📚 כל השיעורים

🍭 הנער בן מאה שנה

אריכות ימים מבחינה מדעית ומבחינה נבואית: הנתונים שהובאו בשיעור, מה מאריך חיים לפי המחקר, ומה אמרו התורה והנביאים על ימינו

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · מהפכה בתוחלת החיים

⏳ שיעור בענייני דיומא

השיעור נפתח בהודעה: היום נעסוק בענייני דיומא, ולא סתם ענייני דיומא. הנושא הוא אריכות ימים, והוא נלמד מכמה כיוונים.

הכיוון הראשון הוא המדעי: מה קורה בעולם בשנים האחרונות, ולמה זה קורה. הכיוון השני הוא היהודי והתורני: איפה זה כתוב, איך התורה והנביאים תיארו זאת. והכיוון השלישי הוא שאלה מעניינת במיוחד: לאן זה הולך, ועד איפה זה יגיע.

כדי להבין את גודל הדבר, הציג הרב בתחילת השיעור גרף שהכין בעזרת המחשב, ובו תוחלת החיים לאורך מאות שנים: בעולם כולו, באירופה ובישראל. מן הגרף הזה, אמר, אפשר לראות שמתחוללת מהפכה של ממש בעשרות השנים האחרונות.

הנתונים שלהלן הם כפי שהובאו והוסברו בשיעור. הם מוצגים כאן כדי להבין את הנקודה התורנית שהרב רצה ללמד: שהדברים שהנביאים דיברו עליהם מתחילים להיראות בעיניים.

השיעור התנהל כשיחה חיה: המשתתפים שאלו, העירו והוסיפו, והרב השיב והרחיב. חלק מן ההערות שלהם מובאות כאן במקומן.

השיעור עוסק באריכות ימים משני כיוונים: מה קורה בעולם בפועל, ומה כתוב על כך בתורה ובנביאים.

פרק א · מהפכה בתוחלת החיים

🕯️ כשתוחלת החיים הייתה שלושים

לפי הגרף שהובא בשיעור, בין השנים 1700 ל-1800 חיו אנשים ברוב העולם בממוצע בסביבות שלושים שנה. גם בשנת 1800 המספר דומה, בערך עשרים ותשע עד שלושים, ובאירופה בסביבות שלושים ושבע.

אבל צריך להבין את המספרים האלה נכון. אין פירושם שאנשים הזדקנו בגיל שלושים. הממוצע הנמוך נבע בעיקר מכך שתינוקות וילדים רבים מאוד נפטרו. הרב הסביר שבעבר, לפני מאה וחמישים או מאתיים שנה, כמעט לא הייתה משפחה שלא איבדה ילד. לא היו תרופות, לא הייתה אנטיביוטיקה, והיו מחלות רבות שאנשים מתו מהן.

גם בשנת 1900, כך עולה מן הגרף, עדיין כמעט אין שינוי: בממוצע חיו בסביבות שלושים ושתיים שנה. כלומר, עד לפני כמאה ועשרים שנה העולם עמד כמעט במקום. מאות שנים עברו, והממוצע כמעט לא זז.

המספרים הנמוכים של העבר נבעו בעיקר מתמותה עצומה של תינוקות וילדים.

פרק א · מהפכה בתוחלת החיים

📈 השינוי מתחיל

לפני כמאה ועשרים שנה השינוי מתחיל. לפי מה שהובא בשיעור, בשנת 1940 הממוצע מגיע בערך לחמישים ושתיים. השואה, כמובן, הורידה את הממוצע. ובערך מקום המדינה, העסק מתחיל לזוז באמת. הרב העיר שאינו יודע אם הדבר קשור או לא קשור, אבל זה מעניין מאוד.

דבר מעניין נוסף שהוצג: בין שנת 1900 ל-1950, מי שגר בארץ ישראל חי פחות או יותר כמו כל העולם. לא היה פער גדול. ואילו בשנת 1950, שנתיים אחרי קום המדינה, הפער נעשה עצום: לפי הגרף, בישראל אוחזים בשישים וחמש שנה, ובעולם כולו בארבעים ושש.

משם הקו רק עולה ועולה. הוא אינו נעצר. וכפי שהעיר אחד המשתתפים, הממוצע הכללי כולל גם את מי שנפטר בגלל מחלות, תאונות וכדומה, ולכן הוא מושפע מאוד מן המצב הכללי של הבריאות והרפואה בכל מקום.

