❓ חידה לראש חודש אב
השיעור נאמר בבוקר ראש חודש אב, ונפתח בחידה: מיהו האדם היחיד, היחיד בלבד, שיום פטירתו כתוב בתורה? התשובה: אהרן הכהן. ומתי נפטר? היום, באחד באב.
אבל יש כאן דבר מעניין. את פטירתו של אהרן מספרת התורה בפרשת חוקת. שם מסופר שעלה אל הר ההר, הפשיטו אותו את בגדיו, והלבישו את אלעזר בנו, ושם מת. אבל התאריך אינו כתוב שם. איפה הוא כתוב? בפרשת מסעי.
פרשת מסעי היא הפרשה שבה הבעל קורא רץ. ארבעים ושניים מסעות, שם אחרי שם: "וַיִּסְעוּ מֵ... וַיַּחֲנוּ בְּ...". ובאמצע הריצה הזאת הוא נעצר פתאום. למה? כי שם, בתוך רשימת המסעות, כתוב: "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ".
בחודש החמישי, באחד לחודש. היום בדיוק. ונשאלת השאלה: מה הרעיון? למה התורה אינה כותבת את התאריך במקום שבו מסופרת הפטירה, בפרשת חוקת, אלא דווקא באמצע המסעות, במקום שבו כולם ממהרים?
אהרן הכהן הוא האדם היחיד שהתורה כתבה את יום פטירתו.
🗓️ תמיד בשבוע של ראש חודש אב
הרב הציע תשובה נפלאה. שימו לב: פרשת מסעי נקראת תמיד בשבת שבשבוע שבו חל ראש חודש אב, או בשבת שלפניו. אילו נכתב התאריך בפרשת חוקת, היינו קוראים אותו בערך בחודש סיוון או תמוז, זמן רב לפני התאריך. אבל בפרשת מסעי, תמיד, כשקוראים את הפסוק, יום פטירתו של אהרן ממש קרוב.
למה זה כך? כי שבת "חזון", שבה קוראים את פרשת דברים, היא תמיד השבת שלפני תשעה באב. ומסעי נקראת שבוע לפני כן. ממילא היא נופלת תמיד סביב ראש חודש אב. ובפרשת דברים יש את הפסוק "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי", שקוראים אותו בניגון של מגילת איכה. כך הלוח בנוי: מסעי, ואחריה דברים ושבת חזון, ואחריה תשעה באב.
הרב אמר בפירוש שאינו יודע אם זו הסיבה שהתורה כתבה כך, וזה גם אינו מובא כך ברש"י. אבל זה מדהים שזה יוצא כך. ועל השאלה אם זה מקרה של חלוקת הפרשיות, הוא אמר: מי שחילק את הפרשיות חשב את החשבון כך שיסתיים בשמחת תורה, ובכל זאת יוצא דבר מכוון כזה.
דבר אחד ברור: לבורא עולם יש עניין שבאחד באב ניזכר באהרן הכהן. לשם כך כתב את יום פטירתו בתורה, ודאג שתמיד נקרא זאת בשבוע הסמוך לו. ולמה כל כך חשוב שניזכר דווקא בחודש אב באהרן הכהן?
פרשת מסעי נקראת תמיד בשבת שלפני ראש חודש אב או בשבוע שבו הוא חל.
📖 תלמיד של רבי שנפטר
הרב סיפר מעשה ישן. פעם פגש אדם אחד חסיד ברסלב, ושאל אותו: תגיד לי, איך אפשר להיות חסיד של רבי שנפטר? בכל החסידויות יש רבי חי, ואצלכם, כבר מאתיים שנה, הרבי הוא רבי נחמן שנפטר מזמן. הרב העיר שבשאר החסידויות תמיד היה רבי חי, ורק בעשרות השנים האחרונות יש עוד חסידות כזאת. אבל ברסלב, כבר מאתיים שנה, הולכת כולה אחרי רבי אחד שנפטר.
ומה ענה לו החסיד? פתח פרקי אבות ותראה את התשובה. כתוב שם, בפרק א: "הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". אתה רואה? אפשר להיות תלמיד של אהרן הכהן, אף על פי שנפטר לפני אלפי שנים.
הרב הוסיף הערה מן החינוך. היום לומדים בבתי הספר את פרקי אבות עם ניגון לכל משנה. ומי שלא יודע כמה ניגון טוב נשאר, שינסה. אפשר לפגוש ילדים אחרי שנים רבות, להתחיל את המנגינה, ומיד הם ממשיכים את המשנה. ילד בן שלוש עומד על הכיסא ואומר משנה מפרקי אבות, כי הוא למד אותה בניגון.
