📚 כל השיעורים

🍭 הילד שלא הלך לישון

סיפורים מחייו של הרב עובדיה יוסף – מהילד העני שקרא ספרים בחנות ועד הרב שלא נרדם בגלל קושיה אחת

פרק א · ילד עני עם תשוקה אחת

🏠 דירה רגילה בירושלים

בירושלים יש דירה אחת שנראית רגילה לגמרי.

קירות, חלונות, מדרגות. שום דבר מיוחד.

אבל בתוך הדירה הזאת גר אחד מגדולי הדור: הרב עובדיה יוסף.

בכתבת טלוויזיה שצולמה בביתו, כשכבר היה בן תשעים, רואים אותו יושב ליד שולחן מלא ספרים.

ומה הוא עושה?

כותב.

בן תשעים – וכותב תורה. לידו עומד עוזר אחד, ועוזר לו בהגהה. ואת כל השאר הוא עושה בעצמו.

חמישים ספרים כתב הרב עובדיה בחייו. חמישים.

איך מגיעים לדבר כזה?

כדי להבין, צריך לחזור הרבה שנים אחורה. אל ילד קטן ועני, שהיה לו רצון אחד בלבד.

בדירה צנועה בירושלים ישב רב בן תשעים, ועדיין כתב תורה.

פרק א · ילד עני עם תשוקה אחת

🧳 מבגדד לירושלים

הרב עובדיה יוסף נולד בשנת 1920 בבגדד שבבבל, בנם של יעקב וג'ורג'יה.

כשהיה בן ארבע עלה עם הוריו לארץ ישראל.

המשפחה הייתה עניה. עניה מאוד.

היו ימים שלא היה בבית כסף אפילו לדברים הבסיסיים ביותר – ללחם, לאוכל.

כשהמצב נעשה קשה, ההורים ביקשו מהילד שיעזור להם בחנות, במקום ללמוד. מה אפשר לעשות? צריך להתפרנס.

וכך נפסק לימודו של עובדיה הקטן.

אבל לא לזמן רב.

הרב עובדיה נולד בבגדד ב-1920, עלה לארץ בגיל ארבע, וגדל בבית עני מאוד.

פרק א · ילד עני עם תשוקה אחת

🤝 "אני אעבוד במקומו"

ראש הישיבה שלמד בה עובדיה שמע מה קרה, ובא אל ההורים.

"יש לי רעיון," אמר להם. "אני אעבוד במקומו בחנות, ואתם תשלחו אותו לישיבה."

הוא לא ויתר: "הוא לומד כל כך טוב! איך אפשר להשאיר ילד כזה בחנות? הוא צריך ללמוד תורה!"

כבר מקטנותו ראו בו שהוא מיוחד.

ההורים שמעו, הבינו שהילד הזה נועד לגדולות – והחזירו אותו לבית המדרש.

ואכן, עובדיה הקטן התגלה מהר מאוד כעילוי. הוא בלט בחוכמתו ובשקידתו בתורה. כבר בגיל שתים עשרה התחיל לגלות חידושים משלו.

תחשבו על זה: ילד שכמעט נשאר מאחורי דלפק בחנות – הפך לאחד מגדולי התורה בדורו.

לפעמים ה' שולח לילד אחד אדם אחד שמאמין בו. וזה משנה הכול.

ראש הישיבה הפציר בהורים להחזיר את הילד ללימוד, כי ראה שהוא נועד לגדולות.

פרק א · ילד עני עם תשוקה אחת

🪙 רצון אחד חזק מהרעב

בחייו של הנער עובדיה עמד ניגוד חזק.

מצד אחד – עוני גדול. דוחק.

ומצד שני – תשוקה. תשוקה גדולה עוד יותר. אהבה לספרים, שקשה לתאר במילים.

בראש של הנער הזה הייתה משאלה אחת, רצון אחד, חזק יותר מהרעב, חזק יותר מהכול.

עוד ספר.

וזו לא סתם אמירה.

הוא באמת אסף כל פרוטה, כל גרוש שהגיע לידיו, ושמר עליו בקנאות. לא כדי לקנות ממתק. לא כדי לקנות משהו לאכול.