בשנת 1950 נפתח פער גדול בין ישראל לעולם: 65 שנה בישראל לעומת 46 בעולם, לפי הגרף.

פרק א · מהפכה בתוחלת החיים

🌍 מספרים של ימינו

בשנת 2000, לפי הגרף, הממוצע העולמי היה שישים ושבע, באירופה שבעים וארבע, ובישראל שבעים ותשע. ונכון לשנת 2025, כך הוצג, בישראל אוחזים בשמונים ושלוש שנה בממוצע, באירופה בשבעים ושמונה, ובעולם כולו בשבעים ושלוש.

הרב הוסיף שלפי מה שראה, ישראל נמצאת בערך במקום הרביעי בעולם באריכות ימים, אחרי מדינות כמו יפן ושווייץ. אחד המשתתפים שאל על סין, והרב ענה בכנות שאינו יודע, שהוא לא בדק את זה, ושברשימה שראה היא לא מופיעה בראש.

וזה, אמר הרב, מספר עצום. כשחושבים על כך שמדובר במדינה קטנה, שרבים אומרים עליה שהיא מסוכנת, ובכל זאת היא נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באריכות ימים, יש בזה משהו מפליא.

ובמקום אחר בשיעור הוזכר נתון נוסף: בישראל חיים היום, לפי מה שהובא, יותר מעשרת אלפים בני אדם מעל גיל מאה.

לפי מה שהובא בשיעור, היום בישראל אוחזים בשמונים ושלוש שנה, ובמקום הרביעי בעולם בערך.

פרק א · מהפכה בתוחלת החיים

🎓 עשרים שנה אחרי הפנסיה

נקודה חשובה נוספת שהוצגה: הממוצע הכללי של שמונים ושלוש כולל גם את מי שנפטר צעיר. אבל אם שואלים כמה נשאר בממוצע לאדם שכבר הגיע לגיל שישים ושבע, גיל הפנסיה, התשובה לפי מה שהובא היא בערך עוד עשרים שנה.

תנסו לדמיין, אמר הרב: אדם יוצא לפנסיה ומקבל עוד עשרים שנה. אחד המשתתפים חישב מיד: מאתיים וארבעים חודשים. כמה אדם יכול להספיק ללמוד בזמן הזה! אחד המשתתפים העיר שבזמן כזה אפשר אפילו ללמוד מקצוע חדש מתחילתו, כמו לימודי רפואה שאורכים שבע או שמונה שנים, ועוד יישאר זמן.

והרב השווה: כמה שנים לומד בחור ישיבה ואברך? באופן רגיל, חמש עד שבע שנים בישיבה, ועוד כמה שנים בכולל. בערך עשר שנים במקסימום הרגיל, אם כי יש בודדים שלומדים הרבה יותר. ועכשיו יש לאדם שיוצא לפנסיה יותר זמן ממה שיש לבחור ישיבה ולאברך גם יחד. זה משהו מדהים.

השאלה היא מה עושים עם המתנה הזאת. ומכאן עבר השיעור לשאלה: מה עוזר לאדם להאריך ימים, וכמה לימוד בכולל יכול להוסיף לו שנות חיים.

מי שהגיע לגיל שישים ושבע, יש לו בממוצע עוד כעשרים שנה: יותר מכל שנות הלימוד של בחור ישיבה ואברך.

פרק ב · מה מאריך ימים

🧠 לימוד שמחייה את הגוף

הרב שאל את המשתתפים: כמה שנים לדעתכם חי אדם משכיל יותר מאדם לא משכיל? והתשובה שהביא, לפי מכון מחקר שבדק זאת: הפער הוא בערך שבע שנים. כך הם מודדים: אדם שיש לו תואר ראשון חי בממוצע שבע שנים יותר מאדם בלי תואר.

למה זה כך? קודם כל, לימוד עוזר מאוד למוח, וכשהמוח חי, כל הגוף חי. אדם שלומד, כל הגוף שלו פועל יותר. אחד המשתתפים הוסיף נקודה חשובה: כשאדם יוצא לפנסיה הוא חייב להיות עסוק במשהו, ויהיה זה בכולל או במקום אחר.

