📚 כל השיעורים

🍭 נר של תודה

מה פירוש להיות זהיר בנר חנוכה, ולמה דווקא ההודיה בלב שלם היא שמביאה לבנים תלמידי חכמים

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · ההבטחה והשאלה

📜 הבטחה שאין גדולה ממנה

השיעור נאמר במוצאי חנוכה. החג עבר, והשאלה היא מה לוקחים ממנו לכל השנה כולה. כדי לענות, חוזר השיעור אל דברי הגמרא הידועים במסכת שבת (כג ע"ב): "הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים". ובלשון שבה הדברים שגורים: הזהיר בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים.

זו הבטחה נפלאה מאוד. כל מה שאדם עמל כל ימי חייו, עיקר עמלו הם הבנים. אין מעלה ותקווה גדולה יותר מבן שעוסק בתורה לשמה כראוי. וחז"ל אומרים שבזכות נרות חנוכה אפשר לזכות לכך, שיצמח ויצא מביתו תלמיד חכם.

אבל מן ההבטחה עולות שתי שאלות. ראשית, במה בדיוק צריך להיות זהיר? מה פירוש "זהיר בנר"? ושנית, למה דווקא הזהירות בנרות חנוכה היא שמביאה בנים תלמידי חכמים? מה הקשר בין הנר לבין התורה של הבנים?

חז"ל מבטיחים שהזהיר בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים.

פרק א · ההבטחה והשאלה

🤔 כולם מדליקים – ולמה לא כולם זוכים?

בקונטרס שנמצא בכתב יד, העוסק בסוד הדלקת נר חנוכה, נשאלת שאלה עצומה על דברי חז"ל. הרי כולם מדליקים נרות חנוכה, ולא כולם, ואפילו לא רובם, זוכים לבנים תלמידי חכמים. איך זה ייתכן? אם הדליקו, איפה הבנים תלמידי החכמים?

התשובה שם היא: אין לתמוה על כך. חכמים אמת ודבריהם אמת. אבל רוב העולם מדליקים נרות חנוכה כדי לצאת ידי חובתם, ואינם זהירים להדליק לפי כל פרטי המצווה ודקדוקיה. מי שזהיר בהדלקה בכל פרטיה ודקדוקיה, הוא שקונה בכוח המצווה את הסגולה של בנים תלמידי חכמים.

אם כן, לא מספיק להדליק. את זה עושים כולם, כפי ההלכה. צריך להיות זהיר בכל פרטי המצווה. ועדיין צריך לברר: מה הם "כל פרטי המצווה"? האם הכוונה לכל החומרות והמנהגים שאפשר להוסיף, או למשהו אחר לגמרי?

לא די בהדלקה כדין; ההבטחה נאמרה על מי שזהיר במצווה.

פרק ב · הזהירות היא ההודיה

📖 מה מגלה הרמב"ם

כאן בא הרמב"ם ומגלה דבר נפלא מאוד. וכך הוא כותב בהלכות חנוכה: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להיזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הניסים שעשה לנו".

שימו לב למילים. הרמב"ם משתמש בדיוק באותה לשון: "צריך אדם להיזהר בה". ומיד הוא אומר גם במה להיזהר ולמה: כדי להודיע את הנס, ולהוסיף בשבח ה' ובהודיה לו.

מכאן שלהיות זהיר בנרות חנוכה פירושו להיות זהיר בתכלית של נרות חנוכה. אין הכוונה רק לעשות את המעשה של ההדלקה. את זה עושים כולם. הזהירות היא בלב: להודות לקדוש ברוך הוא מתוך הלב, כשכל הלב שמח בו. בזה נענתה השאלה הראשונה: במה הוא זהיר? בהודיה.

הרמב"ם מגלה שהזהירות בנר חנוכה היא כדי להודיע הנס ולהודות לה'.

פרק ב · הזהירות היא ההודיה

🙌 על מה מודים בחנוכה

בשיעורים קודמים הוסבר שכל תכלית נרות חנוכה היא להודות ולהלל לבורא עולם על שהציל את הנשמה שלנו. היוונים לא באו להרוג את הגוף. הם באו, כמו שאנו אומרים בתפילת "על הניסים", "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הם רצו להשמיד את הנשמה ואת התורה.

לכן המצווה היא נר. הנר הוא אור, והאור רומז לתורה ולנשמה. ומי שמדליק את הנר ובאמת שמח בו, אומר בלבו: ריבונו של עולם, תודה שהצלת אותנו. תודה שנשארה לנו התורה. תודה שנשארה לנו נשמה יהודית.

זה מה שחז"ל קוראים "זהיר". לא אדם שמדליק במהירות ורץ לענייניו, אלא אדם שעומד מול הנרות ולבו מלא הכרת טובה. ועכשיו נשארה השאלה השנייה: למה דווקא ההודיה הזאת מביאה לבנים תלמידי חכמים?

בחנוכה מודים על הצלת הנשמה ועל הצלת התורה מיד היוונים.

פרק ג · התודה מושכת את השפע

🌊 ההודיה מושכת שפע

כדי לבאר זאת מביא השיעור את דבריו של הרב דב יפה בספרו "לעבדך באמת". וזו לשונו בקירוב: כל אחד ואחד חפץ בכל מאודו לזכות לחסדי ה' ולסייעתא דשמיא בכל אשר יפנה. אך חשוב לדעת שאחד הדברים המסוגלים ביותר למשוך את השפע של חסדי ה', הוא ההודיה על חסדי ה'.

