📚 כל השיעורים

🍭 ההודאה מצילה חיים

מספר אחד שחוזר בכל שנה, מאה הברכות של דוד המלך, ומהי הכוונה שבורא עולם מבקש מאיתנו בכל ברכה

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · המספר שחוזר

🔢 למה המספר אינו משתנה?

בשבוע של פרשת משפטים התפרסם במוסף שבת של אחד העיתונים החרדיים סיפור מעורר מחשבה. סיפר אחד הרבנים שפנה אליו אדם ואמר לו דבר מפתיע. הוא שם לב שבכל שנה מתפרסם שנוספו באותה שנה כעשרים ושמונה אלף חולים במחלה הקשה, רחמנא ליצלן. והוא זכר שגם בשנה שעברה פרסמו אותו מספר, וגם לפני כן.

הוא הלך לבדוק, ואכן התברר שאלו הנתונים: עשרים ושמונה אלף בכל שנה, כמעט בדיוק. והדבר מפליא, כי מספר האנשים במדינה הולך וגדל משנה לשנה, ומספר החולים נשאר אותו דבר.

ואז עשה חשבון קצר, והגיע לנתון שמעורר מחשבה גדולה. כדי להבין אותו צריך לחלק את המספר לפי ימי השנה, אבל לא לפי כל הימים.

אדם שם לב שבכל שנה מתפרסם אותו מספר בדיוק של חולים חדשים, והלך לבדוק.

פרק א · המספר שחוזר

🧮 החשבון: מאה בכל יום

בשנה יש שלוש מאות חמישים וארבעה ימים, ו"שנה" בגימטריה עולה שלוש מאות חמישים וחמש. אם נחלק בשבע, נמצא שיש בשנה כחמישים שבתות. עכשיו נספור את ימי החג: פסח שבעה ימים, שבועות יום אחד, ראש השנה יומיים, יום הכיפורים יום אחד, סוכות שמונה ימים, חנוכה שמונה ימים ופורים יום אחד. יחד – עשרים ושמונה ימים.

מתוך עשרים ושמונה הימים האלה, ארבעה חלים בשבת, ואותם כבר מנינו. נשארו עשרים וארבעה ימים נוספים. עם חמישים השבתות, יש שבעים וארבעה ימים של שבתות וימים טובים. וכמו שאמרו שבשבת וביום טוב אין הגיהנום שולט, כך גם בעולם הזה הקדוש ברוך הוא אינו מעניש בימים האלה.

שלוש מאות חמישים וארבעה פחות שבעים וארבעה – מאתיים ושמונים ימי חול בשנה. ועשרים ושמונה אלף חלקי מאתיים ושמונים יוצא בדיוק מאה. בכל יום חול נוספים מאה חולים. ומה המספר מאה בא לומר לעם ישראל?

כשמחלקים את המספר לימי החול של השנה, יוצא בדיוק מאה בכל יום.

פרק ב · מאה ברכות

👑 המגפה בימי דוד

כבר היה דבר כזה לעולמים. בטור ובלבוש, בהלכות ברכות השחר (סימן מ"ו), מובא שהייתה קבלה בידם שדוד המלך תיקן את מאה הברכות ברוח הקודש, על ידי מעשה שאירע בימיו. היו מתים מישראל מאה נפשות בכל יום, ולא היו יודעים על מה.

עד שחקר דוד המלך והבין ברוח הקודש שהדבר בא מפני שלא היו משבחים ומברכים כראוי את ה' יתברך על כל הטובה שהשפיע עליהם. לפיכך עמד ותיקן לישראל מאה ברכות שיברכו בכל יום, כנגד המאה שמתו. ומאז פסקו מלמות.

והנה, לצערנו, גם היום אנו רואים מספר דומה של מאה בכל יום. כאילו הקדוש ברוך הוא אומר לנו: אני מבקש מעם ישראל התעוררות. ובאיזה נושא? בנושא ההודיה לה'. ודווקא בדור שיש בו שפע עצום ואדיר, מבקש בורא עולם שיהודים יתחילו להודות לו באמת.

בימי דוד מתו מאה איש בכל יום, עד שתיקן מאה ברכות.

פרק ג · כוונת הלב

❤️ "בפיו ובשפתיו כבדוני"

ודאי שיהודים מברכים, ומברכים כראוי, ולומדים הלכות ברכות. אבל צריך לדעת מה זו ברכה, ומה בורא עולם רוצה מאיתנו בברכות. בחיי אדם (כלל ה') נאמר שאסור לזרוק את הברכה מן הפה ולברך במהירות. צריך לכוון את פירוש המילים ולברך בנחת.

