📚 כל השיעורים

🍭 סוד העשירי שבעשירי

עשרה בטבת: שם היום שנצטווה יחזקאל לכתוב, המספר עשר והמאה, היו"ד הנעלמת של ירושלים, ובית המקדש הפרטי שנבנה במאה ברכות

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · שם היום

📜 "כתוב לך את שם היום"

עשרה בטבת הוא יום שאין לו אח ורע. אי אפשר להזיז אותו, והוא יום גורלי מאוד. בשיעור הזה נכנסים אליו ברובד עמוק יותר, בדרך הסוד, אבל בדברים פשוטים שאינם מסובכים.

נחזור לפסוק: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם, כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם, אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַםִ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". צריך לשים לב היטב: בחודש העשירי, בעשור לחודש. זה יהיה הנושא כולו – סוד העשירי שבעשירי.

מה פירוש "כתוב לך את שם היום"? מה השם של היום? קוראים לו "עשירי שבעשירי". כאילו אומר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: פתח את שתי אוזניך ושמע איך קוראים ליום הזה. כתוב את זה, כדי שיבינו שיש כאן משהו אדיר, לא משהו רגיל.

ועוד נראה: התאריך הזה קשור במיוחד לירושלים. לא סתם נאמר "סמך מלך בבל אל ירושלים". כדי להבין את הקשר, צריך להתחיל מן המספר עשר.

הקדוש ברוך הוא ציווה את יחזקאל לכתוב את שם היום, כי בשם הזה טמון סוד גדול.

פרק ב · עשר ועשר פעמים עשר

✋ המספר של השלמות

המספר עשר מופיע פעמים רבות, בכל מקום שבו יש דבר שלם או דבר קדוש. "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם" – כך פותחת המשנה בפרק חמישי של מסכת אבות. במעמד הר סיני קיבלנו עשרת הדברות. עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. ובתפילה כולנו יודעים: כשיש תשעה אנשים אין אומרים דבר שבקדושה, ו"כָּל בֵּי עַשְׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא".

יש כאן דבר מעניין גם מן העולם עצמו. בכל מקום בעולם סופרים עד עשר, ואחר כך מתחילים מחדש. לא חשוב באיזו ארץ ובאיזו שפה – כולם סופרים בעשרות. אין סיבה מחייבת לכך; אפשר היה לספור גם בשתים עשרה, כמו שעות השעון. ובכל זאת, בכל הבריאה כולה המספר עשר הוא שלמות החשבון.

הרי שהבורא הטביע בבריאה כולה את המספר עשר כסימן לשלמות. וכשמוצאים אותו בתורה, ביום מסוים או במקום מסוים, יש לדעת שיש שם קדושה מיוחדת.

המספר עשר מופיע בכל מקום שבו רוצים שיהיה דבר שלם או דבר קדוש.

פרק ב · עשר ועשר פעמים עשר

🧊 שבע ועשר

אבל יש גם מספר שבע, שגם הוא מסמל שלמות. מה ההבדל בין שבע לעשר?

שבע הוא השלמות של העולם הזה. לקוביה יש שישה צדדים: ארבעה צדדים, מעלה ומטה. והנקודה הפנימית שבתוכה היא השביעית. כך העולם הגשמי בנוי בשבע, וכך יש בעולם שבעה ימים, שבכל מקום בעולם סופרים אותם.

עשר הוא שלמות מסוג אחר: שלמות בכל הרבדים, מן העולם הזה ועד גבהי מרומים. השבע שלם בתוך הטבע; העשר כולל גם את מה שלמעלה ממנו.

ועכשיו נתאר לעצמנו מה קורה כשיש עשר בתוך עשר. לא סתם עשר, אלא עשר פעמים עשר. זה כבר מאה – שלמות שבתוך שלמות. וזה בדיוק "עשירי שבעשירי": היום העשירי בחודש העשירי. יום שבו שתי השלמויות נפגשות.

בואו נראה איך המספר מאה קשור לירושלים ולבית המקדש. במשנה במסכת מידות מתוארות מידות המקדש, ושם מודגש שההיכל היה מאה אמה. המשנה חוזרת ומדגישה את המספר הזה.