ברגע שהצטבר לו סכום קטן, הוא רץ לחנות הספרים, קנה ספר – וחיבק אותו כל הדרך הביתה, כאילו זה הדבר היקר ביותר בעולם.

ובשבילו, זה באמת היה.

הנער עובדיה אסף כל פרוטה, לא בשביל ממתק, אלא בשביל עוד ספר.

פרק א · ילד עני עם תשוקה אחת

👞 נעליים שפתחו את הפה

שנים רבות אחר כך, כשהרב עובדיה כבר היה רב גדול, הגיע אליו יהודי אחד.

"הרב," אמר, "כואבות לי הרגליים. מאוד מאוד. זה לא נגמר. שהרב יברך אותי."

הרב הסתכל עליו ושאל שאלה מוזרה: "תגיד לי, אתה זוכר אולי שפעם, כשהיית קטן, ביזית איזה ילד? גרמת לו צער – משהו שקשור לרגליים?"

"לא זוכר."

"תחשוב טוב."

היהודי חשב, ופתאום נזכר.

"כשהייתי ילד קטן, היה ילד עני אחד שהגיע עם נעליים שפתחו את הפה."

נעליים שפתחו את הפה – נעליים קרועות, עם חור בקצה, שנראה כמו פה פתוח.

"ומה עשיתי? צחקתי עליו. מה זה, הוא הולך עם כאלה נעליים קרועות!"

"אולי," אמר הרב, "אתה סובל ברגליים בגלל זה. צחקת על מי שהלך בנעליים קרועות. אתה צריך לבקש ממנו סליחה."

יהודי שסבל ברגליו גילה שבילדותו צחק על ילד עני בנעליים קרועות – והילד היה הרב עובדיה עצמו.

פרק א · ילד עני עם תשוקה אחת

🙏 "אתה צחקת עליי"

"אבל הרב," אמר היהודי, "איך אני אמצא את הילד הזה? כמה שנים עברו! אני רק זוכר שקראו לו יוסף."

הרב הביט בו.

"אתה יודע מי היה הילד שצחקת עליו?"

נסו לנחש.

הילד העני עם הנעליים הקרועות – היה הרב עובדיה יוסף עצמו.

"אתה צחקת עליי," אמר לו הרב, "כשהייתי ילד קטן, כשהיו לי נעליים קרועות. לכן ה' העניש אותך ברגליים. תבקש סליחה, וה' ימחל לך."

עכשיו כבר היה לרב שם גדול, ואנשים כיבדו אותו מאוד. אבל פעם הוא היה ילד עני מאוד, ומישהו צחק עליו.

ילד שצוחקים עליו היום – אולי הוא גדול הדור של מחר.

ואת הצער של ילד קטן, ה' זוכר.

הרב גילה ליהודי שהוא עצמו היה הילד העני, ואמר לו: תבקש סליחה, וה' ימחל לך.

פרק ב · החנות שבמאה שערים

🏚️ חנות קטנה בין הסמטאות

יש סיפורים שנשמעים כמו אגדה.

אבל הסיפור הזה קרה באמת.

זה סיפור על ילד אחד, על תשוקה אחת בוערת, ועל איך אהבה לספרים יכולה – פשוטו כמשמעו – לעצב גורל שלם.

בואו נחזור אחורה בזמן.

ירושלים, שנות השלושים. הסמטאות של שכונת מאה שערים.

ושם, חבויה בין הבתים, עומדת חנות ספרים קטנה וקצת ישנה – החנות של רבי יוסף דב שטרסברג.

החנות הזאת היא לא סתם חנות.

היא הבמה שעליה מתחיל כל הסיפור.

בשנות השלושים, בחנות ספרים קטנה במאה שערים, התחיל הסיפור.

פרק ב · החנות שבמאה שערים

🍞 לחם או ספר

עובדיה רצה מאוד ללמוד. אבל ספרים עולים כסף, ולו לא היה.