ומשנה זו, "הוי מתלמידיו של אהרן", היא היסוד לתשובה על שאלתנו.
"הוי מתלמידיו של אהרן" – אפשר להיות תלמיד של מי שנפטר מזמן.
🏛️ המידה שבונה את המקדש
למה צריך להיזכר באהרן הכהן דווקא בתחילת חודש אב? בתשעת הימים אנחנו לא מתרחצים, לא אוכלים בשר ולא שותים יין. מה המטרה של כל זה? אנו רוצים שייבנה בית המקדש. הצער הוא בשביל שנזכה לבניינו.
ומה הדבר החשוב ביותר כדי שייבנה בית המקדש? בית שני נחרב בגלל שנאת חינם. התיקון הוא להיות מתלמידיו של אהרן הכהן: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
לכן, ביום פטירתו, בראש חודש אב, התורה מזכירה לנו את אהרן. להיזכר במידת השלום ובמידת אהבת ישראל, זה הדבר החשוב ביותר בימים האלה. זו התשובה הפשוטה, על דרך הפשט.
ובאמת, כל האבלות של תשעת הימים אינה מטרה בפני עצמה. היא אמורה להביא אותנו לתקן את מה שגרם לחורבן. ומי שבימים האלה מוסיף אהבה ושלום בינו לבין חברו, בבית ובקהילה, הוא מתלמידיו של אהרן, והוא עושה את העבודה האמיתית של החודש.
בתשעת הימים, המטרה של הכול היא שייבנה המקדש – ובשבילו צריך להיות מתלמידיו של אהרן.
✨ אהרן החמישי, בחודש החמישי
הרב הוסיף דבר "בסוגריים", מדרך הקבלה. בחג הסוכות מזמינים את האושפיזין, ויש הבדל במנהגים בסדר שלהם. על פי הקבלה הסדר הוא: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. יש שהקשו: הרי לפי סדר הדורות יוסף בא אחרי יעקב, הוא נמצא בספר בראשית, ומשה ואהרן בספר שמות. ולכן יש מי שהעבירו את יוסף למקום הרביעי.
אבל הסדר של הקבלה אינו לפי הדורות, אלא לפי המידות. כל אחד מן האושפיזין כנגד מידה אחרת. יוסף הוא השישי, כי הוא כנגד מידת היסוד, ועל כן נמצא דווקא שם. ואהרן הוא החמישי, כנגד המידה החמישית.
ולכן, אמר הרב, מתאים מאוד שאהרן נפטר דווקא בחודש החמישי, חודש אב. אבל זה "בסוגריים", מדרך הקבלה בלבד, ומי שירצה יבין.
העיקר הוא הפשט שאמרנו: ביום הזה התורה רוצה שניזכר במידתו של אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. ולכבוד היום, אמר הרב, נלמד משהו קטן על השלום, מתוך הלכה אחת ברמב"ם.
על פי הקבלה אהרן הוא החמישי באושפיזין, ונפטר בחודש החמישי.
📕 הלכה אחרונה בספר זמנים
הרמב"ם נהג דבר מעניין: בהלכה האחרונה של כל אחד מספריו הוא כותב מוסר השכל. ויש לו מוסר מעניין מאוד בהלכה האחרונה של ספר זמנים, הספר שעוסק בכל המועדים.
איזה מועד הוא האחרון בספר זמנים? חנוכה. וזה מוזר. במשנה ברורה, למשל, חלק ו מסתיים בפורים, לפי סדר השנה שמתחיל בפסח. ואילו הרמב"ם הקדים את פורים וסיים בחנוכה. הרב הציע שהרמב"ם הלך כאן לפי סדר אחר, ולא לפי סדר השנה. מבחינה היסטורית, פורים היה לפני חנוכה, שהרי חנוכה היה באמצע ימי בית שני.
וכך כותב הרמב"ם בהלכה האחרונה: היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו קודם, משום שלום ביתו. וכן מי שאין לו אלא כדי נר אחד או כדי יין לקידוש, נר ביתו קודם. כלומר, יש לאדם נר אחד בלבד בערב שבת חנוכה, והוא מסתפק: להדליק בו נר שבת או נר חנוכה? נר שבת קודם, משום שלום בית.
ושואל הרב: איזה שלום בית מתכוון הרמב"ם? בפשטות, הכוונה שיהיה אור בבית, ובני הבית לא ייתקלו בחושך ויתחילו לריב. אבל אם כך, מה יהיה הדין היום, כשיש חשמל ויש אור בכל הבית? לכאורה, היום נר חנוכה צריך לקדום.
