📖 הספר היחיד שכתב בורא עולם
היום חוגגים בכיתה את סיום שלוש הפרשיות הראשונות: בראשית, נח ולך לך – כל מה שלומדים בכיתה א' עד עכשיו. הרב פותח בשאלה: מה כל כך מעניין בחומש? יש בעולם המון המון ספרים. מה מיוחד דווקא בספר הזה?
התלמידות עונות: זה ספר של תורה, הוא קדוש. ולמה הוא קדוש כל כך? כי שם ה' כתוב בו. הרב מסביר את התשובה עד הסוף: יש רק ספר אחד בעולם שכתב אותו בורא עולם. אחד בלבד. אין עוד ספרים כאלה.
כל שאר הספרים כתבו בני אדם. אפילו הספרים הטובים והחכמים ביותר כתבו אנשים. אבל את התורה כתב מי שברא את העולם ואת האדם. ולכן היא הספר המיוחד ביותר שיש. הרב מוסיף שזה הספר שהכי הרבה אנשים בעולם קונים – לא רק יהודים, אלא אנשים מכל העולם.
יש רק ספר אחד בעולם שכתב אותו הקדוש ברוך הוא בעצמו.
✏️ הוראות היצרן
הרב מראה לתלמידות עיפרון דיגיטלי שיש לו, במקום עיפרון רגיל. בשביל להשתמש בעיפרון כזה צריך ללמוד איך משתמשים בו. ואיך יודעים? מסתכלים מה כתב מי שיצר אותו. וכך גם כשהמחשב לא עובד – מסתכלים מה כתוב בהוראות היצרן. מי שיצר את הדבר יודע הכי טוב איך הוא עובד, ומי שמנסה להפעיל אותו בלי ההוראות, עלול לא להצליח להשתמש בו כמו שצריך.
ועכשיו השאלה הגדולה: איפה כתוב איך נהיים אנשים שמחים? איפה כתוב איך נהיים אנשים מאושרים? איפה כתוב איך נהיים אנשים טובים?
התשובה: בתורה. היצרן כתב את זה בספר שלו – בספר בראשית, בפרשת נח, בפרשת לך לך. ומי היצרן? הקדוש ברוך הוא, שיצר אותנו וברא אותנו. מי שרוצה לדעת איך לחיות נכון, איך להיות שמח וטוב, פותח את הספר שכתב מי שברא אותו. לכן התורה כל כך מיוחדת.
הרב שואל את התלמידות: מי אוהבת לראות סרטים מצוירים? כולן אוהבות. ומי שראתה סרט לפני חצי שנה – היא שמחה ממנו עכשיו? לא. אדם שמח בדרך כלל בזמן שהוא רואה, ואחר כך השמחה עוברת.
ועוד שאלה: ילדה שתראה סרטים כל היום – היא תהיה חכמה? היא תהיה מוצלחת? התלמידות עונות שלא. מה שנכנס רק לעיניים, לא הופך את האדם לטוב יותר.
לעומת זאת, כשלומדים תורה מה קורה? נעשים שמחים, נעשים חכמים, נעשים מוצלחים. התורה הופכת אותנו להיות חכמים ומוצלחים, והשמחה שלה נשארת. ועם המחשבה הזאת עוברים לחלק הבא של המסיבה: חידון על הפרשיות שלמדנו.
מי שברא אותנו כתב בתורה איך נהיה שמחים, מאושרים וטובים.
🚢 המבול והתיבה
החידון בנוי כך שמתחת לכל מכסה מסתתרת מילה, וצריך לגלות אותה. הנה סיפור פרשת נח, כפי שעלה בחידון:
בני האדם עשו מעשים מושחתים ורעים, וציערו את בני האדם וגם את ה'. בדור הזה היה צדיק יחיד – נח. לכן פנה ה' דווקא אליו: בעוד מאה ועשרים שנה יבוא מבול וישחית את כולם. בנה לך תיבה, בת שלוש קומות, לך ולמשפחתך, ועמכם העופות, החיות והבהמות מכל סוג.
כמה לקחו מכל סוג? מן הבהמות שאינן טהורות – שניים, זכר ונקבה. ומן הטהורות – שבעה שבעה. בני דורו של נח לא חזרו בתשובה במשך כל השנים, ובגללם הגיע המבול הגדול ונחרב הכל. ארבעים יום וארבעים לילה ירדו גשמים בלי הפסקה.
נח היה צדיק יחיד בדורו, ולכן פנה אליו ה' לבנות תיבה.
🌈 הקשת, הכרם והמגדל
נח נשאר בתיבה בערך עוד שנה, עד שיבשה הארץ ונגמרו המים לגמרי. כשיצא מן התיבה, מיד הודה לה' והקריב קרבן. והקדוש ברוך הוא נתן סימן: הקשת תהיה בענן.
נח נטע כרם – עץ של ענבים נקרא גפן – והכין יין. ושוב התרבו אנשים בעולם, ושוב חטאו בני האדם. הפעם רצו לבנות מגדל גבוה שיגיע עד השמיים, ולהילחם באלוקים כביכול. מה עשה ה'? בלבל את שפתם, והם לא יכלו להבין זה את זה ולהמשיך לבנות.