הוא נכנס לחנות מלאה ספרים, מצא ספר שרצה בו מאוד – והספר היה יקר.

מה עושים?

אפשר לבקש תרומה. אפשר ללכת לעבוד. אבל הוא רצה ללמוד, לא לעבוד.

ותראו מה הוא עשה.

כשגמר את הלימודים של היום, הלך לחנות הספרים. נכנס. התיישב. ולמד.

וקרא. ולמד. ולמד. עד שגמר את כל הספר – שם, בחנות.

שעות על גבי שעות ישב שם, שכח מהכול, שקוע כולו בספר.

בעלי החנות, משפחת שטרסברג, הכירו אותו היטב. הם ראו את האהבה שלו לספרים, וידעו שאין לו כסף.

אז פשוט נתנו לו לשבת ולקרוא כמה שרצה. המוכר ראה איזה צדיק יושב לפניו – ולא רצה להפריע לו.

כשלא היה לו כסף לספר, עובדיה ישב בחנות ולמד את הספר עד סופו.

פרק ב · החנות שבמאה שערים

🪜 צעד אחד באוויר

בחנות, כמו בכל חנות ספרים, היו מדפים גבוהים. כדי להגיע לספרים שלמעלה, מטפסים על סולם.

יום אחד ראה עובדיה ספר על מדף גבוה, אי שם למעלה.

לקח סולם. טיפס. הוציא את הספר.

וכי כל כך רצה ללמוד – פתח את הספר שם, למעלה על הסולם.

והתחיל לקרוא.

ולקרוא.

הוא היה שקוע כל כך, מרוכז כל כך, שכל העולם סביבו נעלם. הוא שכח שהוא עומד על סולם.

ואז עשה צעד אחד קדימה – כאילו הוא עומד על הרצפה.

צעד באוויר.

הוא נפל, והרגל שלו נשברה במקום.

ומה הדבר הראשון שעניין אותו, לפני הכאב, לפני הכול?

מה שלום הספר.

עובדיה היה שקוע כל כך בספר על הסולם, ששכח איפה הוא, נפל ושבר את רגלו.

פרק ב · החנות שבמאה שערים

🩹 חולה בגלל תורה

כשנודע מה קרה, אחד מגדולי הרבנים של אותה תקופה אמר:

"את היהודי הזה אני חייב ללכת לבקר."

למה?

"כי הוא חולה בגלל תורה."

זו חביבות התורה.

נער שנפל מסולם כי שכח את עצמו בתוך ספר – זה לא סתם פצע. זו רגל ששבורה מאהבה.

וכשאדם אוהב את התורה כל כך, גם גדולי הדור באים לראות אותו.

אחד מגדולי הרבנים בא לבקר את הנער, כי נפצע מאהבת התורה.

פרק ב · החנות שבמאה שערים

⚖️ לשלם על ספר שלא לקח

סיפור הסולם מראה כמה עמוקה הייתה התשוקה שלו. הסיפור הבא מגלה משהו אחר – משהו על האופי שלו.

זה סיפור על יושר בדרגה הטהורה ביותר.

יום אחד עמד עובדיה בחנות שעות, ופשוט "בלע" ספר שלם – מהעמוד הראשון ועד האחרון.

הוא סגר את הספר, וניגש אל המוכר, רבי אליק, כדי לשלם.

המוכר הביט בו בהלם. "אבל לא לקחת את הספר הביתה!"

"נכון," ענה הנער, "לא לקחתי. אבל למדתי את כולו כאן בחנות. אני זוכר אותו בעל פה, מילה במילה. ובגלל זה אני חייב לשלם עליו."

תחשבו על זה.

המוכר עמד בלי מילים. כמובן, הוא סירב לקחת את הכסף.

איזה זיכרון!

אבל יותר מזה – איזה יושר.

עובדיה רצה לשלם על ספר שלמד בחנות, כי כבר ידע אותו בעל פה.

פרק ב · החנות שבמאה שערים

🔍 "תבחן אותו בעצמך"

סיפור כזה לא נשאר בתוך חנות קטנה.

