📜 טוב, אז צהריים טובים
טוב, אז צהריים טובים. סליחה שההרצאה הזו בצהריים, כי אני אחת ש... אז אני נורא נורא מודה למארגנים על ההזמנה המאוד משמחת. כמו שאמרה צפורה, מגיעה באמת מילה טובה על ההרצאה שראיתם, באמת את ההסתכלות. ויש לנו אותם דברים גם בהרצאה שלי, אבל משקפיים קצת אחרות. בהרצאה של צפורה אנחנו מסתכלים ככה מזווית קצת אחרת, פחות מהזווית של הפרט והצרכים, ואני חושבת שזה מאוד חשוב לומר את המורכבות באמת שלכם.
אז באמת ההרצאה היום – חוסן. למי שלא מכיר אותי, אני הרבה שנים העיסוק שלי, השאלות שמעניינות אותי, עוסקות באוכלוסיות מבוגרות, חולים כרוניים, כל סוגי המצוקות מעניינים אותי. אבל אני גם חוקרת חוסן בהקשר של מצבי חירום. וכשאני חוקרת חוסן או מדברת על חוסן, יש לי המון ביקורת על המושג הזה, ובעיקר על השימוש המאוד מאוד מופרז שעושים בו.
אז אני אגיד שבאמת ההרצאה היום תתמקד כמובן במושג של חוסן מנקודת מבט אפידמיולוגית וסוציולוגית. המטרה היא קודם כל להעמיק את ההבנה במושג חוסן – מה זה בכלל חוסן? אנחנו מדברים כל הזמן: "חוסן, חוסן", מה זה חוסן? ואיך חוסן עוזר לאנשים להתמודד עם מצבי חירום, שגרה, אסונות או דברים מהסוג הזה? אני רוצה שנעשה בהרצאה הזאת התבוננות בהקשרים הרחבים, וגם נדבר על יחסי גומלין בין חוסן לבין מושגים נוספים כמו מצוקה, כמו הסתגלות, וכמובן גם צמיחה. נראה גם איך מערכות שונות, אם זו הרמה הקהילתית, תומכות או שלא, או מעכבות תהליכי בניית חוסן. ובסוף, וזה ככה מבחינתי אחד החלקים הכי חשובים בהרצאה, נדבר גם על ההשלכות של השיח הקיים היום שיש לנו על מושג חוסן, השימוש בו בשיח הציבורי והיומיומי, ואיך הדבר הזה משליך על אוכלוסיות מסוימות, על התפיסה של מושגים נוספים, וגם על מושגים כמו סולידריות ואחריות.
טוב, אז אני מתחילה. טוב, אז כמו שכולכם יודעים, חוסן הוא מושג מאוד מאוד מדובר – לפחות פעמיים ביום בשלוש השנים האחרונות, גם לפני, אבל בייחוד מאז פרוץ המלחמה. ויש כאן ככה המון כותרות שנעשו בעיתונות, ממש משלוש השנים האחרונות עד היום. ואנחנו יכולים לראות גם שהמונח חוסן מתקשר לנו לאורך רוח, ניצחון, כמובן איתנות, בסדר? אז זה מראה לנו שחוסן הוא מאוד אינטואיטיבי, מובן כמשהו נורמטיבי, מובן כמשהו טוב, משהו שאנחנו רוצים שיהיה לנו, נכון? רוצים שיהיה לנו חוסן, רף חוסן גבוה. ומה זה המונח הזה? מה זה אומר, בסדר? זה מונח כזה מאוד גדול ועמום. מה הצידוק של המונח חוסן? אז זה החלק הראשון של ההרצאה – אני מנסה קודם כל להסביר לכם מה זה חוסן לפני שאנחנו נכנסים למורכבות.
אז כמו שאתם יודעים, בספרות המקצועית המונח חוסן בכלל מגיע עשורים אחורה. דרך אגב, חוסן זה לא מושג שמגיע ממדעי החברה, בסדר? מגיע מתורת החומרים, ונמדד בעצם ביכולת של חומר, בסדר, לחזור לנקודת שיווי משקל ולגלות איזושהי יכולת הכלה גבוהה. תחשבו למשל על בנייה, נכון? בנייה, מה קורה כשיש תנודה והיא חוזרת חזרה, בסדר? תסתכלו בדימוי הזה. כן, בנייה בהתחלה... כל בנייה קצת מתגמשת, יותר קל לעבור אותה... מה קורה כשבנייה נקודתית... תסדירו את הקורס הזה... כשמתחילים להשתמש במונח... כי במרוצת השנים המונח הזה עבר לעולם של מדעי החברה, בסדר? הוא
בעצם עוצמות של אינדיבידואלים, של קהילות, של חברות, סתם להגדיר מסוגלות, שאיפות, רצונות, בסדר? וגם ההחזרתיות שלהם, גם לחזור חזרה, כלומר לצמוח גם עם איזשהו מבט... מבט חיובי לעתיד.