והרב הוסיף שיש עוד סיבה, ואולי היא הגדולה מכולן: החברות. כשאדם הולך ללמוד, הוא פוגש חברים. ועל כך הובא מחקר שתוצאותיו מפתיעות.

לפי מה שהובא, אדם משכיל חי בממוצע כשבע שנים יותר; כשהמוח חי, כל הגוף חי.

פרק ב · מה מאריך ימים

🤝 המחקר הארוך ביותר

הרב שאל: מה לדעתכם הגורם מספר אחד לאריכות ימים? התעמלות חשובה מאוד, ויש עוד דברים חשובים. אבל המחקר שהציג טוען משהו אחר.

לפי מה שהובא בשיעור, אחת האוניברסיטאות המפורסמות בעולם ערכה מחקר ארוך מאוד, של כשמונים ושמונה שנה, עם כשבע מאות משתתפים. הרב עצמו העיר שאינו בטוח בכל הפרטים ושצריך לבדוק. המסקנה שלהם: הגורם המנבא מספר אחד לחיים ארוכים הוא יחסים טובים. לא כסף, לא תהילה, לא עמל. יחסים טובים שומרים עלינו מאושרים יותר ובריאים יותר.

בגרף שהוצג, כך הסביר הרב, הבדידות עומדת כגורם סיכון ברמה דומה לעישון. כולם יודעים כמה העישון מסוכן, ובאותה מידה מסוכנת הבדידות.

ומה אומרת התורה? "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". זה ממש כך. אדם שפוגש חברים וידידים, מדבר איתם ושמח איתם, זה לפי המחקר הגורם המרכזי לאריכות ימים.

לפי המחקר שהובא, הגורם המנבא מספר אחד לחיים ארוכים הוא יחסים טובים, לא כסף ולא תהילה.

פרק ב · מה מאריך ימים

☕ לפגוש פנים אל פנים

הרב הדגיש: לפגוש את החברים לא בזום ולא בוואטסאפ, אלא פיזית. לבוא לכולל, לראות אותם, לחוש אותם. במחקר, כך הסביר, פורטו סיבות רבות לכך: הלחץ יורד כשאדם פוגש חברים, יש לו למי לפנות, הוא אינו בודד, והדבר משפיע גם על המוח ועל הלב. הרב הזכיר בהקשר זה את הפסוק "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה": כוחה של אהבה וידידות בין אנשים גדול מאוד, והוא מחזק את האדם גם בגופו.

אחד המשתתפים העיר: יהודי פוגש חברים לפחות שלוש פעמים ביום, בבית הכנסת. והרב הסכים. זו ברכה גדולה שיש בחיים היהודיים.

וחוץ מן החברות יש גם המסגרת. לימוד קבוע נותן לאדם סדר יום, מטרה, יציבות ותחושת שליחות. כשאדם מבין בשביל מה הוא קם בבוקר, זה גורם, לפי מה שהובא, לאריכות ימים גבוהה מאוד.

כך מתברר שהדברים שהיהדות נתנה לנו מתמיד – תפילה בציבור, שיעור קבוע, שבת עם המשפחה – הם בדיוק הדברים שהמחקר מצא כמאריכי חיים. וכל דבר שהוא חברות וידידות אמיתית, כמו פגישה עם הנכדים, נכלל בזה.

החברות שמאריכה ימים היא מפגש חי: לא בזום ולא בוואטסאפ, אלא בבית המדרש ובבית הכנסת.

פרק ב · מה מאריך ימים

🏘️ קהילה, שבת ואמונה

הרב הביא מחקר נוסף. אין הרבה ערים שאפשר לבדוק בהן את ההשפעה של אורח חיים תורני, אבל לפי מה שהובא, נמצא שבערים החרדיות חיים בממוצע כשלוש שנים יותר מאשר אנשים במצב כלכלי דומה. כך בדקו: לפי ההכנסה, כמה אדם היה אמור לחיות, ובפועל חיו יותר.

ועוד נתון שהוצג: ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון, לפי מה שהובא, תוחלת החיים היא בערך שמונים וארבע נקודה ארבע, כמעט המקום הראשון בישראל, וקרוב לרמה הגבוהה בעולם. אחד המשתתפים העיר שיש הבדלים בהרכב הגילים בין מקומות, והרב קיבל שיש לכך השפעה.