השמועה על הילד עם הזיכרון המופלא עברה מפה לאוזן, עד שהגיעה לאוזניו של גדול הדור של אותה תקופה.

כי באמת, זה נשמע דמיוני. ילד שקורא ספר פעם אחת, בעמידה בחנות, וזוכר את כולו? איך זה אפשרי?

היה צריך הוכחה.

יום אחד נכנס לחנות הגאון הירושלמי רבי זליג ראובן בנגיס.

הוא ראה את הנער עובדיה עומד בצד ומדפדף במהירות מדהימה בספר מסובך מאוד. הוא ניגש למוכר בסקרנות, והמוכר, במקום להסביר, אמר משפט אחד:

"תבחן אותו. תבחן אותו בעצמך."

הרב בנגיס, עדיין לא משוכנע, ניגש אל הנער. הוא הצביע על עמודים שהנער רפרף עליהם שניות קודם – ושאל.

והתשובה הייתה פשוט לא תיאמן. הילד אמר כל שורה, כל מילה, בדיוק מושלם, כאילו הספר פתוח מול עיניו.

הרב היה המום. הסתכל על הילד, על הספר, ושוב על הילד.

אחרי כמה שניות של שתיקה אמר את המשפט שהדהד בחנות הקטנה:

"זה לא אנושי. זה משמיים!"

הגאון רבי זליג ראובן בנגיס בחן את הנער, ואמר: זה לא אנושי, זה משמיים.

פרק ב · החנות שבמאה שערים

🌱 הכול מתחיל בדף הראשון

העוני. התשוקה הבוערת. היושר המדהים. הזיכרון המופלא.

כל אלה התחברו יחד כמו חלקים של פאזל, ויצרו דמות ענקית.

הזרעים שנשתלו בחנות הספרים הקטנה בירושלים צמחו ופרחו לאורך כל חייו.

הילד שאהב ספרים הפך לבחור שהקדיש את כל כולו ללימוד. אחר כך לרב שהרביץ תורה בקהילות שלמות. ובסוף – לגדול הדור.

אבל כאן נמצא המסר החשוב ביותר:

הגדולה שלו לא באה רק מהזיכרון. נכון, הזיכרון היה מתנה משמיים.

אבל הגדולה נבנתה על משהו עמוק יותר. על אהבה אמיתית. על מסירות בלי גבול. והכי חשוב – על יושר. יושר שגורם לילד לרצות לשלם על ספר שהוא כבר יודע בעל פה.

הסיפור שהתחיל בין מדפים מאובקים הוא תזכורת: כשאהבה, מסירות ויושר נפגשים, גם מתוך העוני הגדול ביותר יכולה לצמוח גדולה שמאירה לדורות.

בסופו של דבר, הכול מתחיל בדף הראשון.

גדולתו של הרב עובדיה נבנתה על אהבה, מסירות ויושר – לא רק על זיכרון.

פרק ג · מהחנות אל כל עם ישראל

🏛️ דיין, רב ראשי ושליח

כשהגיע לפרקו, בשנות העשרים לחייו, נשא הרב עובדיה את הרבנית מרגלית, בתו של רבי אברהם פטל.

באותה שנה הוסמך לדיינות. מיד אחרי נישואיו התחיל לכהן כחבר בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים.

בשנת 1947 נשלח לכהן כרבה הראשי של מצרים.

בקיץ 1950 חזר לישראל.

בשנת 1969 התמנה לרבה הראשי של תל אביב-יפו, ומאוחר יותר – לרבה הראשי של מדינת ישראל.

הילד שכמעט נשאר בחנות של הוריו, עמד בראש הרבנות של כל הארץ.

הרב עובדיה כיהן כדיין, כרבה הראשי של מצרים, של תל אביב-יפו ובסוף של מדינת ישראל.

פרק ג · מהחנות אל כל עם ישראל

🔑 כוח ההיתר

אחד מיסודות הפסיקה של הרב עובדיה היה הכלל: "כֹּחָא דְהֶיתֵּרָא עָדִיף" – כוחו של ההיתר גדול יותר.

