטרך להזדרז, אז יש חשש שלא נגיד את זה בנחת בצורה מסודרת, אבל נבין שככה היה ראוי לעשות. ואנחנו בעצם באים ואומרים את זה עם סידור בצורה מסודרת, למרות שכבר זה קרה כבר.

הסדר של הברכות זה משתנה לפי מנהגים שונים: אשכנזים, ספרדים. מה קורה אם התחלתי את התפילה ושכחתי ברכות השחר? אז אני חוזר ומברך אותם עדיין, חוץ מ"אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי [טְהוֹרָה הִיא]" [ברכות ס ע"ב] וברכות התורה, שזה כבר תוך כדי התפילה כבר כאילו באנו וקיימנו את אותם ברכות עצמם, זאת אומרת בברכות האחרות.

אז זה ברכות השחר – הברכות הראשונות המשמעותיות להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר. הגמרא מספרת לנו – הנה עוד פעם גמרא מספרת לנו, גמרא בברכות – שדוד המלך, הוא בעצם, הייתה תקופה שהייתה מגפה וכל יום מתו 100 אנשים. דוד המלך לא מבין למה כל יום מתים 100 אנשים. עכשיו חיכך בדעתו ואמר: רגע, כנראה הקדוש ברוך הוא לא נמצא איתנו, הקדוש ברוך הוא לא חלק ממנו, מאיתנו, לכן בא ותיקן לישראל כל יום לברך את הקדוש ברוך הוא 100 ברכות ביום. 100 ברכות שיהיו, שיהיה לנו בעצם, וה-100 ברכות האלה יזכירו לנו שהקדוש ברוך הוא כל הזמן איתנו, לראות שאתם מגיעים ל-100 ברכות האלה.

פרק א · השיעור

📜 איך הוא למד את זה

איך הוא למד את זה? גם מהפסוק בתהילים [צ"ל: דברים י, יב]: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ". אל תגיד "מָה ה' שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ", אלא "מֵאָה ה' שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ" [מנחות מג ע"ב] – 100 ברכות.

אז איך אני מגיע ל-100 ברכות האלו? אז יש לי דבר ראשון ברכות הנהנין וברכת המזון – זה מצטרף לי לכמות משמעותית. יש לי שלוש תפילות ביום כפול 19 ברכות – הגענו כבר לסכום גם כן מאוד מאוד יפה. ברכות השחר, קריאת שמע. אה, אולי צריך להתחיל הפוך: מברכות השחר, קריאת שמע, אל שלוש תפילות ביום, ברכות הנהנין, ברכות המזון – אנחנו בעצם מגיעים ל-100 ברכות.

שמעתי פעם את הרב שמואל אליהו אומר שזה לא דווקא הברכות כאילו, אלא להגיד תודה לה': "וואי, תודה לה' שיש לי אוכל", "תודה לה' שהצלחתי במבחן", "תודה לה' שיש לי חברים", "תודה לה' שאני מרגיש טוב" – זה בעצם, זה הברכה, אז זה גם נכלל בתוך 100 ברכות.

בשבת יש לנו יותר אתגר, כי בעצם החלק המשמעותי והמרכזי של תפילת העמידה זה רק שבע ברכות ולא ברכות, אז מוסיפים

באכילת פירות או בברכת בשמים – יש לנו בבית כנסת תמיד הדסים כאלה, מביאים בשבת בשביל להוסיף ברכות נוספות, על מנת להגיע ל-100 ברכות. אבל שוב פעם, גם להודות לקדוש ברוך הוא, כל דבר, זה גם נכלל בתוך ה-100 ברכות האלו.

כאשר בעצם, אולי לפני זה, אנחנו פה... יש לנו זכות אדירה לבוא וללמד את התלמידים שלנו דברים שירוצו איתם עד 120, הלכות שיהיו מוטבעות בהם. חלק מהם – להם ירוץ עד 120, ילמדו את הילדים שלהם, את הנכדים שלנו. איזה זכות הקדוש ברוך הוא נתן לנו להיות מאלה שמנחילים לדורות הבאים את הסדר הנכון איך לבוא ולדבר עם הקדוש ברוך הוא בצורה נכונה ואיך לפגוש אותו כל הזמן. הנה, אפרופו ערכים. אז הערך הגדול של 100 ברכות ביום על ההיכרות עם השם, הכרה בקיומו, וכמובן של ברכות השחר, מה שקורה שמה.