ומה ההסבר שהובא במחקר? קהילה ושייכות. יישובים קטנים שבהם כולם באים לבית הכנסת ונפגשים זה עם זה. לימוד תורה קבוע ושיעורים. שבת, שהיא יום מנוחה. משפחה: פוגשים את הילדים ואת החברים. אוויר וטבע. ואמונה: אנשים מאמינים. כל הגורמים שהמחקר מונה, אמר הרב, מתקיימים במקום שבו יש יהודים שומרי תורה ומצוות בארץ ישראל.

והרב הדגיש נקודה שמפתיעה רבים: דווקא מקום שנחשב בעיני אנשים למסוכן, אוחז לפי הנתונים שהובאו באריכות ימים מן הגבוהות בארץ. מספר כזה, אמר, נמצא כמעט על הגבול של המקום הראשון בעולם. ובזה, לדבריו, רואים בחוש את הפסוק מתקיים: כאשר יש יהודים שומרי תורה ומצוות בארץ ישראל, מתקיים בהם "כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". על הפסוק הזה עוד נרחיב בהמשך.

לפי מה שהובא בשיעור, בקהילות של שומרי תורה ומצוות בארץ נמדדת תוחלת חיים גבוהה במיוחד.

פרק ב · מה מאריך ימים

📖 "אורך ימים בימינה"

הרב חזר אל הלימוד. לפי מה שהובא, לימוד הוא אחד הדברים המועילים ביותר לאדם לזכות לאריכות ימים. הוא מחזק את הזיכרון, מונע הידרדרות קוגניטיבית ושיטיון, שומר על תחושת משמעות, ונותן חברה בשיעור.

וזה, אמר הרב, פסוק מפורש. התורה עצמה אומרת: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד". התורה מסוגלת מאוד לתת לאדם אריכות ימים.

יש כאן שתי שכבות. השכבה האחת היא מה שהמדע מגלה: לימוד מפעיל את המוח, נותן מסגרת ומביא חברים. והשכבה השנייה היא ההבטחה של התורה, שהיא חיים למי שאוחז בה. הרב הראה שהשכבות האלה נפגשות.

ולכן מי שזכה לשנים נוספות אחרי הפנסיה, ובוחר למלא אותן בלימוד תורה, לוקח את המתנה ומשתמש בה בדרך שהיא עצמה מוסיפה עוד ימים. התורה נותנת חיים, והחיים ניתנים כדי ללמוד תורה.

לימוד תורה מחזק את הזיכרון ונותן משמעות וחברה, והפסוק אומר במפורש שהוא סגולה לאריכות ימים.

פרק ג · הנבואה והגאולה

🌅 הגאולה כשחר עולה

ועכשיו עבר הרב לשאלה: למה זה קורה דווקא עכשיו? יש לזה צד טכני, ויש צד נבואי. אנחנו הולכים ומתקרבים לימות הגאולה. וצריך להבין: הגאולה אינה דבר שבא בבת אחת. היא כמו השמש שזורחת ועולה. כך גם בגאולה, דברים רבים קורים לאט לאט.

ואי אפשר אפילו לדמיין מראש איך זה יקרה. הרמב"ם כתב שבתחילה הכול יהיה בדרך הטבע. ומעניין, אמר הרב, שהוא עצמו לא רצה לפרט, כי לא היה אפשר לדמיין איך זה יקרה.

והרב הביא דוגמה: כתבו לרמב"ם מכתב קשה, והוציאו עליו שאינו מאמין בתחיית המתים. למה? אמרו לו: כתבת שהכול יהיה בדרך הטבע, אם כן איך תהיה תחיית המתים? הרמב"ם ענה: מה פתאום, אני מאמין בתחיית המתים. מה שכתבתי נאמר על תחילת הגאולה, שבה ודאי הכול יהיה בדרכי הטבע. ומה יקרה אחר כך – זאת לא רצה לכתוב, כי ידע שאי אפשר לדמיין איך הקדוש ברוך הוא יוליך את הדברים, עד שהם יקרו.

והרב הוסיף: היום אולי אפשר כבר לדמיין יותר איך הדברים יקרו, כי אנחנו רואים חלק מהם מתחילים. ובכל זאת, הכלל נשאר: הגאולה באה בהדרגה, ודרך הטבע היא הפתח שלה. דוגמה אחת לכך היא הנבואות על אריכות הימים, ונראה איך הן הולכות ומתקרבות.