לפי הגישה הזאת, צריך לבדוק בכל הלכה את עיקר הדין, ולפסוק להקל כמה שאפשר. הרב ראה בעיקרון הזה את מה שמייחד את מסורת הפסיקה הספרדית.

הוא התפרסם בפסיקות פורצות דרך.

הוא הכיר ביהדותם של עולי אתיופיה – פסיקה שהובילה לעלייתם לארץ מכוח חוק השבות.

ואחרי מלחמת יום הכיפורים נשארו מאות נשים עגונות, שבעליהן נפלו ולא ידעו בוודאות מה עלה בגורלם.

הרב שקד לילות שלמים, חפר בספרי ההלכה, עמל על הסוגיה הסבוכה הזאת – ומצא דרך להתיר כל אחת ואחת מהן.

כל אחת ואחת.

מאחורי כל פסק כזה עמדה אישה אחת, ובית אחד שיכול להיבנות מחדש.

הרב עובדיה פסק לפי הכלל "כחא דהיתרא עדיף", ומצא דרך להתיר מאות עגונות.

פרק ג · מהחנות אל כל עם ישראל

📗 "ולילה ללילה יחוה דעת"

בבית של הרב היו ספרים בלי סוף. מדפים על גבי מדפים.

ואת חלקם כתב בעצמו.

אחד מספריו נקרא "יחוה דעת".

השם לקוח מפסוק בתהילים: "וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" (תהילים יט, ג).

לילה ללילה.

השמיים, אומר דוד המלך, מספרים כבוד א-ל. יום אחרי יום, ולילה אחרי לילה, הם מגלים דעת. ספר שנקרא כך מבטיח לקורא שלו: גם כאן, בכל עמוד, מתגלה עוד קצת דעת.

וזה לא רק שם יפה.

בלילות שלפני שהספר יצא לאור, ישבו הרב ובנו שעות על גבי שעות ולמדו את הסוגיות שבו.

ומה שקרה באחד הלילות האלה – זה כבר סיפור בפני עצמו.

אחד מספרי הרב נקרא "יחוה דעת", על שם הפסוק בתהילים.

פרק ד · לילות בלי שינה

🕑 שתיים בלילה, ארבע לפנות בוקר

בית צנוע בירושלים.

ליד שולחן מלא ספרים יושב הרב עובדיה. השעון מראה שעה מאוחרת – שתיים בלילה. והרב לא מפסיק ללמוד.

לידו יושב בנו, רבי דוד.

היום רבי דוד הוא הרב הראשי. אבל אז, לפני שהיה רב ראשי, ישב ליד אביו ולמד איתו.

הם עיינו בספר שו"ת חדש שעמד לצאת לאור.

הלילה נמשך. הסוגיות נמשכו. עוד מקור, ועוד שאלה, ועוד עמוד שצריך לבדוק לפני שהספר יוצא אל העולם – כי ספר הלכה צריך להיות מדויק עד המילה האחרונה.

ולאט לאט רבי דוד הרגיש שהוא כבר עייף. עייף מאוד.

כבר ארבע לפנות בוקר.

"אתה עייף," אמר לו אביו. "לך לישון."

רבי דוד הלך למיטה, ונרדם מיד. אפילו בבגדים – מרוב עייפות.

ומה עשה אביו בינתיים?

המשיך ללמוד. המשיך לכתוב.

הרב למד עם בנו רבי דוד עד ארבע לפנות בוקר, ושלח אותו לישון.

פרק ד · לילות בלי שינה

⏰ "משבת לא ישנתי"

שבע בבוקר.

"דוד, דוד, קום!"

"אבא, אני עייף... עייף מאוד. אולי אשן עוד שעה?"

אביו הביט בו: "איך אתה יכול לישון? אתה יודע, אני משבת עוד לא ישנתי. והיום כבר יום שני."

מה?

לא במוצאי שבת. לא ביום ראשון. לא בלילה שעבר.

"אבא, למה? מה קרה? למה לא ישנת?"

"יש לי קושיה."

קושיה חמורה מנקרת במוחו. הוא לא מצא לה תשובה.