בשנים האחרונות, גם בתחום הזה... נכנס יותר מים... זה ידוע, במיוחד... התחום שלי הוא קצת... אה, ואני אגיד לכם ככה כמה מילים על חוסן בהקשר... אם נשווה, אז חוסן של יישוב בנגב המערבי הוא דומה לחוסן של... של קהילה בתוך תל אביב, בסדר? חוסן של קהילה ברמת גן, חוסן של שכונה בנתיבות? לא, כל אחד מהדברים האלה, האוכלוסיות הן מאוד שונות. האיומים שיש לכל אחד מהקבוצות האלה, האנשים האלה, הקהילות האלה, הם מאוד מאוד שונים. וגם המשאבים, שוב, כשמדברים על המשאבים והשירותים שזמינים בכל אחד מהיישובים האלה, הם מאוד מאוד שונים. מה שמשפיע על זה, מה ש... תלוי ב... בסדר? אנחנו רוצים להבין מה זה חוסן, מה שקורה תלוי מי שואל, בסדר? תלוי איפה אנחנו עומדים.
הדבר השני זה שזה מושג מורכב ורב-ממדי. חוסן זה לא דבר אחד, זה הרבה דברים. בחוסן יש ממדים תפיסתיים, כמו שדיברנו עליהם, מדברים עליהם הרבה בתפיסה שלי על איך אני... מתוך תחושה שלי של חוסן. יש חוסן, אבל יש לו גם ממדים פיזיים, בסדר? תשתיות, גם מספר המקלטים שיש בשכונה זה מרכיב של חוסן, בסדר? גם האמינות של חשמל ותשתיות תקשורת זה חוסן, אוקיי? אז גם כמובן רציפות של מערכת חינוך שעובדת בסניף, בסדר? כמה מבני חינוך מוגנים יש לנו בקהילה, בסדר? אז כל הדברים האלה הם גם חלק מנגזרות החוסן.
📜 אה, ושוב, אין הגדרה אחידה, משהו…
אה, ושוב, אין הגדרה אחידה, משהו שחשוב להבין. גם היום, באמת כבר לא מעט זמן שיש מחקרים בעולם הזה של חוסן, אין הגדרה אחידה למושג חוסן. תראו, הראיתי כמה דוגמאות שההגדרות הן מאוד מגוונות ומסתכלות על דברים שונים, אבל אין הגדרה אחת. אז... אני מראה פה, בעצם רואים? כן, יש פה למטה כאן את המושג BBB (Build Back Better), שזה מושג נורא נורא חשוב שנתפס כ"היום שאחרי"... היום שאחרי המשבר, בסדר? זה בעצם שלב השיקום מהאסון, איך אנחנו בעצם... המושג הזה אומר לבנות מחדש קהילות ומערכות שחוו איזשהו אסון, באופן שיכין אותן להתמודד עם האסון הבא. בשפה כזאת או אחרת, הסיפור של BBB הוא בבסיס שלהן, בסדר?
אנחנו... בואו נראה את זה [...] אני כבר אומרת פה, הגעתי לזה בסוף, אבל יש גם הרבה ביקורת על המושג חוסן. בין היתר, שזה מושג עמום, אנחנו לא יודעים להגיד מה זה חוסן, יש שימוש נרחב, משתמשים בזה בלי סוף, וקשה מאוד להגדיר או למדוד איך הוא נמדד, בסדר? אז אמרו חוסר של גמישות, ואני כמובן מאוד מאמינה במושג חוסן, אבל גם צריך לקחת בחשבון, להשאיר את המורכבות כדי להימנע מכל מיני כוללניות.
אז נגיד משהו גם... ראיתם ילדים, גם אני פחות, אבל נגיד משהו על חוסן כגישה התפתחותית ואקולוגית, או בואו נאמר מערכתית. אז הגישה ההתפתחותית-אקולוגית בעצם מציעה מסגרת לחוסן כתוצר של מערכת, כן? שבין ילד, למשל ילד שמתפתח כל הזמן, לבין המערכות שסביבו.
