📚 כל השיעורים

🍭 אין אני והוא יכולין לדור

למה הגאווה כל כך שנואה: לא רק שהיא לוקחת את לבושו של המלך, אלא שהיא מונעת מהאדם להרגיש כמה ה' אוהב אותו

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · שני הסברים לגנות הגאווה

👑 המלך שאין לו מקום

בכל מקום חז"ל מגנים את מידת הגאווה. הם הגיעו עד כדי כך שאמרו בגמרא, שעל אדם שמתגאה אומר הקדוש ברוך הוא כביכול: "אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם". אין מספיק מקום בעולם בשביל שניהם. זה ביטוי חריף מאוד, וצריך להבין אותו.

ההסבר הרגיל הוא כך: הגאווה שייכת רק לקדוש ברוך הוא. "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". לו ראויה כל הגדולה וכל התפארת, והגאווה היא כביכול הלבוש שלו. אדם שמתגאה לוקח לעצמו מן הלבוש של המלך. לכן זה גנאי גדול.

ההסבר הזה נכון. אבל בשיעור הוצע שמונח כאן דבר עמוק הרבה יותר, ודווקא הפוך ממה שאנשים חושבים. לא רק שהמתגאה לוקח משהו מהקדוש ברוך הוא. הוא בעיקר לוקח משהו מעצמו.

חז"ל אומרים שעל המתגאה אומר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם.

פרק א · שני הסברים לגנות הגאווה

❤️ הבריאה נועדה להרגיש אהבה

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי להיטיב לבריותיו. רצונו שכל אחד יזכה לטוב, ושיהיה לו הכי טוב שאפשר. וחלק גדול מן הטוב הזה הוא להרגיש את אהבת ה'. כל הזמן יורד שפע של אהבה: הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ומשפיע עלינו.

אבל יש תנאי. אדם יכול להרגיש את האהבה רק אם הוא מייחס לקדוש ברוך הוא את כל מה שיש לו. כשהוא יודע שכל מעלה שיש בו היא מתנה, הוא מרגיש בכל מעלה: ה' נתן לי את זה, ואת זה, ואת זה. ובאמת, הקדוש ברוך הוא הוא שנותן לאדם את כל מעלותיו.

המתגאה מייחס את המעלות לעצמו. הוא חושב שהן שלו. ממילא אין לו אפשרות להרגיש כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו, כי הוא אינו מכיר בכך שה' נתן לו. זה מה שפירושו "אין אני והוא יכולין לדור בעולם": כל תכלית הבריאה היא שתרגיש כמה אני אוהב אותך וכמה אני משפיע עליך. אתה מתגאה, ולכן אינך מרגיש. אתה מחמיץ את תכלית הבריאה, ומפסיד תענוג שאין לו סוף. כביכול, הקדוש ברוך הוא בוכה על כך שהאדם אינו זוכה לטובה האמיתית.

מי שמייחס את מעלותיו לה', מרגיש בכל אחת מהן את אהבתו; המתגאה מאבד את ההרגשה הזו.

פרק ב · הגאווה והייסורים

🌱 "את אשר יאהב ה' יוכיח"

מכאן הוצע בשיעור פירוש בפסוק "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ", שממנו לומדת הגמרא שיש ייסורים של אהבה. אדם שמתגאה אינו יכול להרגיש את אהבת ה'. אבל כשבאים עליו ייסורים, כוחות הגוף נחלשים, והיצר של הגאווה נחלש איתם.

כשהגאווה נחלשת, יש לאדם כבר כלים לקבל את הטוב. הוא מתחיל להבין שהמעלות שלו שייכות לקדוש ברוך הוא, ואז הוא זוכה להרגיש את אהבת ה'. לכן נקראים הייסורים "ייסורים של אהבה": הם באים כדי שהאדם יזכה להרגיש את האהבה, שהיא העונג הגדול של העולם, על ידי החלשת המפריע העיקרי.

נמצא שהגנות של הגאווה הפוכה ממה שחושבים. אנשים אומרים: למה אתה מתגאה? זה שייך לה', לא לך, כאילו גנבת. אבל האמת היא: מגיע לך, ה' רוצה לתת לך, ואתה לוקח מעצמך. כבוד ה' הוא דבר נכון, אבל תכליתו שאתה תרגיש את חסד ה'. לכן ה' מגנה את הגאווה, כי היא מונעת מן האדם להגיע לתכלית שבשבילה הוא חי.

ייסורים של אהבה באים להחליש את הגאווה, כדי שהאדם יוכל שוב להרגיש את אהבת ה'.

פרק ג · לעקור את הגאווה

🎈 היצר שמנפח את האדם

מכאן מובן גם מדוע כתוב בספרים שעיקר היצר הרע הוא הגאווה. היצר הרע, כמו שאומרת הגמרא, הוא השונא של האדם. הוא רוצה למנוע ממנו את הטוב. הוא אינו רוצה שהאדם יגיע לתענוג של אהבת ה' ולהרגשת החסד של ה'.

לכן הוא מנסה כל הזמן "לנפח" את האדם, שירגיש שהמעלות שייכות אליו. כך לא ירגיש את החסדים, ויפסיד את מה שבשבילו נברא.

וכשאנו מכירים מה מונח מתחת הגאווה, יש בידינו כלים לעבוד עליה ולעקור אותה מלבנו. כל פעם שאדם תופס את עצמו מייחס לעצמו הצלחה או מעלה, הוא יכול לומר: זו מתנה, וה' נתן לי אותה באהבה. כך הוא הופך את רגע הגאווה לרגע של הרגשת אהבת ה', וזוכה לטוב שה' רוצה לתת לו.

כשמבינים מה מונח מתחת לגאווה, יש כלים לעקור אותה מן הלב.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: אין אני והוא יכולין לדור