ובואו נשים לב לאיזו כוונה בורא עולם מצפה. הנביא ישעיהו אומר: "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". בני אדם מברכים בפה ובשפתיים, מכבדים את ה', ויש להם גם יראת שמיים. ומה חסר? הלב.

ובספר חסידים מבואר שהפסוק מדבר על אנשים שמחזיקים במנהג אבותיהם, אבל לא בלב שלם. הם מברכים על נטילת ידיים ועל המוציא כמו שהדבר שגור בפיהם, מתוך הרגל. ושם נאמרו דברים קשים על החרון שמעורר דבר כזה.

יהודים מברכים, אבל לפעמים הברכה יוצאת מן הפה, והלב רחוק.

פרק ג · כוונת הלב

🧠 כוונה של המוח וכוונה של הלב

בספר "בשמחה ובטוב לבב" מוסבר הדבר יפה מאוד. רבות דובר על חשיבות אמירת הברכות באופן נכון ועל הגברת הכוונה. אבל על איזו כוונה כדאי להתמקד? התשובה הטבעית היא: כוונת המילים. שידע המברך את פירושן של המילים היוצאות מפיו, ויעמיק בהן. וודאי שכל זה נכון.

אבל נתבונן: מה תכלית הברכה? בגמרא בברכות, בפרק כיצד מברכין, אמרו: סברא היא, אסור לו לאדם שייהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ומפרש רש"י: כיוון שנהנה, צריך להודות למי שברא את ההנאה. אם כן, זו התכלית: הודיה לה' על הנאה שברא בשבילנו. וממילא, בכיוון זה ראוי להגביר את הכוונה: להציף את הלב ברגשי הודיה והכרת הטוב על ההנאה שזכה לה.

יש כוונה הנובעת מן המוח, שתוכנה הבנה. ויש כוונה הנובעת מן הלב, שמהותה רגש והתעוררות הנפש. והכוונה השנייה היא קיום הסברא המחייבת את האדם להודות. כמו שנאמר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם".

תכלית הברכה היא הודיה, ולכן העיקר הוא להציף את הלב ברגשי תודה.

פרק ד · במילים שלך

🗣️ "בפיך ובלבבך לעשותו"

ואיך זוכים לברך מתוך רגש של הכרת הטוב? עצה טובה ונפלאה: לומר את ההודיה במילים של האדם עצמו. על כך נאמר שיעור מיוחד, "להודות במילים שלך". כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא במילים שלו, זה מפעיל את רגש הלב.

והמקור לכך בתורה: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". על ידי הפה אתה עושה את הלב. כשאדם אומר במילים שלו: תודה רבה לך, בורא עולם; או כמו שכתוב בספר יסוד ושורש העבודה: יוצרי ובוראי, יתברך שמך, מודה אני לך על האוכל הטעים שנתת לי, על שקמתי בבוקר – זה מעורר לאט לאט את הלב.

וכאשר האדם מעורר את לבו, גם הברכה שהוא מברך אחר כך תהיה ראויה. ואין צורך דווקא לברך: כל הודיה שאדם מודה מלבו למי שבראו, היא עיקר מה שבורא עולם מבקש. "תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי" – הקדוש ברוך הוא רוצה לב, לב שמכיר לו טובה.

כשאדם מודה לה' במילים שלו, הפה מעורר את הלב.

פרק ד · במילים שלך

🚑 כל תודה מצילה

בואו נתבונן מה עולה מכל זה. לצערנו, נוספים בכל יום חולים רבים כל כך, ואולי בגלל שאיננו מודים לה' עם הלב. כמה זה הרבה! כל אחד מכיר את הכאב הזה מקרוב. ומה עושים? יש בידינו אפשרות להציל: להודות לה' מלבנו, במילים שלנו.

צריך להרגיש זאת כמו שמרגישים אצל מי שעוסקים בהצלת חיים. כאשר אתה אומר תודה לבורא עולם, כאשר אתה אומר מאה הודיות ביום מתוך הלב, אולי אתה מציל מאה איש בכל יום. כל ברכה וכל הודיה מצילה. ולכן מי שמעורר אנשים להודות לה' במילים שלהם, עוסק ממש בהצלת המוני יהודים.

וכך הודגש בסוף השיעור: כאשר מודים לה' עם הלב ועם שירה, השירה וההודיה מצילות חיים ממש כפשוטו. יהי רצון שנזכה להודות לקדוש ברוך הוא מתוך רגש אמיתי של הכרת הטוב, ושיפסקו הצרות מעם ישראל.

מי שמודה לה' מאה פעמים ביום מלבו, שותף בהצלת חיים.

סיכום השיעור: ההודאה מצילה חיים