📚 כל השיעורים

🍭 ותצאנה כל הנשים אחריה

מכתב של שאלה, "כה תאמר לבית יעקב", אישה צדיקה שנפטרה באמצע שירת הים, ודרכה של מרים: תורה לגברים ותודה לנשים

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · שאלה במכתב

✉️ מכתב עם שאלה גדולה

השיעור נפתח במכתב שהגיע אל הרב. כתבה אותו בחורה שממתינה לשידוך, והשנים עוברות. והיא שאלה שאלה עצומה: לכאורה, כביכול, העולם אינו שווה. בורא עולם נתן תורה לעם ישראל, והגברים מתחברים אליו על ידי התורה. התורה היא החיבור הגדול ביותר לבורא עולם.

ואכן, רש"י אומר כך על הפסוק בקריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ". איני יודע כיצד אוהבים את ה'? תלמוד לומר: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". על ידי לימוד התורה האדם מכיר את הקדוש ברוך הוא ומתחבר אליו. התורה היא האמצעי הקרוב והגדול ביותר להתקרב לבורא עולם.

ומה איתנו, שאלה הבחורה. אנחנו לא צריכות להתחבר לבורא עולם? האם אנחנו פטורות מזה? יש מי שחושבים שנשים פטורות מלהתקרב לה', ודי בכך שהן עוזרות. אבל כשמסתכלים בפרשת יתרו, רואים במפורש שלא כך הוא.

בחורה שאלה: אם הגברים מתחברים לה' על ידי התורה, איך מתחברות הנשים?

פרק ב · כה תאמר לבית יעקב

⛰️ למה הנשים קודם?

פרשת יתרו פותחת את מתן תורה כך: "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ו"בית יעקב" – אלו הנשים. התורה פותחת דווקא בנשים, לפני הגברים. במדרש רבה נאמרו כמה פירושים מדוע פתח הכתוב בנשים תחילה, והשיעור התמקד בהסבר של המהר"ל.

אומר המהר"ל בספרו תפארת ישראל: בדרך כלל הכתוב מזכיר את האיש לפני האישה, מפני שחיבור האיש לבורא עולם הוא שלם יותר. לאיש יש יותר מצוות, ויש לו יותר זמן לכך. ומשום כך, הוא מסביר, חוה חטאה בעץ הדעת: החיבור שלה עם בורא עולם לא היה שלם, ומתוך החיסרון הזה בא החטא.

אבל במתן תורה היה חיבור כל כך גדול לבורא עולם, עד שגם לבנות ישראל היה חיבור שלם איתו. ולכן הקדים הכתוב את הנשים. זה מורה על כך שקבלת התורה בישראל הייתה בשלמות, בחיבור שלא יוסר לעולם.

לפני מתן תורה פונה הקדוש ברוך הוא קודם לנשים: "כה תאמר לבית יעקב".

פרק ב · כה תאמר לבית יעקב

🌟 שישים ריבוא נביאות

המהר"ל מסיים שזהו עניין נפלא ודקדוק עמוק מאוד, ושראוי להבין אותו. ולמדנו ממנו יסוד גדול: גם האישה יכולה להתחבר בשלמות עם הבורא. אילו נאמר בתורה רק "ותגיד לבני ישראל", היינו חושבים שמתן תורה היה רק לגברים, והנשים טפלות. לא כך. במתן תורה הגיעו הנשים לחיבור שלם עם בורא עולם, כמו הגברים.

וכך מובא גם במדרש שיר השירים רבה, על הפסוק "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה": כשם שעמדו לישראל שישים ריבוא נביאים, כך עמדו להם שישים ריבוא נביאות. ומה שאמרו בגמרא שהיו שבע נביאות, הכוונה לשבע שנבואתן נצרכה להיכתב לדורות. אבל נביאות היו רבות כמו הנביאים.

וידוע מה שכתב הרמב"ם, שכדי להיות נביא צריך דביקות של המחשבה בה' יתברך, דביקות גמורה. הנה לפנינו: גם אישה יכולה להגיע לדביקות עצומה בבורא עולם.