"איך אני אישן? אני לא יכול לישון! ואתה רוצה עוד לישון? איך אפשר?"

הרב לא ישן משבת עד יום שני, כי הייתה לו קושיה שלא מצא לה תשובה.

פרק ד · לילות בלי שינה

❓ מה זו קושיה?

מה זו בעצם קושיה?

קושיה היא כשאדם לומד משהו – ולא מבין. יש לו שאלה, ואין לו תשובה.

לא כל שאלה היא קושיה. "למה קיבלתי ציון לא טוב" – זו לא קושיה בתורה. קושיה היא שאלה בתוך הלימוד עצמו: משהו בחומש, בגמרא, בהלכה, שאי אפשר להבין.

קחו ילד שלומד חומש בראשית. הוא קורא איך ה' ברא את העולם, ואחר כך על אברהם אבינו ועל שלושת האורחים שבאו אל אוהלו. אם פתאום משהו בפסוקים לא מסתדר לו – מילה שנראית מיותרת, סדר שנראה הפוך – ואין לו הסבר, זו קושיה.

והקושיה הזאת לא נותנת מנוחה למי שבאמת רוצה להבין. היא מנקרת. היא חוזרת שוב ושוב.

לרוב האנשים, קושיה היא דבר שאפשר להשאיר למחר.

אבל לרב עובדיה הקושיה כאבה. כל כך אכפת היה לו מהתורה, שלא היה מסוגל להירדם כשמשהו בה לא היה ברור לו.

הוא לא נרדם – מרוב קושי.

כמה צריך לאהוב משהו, כדי ששאלה אחת בו תגזול ממך את השינה?

קושיה היא שאלה בתורה שאדם לא מבין, ולרב היא כאבה עד שלא נרדם.

פרק ד · לילות בלי שינה

💛 "איזה אבא צדיק יש לי"

רבי דוד שמע את דברי אביו, והרכין את ראשו.

הוא קם. שתה קפה. אכל. הלך לבית הכנסת והתפלל.

וכל הזמן חשב משפט אחד:

"איזה אבא צדיק יש לי! כמה אכפת לו מהתורה!"

אבא שלא נרדם יומיים – לא בגלל דאגה לכסף, לא בגלל עבודה, אלא בגלל שאלה אחת בתורה.

מרוב אהבת התורה, כשיש לו קושיה, הוא פשוט לא מסוגל לישון. כל כך כואב לו. כל כך אכפת לו.

ככה נראית אהבת תורה: כשהשאלה שלה חשובה לך יותר מהשינה שלך.

רבי דוד הרכין את ראשו והבין כמה אביו אוהב את התורה.

פרק ד · לילות בלי שינה

📝 "כל עוד את לא ישנה"

גם הבת של הרב הכירה את הלילות האלה.

פעם אחת היה לה מבחן בסמינר. היא למדה ולמדה עד מאוחר בלילה, וראתה שאביה ממשיך ללמוד.

השעה כבר שלוש לפנות בוקר.

"אבא, שלוש! למה אתה לא הולך לישון?"

"כל עוד את לא ישנה, גם אני לא הולך לישון."

"למה? מה זה קשור?"

"תגידי לי," שאל, "בנות חייבות בלימוד תורה?"

התשובה ידועה. בקריאת שמע כתוב: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא, יט). "את בניכם" – ולא "את בנותיכם". המצווה ללמוד תורה מוטלת על הבנים.

ואז אמר לה:

"אם את, שאינך חייבת בלימוד תורה כמוני, נשארת ערה ולומדת – אני, שחייב בלימוד תורה, אלך לישון? איך אפשר? אני לא מסכים להפסיק!"

הבת למדה בשביל מבחן.

והאב למד בשביל ה'.

הרב אמר לבתו: אם את, שאינך חייבת בתלמוד תורה, ערה ולומדת – אני, שחייב, איך אלך לישון?

פרק ה · כל רגע יקר

⌛ גם בזקנה – ממהר

מאותם לילות של ילדות ועד הזקנה, דבר אחד לא השתנה אצל הרב עובדיה:

הזמן.