אז מה זה המערכות האלה? קודם כול נגיד שמושג החוסן, ומה שנקרא חוסן, זה לא תכונה קבועה. יודעים, גם של אנשים ובוודאי של ילדים, חוסן משתנה כל הזמן, בטח ילד שמתפתח בכל השלבים, אוקיי? אבל גם ביחס למשאבים ולמערכות שיש בסביבת ההתפתחות.
מתוך הממשק בין מערכות ביולוגיות, פסיכולוגיות, חברתיות... [אולי מישהו] דיבר איתכם על הדבר הזה – ויסות רגשי, ויסות עצמי, וכל מיני יכולות שמאוד חשובות לפרט, ושימור של גורמים כאלה ואחרים וכולי. אבל בדבר הזה כמובן קיימת אינטראקציה בין מה שמהוות אותן המערכות שנמצאות בסביבה: ההורים, האחים, בסדר? המורים, קבוצת השווים, כמובן המדינה שלנו. וכמובן שחמש המערכות השונות האלה יכולות גם לפעול יחד ולתרום להסתגלות חיובית, וגם הפוך – גם לפגוע בה, בסדר? אם הן לא מסתגלות, אוקיי? או שהן לא זמינות.
תחשבו למשל על ילד, בסדר? שחווה אירוע חרדתי, שחווים את זה, בסדר? אז קודם כל יש פה עוררות פיזית, נכון? יש עוררות פיזית, אוקיי, וקשה לו להירגע. מה יכול לעזור? אם נמצא מישהו להיות קשוב, תומך, שעוזר לפרש את הסיטואציה, לתת לה משמעות, עוזר להירגע, בסדר? מובן לכולם. וכנ"ל לגבי הורה או מורה... מה הדבר שקורה בעצם? כמובן, המצב של ההורה מושפע, נכון, מהיכולות שלו, מהמשאבים שיש לו, מהסיטואציה. אז כל המערכות האלה מקיימות ביניהן אינטראקציה הלוך וחזור, דו-כיוונית, אוקיי.
אז מה, איך הדבר הזה בכלל משפיע על התערבויות שאנחנו עושים? כמובן שאנחנו צריכים להבין שכשרוצים לחזק, לפרסם, לשפר חוסן – אנחנו יכולים לעבוד עם אלה, אבל הראייה צריכה להיות רחבה, שכוללת גם... בסדר? בוודאי.
אמרתי קודם את... את ההקשר של חוסן במלחמה, ובאמת כשהחוסן מדובר מכל כיוון... אלה ש... אנחנו ממש בפברואר '26, ואנחנו רואים גם מושגים נוספים שעולים לצד חוסן: אז כל הנושא של שחיקה והאשליה, בסדר? חוסן זו מילה כל כך שגורה בללקסיקון הישראלי, כל כך רואים את ה... כל כך משתמשים בזה, כזה מושג יומיומי כזה, שזה הפך כמעט לסוג של ציפייה. כן, ציפייה נורמטיבית כזאת לעמוד באתגרים רגשיים, כמו שנורית אומרת, אתגרים רגשיים מאוד מאוד משמעותיים. ומעלה שאלה בסיסית, שאלה שאין אולי תשובה מוחלטת בדבר הזה: האם הניסיון לעמוד באיזה סטנדרט כזה של חוסן לא משאיר אותנו בסוף היום נורא בודדים עם איזשהו כאב המושתק בתיקייה שלנו? גם אם אנחנו מרגישים שאנחנו, נכון, עוזרים... עוזרים לאחרים, אוקיי? וכמובן גם לאנשים שאנחנו מטפלים בהם, אנחנו נשים שם סימן שאלה.
📜 טוב, אז באמת בעצם אני אומרת…
טוב, אז באמת בעצם אני אומרת לסטודנטים, בשלל הרצאות שואלת אותם: מדברים כל הזמן חוסן, שגרה וחירום – מתי פעם אחרונה הייתה שגרה? דצמבר 2019 אולי, בסדר? וגם זה ככה בערך. אז מה היה לנו? היה לנו... 2020... נו, הנה, היה לנו קורונה, והיה לנו את המשבר הפוליטי של כמה – ארבע או חמש מערכות בחירות, אי-יציבות... ממשלתית איך קוראים לזה, זה לא חשוב. וכמובן כמובן להטביע אותו, להשקיע אותו... כי חשוב להגיד את המשפט הפוך מאיך שהוא כתוב: חוסן זה מטבע שאנחנו משתמשים בו בחירום, כן? אנחנו פורטים אותו בחירום, אבל אנחנו עושים אותו ומרוויחים אותו בזמן שגרה, בסדר?