כשם שעמדו לישראל שישים ריבוא נביאים, כך עמדו להם שישים ריבוא נביאות.

פרק ב · כה תאמר לבית יעקב

🕊️ "שמע בקולה"

ולא רק שנשים יכולות להגיע למדרגת הגברים. יש לאישה אפילו כוח לעלות עוד יותר. על שרה אמנו נאמר לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". ורש"י מביא מכאן שאברהם היה טפל לשרה בנבואה.

אברהם אבינו, עם כל צדקתו, היה טפל לשרה בנבואה! ובספר אחד לבנות ישראל מבואר שאין הכוונה ששרה הייתה צדיקה יותר מאברהם. הכוונה היא שברוח הקודש יש לאישה אפשרות להגיע יותר מאשר לאיש. ולכן נקראה שרה גם "יסכה", שהייתה סוכה ברוח הקודש.

וזה גם ביאור הברכה שהנשים מברכות בכל בוקר: "שעשני כרצונו". קרובה לרצונו. האישה יכולה להגיע מאוד אל רצון ה'. ונשאלת השאלה: מהי הדרך? איך מגיעים לזה? כאן נגיע לסיפור שהיה בשבת שירה.

לאישה יש יכולת מיוחדת להגיע לרוח הקודש, אפילו יותר מן האיש.

פרק ג · שירה באמצע השירה

🎶 באמצע שירת הים

בשבת פרשת שירה, באותה שנה, נפטרה בירושלים אישה צדיקה, אמו של ראש הכולל. היא הייתה אישה מבוגרת, ובאה בשבת לבית הכנסת עם נכדותיה כדי לשמוע את קריאת התורה. ובאמצע הקריאה, תוך כדי קריאת שירת הים, פרחה נשמתה. כך, בשקט, בשבתה על הכיסא, יצאה לעולם שכולו טוב, באמצע השירה.

כשבא הרב לנחם את ראש הכולל, סיפר להם הבן שלא לחינם נפטרה אמו באמצע פרשת שירה. כל מהות חייה, אמר, הייתה שירה לבורא עולם.

והוא הסביר: אמו גדלה בבית יתומים, בלי אבא ובלי אמא. ואחרי שנישאה, כל חייה היו הודיה לבורא עולם: על שזיכה אותה בבעל, על שזיכה אותה בילדים, על שנתן לה בית. מי שגדלה בלי משפחה, ידעה להעריך כל דבר שקיבלה.

אישה צדיקה נפטרה בבית הכנסת בדיוק בזמן קריאת שירת הים.

פרק ג · שירה באמצע השירה

🧱 "באתי להודות"

היא הייתה הולכת לכותל, וחוזרת ומספרת: ראיתי בכותל, זו בוכה על זה, וזו בוכה על זה. אני לא יודעת על מה בוכים כל כך הרבה. יש על מה להודות! באתי והודיתי לבורא עולם, ש"מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן". ברוך ה' נתן לי ילדים, ברוך ה' נתן לי בעל, יש לי בית. על כל כך הרבה דברים אני צריכה להודות.

וכך הייתה כל מהותה. היא תמיד ראתה את הטוב בבני אדם. בנה סיפר שהיא כמעט לא דיברה לשון הרע מעולם, ולא בגלל שעברה על כל הלכות החפץ חיים, אלא פשוט כי לא ראתה רע בבני אדם. תמיד ראתה את הטוב שבהם. הייתה לה עין טובה לכולם: לראות טוב, לדבר טוב, לומר טוב.

גם בסוף ימיה, כשהייתה חולה מאוד, הייתה תמיד שמחה עם הבריות. לא כעסה ולא צעקה. לכל מי שבא הייתה אומרת: כמה טוב שבאת, אתה נפלא, אין כמוך בעולם. כל חייה היו שירה והודיה, ולא פלא שזכתה למיתת נשיקה באמצע השירה.

בכותל אחרים בכו על מה שחסר, והיא באה להודות על מה שיש.