אתה רוצה שפע טוב? דע לך מה מושך שפע טוב: להודות לקדוש ברוך הוא.

ואת יסוד הדברים, ממשיך הרב דב יפה, אפשר ללמוד מדברי ספר החינוך בשם רבותיו: כל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויים לו כל ימיו בכבוד. וההסבר: מפני שהוא זהיר לברך את הקדוש ברוך הוא על שהמציא לו מזון להשביע את נפשו, זה עצמו הוא הסיבה שהקדוש ברוך הוא ימשיך להשפיע עליו את חסדו וימציא לו את מזונותיו בכבוד.

הנה לפנינו דבר מפורש. אדם שנזהר להודות לקדוש ברוך הוא על מה שקיבל, אין לו דבר טוב יותר מזה כדי להמשיך על עצמו עוד שפע מאותו סוג בדיוק.

אחד הדברים המסוגלים ביותר למשוך את חסדי ה' הוא ההודיה על חסדי ה'.

פרק ג · התודה מושכת את השפע

📚 למה לא יצאו מהם תלמידי חכמים

ועכשיו לגבי בנים תלמידי חכמים. הגמרא במסכת נדרים שואלת: מפני מה אין מצוי שיצאו מתלמידי חכמים בנים תלמידי חכמים? ומתרצת הגמרא: מפני שאינם מברכים בתורה תחילה.

מסביר המהר"ל בהקדמה לספרו "תפארת ישראל": חס ושלום לומר שתלמיד חכם אינו מברך ברכות התורה. ודאי שהוא מברך בפיו. אבל תלמיד חכם שיש לו תורה ונהנה ממנה, צריך לברך על התורה בכל לבו, מתוך אהבה גמורה לה' יתברך. ולפעמים, כשהוא שקוע בחכמה, הוא שוכח להכיר טובה לבורא עולם על המתנה שנתן לו. הוא מברך, אבל לא בכל לבו, לא מתוך הכרת הטוב ולא מתוך הודיה על התורה שקיבל.

ולמה בגלל זה אין יוצאים ממנו בנים תלמידי חכמים? אומר המהר"ל: אילו היה אוהב את הקדוש ברוך הוא, היה ה' יתברך הסיבה שהתורה תצא ממנו לבניו. אבל כיוון שאינו דבוק בקדוש ברוך הוא על ידי התורה, הוא התנתק מבורא עולם, שהוא הסיבה המשפיעה את התורה. וממילא התורה אינה ממשיכה הלאה.

המהר"ל: מי שלומד ואינו מודה בכל לבו על התורה, מתנתק ממקור התורה.

פרק ג · התודה מושכת את השפע

🕎 שמונה נרות, שמונה של התורה

מסכם הרב דב יפה: מה למדנו מדברי המהר"ל? כאשר מודים לקדוש ברוך הוא על הטובה שהוא משפיע עלינו, ואוהבים אותו בשביל כך ודבקים בו, זה עצמו הסיבה שהקדוש ברוך הוא ימשיך לקיים ולהשפיע טובה על המודים לו.

ומכאן לנרות חנוכה. כמו שהוסבר בשיעורים קודמים, נרות חנוכה הם שמונה, כי היוונים רצו להרוג את ה"שמונה" שלנו. "נשמה" היא באותיות "שמונה", והתורה ניתנה בשבוע השמיני: סופרים שבעה שבועות, ובשמיני ניתנה תורה. והנס נעשה דווקא בשמן, ו"שמן" גם הוא מאותיות "שמונה". השמן עושה אור, והאור הוא התורה.

לכן, כשאדם מדליק נרות חנוכה בכל לבו, מודה לקדוש ברוך הוא שניצלה התורה וניצלה הנשמה, ושמח בתורה שניתנה לנו, הוא בדיוק ההפך מן התלמיד חכם שבירך בלי לב. הוא דבוק במקור התורה, ולכן הוא זוכה שהתורה תמשיך ממנו לבניו: בנים תלמידי חכמים.

מי שמדליק בהודיה על הצלת התורה והנשמה, מושך על ביתו את התורה עצמה.

פרק ג · התודה מושכת את השפע

🌟 מה לוקחים מחנוכה לכל השנה

ומה עושים עכשיו, כשחנוכה נגמר? ממשיכים להודות לקדוש ברוך הוא על התורה. זה הלקח של חנוכה לכל השנה כולה.

כל פעם שזוכים לחידוש טוב בלימוד – להודות. כל בוקר, בברכות התורה – לברך בלב שלם, מתוך שמחה על המתנה. וכשהבעל קורא מברך על התורה בבית הכנסת – לכוון ולהודות יחד איתו על התורה. כשמסיימים ללמוד, לומר בכוונה את התפילה "מודה אני לפניך" שאומרים ביציאה מבית המדרש.

ועוד הוצע בשיעור: לומר מדי פעם את פרק קי"ט בתהילים, שבו שמונה פסוקים לכל אות, וכולו שבח והודיה על התורה. ועוד פרקי שירה, להודות לקדוש ברוך הוא על המתנה הגדולה שנתן לנו.

על ידי זה, בעזרת ה', נזכה לבנים תלמידי חכמים. ובשיעור הבא, כך הובטח, יתבאר מדוע גם הזהיר בנרות שבת זוכה לבנים תלמידי חכמים.

ממשיכים להודות על התורה כל השנה, ובזה ממשיכים את סגולת חנוכה.

סיכום השיעור: נר של תודה