טוב, אני רוצה להגיע לארמון המלך, לקדוש ברוך הוא, להגיע לתפילת העמידה. אני עומד מולו. אם שנה שעברה דיברנו על פסוקי דזמרה, היום אנחנו נדבר על המפגש עצמו עם המלך. לימוד ההלכה הוא בעצם ספירלי – כל שנה בעצם מתקדמים עוד שלב ועולים עוד קומה, לכן כל שנה יש לה את תוכנית הלימודים שלה, ופה בעצם עולים למעלה לקראת המפגש.

אבל זה לא: "אוקיי, יאללה, נכנסים למלך, יאללה, מדברים איתו". יש דרך. דבר ראשון בדרך לארמון – אנחנו בעצם... יש מצווה לרוץ לבית כנסת, להגיע במהירות, להראות שאני רוצה. אז היום אנחנו בדרך כלל בתפילת שחרית אז פוגשים את זה... רצים לבית ספר, כן, אבל בתפילת מנחה, ערבית, או בשבתות או בחופש, כן. אבל כתלמידים אנחנו צריכים לרוץ לבית כנסת, להראות את ההתלהבות לקראת הפגישה הסופר-משמעותית הזאתי עם הקדוש ברוך הוא.

פרק א · השיעור

📜 אבל כאשר אנחנו באים לתוך הארמון…

אבל כאשר אנחנו באים לתוך הארמון עצמו, לתוך המפגש עם המלך, אנחנו בעצם באים ועושים את זה בנחת, ברוגע, בשלווה. ”בְּבֵית אֱלֹקִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ“ (תהילים נ"ה, ט"ו) – יסודות תורה שבעל פה, בתהילים זה מופיע. נכנסים באימה, אומרים פסוק בתהילים: ”וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ“ (תהילים ה', ח'). מה זה יראה? אוצר מילים: בהכנעה.

עד שהמשנה בברכות... הנה, פה אתם יכולים להראות לתלמידים, שוב פעם, תשימו לב, כתוב משנה ברכות... אז הכוונה היא הכוונה למשנה במסכת ברכות, זה לא הגמרא, זה המשנה: ”אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ“ (משנה, ברכות ה', א') – מתוך הכנעה, אוצר מילים. ”חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים“ – היו ממתינים, אוצר מילים – ”שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם“ (שם).

בעצם אנחנו, כשאנחנו באים לקדוש ברוך הוא, מתנהגים בכבוד, בהתנהגות, ביראה, בהכנעה. בטח לא ישנים, לא אוכלים, לא מתקשקשים. ארמון – צריך להתנהג בו. כמו... יש מצבים מיוחדים שבאים, כן, באים ומתירים דברים מסוימים, אבל הכלל הכללי – איך נכון להתקיים.

טוב, אנחנו מגיעים לתפילה. אולי, אולי כן לפני התפילה לבוא לומר לתלמידים שלנו: אתה מגיע לתפילה, עם החסידים הראשונים – מה הם היו עושים שעה אחת? אז זה לא שעה – 60 דקות, אלא מה הם היו עושים בזמן הזה? היו מכוונים את המחשבה, מסלקים את כל המחשבות הזרות, מרגישים כאילו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא בקודש הקודשים, ומתוך זה מגיעים, מתוך זה מגיעים לאותה התפילה.

אז חשוב לדעת שהתפילה היא בעצם... הגמרא אומרת ש"תפילות אבות תיקנום", כן? אם תראו את זה ב"יסודות תורה שבעל פה", כתוב ברכות דף כ"ו עמוד ב'. הנה, דף כ"ו עמוד ב', זו גמרא: רבי יוסי ברבי חנינא אומר: "תפילות אבות תיקנום; אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר..." – כן, בבראשית, הנה המקור לפסוק הזה, בבראשית – ”וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־עָמַד שָׁם אֶת־פְּנֵי ה'“ (בראשית יט, כז), ואין עמידה אלא תפילה.

יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר: ”וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב“ (בראשית כד, סג). כן, כתוב "שנאמר", אז צריך לדעת – זו פתיחה לפסוק, ככה יידעו שמדובר על פסוק. יש פה גרשיים, יש פה ציטוט מפסוק, כתוב לי "בראשית" – סימן שזה ציטוט מהתנ"ך. אלו בעצם שלוש דרכים שאנחנו מלמדים את התלמידים שלנו, שלוש דרכים שאנחנו מורים לתלמידים שלנו איך לזהות שיש פה בעצם פסוק במקרה הזה.

ויעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: ”וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם“ (בראשית כח, יא), ואין פגיעה אלא תפילה.

עכשיו, אז אברהם תיקן תפילת שחרית. פה יש מקום לבוא להגיד לתלמידים: זה שאברהם תיקן תפילת שחרית, הוא הביא... הוא בעצם עשה את זה, הוא בעצם ראה את ה... הוא הכיר בזה בפתיחת היום, שיש משהו מיוחד בפתיחת היום. אני מניח שהוא גם התפלל מנחה וערבית, אבל המיוחד שלו זו הפתיחה שלו; הוא מבין שאני בפתיחה עומד מול בורא עולם.

פרק א · השיעור

📜 יצחק גילה את הסוד המיוחד הזה…

יצחק גילה את הסוד המיוחד הזה של אמצע היום: הקדוש ברוך הוא איתי.

יעקב אבינו אומר: כן, גם בסוף היום אני מודה לקדוש ברוך הוא על שהיה איתי כל היום.

ובעצם הגמרא באה ואומרת שבאמת האבות תיקנו. רבי יהושע בן לוי אומר: תפילות דווקא כנגד תמידים תיקנום. דווקא התפילות הן לא כנגד אברהם, יצחק, יעקב – דווקא כנגד הקורבנות. התורה אומרת: ”זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת־הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם“ (במדבר כח, ג-ד). זאת אומרת, יש לנו כבש אחד בבוקר, כבש אחד בין הערביים. זה בעצם כנגד קורבנות התמיד: קורבן אחד בבוקר, קורבן אחד לקראת הערב – זה מסתדר לנו טוב עם תפילת שחרית ותפילת מנחה.

מה קורה עם תפילת ערבית? אז זה כנגד באמת האיברים; ששחטנו את הקורבן ביום ועדיין לא הבאנו את האיברים, העלינו למזבח, אז כל הלילה הזמן שלהם כשר להעלאת האיברים.

אז זו בעצם המחלוקת ביניהם. כאשר הגמרא באה ופוסקת ואומרת שבאמת... האבות תיקנו... אבל באו חכמים... סליחה, התפילות הן כנגד הקורבנות. הרי לנו אין קורבנות, אז התפילה היא "העבודה שבלב", היא בעצם הקורבן, היא העבודה, היא הקורבן. אבל סמכו חכמים את זה על התפילות... תפילות אבות תיקנום ואסמכינהו על הקורבנות, שבעצם קורבנות התמיד הם אלו ש... בעצם התפילה היא במקום הקורבן, אבל יש לנו את האבות שהכניסו את הלב האדיר לתפילות האלו.

אז כמובן, לפני שאני עומד להתפלל אני מרוקן את המחשבות. אותם חסידים ראשונים שהיו שוהים, היו ממתינים שעה כדי לכוון את הלב שלהם, להבין מול מי אני עומד: אני עומד מול הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ממילא אני צריך להיות בשמחה, בהתלהבות, לא בעצבות, לא בדכדוך, אלא אדרבה – בשמחה, אפילו אומרים לרקוד בתפילה, להבין עד כמה זכיתי שאני יכול לעמוד מול בורא עולם שאני הבן שלו. הנה סוגריים – ערכים שמכניסים לנו פה בתפילה.