פרק ד · דרכה של מרים

🪘 הפרשה היחידה של הנשים

נתבונן כעת. אם נעבור על כל התורה, לא נמצא שהתורה כותבת פרשה לנשים בנפרד מן הגברים. בפרשת משפטים, למשל, "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", אמרו חז"ל שהשווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה. הכתוב מדבר לגברים, וכולל את כולם.

רק פעם אחת בתורה כתובה פרשה לנשים בנפרד: בשירת הים. אחרי שהגברים שרו, התורה כותבת: "וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַה'". מדוע דווקא כאן השתנה הדבר? מסבירים: לומר לך שהשירה של הנשים היא משהו מיוחד, שירה במעלה גבוהה יותר. הגברים שרו בפה, והנשים שרו גם בתופים ובמחולות.

ולמה כתוב "ותען להם מרים" ולא "להן"? אומר הכלי יקר: ללמדך שהגיעו הנשים למדרגת הגברים, למדרגה שווה בדיוק. ועל המילים "וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ" כתב הצמח צדק: כל הנשים יוצאות אחרי מרים, מאז ועד היום. זו דרכן של הנשים.

רק בשירת הים התורה כותבת פרשה מיוחדת לנשים, כי שירתן הייתה גבוהה יותר.

פרק ד · דרכה של מרים

📜 תורה ותודה

כשם שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לגברים, כך נתן תודה לנשים. תורה ותודה – אותיות דומות מאוד, רק קו קטן מבדיל ביניהן. ללמדך שהתורה והתודה הולכות מאוד יחד. כמו שהתורה היא עיקר החיבור של הגברים, כך התודה היא עיקר הדרך שבה מתחברות הנשים לבורא עולם.

הרבי של הגברים הוא משה רבנו: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". והרבי של הנשים היא מרים הנביאה, וכולן יוצאות אחריה בשירה ובהודיה לבורא עולם.

וזו עבודת חיים, לא דבר קל. במקום לראות את הרע שבחיים, ללמוד תמיד איך להודות. ויש הרבה מה ללמוד. ודווקא המרירות שבחיים יכולה להביא את האדם לשירה ולהודיה, ולקרב אותו הרבה יותר. ההודיה היא חיבור עצום, כמו שאנו אומרים: "וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל... לְהוֹדוֹת לְךָ".

כמו שהתורה היא דרכם של הגברים, ההודיה היא דרכן של הנשים להתחבר לה'.

פרק ד · דרכה של מרים

👧 עצה לכל אבא

ומה הנפקא מינה? לא באנו רק לספר מה נשים צריכות לעשות. יש כאן עצה לכל אבא: אם אתה רוצה שהבת שלך תהיה מחוברת לבורא עולם, קרובה אליו, ושתזכה אפילו למדרגה גבוהה מאוד – למד אותה כבר מקטנותה להודות לבורא עולם בכל יום. לכתוב בכל יום כמה הודיות, ולאט לאט להתרגל להודות.

לאט לאט ההודיה תביא לשירה, והשירה יכולה להביא לדביקות עצומה בבורא עולם. כי האישה מוכנה בטבעה להרבה רוח הקודש ולהרבה קרבת אלוקים. "כה תאמר לבית יעקב" – גם לבנות ישראל יש אפשרות להגיע לקרבת אלוקים גבוהה מאוד. ובמה? בשירה, בתודה ובהודיה.

ומי שהולך בדרך הזאת, כמו אותה אישה צדיקה, רואה את הטוב שבחיים. הדבר מציל אותו מלשון הרע, והופך את החיים למתוקים, כמו גן עדן. יזכנו ה' לחנך את בנותינו לעורר את האור שבנשמה על ידי התודה, ההודיה והשירה, ושנזכה לראות: "ותצאנה כל הנשים אחריה".

מי שרוצה שבתו תהיה קרובה לה', ילמד אותה מקטנותה להודות בכל יום.

סיכום השיעור: ותצאנה כל הנשים אחריה