בשיעור עלתה שאלה: הרי בית המקדש היה הרבה יותר גדול. היו העזרות, עזרת נשים ועוד מבנים רבים. נכון. אבל המאה אמה הן מידות ההיכל עצמו, לב המקדש. מי שרוצה לראות זאת, שיפתח משנה במסכת מידות ויראה בעצמו.

אם כן, הקדושה הגבוהה ביותר בעולם, ההיכל שבבית המקדש, בנויה על המספר מאה – עשר פעמים עשר. ומכאן מתחילים להבין למה דווקא העשירי שבעשירי הוא יום שקשור כל כך לירושלים ולבית המקדש.

שבע הוא השלמות של העולם הזה, ועשר הוא השלמות של כל הרבדים עד גבהי מרומים.

פרק ג · ירושלים והכתר

👑 בבל וירושלים – כתר

עכשיו נחזור לפסוק: "סמך מלך בבל אל ירושלים". מובא בספרים, שאם מצרפים את "בבל" ואת "ירושלם" כפי שהיא כתובה בפסוק, יוצא יחד בגימטריה 620 – כמניין "כתר".

ומה זה כתר? מי שמכיר את סדר הספירות יודע: כתר, חכמה, בינה, ועוד שבע. הכתר הוא הספירה העשירית, הגבוהה ביותר, שממנה יורד כל השפע.

בבל שסמכה על ירושלים פגעה, כביכול, בכתר. וכשהכתר נשבר, האותיות מתפרדות ומתהפכות, ונעשה מ"כתר" – "כרת". אותן שלוש אותיות עצמן: אם זוכים הן כתר, ואם לא זוכים הן כרת. זה הסיכוי וזו הסכנה שביום הזה.

והעניין עמוק: כתר הוא מה שמחבר ומאחד את הכול, ממעלה עד מטה. כשהכתר שלם, השפע יורד והכול מחובר. וכשהוא נשבר, הכול מתפרד, וכרת פירושו ניתוק. לכן הפגיעה בירושלים ביום הזה הייתה פגיעה בנקודת החיבור עצמה.

"בבל" ו"ירושלם" יחד עולים בגימטריה "כתר", וכשהכתר נשבר הוא נהפך ל"כרת".

פרק ג · ירושלים והכתר

🔒 היו"ד הנעלמת

ועכשיו אומר החתם סופר דבר מאוד מעניין. מאין בא השם ירושלים? לפני כן קראו לעיר "שלם" – "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". ואברהם אבינו, כשהגיע למקום העקדה, קרא לו "ה' יִרְאֶה", כי הקדוש ברוך הוא רואה אותנו שם. חיבר הקדוש ברוך הוא את שני השמות, "יראה" ו"שלם", ויצא "ירושלם".

ולכן בתנ"ך כתוב כמעט בכל מקום "ירושלם", בלי יו"ד, אף שאנחנו קוראים "ירושלים". כך הוא הכתיב והקרי. ובמשנה ובגמרא, וכן בפינו, היא נקראת ירושלים.

אומר החתם סופר: דע לך, היו"ד הנעלמת, זו שאין רואים אותה, היא סוד הקדושה של ירושלים. קדושה שניתנה להיקרא ולא ניתנה להיכתב. דבר כל כך קדוש שאין לו תפיסה, ומשם באה קדושת העיר.

וזה העשירי שבעשירי: היו"ד היא עשר, והיא הנקודה העליונה ביותר. קדושה דקה וגדולה, שאיננו יכולים להבין אותה.

היו"ד שאינה כתובה בשם ירושלים היא סוד קדושתה – קדושה שניתנה להיקרא ולא להיכתב.

פרק ג · ירושלים והכתר

👁️ שלמות ומבט מלמעלה

כדאי להתעכב על שני חלקי השם. "שלם" הוא השם שבו קרא למקום מלכי צדק. הוא מבטא שלמות, מקום שיש בו הכול, שאין בו חיסרון.

"יראה" הוא השם שקרא אברהם אבינו, כמו שנאמר: "אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה". הקדוש ברוך הוא רואה אותנו כאן. השם הזה מבטא את המבט השמימי, וממנו גם יראת שמים: האדם שיודע שרואים אותו מלמעלה.