הגאולה אינה באה בבת אחת אלא כמו השמש שעולה, ולפי הרמב"ם תחילתה בדרך הטבע.

פרק ג · הנבואה והגאולה

📜 מאה ועשרים שנה

יש פסוק שכולנו מכירים: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה". הוא בפרשת בראשית, ומכאן כולם מברכים זה את זה "עד מאה ועשרים". האם זה פירוש הפסוק? צריך לדעת שרש"י אינו מפרש כך. אבל מפרשים רבים לומדים שבאמת כך יקרה: הקדוש ברוך הוא יגרום שלאנשים יהיה פחות כוח בגוף, ויחיו מאה ועשרים.

ועל זה שאל הרב שאלה פשוטה: תפתחו חומש בפרשת נח ותסתכלו. האם אנשים חיו מאה ועשרים? הם חיו יותר! אז למה כתוב מאה ועשרים? מכאן רואים שהקדוש ברוך הוא נתן חולשה בגוף, וזה ירד לאט לאט, עד שהגיע לגבול.

גם בזמן דוד המלך אנו רואים ירידה. דוד אמר: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה". הירידה לא קרתה בבת אחת. הגוף הלך וירד, עד שבתקופה מסוימת זה עמד על מאה ועשרים, כמו משה רבנו.

והמסקנה: כמו שהירידה הייתה תהליך, כך גם העלייה היא תהליך. היא אינה עולה בבת אחת, אלא הולכת ומתקדמת.

כמו שקיצור החיים בא בהדרגה, כך גם אריכות הימים באה בהדרגה.

פרק ג · הנבואה והגאולה

🔭 לאן זה יגיע?

ולאיזה מספרים אנחנו הולכים? כאן, אמר הרב, קשה לומר. לפני כמה זמן אמרו שכל ארבע שנים נוסף לממוצע חצי שנה. בעשור האחרון הקצב קצת ירד, כי לא הומצאו המצאות גאוניות כמו האנטיביוטיקה, ומחלות רבות כבר נפתרו. ולפי הגרף שהוצג בשיעור, הקצב בעולם המפותח הוא כיום בערך שנה נוספת על כל ארבע שנים. גם זה, אמר הרב, לא מעט. ואחד המשתתפים העיר שהמספרים האלה הם ממוצע כללי, ולא מדד לכל אדם בפני עצמו.

אבל אנחנו נמצאים עכשיו באמצע של המצאה שאין לנו מושג לאן תגיע: הבינה המלאכותית. הרב סיפר שהוא משתמש בה הרבה, וחלק מן הדברים שהוצגו בשיעור הוכנו בעזרתה. דברים שפעם דרשו עבודה רבה, היא עושה, לדבריו, תוך רבע שעה או עשרים דקות. במקום לקנות תוכנה מוכנה, אפשר לבקש ממנה לכתוב תוכנה, והיא מתחילה לכתוב אותה. אינני יודע עד איפה זה יגיע, אמר הרב; זה משהו שלא נראה כמותו.

ובעניין שלנו: ייתכן מאוד, אמר הרב, שבקרוב אדם יצלם את הבעיה הרפואית שלו, והבינה המלאכותית תדע לנתח אותה ולמצוא פתרונות. היא עשויה לעזור לפתח דברים רבים שיועילו לבני אדם. לאן זה יגיע בעוד שנה אחת, ואיפה נעמוד – אי אפשר לדעת. ומה אומרים על כך הנביאים?

אי אפשר לדעת עד היכן תגיע העלייה, וכלים חדשים כמו הבינה המלאכותית עשויים להאיץ אותה.

פרק ג · הנבואה והגאולה

♾️ התהליך לא ייעצר

לפני שעבר אל דברי הנביאים, סיכם הרב את הנקודה העקרונית. ודאי שאפשר להסביר את אריכות הימים מבחינה מדעית: רפואה, תרופות, אנטיביוטיקה, טכנולוגיה. אבל אפשר להסביר אותה גם מבחינה רוחנית: ככל שהגאולה מתקרבת ומתפתחת, כך גם החיים הולכים ומתארכים.

