🌤️ "ימלל" – לשון פירור
בספר תהלים, במזמור ק"ו, נאמר: "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה', יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ". בפשטות הפסוק שואל: מי יוכל לספר את גבורות ה'? אבל רבנו יוסף חיים, בעל הבן איש חי, מבאר את הפסוק באופן נפלא בספרו בניהו על מסכת מגילה.
"ימלל" – מלשון פירור, כמו שמוללים ומפוררים דבר בין האצבעות. ו"גבורות" – הם הדינים, כל מיני גזירות קשות שיכולות לבוא על האדם. השאלה היא אם כן: מי יכול לפורר את הגבורות, לבטל את הגזירות?
והתשובה בהמשך הפסוק: "ישמיע כל תהלתו". על ידי שהאדם אומר את תהילות ה' ואת שבחיו, הוא ממתק ומפורר את כל הדינים. ההודיה איננה רק תגובה לטובה. יש בה כוח לשנות את מה שנגזר.
ומה הכוונה "כל תהלתו"? ככל שהאדם מכיר יותר, מסתכל ומתבונן בטובה שה' עושה לו, ומודה מכל הלב ובשמחה, כך ההודיה שלו שלמה יותר.
ויש כאן נקודה עדינה. כשה' רואה שהאדם מתעלם לרגע מהקשיים שלו, ובכל זאת שמח ומודה לו על הטוב, זה דבר שיכול באמת למתק את הדינים. האדם אינו מכחיש את הקושי. אבל הוא בוחר להסתכל על הטוב שיש לו, ולשבח עליו את ה'.
זו גבורה מסוג אחר. לא לחכות שהצרה תעבור, אלא דווקא מתוך המצב להשמיע את תהילת ה'. ומי שעושה כך, מפורר את הגבורות.
מי שמשמיע את תהילות ה', מפורר ומבטל בזה את הדינים הקשים.
🙏 "מהלל אקרא ה'"
אותו רעיון עולה גם מפסוק אחר בתהלים, במזמור י"ח: "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה', וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ". רש"י מסביר שם: גם ברגע שאני בצרה, כבר אני משבח ומודה לה', אף על פי שעדיין לא הגיעה הישועה. כבר אני קורא לה' "מהולל". ואז – "ומן אויבי איוושע".
להודות לה' אחרי שהצרה עברה, זו לא חוכמה גדולה. ודאי שגם זה חשוב ונצרך. אבל להודות עוד לפני כן, בתוך הצרה, זה דבר שמראה שהאדם בוטח בה' בביטחון מלא. הוא שמח, והוא יודע ומאמין שהכל לטובה, שכל מה שה' מביא עליו הוא טוב, גם כשאיננו רואים זאת.
ומי שמודה כך ומשבח על זה, כבר מביא לעצמו את הישועה מן הבעיה שלו.
דוד המלך משבח את ה' כבר בתוך הצרה, ומשום כך הוא נושע מאויביו.
📖 לא לחכות לישועה
כמה דברים כל אחד מאיתנו צריך להיוושע בהם! כמה בעיות יש בכל מישורי החיים. אז הנה עצה: לא לחכות שהכל יסתדר ורק אז להודות. כבר עכשיו, לפני כן, לקחת סידור ולומר "מזמור לתודה" או "נשמת כל חי". ואפשר גם בלשון של האדם עצמו, במילים שלו, להודות ולשבח את ה'.
ואיך עושים את זה כשקשה? מתבוננים בדברים הטובים. כנגד כל הבעיות שיש, כמה דברים טובים יש בלי סוף: בריאות, כל נשימה ונשימה, ילדים, בית, פרנסה. לכל אחד יש תמיד על מה להסתכל. ותמיד אפשר לראות מה שלמטה ממנו, באיזה מצבים קשים נמצאים אחרים, ולהודות.
די לעשות סיבוב קטן בבית חולים, כדי לצאת משם ולהרגיש כמה צריך להודות על כך שאנחנו בריאים ושלמים, נושמים, והגוף פועל כרגיל. וההודיה הזאת, כבר במצב הרגיל, מבטלת דברים אחרים שיכולים לבוא.
עצה מעשית: לפתוח סידור ולהודות לה' עכשיו, עוד לפני שהבעיה נפתרה.
😊 "שעשה לי כל צרכי"
ויש בזה עוד ברכה גדולה. ההרגשה הזאת של הודיה מביאה לאדם שמחה תמידית. כולם בעולם מחפשים להיות מאושרים, להרגיש שיש להם הכל. וכל בוקר אנחנו אומרים בברכות השחר: "שעשה לי כל צרכי". אילו לא היה לנו הכל, לא היינו יכולים לומר זאת. ברוך ה', יש לי הכל.
כשאדם מתרגל לזה, החיים נהפכים למשהו אחר. יכולות להיות לו בעיות רבות, אבל כשהוא חי בהרגשה של הודיה, טוב לו. הוא מתמודד עם הבעיה, הוא גם מצטער עליה, אבל הוא אינו חי אותה כבעיה שמכבידה על הכל. הוא פשוט שמח.
וכשיש לאדם חיים שמחים, גם החיים עצמם טובים יותר, בריאים יותר וארוכים יותר. יהי רצון שנזכה תמיד להודות לה' בשמחה ובטוב לבב, לפרסם את שבחיו ואת ניסיו עלינו, ולהודות לו יחד בשיר חדש בגאולה השלמה.
מי שמתרגל לחיות בהרגשת הודיה, מרגיש שיש לו הכל, ושמח גם בתוך הקשיים.