לרב היה חבל על כל רגע. על כל שנייה.

אפילו כשבא אליו מישהו בבקשה דחופה, באמצע הכתיבה, נשמע ממנו המשפט:

"אין לנו זמן."

לא מפני שלא היה אכפת לו מאנשים. להפך.

אלא מפני שכל דקה שלא לומדים בה – אובדת. והוא רצה לתת את כל הדקות שלו לתורה, ולעם ישראל.

לרב עובדיה היה חבל על כל שנייה, גם בזקנתו.

פרק ה · כל רגע יקר

🚪 גם ההפסקות – בשביל אחרים

באותה כתבה רואים רגע קטן מתוך יום של הרב.

הוא יושב וכותב, והעוזר שלו מגיה. ואז נכנס מישהו ומפריע:

"מחילה, כבוד הרב. ליד הבית יש הלוויה. אחרי ההלוויה יבואו לכאן אנשים, והרב ידבר אליהם."

קהל קדוש שמבקש להיכנס לביתו של הרב.

כך נראו ימיו: מצד אחד, כל שנייה יקרה ללימוד ולכתיבה. ומצד שני, הדלת פתוחה – להלוויה, לברית, לאדם שמבקש ברכה.

זה לא סותר.

מי שהזמן שלו יקר כל כך, יודע בדיוק למה הוא נותן אותו. והרב עובדיה נתן אותו לשני דברים: לתורה, ולעם ישראל.

גם כשהפריעו לרב באמצע הכתיבה, זה היה כדי שידבר ויחזק את הציבור.

פרק ה · כל רגע יקר

👶 הברית שהתחילה בכניסה

משפחה אחת רצתה מאוד שהרב יבוא לברית המילה של בנם.

אבל הם ידעו: לרב חבל על כל רגע. זמן אצלו הוא דבר יקר מאוד.

מה עשו?

הרב אמר שיבוא – בתנאי אחד: ברגע שהוא מגיע, מתחילים את הברית.

וכך היה.

הרב יורד במדרגות, נכנס לאולם – ובאותו רגע כבר מתחילים.

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד).

"ה' מֶלֶךְ, ה' מָלָךְ, ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד."

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ."

בלי המתנה. בלי נאומים מיותרים. בלי לבזבז דקה אחת.

המשפחה זכתה שהרב יהיה בברית, והרב לא הפסיד כמעט כלום מזמנו.

וגם שם, בין הנכנסים והיוצאים, ביקשו ממנו ברכות – ברכה לבת לזיווג, ברכה לישועה – והוא בירך: "הקדוש ברוך הוא יחונן בחסד."

כדי שהרב יוכל לבוא לברית בלי לבזבז זמן, התחילו את הברית ברגע שנכנס.

פרק ו · עוד יוסף חי

❤️ למה כולם אהבו אותו?

למה כל כך הרבה אנשים אהבו את הרב עובדיה?

אפשר לחשוב שבגלל הברכות שלו. נכון, הוא בירך הרבה אנשים.

אבל זה לא הכול.

הוא לא היה סופר סת"ם. הוא כתב ספרי הלכה, וענה לשאלות של כל העם.

הוא היה צדיק.

הוא אהב את כולם. הוא היה הרב של כולם.

הוא לימד הרבה מאוד תורה – לכולם.

והוא השפיע על כל כך הרבה אנשים ללכת לישיבות וללמוד תורה. הוא גרם לאנשים לרצות ללמוד.

מי שאוהב את כולם – כולם אוהבים אותו.

לידו נראו לפעמים גדולי ישראל אחרים, כמו המקובל הרב כדורי. ועליו כתבו שירים: "שַׂר יִשְׂרָאֵל, שַׂר הַתּוֹרָה, יִרְאַת ה', מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה, תִּשְׁמֹר עָלָיו יוֹשֵׁב שָׁמַיִם."

ושיר אחר: "אור האומה, אור של תקווה, כוח התורה שבו הוא כל חיינו."