אם אנחנו רוצים לבנות חוסן, צריך שיהיה לנו קרקע יציבה לעמוד עליה. זה, כמו שאנחנו מבינים בשנים האחרונות, לא מובן מאליו. אז איך אנחנו בכלל... מה שיש, איך אנחנו פורטים את המושג הזה? אז יש כמה מרכיבים: קודם כול, סולידריות, בסדר? הסולידריות גם בתוך הקבוצות שאנחנו... הקבוצות שלנו, גם בבית, בסדר? אמון. אמון זה משהו מאוד חשוב – גם בעצמנו, ביכולות שלנו, אבל גם אמון במדינה, כולל הצבא. אמון באופן שוטף מול הרצון שלהם והיכולת שלהם לדאוג לנו ולשמור עלינו, בסדר? וכמובן תקווה. אנחנו צריכים להחזיק בה, שאפשר שיהיה טוב יותר.
אני חושבת שבאמת, ללא קשר לדעות הפוליטיות שלכם, זה בכלל לא פשוט. אני חושבת שאפשר להסכים שהערכים האלה, המרכיבים המאוד חשובים האלה, מאוד נשחקו בשלוש השנים האחרונות. אנחנו נפגעים במובן הזה, אנחנו מבינים שיש לזה השפעה מאוד משמעותית.
קיים תוכנית חוסן עתידית... [...] קיימת תוכנית בישראל לחוסן, לא למי שנפגע אלא שלא יפגע? קודם כול, יש לי שאלה: אם יש מישהו שלא נפגע? כולנו נפגעים. דיברו על אנשים בעוטף, שדרות, נכון? היום אין... כולנו יושבים עם הטלפונים, אנחנו רואים בלייב, נכון? דבר כזה, טראומה שחיים איתה לעולם... אז יש גם למי שב... יש גם לפרט, יש...
אני אגיד רק שיש הרבה מאוד סוגים של חוסן שמדברים עליהם בספרות המקצועית, בסדר? אוספת פה כמה דוגמאות, יש עוד, אבל חוסן אישי, חוסן משפחתי, חוסן קהילתי, חברתי, כלכלי, ארגוני, חוסן של תשתיות, חוסן לאומי. יש דגשים שמדברים קצת פחות, שהמחקר נהיה מואץ קצת יותר בשנים האחרונות, המושגים האלו, אוקיי.
אבל משהו שחשוב להבין זה שהרמות האלה קשורות, יש ביניהן אינטראקציה. ואני אומרת, ואני מיד מסייגת – משהו שאני מאוד אוהבת לעשות: קהילה שיש בה אוסף של אנשים שיש להם חוסן אישי גבוה, לא אומר אוטומטית שלקהילה הזאת... שהקהילה הזאת היא בעלת חוסן קהילתי גבוה, בסדר? מה שאני רוצה להגיד, יש קשר, המון קשר, אבל ההלימה היא לא מושלמת. אבל בהחלט יש קשר, כי הפרט נסמך על המשפחה, והמשפחה נסמכת על הקהילה, והקהילה היא חלק, נכון, מאזור וממדינה. אז בהחלט יש אינטראקציה.
אני לא ארחיב היום על כל סוגי החוסן, אבל אני אגע בכמה רמות שחשובות יותר למחקר האישי שלי, ושגם מדגישות קצת את המורכבות של המושג הזה של חוסן.