ועוד שאלה בחידון: כמה דורות היו מאדם הראשון עד נח? עשרה דורות. וגם מנח עד אברהם – עוד עשרה דורות. וכאן מתחיל העיקר: שלושת האבות שלנו, אברהם, יצחק ויעקב. עכשיו לומדים על אברהם אבינו, ובהמשך נלמד על יצחק ועל יעקב.
אחרי המבול הקריב נח קרבן להודות לה', וה' נתן את הקשת בענן.
🐪 לך לך מארצך
עוברים לפרשת לך לך. אברהם מכיר את בוראו ויוצא מביתו בחרן, הוא וכל משפחתו. הוא לא יודע בדיוק לאן הוא הולך, אבל אלוקים מבטיח לו ארץ טובה, והוא הולך אחריו. כך הוא מגיע לארץ כנען. הוא סומך על ה' בלי לשאול שאלות, ויוצא לדרך רק משום שה' אמר לו ללכת.
ושם, דווקא בארץ, יש רעב. אברהם יורד למצרים יחד עם שרה ועם לוט, בן אחיו. הוא פוחד מאנשי מצרים, ומבקש משרה שתאמר שהיא אחותו. שרי פרעה רואים את שרה ומהללים אותה לפני פרעה, מלך מצרים, ופרעה לוקח אותה. אלוקים מעניש את פרעה על כך, ופרעה מחזיר את שרה לאברהם ואף נותן לו מתנות.
הרב משבח את התלמידות שיודעות לענות, ומעודד גם את אלה שעוד לא ענו לנסות. כל אחת צריכה לזכות לענות לפחות על שאלה אחת.
אברהם הכיר את בוראו ויצא לדרך בלי לדעת לאן, כי ה' הבטיח לו ארץ טובה.
✨ לוט, המלכים וברית בין הבתרים
לאברהם וללוט היו הרבה צאן ובקר, והרועים רבו. אברהם לא יכול לסבול מריבה. לוט בוחר לעבור לסדום, כי יש שם מים לרוב. אנשי סדום רעים, אבל בינתיים המקום נראה טוב.
אחר כך מגיעים ארבעה מלכים מן הצפון ונלחמים בחמישה מלכים, ולוקחים בשבי גם את לוט. אברהם ואנשיו רודפים אחריהם, ואברהם מנצח ומשחרר את כולם. והוא אינו לוקח לעצמו כלום – "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל". הוא רוצה שכולם יכירו שהעושר והניצחון באים רק מאלוקים שבשמיים.
אלוקים כורת ברית עם אברהם – ברית בין הבתרים – ומבטיח לו את הארץ ושיהיו לו בנים. אחרי עשר שנים בארץ ישראל, ועדיין לא נולדו להם ילדים, מוסרת שרה את הגר לאברהם. הגר יולדת בן ונקרא שמו ישמעאל. שמו של אברם משתנה לאברהם, ושם אשתו – שרה במקום שרי. ואברהם נימול בגיל תשעים ותשע, הוא וכל אנשי ביתו.
אברהם ניצח את המלכים ולא לקח לעצמו אפילו חוט, כי רצה שידעו שהעושר בא רק מה'.
🧭 מה ההוראות אומרות לנו
בתחילת המסיבה אמר הרב שבספר בראשית, בפרשת נח ובפרשת לך לך, כתוב איך נהיים אנשים שמחים וטובים. אחרי החידון אפשר לראות כמה דוגמאות לכך בתוך הסיפורים עצמם.
נח יצא מן התיבה, ומה היה הדבר הראשון שעשה? מיד הודה לה' והקריב קרבן. הוא לא שכח מי הציל אותו. זו הוראה ראשונה: כשה' עושה לנו טוב, אנחנו מודים מיד.
בני הדור של המבול ובוני המגדל עשו את ההפך. הם עשו רע, ולא חזרו בתשובה, ואפילו רצו להילחם כביכול באלוקים. והתוצאה הייתה חורבן ובלבול.
ואברהם אבינו, אחרי שניצח את המלכים, לא לקח לעצמו אפילו חוט או שרוך נעל, כי רצה שכולם ידעו שהעושר והניצחון באים רק מה'. זו הוראה שנייה: לזכור שכל הטוב שיש לנו בא מבורא עולם. וכך, מתוך הסיפורים שלמדנו בכיתה א', כבר מתחילים להבין את הוראות היצרן.
בפרשיות הראשונות כבר כתוב איך להיות טובים: להודות לה' ולדעת שהכל ממנו.
🎶 טוב לי תורת פיך
בסוף החידון כל מי שענתה תשובה מקבלת פרס, ולכבוד הסיום שרים יחד שיר שכולן מכירות: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף". זה פסוק מתהלים, והוא מסכם את כל מה שנאמר בתחילת המסיבה: התורה שווה יותר מכל הזהב והכסף שבעולם.
אחר כך משמיע הרב שיר שהוא עצמו חיבר לכבוד סיום פרשה. השיר מדבר על כך שה' אוהב אותנו תמיד, ושנזכה ללמוד עוד פרשה ועוד פרשה, ועוד חומש ועוד חומש, וללמוד כל פעם יותר טוב.
וזה המסר של הסיום: לא רק לגמור, אלא לשמוח שזכינו, ולהתחיל מיד את הפרשה הבאה בשמחה. מי שמבינה שהתורה היא הספר שכתב הבורא, ושבה כתוב איך להיות שמחה וטובה, תרצה תמיד ללמוד עוד.
התורה טובה לנו יותר מאלפי זהב וכסף.