כולם אהבו את הרב עובדיה כי היה צדיק, אהב את כולם, לימד המון תורה וקירב את כולם לישיבות.

פרק ו · עוד יוסף חי

🕯️ המון שבא ללוות

הרב עובדיה יוסף נפטר לפני יותר מעשר שנים.

וכשנפטר – באו כולם.

המון. המון המון אנשים מילאו את הרחובות כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה.

את הילד העני מבגדד, זה שצחקו על הנעליים הקרועות שלו, זה שקרא ספרים בעמידה בחנות כי לא היה לו כסף לקנות –

ליווה עם שלם.

כי מי שנותן את חייו לתורה, ומי שאוהב את עם ישראל – עם ישראל לא שוכח אותו.

כשהרב עובדיה נפטר, באו המון המון אנשים ללוות אותו.

פרק ו · עוד יוסף חי

🎶 עוד יוסף חי

על הרב עובדיה נכתב שיר שנקרא "עוד יוסף חי" – כמו המילים שאמרו האחים ליעקב אבינו על יוסף בנו (בראשית מה, כו).

וכך שרים בו:

"תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, שִׁירֵי הַלֵּל,
בְּתוֹךְ לִבּוֹ בּוֹעֶרֶת הַתּוֹרָה, בּוֹעֶרֶת אַהֲבָה, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.
קְדוֹשִׁים שָׁרִים לְעֻמָּתוֹ: אַשְׁרֵי יוֹסֵף, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ,
אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ,
וְיִשְׂרָאֵל שָׁרִים לְעֻמָּתוֹ: אַשְׁרֵי יוֹסֵף, יָפָה יְרֻשָּׁתוֹ.
שִׁמְעוּ אַחַי, זִכְרוּ בָנַי, עוֹד יוֹסֵף חַי!"

ובבית נוסף:

"תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וּזְמִירוֹת שַׁבָּת סְבִיב הַשֻּׁלְחָן,
בֵּית מִדְרָשׁ הוֹמֶה מִכָּל תּוֹרָה, וְשָׁבָה הָעֲטָרָה, עוֹד יוֹסֵף חַי.
בְּעֹמֶק פִּלְפּוּלֵי הֲלָכוֹת, אֶל מוּל הַנֵּרוֹת,
בְּמִלְחֶמֶת קֹדֶשׁ בְּלִי מוֹרָא, בְּאַהֲבַת תּוֹרָה, עוֹד יוֹסֵף חַי."

ילדים שלומדים תורה. זמירות שבת סביב השולחן. בית מדרש מלא קולות.

כל אלה הם התשובה.

כל עוד ילד יושב ולומד, וכל עוד מישהו לא נרדם כי יש לו קושיה בתורה –

עוד יוסף חי.

השיר "עוד יוסף חי" מספר שהתורה והאהבה של הרב ממשיכות לחיות.

פרק ו · עוד יוסף חי

🔥 מה נשאר מהחנות

אם נעבור שוב על כל הסיפורים, נראה חוט אחד שעובר דרכם.

ילד שאוסף פרוטות בשביל ספר, ולא בשביל ממתק – כי התורה חזקה אצלו מהרעב.

נער שנופל מסולם ושואל קודם כל מה שלום הספר – כי התורה חזקה אצלו מהכאב.

אב שלא ישן משבת עד יום שני בגלל קושיה – כי התורה חזקה אצלו מהשינה.

רב בן תשעים שעדיין יושב וכותב – כי התורה חזקה אצלו מהזקנה.

ונער שרוצה לשלם על ספר שרק למד בחנות – כי היושר אצלו חזק מכל חשבון.

את כל זה לא קונים בכסף. גם הרב עובדיה לא קנה. לא היה לו.

זה מתחיל באהבה. אהבה לה' ולתורה שלו, שהולכת וגדלה, דף אחרי דף, לילה אחרי לילה.

וכל אחד מאיתנו יכול להתחיל אותה – בדף הראשון.

מכל סיפורי הרב עולה דבר אחד: אהבה לתורה שחזקה מרעב, משינה ומכאב.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: הילד שלא הלך לישון