הקדוש ברוך הוא לא בחר באחד מן השמות ודחה את השני. הוא חיבר אותם יחד. ירושלים היא המקום שבו השלמות פוגשת את המבט של מעלה. אבל בצירוף הזה נשארה אות אחת שאינה כתובה, ודווקא היא, כפי שראינו, נושאת את עיקר הסוד. השלמות הגלויה כתובה בשם; הקדושה העליונה נשארת נסתרת, נקראת בפה ואינה נראית בכתב.

בשם ירושלים מתחברים השלמות של "שלם" והמבט השמימי של "יראה".

פרק ג · ירושלים והכתר

💎 כתר שבכתר

אפשר לשאול: הרי אין בספירות מספר מאה. יש עשר ספירות, ואין ספירה אחת עשרה. נכון, אבל כל ספירה בעצמה מחולקת לעשר. ואם כן, הנקודה הגבוהה ביותר שיכולה להיות היא הכתר שבכתר, העשירי שבעשירי.

על נקודה זו נאמר בספרים שהיא נקודה דקה וקדושה גדולה שאין אנו מבינים. אין לנו בה שליטה ותפיסה כלל. היא ניתנה להיקרא ולא להיכתב, והיא נמצאת כביכול בתוך היו"ד של ירושלים. משם מגיעה קדושת ירושלים, ומשם אור הכתר.

ועכשיו מבינים מהו עשרה בטבת. היום הזה, העשירי שבעשירי, יש לו קשר לנקודה הגבוהה ביותר שבבריאה, שממנה נובע בית המקדש. לכן אין זה מקרי שדווקא בו סמך מלך בבל על ירושלים. האויב פגע בנקודה שממנה יונקת כל קדושת המקום.

כל ספירה מתחלקת לעשר, והנקודה הגבוהה ביותר היא הכתר שבכתר – העשירי שבעשירי.

פרק ד · יום הדין על המקדש

⚖️ "עצם היום הזה"

אחרי כל מה שלמדנו שואל החתם סופר: מה מיוחד כל כך בעשרה בטבת? ומשיב: דע לך שהיום הזה הוא יום הדין על בית המקדש. ממנו נובעת כל קדושת המקדש, כי הוא העשירי שבעשירי.

בפעם הראשונה, כשהחל המצור ביום הזה, לא היה זה סתם. באותו יום החליטו בשמים להחריב את בית המקדש. היה זה תהליך שלקח זמן, ונתנו לישראל עוד הזדמנויות, אבל עקרונית באותו יום נגזר החורבן.

ומכאן החתם סופר מגיע לחידוש עצום: בכל שנה, ביום הזה, יושבים בשמים ודנים מה יהיה עם בניין המקדש, ועד כמה תתקדם הגאולה. זה פירוש "כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה". לא מחר ולא יום אחר. עצם היום הזה הוא שמשפיע, כי ממנו באה כל קדושת המקדש.

לכן ביום הזה יש קדושה אדירה. אם זוכים, אפשר להגיע לכתר. ואם לא זוכים, חלילה, הכתר יכול להתהפך לכרת.

עשרה בטבת הוא יום הדין השנתי על בניין בית המקדש.

פרק ד · יום הדין על המקדש

🌅 יום שמבט אל העתיד

מכאן מבינים שעשרה בטבת אינו רק יום של אבל על מה שהיה. הוא יום שבו נקבע משהו על מה שיהיה. כשם שבפעם הראשונה נגזר בו החורבן, כך בכל שנה נידון בו הבניין.

ואם כן, לא די לצום ולהצטער. השאלה היא מה עושים עם היום הזה. אם ביום הזה נקבע בשמים עד כמה תתקדם הגאולה, הרי שכל התעוררות של יהודי באותו יום יש לה משקל. כל תפילה, כל ברכה וכל הודיה יכולות להטות את הכף לצד הכתר ולא לצד הכרת.

וזה מה שהפסוק מבקש מאיתנו: לכתוב את שם היום, כלומר להבין מה היום הזה באמת. מי שיודע שהיום הוא העשירי שבעשירי, נקודת הכתר, לא יתייחס אליו כאל עוד יום צום בלוח. הוא ירצה לנצל אותו. ובחלק האחרון של השיעור נראה מה הדרך המעשית לעשות זאת: דרך המעשרות ודרך הברכות.

עשרה בטבת אינו רק זיכרון לעבר, אלא יום שבו אפשר להשפיע על השנה כולה.