אז יש לנו פה איזה חמישה... חמש עמודי תווך וכאלה של התפילה, שבעצם עוזרים לנו לעשות את הדמיון הזה בין תפילה לבין הקורבן.

כאשר אני מדבר על הכוונה – אז כוונה בלי מחשבות זרות שיש לי בתפילה, כמו למשל בקורבן שמחשבה פסולה פוסלת לי את הקורבן. אז כמובן שלכתחילה תכוון בכל התפילה, בכל תפילת העמידה. המינימום של המינימום זה תפילת אבות, ששמה חייבים חייבים להתרכז: אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב. אני, אני הבן של אותם אבות האומה. "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר", "גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים", "קוֹנֵה הַכֹּל" – אנחנו הקניין שלו, "וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת". ובזכות זה שזוכר את חסדי אבות, הוא "מֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם". מי הם בני בניהם? אנחנו, אנחנו, אתם – בני בניהם של אותם גדולי האומה, ועל זה הדרך.

פרק א · השיעור

📜 עמידה – התפילה היא עמידה, הרגליים…

עמידה – התפילה היא עמידה, הרגליים זקופות, ישרות כמו המלאכים: ”וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה“ (יחזקאל א', ז'). ובעצם גם עבודת הקורבנות הייתה נעשית בעמידה ולא בישיבה.

קביעת מקום – יש לך מקום קבוע לתפילה, כמו בעצם גם הקורבנות: לכל קורבן יש את המקום שלו, צפון המזבח, כל מקום יש לו את... דווקא המקום המיוחד והמסוים שלו.

אין חציצה – לא מפסיק ביני לבין הקיר. או יכול להיות שמישהו מלפניי, אבל הוא בכיוון של תפילה, הוא לא יושב. כמו למשל גם בקורבנות – שלא תהיה חציצה בין הסכין, בין הקורבן לבין... כל החציצות פוסלות.

וכמובן מלבושים – להתלבש בבגדים יפים, מכובדים. הגמרא מספרת על רב יהודה שהיה מתלבש בבגדים יפים לפני התפילה. כמובן, הכהנים היו מתלבשים בבגדי הכהונה שלהם.

בתפילה אנחנו לא מחזיקים חפצים בזמן התפילה, כי בעצם החזקה של חפץ היא בעצם מטרידה אותי שזה לא ייפול לי: טלפון, ארנק או זה... סידור – כן, כי סידור בסוף בא ועוזר לי לכוון בתפילה, בעצם להתפלל. וגם לומר לתלמידים: גם אם אתם יודעים את התפילה בעל פה, יש עניין להתפלל מתוך סידור, זה עוזר לכוונה, זה עוזר למחשבה.

טוב, איך בנויה בסוף תפילת העמידה? אז כמובן שתפילת העמידה, כפי שנראה, היא נאמרת בלחש, אבל המבנה שלה: יש לנו בעצם שלוש ברכות ראשונות שהן של שבח, 13 בקשות ולאחר מכן שלוש ברכות של הודיה. כאשר בעצם יש פה איזה מבנה כזה כמו בן אדם שהולך לפני מלך – קודם כל משבח אותו, מבקש, ואז בא ומודה לו.

"הגענו ל-19 ברכות, ואתה כל הזמן אומר לי 18 ברכות. איך הגעת מ-18 לזה?"

אז הגמרא מספרת שבעצם היו 18 ברכות, אבל הייתה תקופה של אנשים – תקופת בית המקדש השני – שאנשים באו וכאילו היו נראים כיהודים, אבל הם לא האמינו בתורה שבעל פה או היו פוגעים בעם ישראל, היו מאוד מקורבים למלכות הגויית והלשינו על עם ישראל. לכן אמר רבן גמליאל: מי יבוא ויתקן ברכה מיוחדת שתרחיק אותם מאיתנו, שלא יהיו בינינו, שלא יגיעו לתפילות, שהם יהיו כת נפרדת מהיהדות? הם לא חלק מאיתנו, כי הם פשוט מחריבים והורסים הכל.