הרמב"ם מסיים כל ספר במוסר השכל, ובסוף ספר זמנים – בהלכות חנוכה – כתב על גודל השלום.
🕯️ תדמיינו את הבית שלכם
הרב ביקש מן השומעים לדמיין. יום שישי, חנוכה. אתה ואשתך נמצאים במקום כלשהו, שכחתם להביא נרות, ויש לכם נר אחד בלבד. אתם יושבים ודנים: מי מדליק?
ואתה אומר לאשתך: תשמעי, נר חנוכה חשוב יותר. ואתה מדליק אותו. ויש לך פלפולים: היום אין חובה של נר שבת, יש אור, יוצאים ידי חובה, והכול נכון. אבל מה קורה בלב של אשתך? היא חיכתה כל השבוע להדליק את נרות השבת. והיה רק נר אחד, ואתה אמרת שאתה חשוב יותר ממנה.
ייתכן מאוד, אמר הרב, שזה הפירוש בדברי הרמב"ם. "משום שלום ביתו" אינו רק שלא ייתקלו בחושך, אלא שלא תהיה מחלוקת ופגיעה בתוך הלב. שלא תרגיש: למה הוא הקדים את עצמו? למה לקח את הנר אליו?
וממשיך הרמב"ם: "שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו". ראו כמה חשוב השלום. בפרשת סוטה מוחקים את שם ה' במים, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. ומכאן לבעל: גם לה יש זכות במצוות הבית, ואל תשכח זאת.
שלום בית של הרמב"ם אינו רק אור שלא ייתקלו, אלא שלום בלב.
🌍 כל התורה ניתנה לעשות שלום
ומסיים הרמב"ם במשפט מעניין מאוד: "גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".
רבים מאוד אוהבים את דברי הרמב"ם האלה. אבל מה הפשט בהם? הרמב"ם אומר שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, וזו מטרת התורה. אבל לכאורה, התורה ניתנה כדי לשמור מצוות, להתפלל ולהתקרב לבורא עולם. האם המטרה של התורה היא רק שלא נריב?
כדי להבין, צריך לברר: מהו שלום? אם שלום פירושו רק שלא רבים, הרי זה דבר מצומצם מאוד. אבל השלום שבתורה הוא משהו הרבה יותר גדול. גם "לא לריב" כלול בו, אבל זה רק חלק קטן ממנו.
את ההבדל הזה המחיש הרב במעשה ששמע על אישה בעלת תפקיד ציבורי בארצות הברית, שהגיעה לבית כנסת בשמחת תורה.
"גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" – זו מטרת התורה.
💃 למה רוקדים עם התורה
אישה בעלת תפקיד ציבורי בארצות הברית, שעזרה מאוד ליהודים, הוזמנה לבית כנסת בשמחת תורה. הזהירו את כולם בעזרת הנשים לא לדחוף, כי יש אורחת מכובדת. היא הייתה שם כל שמחת תורה, בלילה וביום. בסוף ניגשו אליה ושאלו: איך היה? והיא אמרה: היה יפה, אבל לא הבנתי כלום.
מה יש להבין? היא הסבירה: למדתי משפטים, תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט. את ספר החוקים למדתי הלוך ושוב. ומעולם לא ראיתי מישהו שלוקח את ספר החוקים ורוקד איתו. אולי רוקדים כשגומרים את המבחן האחרון. אבל שירקדו עם הספר עצמו?
מה התשובה לשאלה שלה? ספר החוקים לא נועד לעשות לך חיים טובים. הוא נועד לכך ששני אנשים לא יריבו ביניהם. לכן קבעו חוקים: אל תזיק לו, מה קורה אם הסכמתם כך והשתנה המצב, וכן הלאה. מטרתו לעשות פשרות ולמנוע מריבות.
התורה, לעומת זאת, מטרתה שיהיה לאדם טוב. היא הדרכה איך לחיות חיים טובים, איך להתקרב לבורא עולם, איך לחיות חיים שמחים ומאושרים. לכן אדם אוהב את התורה ורוקד איתה. אם כן, חוזרת השאלה: מה פירוש "כל התורה ניתנה לעשות שלום"?
ספר החוקים נועד למנוע מריבות; התורה נועדה לתת לאדם חיים טובים וקרובים לה'.
🙌 ברכה שחותמת בשלום
הרב הוסיף עוד דבר מעניין. הכהנים מברכים בכל יום: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". המילה האחרונה של ברכת כהנים היא שלום.