פרק ה · בית המקדש הפרטי

🌾 מעשר שבתוך מעשר

החתם סופר מביא דוגמה מעניינת מיעקב אבינו, שאמר: "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". למה הוא כופל, "עשר אעשרנו"? כי המעשרות בנויים כעשר בתוך עשר.

איך הם בנויים? מכל מאה פירות, הישראל נותן עשרה ללוי – מעשר ראשון. והלוי נותן מתוכם עשירית לכהן – תרומת מעשר. נמצא שתשעים נשארים אצל הישראל, תשעה אצל הלוי, ואחד מגיע לכהן.

למה החלוקה הזאת? מובא בשל"ה ובספרים, שזה כנגד שלושה רבדים בעולם: תשעים לעולם התחתון, תשעה לעולם התיכון, ואחד לעולם העליון. וכן באדם: נפש, רוח ונשמה.

האחד שמגיע לכהן, האדם הקדוש, הוא העשירי שבעשירי. זו הקדושה העליונה, שמגיעה אל הכהן. ויעקב אבינו, בבקשו להגיע לקדושת בית המקדש, הלך בדרך הזאת עצמה.

חלוקת המעשרות – תשעים, תשעה ואחד – מקבילה לעולם התחתון, התיכון והעליון.

פרק ה · בית המקדש הפרטי

🧭 נפש, רוח ונשמה בחיי האדם

איך להבין זאת בפשטות? יש לאדם נפש שאוהבת תאוות. היא חזקה ודומיננטית במיוחד אצל ילד. ילד מסוגל להיכנס לחנות ממתקים ולרדוף אחרי דברים מלאי סוכר, שאדם מבוגר לא היה אוכל אפילו אם היו משלמים לו. אצל הצעיר הנפש הבהמית מדברת חזק מאוד.

כשאדם מגיע לאמצע החיים, מדברת אצלו יותר הרוח. השאלה שמעסיקה אותו היא: מה ייצא לי מזה? מה התועלת? ואצל אדם מבוגר מדברים יותר דברים של נשמה – דברים חשובים, רבדים עליונים, הכנה לעולם הבא.

בשיעור הוזכר שגם בעולם הפסיכולוגיה הגיעו לרובד השלישי. ויקטור פרנקל טען, בניגוד לשיטה שראתה באדם רק את המאבק בין התאווה לבין הצורך, שהדבר שמניע את האדם יותר מכול הוא שיהיה לו משמעות. ומשמעות אין פירושה תועלת או פרנסה, אלא ערך עליון ורוחני. זה רובד הנשמה.

האדם בנוי משלושה רבדים, ובכל גיל מדבר אליו רובד אחר.

פרק ה · בית המקדש הפרטי

🏛️ מאה ברכות בונות מקדש

ומה עושות מאה הברכות? הן מתקנות את שלושת החלקים: תשעים לנפש, תשע לרוח ואחת לנשמה. כך בונה האדם את בית המקדש הפרטי שלו, ונעשה שלם. ומי שאינו יכול לברך מאה ברכות, יאמר מאה הודיות ביום. אפשר להשלים זאת גם בשבחים ובהודאות על כל מיני דברים.

בכל פעם שאדם מוציא ברכה מפיו כמו שצריך, הדבר עולה ועולה, עד שהוא עצמו זוכה להגיע לעשירי שבעשירי. ראו כמה כוח יש בברכה שמברכים אותה כראוי.

נסכם את מה שלמדנו. ראינו את סוד העשירי שבעשירי: קדושה כפולה ומכופלת, היו"ד שבתוך היו"ד, המשכת אור הכתר לעולם. ראינו שלפי החתם סופר זה יום הדין השנתי על בית המקדש. וראינו שהברכות הן כנגד מאה האמות של המקדש: תשעים לנפש, תשע לרוח ואחת לנשמה.

המעשה היוצא מכאן: לנצל את היום הזה. קודם כל לבנות את המקדש הפרטי בברכות ובהודיות. ואדם שמנצל את היום כראוי יכול להשפיע על עם ישראל לכל השנה, שהגאולה תתקדם ונזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו.

מי שמברך מאה ברכות כראוי, או מודה מאה הודיות, מתקן את שלושת חלקיו ובונה את בית המקדש הפרטי שלו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: סוד העשירי שבעשירי