📚 כל השיעורים

🍭 התפשטות הגשמיות

מדרגת החסידים בתפילה לפי רבי פנחס מקוריץ, למה אסור לאכול לפני התפילה, ותיקון חודש תמוז מול "וכל זה איננו שווה לי"

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · הכנה לתפילה

🕯️ קרוב למעלת הנבואה

כתוב בשולחן ערוך, אורח חיים סימן צ"ח: "וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִים בִּתְפִלָּתָם, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַשִּׂכְלִי, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה".

זה נשמע רחוק מאוד. התפשטות הגשמיות? קרוב לנבואה? אבל מבאר הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זכרונו לברכה: העולם סוברים שהתפשטות הגשמיות היא דבר פלא, ואינו כן. אלא רק כשאדם הוא בעיניו כאין.

כלומר, התפשטות הגשמיות פירושה ענווה. אדם מרגיש שהוא "אין", שאין לו כלום משלו. זו המדרגה של החסידים ואנשי המעשה, וזו גם ההכנה הנכונה לתפילה של כל אחד מאיתנו.

על היסוד הזה מבאר הרב את מה שאמרו בגמרא, שאסור לאכול לפני התפילה בבוקר: "אל תאכלו קודם שתתפללו על דמכם".

מה הפירוש? אדם רוצה כל יום לקבל עוד יום לחיות. הוא צריך להכיר שזה לא מגיע לו. אדם מקבל חיות ליום נוסף אחרי שהוא מתפלל לה'. התפילה היא המפתח של החיות של היום. לכן, לפני שאדם התפלל, הוא צריך להבין שהוא מתפלל על דמו, על חייו – שלא מגיע לו לחיות, וזו מתנה מה'. ואם הוא אוכל לפני כן, כאילו הוא אוכל "על דמו": הוא לוקח חיות לפני שקיבל אותה.

מי שמתבונן נכון ביסוד הזה, מגיע לבחינת "אין", להתפשטות הגשמיות. הוא מבין שהקדוש ברוך הוא הוא שנותן לו את היום, שהוא מתחשב בו, ושזה לא מגיע לו. וכמה שאדם מגיע לזה ומבין את חסדי ה', כך יש יותר ערך לתפילה שלו, וכך הוא מקבל יותר חיות. החיות נמדדת לפי כמה שהאדם מבין שהיא לא מגיעה לו.

רבי פנחס מקוריץ מלמד שהתפשטות הגשמיות איננה פלא רחוק, אלא ענווה: שאדם יהיה בעיני עצמו כאין.

פרק ב · תיקון חודש תמוז

🌅 "וכל זה איננו שווה לי"

השיעור נמסר בראש חודש תמוז. בסידורים יש שמכוונים בכל חודש צירוף של השם הקדוש הרמוז בפסוק מסוים. והפסוק של תמוז הוא דברי המן הרשע: "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי". בסופי התיבות של המילים האלה נרמז שם ה' בסדר הפוך.

ומה הקשר לתמוז? המן הרשע, שהוא מבחינת עמלק, אמר "וכל זה איננו שווה לי". היה לו כל הכוח, כל הכסף, בנים, חסדי ה' בלי שיעור – ובעיניו לא היה שווה כלום, כל זמן שחסר לו דבר אחד: שמרדכי לא השתחווה לו. זו הבחינה של עמלק. וזו הייתה גם המפלה שלו: בגלל זה הלך והכין את העץ, ובסוף נתלה עליו.

זה כוח הטומאה: "זה איננו שווה לי". ומזה מבינים מהו כוח הקדושה: "זה כן שווה לי". כל דבר קטן חשוב. כל יום שאדם חי, הוא מכיר בו כמתנה. זה ההפך הגמור מקליפת עמלק.

צירוף השם של חודש תמוז נרמז בדברי המן, שכל טובו לא היה שווה בעיניו כלום.

פרק ב · תיקון חודש תמוז

🏛️ תשובה על החורבן

בתמוז מתחיל עם ישראל להתאבל על חורבן בית המקדש. והרב מסביר שהחורבן נגרם בגלל חוסר הכרה בחסדי ה'. הייתה לכך שייכות לבחינה הזאת של "כל זה איננו שווה לי": לא הכירו מספיק את חסדי ה'. אדם שמבין שהקדוש ברוך הוא מתחסד איתו כל כך, לא שייך שיחטא.

ממילא, התיקון הוא להכיר בחסדי ה'. וכאן מתחברים כל חלקי השיעור. ההכנה לתפילה, התשובה על החטאים שגרמו לחורבן, וההתפשטות מן הגשמיות – הכל תלוי בדבר אחד: שאדם יגיע לבחינת "אין", שלא מגיע לו כלום, והכל מתנה מה'.

בבוקר אנחנו מתפללים על החיים. אנחנו מכירים שאין לנו חיות משלנו, וכל יום הוא מתנה גדולה. "זה כן שווה לי" – לחשוב על כל חסד וחסד של ה'.

ועל ידי שנתחזק בהכרת חסדי ה', נתקרב לגאולה. הגאולה הפרטית: כל אחד יגיע להשגת קדושה, כמו החסידים שהגיעו קרוב למעלת הנבואה. והגאולה הכללית: התשועה של עם ישראל תלויה בכמה שאנחנו בטלים לה' ומכירים בחסדיו. ואז נזכה לחסדיו הגדולים, בביאת משיח צדקנו.

החורבן בא מחוסר הכרה בחסדי ה', והתיקון הוא להכיר בהם – וזה גם ההכנה לתפילה.

סיכום השיעור: התפשטות הגשמיות