ולכן נוהגים לומר מיד אחריה "שים שלום". אצל האשכנזים, בתפילה שיש בה ברכת כהנים אומרים "שים שלום" ולא "שלום רב". גם בתשעה באב, במנחה, כשאומרים ברכת כהנים, אומרים "שים שלום". בערבית, לעומת זאת, רוב הנוהגים אומרים "שלום רב", ויש גם מנהג אחר. אבל בכל מקום שיש ברכת כהנים, אחריה בא "שים שלום". הקשר ברור: הברכה האחרונה, החותמת את כל הברכות, היא השלום.
אבל אם השלום הוא רק שלא יריבו, למה הוא הברכה הגדולה ביותר, החותמת של הכול? זה כבר מראה שהשלום בתורה אינו רק היעדר מריבה. שלום בתורה פירושו משהו אחר לגמרי. גם זה, ש"לא לריב", כלול בו, אבל הוא הרבה הרבה יותר מזה.
ומהו? על כך הרחיב הרב: השלום הוא החיבור בין דברים שנראים סותרים.
ברכת כהנים מסתיימת בשלום, ואחריה אומרים "שים שלום".
☯️ לחבר את הסתירות
בורא עולם ברא את האדם כך שכל הזמן יש בו סתירות. מהרגע שאדם מתחיל את חייו יש לו סתירה: גוף ונשמה. איש ואישה. ימין ושמאל. וכך הלאה, עוד ועוד דברים שעומדים זה מול זה.
הרב סיפר ששמע הרצאה שבה ביקש המרצה להסביר ציבור שלם בשורה אחת, והראה שכולו שילובים של דברים שנראים סותרים: תורה ומלאכה, לימוד ועבודה, ועוד. אבל זה נכון בכל אדם. לאדם יש המון דילמות: מצד אחד תורה, מצד שני פרנסה, ועוד ועוד.
התורה באה לעזור לאדם למצוא שלום בין כל הדברים האלה. איך עושים מיזוג ביניהם, איך מוצאים את שביל הזהב. זה הפירוש של "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם": למצוא חיבור.
גם השלום בין אנשים הוא חלק מזה. חלק חושבים כך וחלק חושבים אחרת. תמיד יהיו אנשים שונים ודרכים שונות, וצריך למצוא דרך ביניהם. ואחד המקומות שבהם רואים זאת הוא הכלל "אחרי רבים להטות".
השלום בתורה הוא מציאת שביל הזהב בין כל הכוחות הסותרים שבאדם ובעולם.
🤝 אחרי רבים להטות
הובא בשיעור בשם הרמב"ן: למה קבעה התורה "אחרי רבים להטות"? מי אמר שהרבים צודקים? ייתכן שדווקא המיעוט צודק.
והתשובה: יש ערך גבוה יותר מלהיות צודק. מה הערך? שבני אדם לא יריבו, שיהיו יחד. זה חשוב יותר. עדיף, לפי הדברים שהובאו, שלפעמים תהיה טעות, ובלבד שיהיה שלום, ותהיה הכרעה ברורה ביניהם. אי אפשר שכל פעם זה יאמר כך וזה יאמר כך, ואז לא נשאר כלום. גם אם לפעמים ההכרעה טועה, הערך שיהיה שלום בין כולם חשוב יותר.
זהו פירוש השלום: היכולת למצוא דרך איך למזג את כולם, איך למצוא דרך משותפת עם כולם. ולכן, "כל התורה ניתנה לעשות שלום" פירושו: למצוא חיבור.
וחיבור זה אינו רק בין איש לאיש. הוא גם, ובעיקר, חיבור בין האדם לבורא עולם. ועל כך יש רמז יפה בסיומי מסכתות בש"ס.
חשוב יותר שתהיה דרך אחת מוסכמת ושלום, מאשר שכל אחד יעמוד על כך שהוא צודק.
📚 ארבע מסכתות, סיום אחד
יש ארבע מסכתות בש"ס שמסתיימות באותו מאמר: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. אל תקרי בנייך אלא בונייך". ואחריו: "שלום רב לאוהבי תורתך" ו"ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".
אילו מסכתות? ברכות, יבמות, נזיר וכריתות. הרב פתח את הגמרות והראה: לכאורה אין שום קשר בין סוף המסכת לבין המאמר הזה. בכריתות, למשל, הסוגיה האחרונה עוסקת בכבשים ועזים בקרבנות, ופתאום מסיימים ב"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". למה דווקא שם?