והתהליך הזה, לדבריו, אינו הולך להיפסק. הוא אמר בחיוך שכדאי לחברות הביטוח ולקרנות הפנסיה לחשב זאת: אם החיים ממשיכים להתארך, צריך לחשוב מה יהיה בעוד שלושים שנה. ביטוח לאומי, העיר, הוא בעיה קטנה יותר, כי המדינה עומדת מאחוריו. אצל החברות הפרטיות זה מסובך הרבה יותר.

אבל מעבר לחשבונות, יש כאן מבט של אמונה. המדע מסביר איך זה קורה, והנבואה מסבירה למה ולאן. מי שמסתכל רק על הגרף רואה קו עולה. מי שמסתכל עם התורה רואה בקו הזה את דברי הנביאים מתחילים להתקיים, לאט לאט, כמו השחר.

ככל שהגאולה מתקרבת ומתפתחת, החיים הולכים ומתארכים, ואין סיבה לחשוב שזה ייפסק.

פרק ג · הנבואה והגאולה

🌳 "כי הנער בן מאה שנה ימות"

אומר הנביא ישעיהו פסוק מדהים: "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת". כלומר, יגיע זמן שמי שימות בגיל מאה, יאמרו עליו שמת צעיר, בדמי ימיו, כמו נער. זה עצוב, יאמרו, הוא היה רק בן מאה.

ובהמשך הנבואה אומר הנביא: "כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי". כמה שנים חי עץ? הרב הזכיר עצים עתיקים שראה בטיול בנחל יגור, והעריך שהם בני מאות שנים, אולי שבע מאות או שמונה מאות. כך יהיו ימי העם.

ויש גם שלב נוסף, שבו נאמר "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח". אבל זה שלב מאוחר יותר. זה בדיוק מה שאמר הרמב"ם: לא בשלב הראשון. בשלב הראשון החיים מתארכים בדרך הטבע, ומה שיהיה אחר כך – אי אפשר לדמיין.

הנביא ישעיהו תיאר תקופה שבה מי שימות בגיל מאה ייחשב לנער.

פרק ג · הנבואה והגאולה

🦊 עוד ישבו זקנים וזקנות

וכולנו מכירים את הפסוק בזכריה, שאף שרים אותו: "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם". זה פסוק של נחמה אחרי החורבן: בוא תראה מה יהיה כאן. הרב סיפר שעיריית ירושלים ערכה לפני כמה שנים כנס לכל הזקנים שהגיעו לגיל מאה.

והוזכר הסיפור בסוף מסכת מכות. רבי עקיבא והחכמים הלכו לירושלים וראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. כולם בכו, כי התקיים הפסוק "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ". ורבי עקיבא צחק. שאלו אותו: למה אתה צוחק? אמר להם: עכשיו שנתקיימה נבואת החורבן, ודאי תתקיים גם נבואתו של זכריה: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.

הרב סיפר על רב אחד שהיה אומר לו את הדבר הזה בכל פעם שנפגשו: תאר לעצמך, רבי עקיבא ראה שועלים וחייך, כי האמין שהנבואה תתקיים. ומה עלינו לומר? אנחנו לא רואים שועלים. אנחנו רואים את הזקנים בשערי ירושלים בפועל. כמה אנחנו צריכים לחייך!

והרב הזכיר שוב את הנתון שהובא בשיעור: בישראל חיים היום יותר מעשרת אלפים בני אדם שעברו את גיל מאה. זה לא מעט, אמר. ומעניין לחשוב כמה רבים עוברים את הממוצע. הזקנים והזקנות ברחובות ירושלים אינם עוד חזון רחוק; הם חלק מן הנוף.

רבי עקיבא צחק כשראה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים; אנו כבר רואים את הזקנים בירושלים.

פרק ג · הנבואה והגאולה

🏞️ למען ירבו ימיכם

אנחנו אומרים בכל יום בקריאת שמע: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". התורה מבטיחה שכאשר נגיע לאדמה ונקיים מצוות, נזכה לאריכות ימים.

והרב העלה אפשרות, ואמר במפורש שהוא מציע אותה רק כאופציה: שימו לב, מאז שהיהודים הגיעו לארץ, תוחלת החיים בכל העולם עלתה. לפי הגרף שהוצג, מ-1700 עד קום המדינה הממוצע העולמי כמעט לא זז, והגיע בסך הכול לארבעים ושש. ומאז עלה באופן עצום. עד שקמה המדינה חיו בעולם בממוצע ארבעים ושש שנה בלבד, ומאז הקו לא הפסיק לעלות.

