⛰️ אדם לעמל יולד
בשיעור נידון עניין ההתרגלות לומר תודה לה'. הרב פתח בתיאור של טבע האדם. כמו שמובא בדברי חז"ל ובספרי המוסר, ובהם מסילת ישרים, רוב החיים כלולים מטרדות, עניינים, בעיות וצרות. אין הרבה זמן שבו אדם באמת שמח ומרוצה. "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד": העולם הזה הוא זמן של עבודה.
וטבע האדם, שהוא עשוי מעפר, נמשך כלפי מטה. הוא שוקע בקלות בעצבות ובדכדוך. רק לעתים, בזמנים שבהם הכול מסתדר לו כמו שהוא חושב שצריך להסתדר, הוא באמת אומר תודה. אז הוא שמח, מודה למי שסביבו, ומודה אפילו לה'.
אבל בזמנים אחרים, גם אם הוא אדם מאמין, שיודע שהכול לטובה ושבסוף הכול לתועלתו, הוא אינו מסוגל לשמוח באותם רגעים. ושלא לדבר על כך שיאמר מילים של תודה.
ולכן, אמר הרב, את הדבר הזה צריך אדם להרגיל את עצמו. תודה אינה רק רגש שבא מעצמו בשעה טובה. היא הרגל שבונים.
רוב החיים מלאים טרדות, ולכן האדם מודה בדרך כלל רק כשהכול מסתדר לו.
🔑 ההרגל שלטון על הכול
הגאון מווילנא לימד אותנו שההרגל שולט על הכול. מה שאדם מרגיל את עצמו אליו, יש לו שליטה בלי גבולות. כל דבר אדם יכול לשנות בעצמו, אם הוא מתרגל.
רואים את זה במציאות. אדם מתרגל לדברים. בהתחלה היה לו קשה מאוד. מעבר דירה היה קשה לו, ואפילו מעבר מכיתה לכיתה כשהיה ילד. וגם כשהוא גדול, כל שינוי קשה בהתחלה. אבל כשהוא מתרגל, פתאום הוא מגיע למצב שבו אינו יכול לעזוב את המקום שהוא נמצא בו. הוא התרגל.
וכך גם בהנהגות של האדם. אם אדם מרגיל את עצמו לומר תודה על כל דבר, אז גם בזמן שיהיה לו הכי קשה, הוא יאמר תודה, וזה יהיה לו קל יותר, כי הוא כבר רגיל בכך.
ולא רק שיהיה לו קל יותר. החיים שלו עצמם יהפכו לחיים אחרים.
הגר"א לימד שאין גבול לכוח ההרגל, ובכוחו אפשר לשנות כל דבר בעצמנו.
🗝️ המפתח שלא נעלם
למה התודה משנה את החיים? משום שבאופן טבעי היא מביאה שמחה. כשאדם אומר תודה, פירוש הדבר שהוא קיבל דבר טוב. הוא אינו אומר תודה סתם. בתוך ליבו, הידיעה שקיבל טוב מביאה לו שמחה.
הרב סיפר על חבר שלו, שעל כל דבר, אפילו קטן ופשוט, הוא מודה. למשל: הוא חשב לרגע שהמפתח של הבית נעלם, ואז התברר שלא נעלם. מיד הוא אומר "מזמור לתודה". הסתדר לו איזה עניין? "מזמור לתודה".
כמה יפה וטוב הדבר הזה, שאדם מתרגל לומר תודה. זה לא רק מביא לו שמחה. זה מחבר אותו באופן ישיר לה' יתברך. הוא דבוק כל הזמן בה'. הוא כל הזמן שמח, כל הזמן מרגיש טוב, כי כל הזמן נותנים לו סיבה להודות, וכל הזמן הוא מודה.
מי שמתרגל לראות את הטוב הקטן, חי בתוך שפע של טוב.
מי שאומר "מזמור לתודה" גם על דבר קטן, מגלה שהתודה מביאה איתה שמחה.
📦 קופסת הטבק
גם בעל "יסוד ושורש העבודה" מדבר על העניין הזה, ומעיד על עצמו שעל כל דבר ודבר, אפילו הקטן ביותר שקרה לו, היה מודה לה' יתברך. הרב הביא כדוגמה: נפלה לו קופסת הטבק ולא נשברה, ומיד אמר תודה רבה לה' יתברך. על הכול, הכול, הכול.
כמה הדבר הזה נפלא. הוא יכול פשוט להרים את האדם ממצב של חיים פשוטים ושטחיים.
ויש אנשים שעצובים כל הזמן. הם מדוכדכים, מרגישים שחסר להם, ושלא קיבלו את מה שנראה להם שצריך להיות להם. הרגל כזה, של אמירת תודה, יכול להרים אותם לחיים אחרים לגמרי.
זה מתחיל בדברים הקטנים. מי שלומד להודות על קופסה שלא נשברה, או על מפתח שנמצא, ילמד בהדרגה לראות את יד ה' בכל דבר. והעצבות, שנראתה כחלק מן הטבע, מפנה מקום לשמחה.
בעל יסוד ושורש העבודה הודה גם כשקופסת הטבק נפלה ולא נשברה.
👨👩👧 תודה על הילדים
השיעור נמסר בערב ראש חודש סיון, היום שבו רבים מעם ישראל אומרים את תפילת השל"ה ומבקשים מה' על חינוך הילדים. הרב ביקש: לפני כן, אפילו דקה אחת, בואו נזכור להגיד תודה לה' על הילדים.
זה אינו דבר מובן מאליו. יש זוגות רבים שאין להם ילדים. גם להם יש על מה להודות לה', כי הכול לטובה. אבל מי שזכה לילדים, צריך לזכור להודות לפני שהוא מבקש.
ילדים נולדים בריאים ושלמים, חכמים ומבינים, צוחקים ומשמחים אותנו. כמה וכמה צריך להגיד תודה לה' על זה. לגמור את התודה אי אפשר, אבל לפחות לזכור, במילה או שתיים.
לא רק לבקש ולבקש, אלא גם לומר: תודה רבה לה' על הדבר הנפלא הזה. ובקשה שבאה אחרי תודה, יוצאת מלב אחר לגמרי.
לפני שמבקשים על חינוך הילדים, ראוי לזכור להודות לה' עליהם.
🩺 גם אחרי מחלה
הרב נתן דוגמה מן החיים: אדם שעבר ימים של מחלה, עם חום וכאבים, ושכב כמה ימים במיטה, וברוך ה' עכשיו כבר טוב לו יותר. זה הזמן לעצור ולהודות לה' על כל החסדים הנפלאים שעשה עמו בימים האלה.
ולא רק על ההחלמה. גם על הכאבים ועל החום, שהכול ודאי לטובה. ועל העזרה שה' שולח דרך בני הבית, על המקום השקט שאפשר היה לנוח בו ולהתחזק, ועל הרופא הטוב שזימן לו. ומעל הכול, על הבורא יתברך, רופא כל בשר ומפליא לעשות.
ועל זה אמר "מזמור לתודה": "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ, עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה... בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה".
יהי רצון, סיים הרב, שנזכה כולנו להרגיל את עצמנו לומר תודה, ונזכה יחד בקרוב לבניין בית המקדש, להודות כולנו לבורא יתברך בשיר חדש, שיר על הגאולה.
מי שעבר ימי מחלה מודה על החסדים, על העזרה ועל הרפואה, ובעיקר לבורא.