📜 חרות על הלוחות
השיעור נאמר בימים שאחרי חג השבועות, ופתח במשנה בפרקי אבות: "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת – אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה".
זה פלא פלאים. דווקא מי שעוסק בתורה הוא בן חורין? אדרבה, הוא כפוף להמון הגבלות, להמון דברים שאסור לו לעשות. איך אפשר לקרוא לו בן חורין?
כדי להבין, הרב הביא את פרשת נשא, שבה אנו קוראים על הנזיר. הנזיר נקרא קדוש, כמו שנאמר: "כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'". על מה הוא נקרא קדוש? מה יש בו?
התשובה מתחילה בהבנת האדם עצמו: איך הוא בנוי, ומי באמת מחליט אצלו מה לעשות.
הקדוש ברוך הוא ברא באדם שתי מערכות. מערכת אחת היא הרגש: התאוות והרצונות הפשוטים. מערכת שנייה היא השכל: מערכת מסודרת, שחושבת ושוקלת.
על פי רוב, מי שמחליט בעיקר הוא המערכת הרגשית. והיא זו שמפעילה את האדם. למה ה' ברא כך? כי אילו היה האדם צריך לחכות עד שהשכל יחליט שבאמת הוא צריך לאכול, הוא כבר היה נחלש מחוסר אוכל. ועד שהיה מחליט לברוח ממקום מסוכן, כבר היה יכול להינזק. לכן הרגש פועל מהר, ומניע את האדם.
אבל זה גם מסוכן מאוד. המערכת הרגשית רוצה רק הנאות ותאוות. היא סוחפת את האדם למקומות שבכלל לא טובים לו ולא מתאימים לו, והוא פשוט נשלט על ידי אותן תאוות ורגשות.
ולכן הנזיר קדוש לה'. הוא הגביר את שכלו על רגשו. הוא הבין מה באמת ראוי לו ומה הטוב בשבילו, והיה מסוגל להתגבר על תאוות העולם הזה.
דווקא מי שעוסק בתורה, ונראה כפוף להגבלות רבות, הוא בן החורין האמיתי.
🕊️ החופשיים היחידים
זה מה שאומרת המשנה: אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. כמה עלינו להודות לקדוש ברוך הוא שנתן לנו תורה! אדם יושב ועוסק בתורה, ומתרומם ומתקדש. הוא מסוגל לשים את שכלו מעל רגשו. הוא לא נעשה כמו בהמה שהולכת אחרי מה שמושך אותה, אלא אדם קדוש ומרומם, שפועל על פי שכלו האמיתי.
ובדור שלנו, כמה הודיה צריך! העולם כולו מכור למכשירים. משתלטים עליו ומתכנתים את התודעה שלו, והוא בכלל לא מודע לכך שהוא לא בוחר. לומדים איך לתכנת אותו, איך לגרום לו לפעול כך ולפעול כך.
היחידים שנשארים בני חורין הם אלה שעוסקים בתורה. הם מתבוננים מהי הדרך הראויה ומה הקדוש ברוך הוא רוצה. הם מתרחקים מכל הרשתות למיניהן, שתופסות את האדם כמו ברשת, והם בני החורין האמיתיים. כמה עלינו להודות לה' שנתן לנו תורת אמת, שעושה אותנו לבני חורין.
התורה מרוממת את האדם ונותנת לו לפעול על פי שכלו האמיתי, ולא להיות מתוכנת.