פרק א · השיעור

📜 בא שמואל הקטן ותיקן את ברכת…

בא שמואל הקטן ותיקן את ברכת המלשינים: ”וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ“ (ברכות כ"ח ע"ב), או מלשון הרמב"ם: לַמְשׁוּמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה' וכדומה, בעצם בא להרחיק אותם מבית הכנסת, להרחיק אותם מהיהדות, כי הם בעצם החריבו כל דבר. אז 18 או 19? אז כן, יש 19 באמת, אבל נדבק ה-18. לכן אני אוהב להגיד תפילת עמידה, לא שמונה עשרה. ככה זה גם טוב לשבת – שומעים תפילת עמידה ולא שמונה עשרה, כי בסוף יש פחות ברכות, ועל זה הדרך. אז זה ברכת המלשינים, זה יותר מוכן.

אז ממה בעצם מורכבת בעצם אותה... אולי שנייה לפני זה: הברכות עצמן נכללו... אין זמן לזה, אבל היה ראוי לעשות דבר כזה: להגיד להם "תכתבו אתם תפילה, מה חשוב להתפלל? תכתבו על דף". כותבים, כותבים, כותבים – איזה פעולה מאוד יפה להתחלה כזאתי של כמה דקות, ואז לבוא ולהראות להם: שימו לב על מה ביקשתם.

זה הגמרא... הגמרא מספרת, סליחה, הרמב"ם מספר. כתוב "רמב"ם הלכות תפילה" – אז אני יודע שהמקור שזה מופיע ברמב"ם בהלכות תפילה.
אומר הרמב"ם:
"כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרַס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִם" – נולדו להם שמה בנים בחוץ לארץ – "וְאוֹתָן הַבָּנִים" התבלבלו שפתם, הם לא ידעו טוב את שפת העברית, התבכבש להם, "וּמִפְּנֵי זֶה כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מִתְפַּלֵּל, תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ" – הלשון שלו נהייתה קצרה, לא נכונה, לא טובה – "לִשְׁאוֹל חֲפָצָיו", את הבקשות שלו, "אוֹ לְהַגִּיד שֶׁבַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ". התפילה היא רק בלשון הקודש והם לא ידעו, הלשון שלהם הייתה משובשת, לא ידעו לבקש כמו זה, הכל התנהל כזה בצורה לא טובה. "כֵּיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר" (משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה ד') כדי שיהיו ערוכות ומסודרות לפי הכל. דאגו שיהיה ברכות מסודרות.

וגם אומר שאנשים רק מבקשים על עצמם ולא מבקשים בכלל על בקשות כלליות, רק דברים פרטיים מבקשים. לכן באו ותיקנו ברכות שיש גם צרכים אישיים – כמו רפואה, סליחה, פרנסה – זה כן הכניסו, אבל גם צרכים לאומיים: בונה ירושלים, קיבוץ גלויות, בניין בית המקדש... [...] ובעצם להראות שיש פה גם גאולה, בקיצור, על הצדיקים ועל החסידים, הרבה דברים לאומיים שלא קורים. לכן בעצם צריך לבוא ולייסד, לכן עזרא ובית דינו תיקנו ברכות לכולם, שיכללו גם דברים כלליים וגם הלשון: "רְפָאֵנוּ", "סְלַח לָנוּ" – שהכל יהיה בלשון כללי.

כן, התפילה היא תפילה בלחש, לא מפריעה לסביבה. זה כמו איזה פגישה חשובה או, להבדיל, ספרייה – כל אחד עם עצמו, לא מרעיש לסביבה. גם פה, תפילת עמידה בשקט. אף אחד לא מדבר בקול. אם אתה צריך לכוונה, אז ממש בלחש לחש, לא להפריע לסביבה.

ולראות שבסביבה שלי, ארבע אמות – שתי מטר ממני – אנשים לא מסתובבים. לא... אם יושבים מאחוריי זה בסדר, אבל מלפניי שלא יעברו. למה לא לעבור? כי זה כמו פוגע, זה מסיט את הכוונה.