ועוד: מה פירוש שתלמידי חכמים מרבים שלום? האם כולם הלכו ללמוד ייעוץ נישואין וגישור? לא. הפירוש הוא כמו שאמרנו: בעולם הזה יש לאדם המון כיוונים. תלמיד החכם, שלמד תורה, יודע למצוא את הדרך בין זה לבין זה, את שביל הזהב. כך הוא מרבה שלום בעולם.
ולפי זה, הסביר הרב, אפשר להבין למה דווקא ארבע המסכתות האלה מסתיימות בשלום.
כמה מסכתות בש"ס מסתיימות במאמר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
🧩 שלום עם ה', עם הבריות ועם העולם
ברכות: מה מטרת הברכות? להכיר את בורא עולם, לאהוב אותו ולהתקרב אליו. זה שלום בין האדם לבורא עולם.
יבמות: שם עוסקים במי שאחיו נפטר, והוא בא לבנות לו בית. זה שלום בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו.
נזיר: לנזיר יש בעיה של שלום. לא עם אנשים, אלא עם העולם הזה. העולם גורר אותו יותר מדי, והוא הולך לקצה השני ומחליט לפרוש מן העולם. יש בעולם שני סוגים: מי שנגרר אחרי העולם יותר מדי, ומי שפורש ממנו לגמרי. התורה מחפשת את דרך האמצע. הנזיר איבד את שביל הזהב, נטה לצד אחד יותר מדי, ולכן חסר לו שלום. ובסוף מסכת נזיר באים ואומרים: תלמידי חכמים מרבים שלום.
וכריתות: מה ההפך הגמור של שלום? כרת. כורתים את האדם, חותכים את נשמתו, שלא יהיה לה חיבור. זה אדם שאין לו שלום כלל. ולכן דווקא בסוף מסכת כריתות מסיימים בשלום. כי על ידי התורה זוכים שיהיה שלום וחיבור בעולם. זו המטרה של הכול.
כל אחת מארבע המסכתות מבטאת צד אחר של השלום, או של חסרונו.
🐑 "וגר זאב עם כבש"
ולכן, שימו לב גם למטרת העל, לסוף כל הנבואות. מה הנבואה המפורסמת ביותר על הגאולה השלמה? "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ".
הרמב"ם מסביר שזה משל. הכוונה שהשלום יתרבה בעולם עד כדי כך, שאפילו אלה שהיו זה לזה כזאב וכבש, ישבו יחד בשלום. במקום לטרוף זה את זה, יגיע השלום לעולם. השלום ישפיע כל כך, עד שנזכה להגיע למצב הזה.
זהו השלום שכל התורה ניתנה בשבילו. לא רק שלא יריבו, אלא חיבור שלם: בין האדם לבוראו, בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, ובין כל הכוחות שבתוך האדם עצמו. ומי שמתחיל לבנות את השלום הזה, בביתו ובסביבתו, הוא מתלמידיו של אהרן הכהן, ובונה בזה את בית המקדש.
יהי רצון שנזכה כולנו, בחודש טוב זה, למידתו של אהרן: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. חודש טוב.
בסוף הימים יתרבה השלום עד כדי כך שגם מי שהיו כזאב וכבש יחיו יחד.
🧭 מה לוקחים מראש חודש אב
כדאי לאסוף את כל מה שלמדנו בשיעור. התורה כתבה את יום פטירתו של אהרן הכהן, ורק אותו, ודווקא בפרשת מסעי, כדי שבכל שנה, סמוך לראש חודש אב, ניזכר בו. ומה יש להיזכר? את מידתו: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
וזה הקשר לימים האלה. בית שני נחרב בגלל שנאת חינם, וכל מנהגי האבלות של תשעת הימים מכוונים לכך שנזכה לבניין הבית. הדרך לשם עוברת דרך תיקון שורש החורבן: להוסיף שלום ואהבה.
ומהו השלום הזה? למדנו מן הרמב"ם שנר ביתו קודם לנר חנוכה, משום שלום ביתו. שלום בית אינו רק שלא ייתקלו בחושך, אלא שלא תהיה פגיעה בלב. וגדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. לא רק היעדר מריבה, אלא חיבור: בין גוף לנשמה, בין דרכים שונות, בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו.
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, כי התורה מלמדת אותם למצוא את שביל הזהב. וכל מי שהולך בדרך הזאת, הוא מתלמידיו של אהרן הכהן.
ראש חודש אב מזמין אותנו להיות מתלמידיו של אהרן ולבנות שלום – וזו הדרך לבניין המקדש.