איך זה מתיישב עם הפסוק, שמדבר על "האדמה"? הרב הציע: אי אפשר שיהיה פער אסטרונומי בין ארץ ישראל לבין כל העולם, כי זה לא יהיה סדיר. לכן הקדוש ברוך הוא דואג שבכל העולם החיים יתארכו, אבל העיקר הוא בארץ ישראל, במקום שהיהודים באים אליו.

וכך, לדבריו, רואים בחוש: במקום שיש בו יהודים שומרי תורה ומצוות בארץ ישראל, מתקיים הפסוק "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם".

התורה הבטיחה אריכות ימים על האדמה, ולפי מה שהובא, הזינוק הגדול בא דווקא אחרי שהיהודים חזרו לארצם.

פרק ד · חיים של טוב

🕊️ כיבוד הורים ושילוח הקן

לסיום הביא הרב דבר של הגאון מווילנה. התורה כתבה על שתי מצוות שהן גורמות לאריכות ימים: כיבוד אב ואם, ושילוח הקן. אומר הגאון: שים לב, אלו שתי מצוות הפוכות זו לזו.

כיבוד הורים פירושו רחמים: תעזור להוריך, תהיה אדם רחמן. ושילוח הקן, על פניו, הוא ההפך. לוקחים את הבנים ומשלחים את האם. אמנם יש שמסבירים אחרת, שכך האם אינה רואה כשלוקחים את בניה, אבל כפי שמקיימים את המצווה היום, אמר הרב, קשה לראות בה מצווה של רחמנות.

ומה הלימוד? אריכות ימים מגיעה לאדם שיודע לשלב. הוא לא קיצוני לכאן ולא קיצוני לכאן. הוא רחמן כשצריך, ויודע לעמוד בתוקף כשצריך. מי שמשלב את שני הדברים יחד, זוכה לאריכות ימים.

ועוד הוסיף הרב: למה דווקא כיבוד הורים הוא סגולה לאריכות ימים? ראשית, כך אמרה התורה. ויש שמסבירים שזו מידה כנגד מידה: מי שעזר להוריו בזקנתם, יזכה שגם יעזרו לו בזקנתו. מה שאדם עשה להוריו, יזכה שיעשו גם לו.

ויש בזה לימוד מעשי לכל מי שרוצה לזכות לאריכות ימים: לא רק לשמור על הבריאות, אלא גם לשמור על המידות. לדעת מתי לרחם ומתי לעמוד בתוקף, ולכבד את ההורים כפי שהיינו רוצים שיכבדו אותנו.

הגאון מווילנה: שתי המצוות שהתורה הבטיחה עליהן אריכות ימים מלמדות על איזון בין רחמים לבין עמידה בתוקף.

פרק ד · חיים של טוב

🌞 מי האיש החפץ חיים

אחד המשתתפים הזכיר בשיעור את הפסוק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב". למה הכפל? יש כאן שני חלקים. "חפץ חיים" – שיהיו חיים ארוכים. "אוהב ימים לראות טוב" – שיהיו הימים טובים, שהאדם יאהב את ימיו.

כי לא רוצים רק לחיות. רוצים חיים שבהם רואים את הטוב. אחד המשתתפים העיר שיש זקנים שחיים עם מגבלות רבות, והרב הסכים שזה חלק מן התמונה. לכן הבקשה היא כפולה: גם שנים, וגם שנים טובות, שבהן לומדים תורה, מחכימים, ונהנים מכל יום.

הרב חתם בברכה: ביום כזה, ברוך ה', אנו רואים בעינינו איך הברכה מתקיימת. יהי רצון שנזכה לפסוק "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת" ולפסוק "כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי". ושלא יהיו רק חיים, אלא "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב".

ושנזכה, כפי שאנו אומרים בכל יום, "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה": עוד ועוד, עד מאה ועשרים שנה, ועוד יותר.

לא רק חיים ארוכים, אלא ימים טובים: חיים שרואים בהם טוב, לומדים תורה ונהנים מכל יום.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: הנער בן מאה שנה