טוב, יופי. אתה מתפלל באחורה של הכיתה – כולם יעברו. תשאף להתפלל סמוך לקיר. הנה, עוד פעם אנחנו מחנכים את התלמידים שלנו לפעולות נכונות שעד מאה ועשרים ירוצו איתם.

איך אני מגיע ומשתחווה בברכות? אז כן, שארבע פעמים אנחנו בעצם כורעים בתפילה. בעצם זה... אנחנו כורעים דווקא בנקודות המשמעותיות ביותר בתפילה, ששמה בעצם ברכת אבות

פרק א · השיעור

📜 אה, בעצם, זה דומה לזה שאדם…

אה, בעצם, זה דומה לזה שאדם שבא לפני הקדוש ברוך הוא, אז הוא משתחווה לפני מלך, ובברכה האחרונה של מודים – אני מודה לקדוש ברוך הוא – אני גם כורע ויוצא החוצה. לכן יש פה דווקא בברכת אבות, בברכת מודים.

איך זה מתבצע:
"ברוך" – זה גם קריטי קריטי, כי כי ילדים לא יודעים את זה: לעצור, להראות.
"ברוך" – מתכופפים עם הברכיים, כורעים;
"אתה" – מרכינים ראש במהירות מול הקדוש ברוך הוא;
ומזדקפים במילה ה' – כבר זקופים! בין "אתה" לה' קמים בנחת, ברוגע, בצורה מסודרת, לא שייראה כמו איזה עול, אלא אדרבה... זה לא מקצר ותרחל מתוך ההבל הקדוש ברוך הוא, ואז אני בא ומזדקף.

ובעצם אנחנו חזרנו – חוט של זהב על הכוונות בתפילה: זה לא איזה מטלה, איזה טקסט יבש, יש פה איזה משהו כולל, משהו מרהיב, משהו שכאילו עונה על כולם. אז זה נכון, זה כל הזמן, אנחנו פוגשים את זה כל יום, שלוש פעמים ביום. כל פעם יש איזה ברכה אחרת שנוגעת בצורה משמעותית. יש משהו מיוחד בברכות האלה שכל פעם פוגש אותי אחרת.

או כמו סיפור יפה שבאו פעם לרב עדין שטיינזלץ, זכר צדיק לברכה. בא אליו בן אדם, אמר לו: "הרב, התפילה משעממת! כל הזמן הוא חוזר על עצמו, כל הזמן כל הברכות, כל ה... זה תפילה משעממת".
אמר לו הרב שטיינזלץ: "תראה, אני לא יודע על מה אתה מדבר. הרי כל יום אני משתנה, ממילא התפילה שלי משתנה, הכוונה שלי משתנה – כי כי אני משתנה. אז אם אתה אומר שהתפילה משעממת והברכות משעממות, אני חושב שהתפילה לא משעממת, אלא אתה זה המשעמם! אתה זה שלא משתנה, אז לכן התפילה שלך משעממת".

נצליח להחדיר בליבות התלמידים שלנו שהתפילה זה משהו פנימי פנימי פנימי שנובע מאיתנו החוצה, התפילה שלהם בעזרת השם תהיה קומה יותר גבוהה, תהיה במעלה אחת למעלה יותר, ונזכה בעזרת השם לחנך פה דור שמתחבר עם התפילה שלו, יורד לפרטי הפרטים, ובעזרת השם מביא לנו את הגאולה השלמה.

אז עד כאן המפגש שלנו שעוסק בהוראת ההלכה לאור ששת ההישגים. אז שיהיה לכולנו המשך עשייה משמעותית, עשייה ברוכה בהנחלת התורה והמצוות לתלמידים שלנו.

להתראות לכולם, ואשרינו, אשרינו שזכינו לעסוק בזהב וביהלומים האלו.

סיכום השיעור: ✈️ לכבות את הטייס האוטומטי: ברכות השחר ותפילת העמידה