אוקיי, אז נביט כאן... אמרתי, אין הגדרה אחת לחוסן, אז יש פה שלוש הגדרות של שלוש רמות: חוסן אישי של הפרט, חוסן משפחתי, וחוסן קהילתי. אז מה אפשר לראות מהסתכלות באמת על ההגדרות האלה? חוסן אישי מדבר על capability, על יכולת, בסדר? להתמודד ולהמשיך לתפקד, רציפות תפקודית, בסדר? אז אנחנו מבינים שתפקוד, או היכולת לשמור על תפקוד, בסדר, הוא מה שצף. בהיבט המשפחתי אנחנו רואים פה את ה-ability to respond positively, זאת אומרת כשיש פגיעה – לא רק תגובה, אלא תגובה חיובית, מיטבית באמת, בסדר? לאיזושהי סיטואציה שלילית, ולצאת ממנה. פליסטרנט לצאת ממנה מחוזקים. יש פה לא רק חזרה לתפקוד שנראה תפקוד בסיס, אלא גם מה שנקרא משגשגים ומעבר, אוקיי? וברמה הקהילתית, גם פה – קיומי, תפקודי, גם פה הסתגלות, התמודדות, אוקיי? אז אנחנו רואים שהמילים, המונחים וההגדרות מרחיבים ומצמצמים, אבל זה בסוף הכול נע סביב אותם צירים, אוקיי? ומפה, אם אין לכם איזושהי שאלה מאוד כללית, אני אעבור להתחיל לדבר על רמות ספציפיות של חוסן. נדבר גם ברמה התיאורטית, מה מטיב את הקונספט הזה של חוסן קהילתי, וגם קצת נתונים שנמצאים בגרפים בכל מיני מחקרים. אז אני אתחיל עם חוסן אישי, בסדר?
📜 למה נטייה
למה נטייה... ויש משהו מאוד מאוד חשוב. יש כמה אמירות שנורא חשוב להדגיש בעצם במושג הזה של חוסן. כמו שנזכר בהרצאה שלי, צמח בתוך האובזרוואציה ובתוך ההבנה שלא כל מי שנחשף לאירוע מלחיץ – ואני בכוונה לא אומרת אירוע טראומטי; אירוע טראומטי זה משהו שמשתמשים בו המון אנשים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים... אני לא אוהבת את ההבניה הזאת, ולכן בעיניי התיוג האוטומטי של אירוע כאירוע טראומטי הוא קצת שטחי. בואו לא נחליט על אנשים מראש, בסדר? כי אנחנו יודעים, כמו שאמרתי, במחקרים שנערכו על קהילה, כי על אנשים שחוו אירוע כמו מלחמה, רואים 40% שיש להם תחלואה פסיכיאטרית, אבל יש גם שלא, בסדר? יש 60% שלא מפתחים תחלואה, כן, תחלואה פסיכיאטרית. שוב, מי אלה האנשים האלה? אנשים שיש להם... בסדר, אנחנו רואים הרבה אנשים שיש להם חוסן, בסדר? והם... זה נראה נורא נורא מכלים. מאוד מכאן בעצם הגיע בכלל המונח הזה של חוסן, אוקיי?
אז שוב, לא כל מי שנחשף לאירוע מלחיץ או לאירוע עם פוטנציאל טראומטי בהכרח יסבול מהשלכות. חלק מהאנשים מראים הסתגלות בתפקוד, שזה בעצם חוסן. עכשיו, לאורך השנים, כל מיני חוקרים הבינו חוסן בכל מיני צורות. דיברו על זה, הציגו את זה בפרשנות קצת אחרת. דיברו על מסלולים, בסדר? דיברו על תהליכים, משהו שמתפתח לאורך זמן. התמודדות של אנשים בחירום, אינטראקציה בין הפרט והמערכות המסייעות. מדברים על תכונות. אנחנו נולדים, בסדר, עם איזושהי יכולת בסיסית, עם איזושהי תכונה של חוסן, שאפשר אולי גם לשפר ולפתח, זה משהו שאיתנו. והרבה אנשים מדברים על חוסן כעל איזושהי נקודה על רצף, בסדר? בין חוסן ובין פגיעות, אוקיי?
כשהמיקום שלנו על רצף החוסן יכול להשתנות, אוקיי? מושפע על ידי כל מיני גורמי סיכון וגורמים מגינים, על ידי תחושת המסוגלות שלנו, על ידי הוויסות הרגשי שלנו עוד מילדות, על ידי האופן שבו אנחנו משתמשים באסטרטגיות התמודדות מסגלות או לא מסגלות – גם על זה נדבר – וגם על ידי התמיכה.
נקודה חשובה שכבר בעצם קצת רמזתי בסיפור של ההבניה, אבל אני אגיד שחשיפה מסוימת... רואים שלא מדובר רק על שכול ממלחמות, כן? אירוע שלילי זה יכול להיות גם, לא יודעת, משהו ברמה אישית, משפחתית, משהו כללי... היא יכולה לבנות ולחששל אותה, בסדר? אז זה גם יכול להיות... זוכרים את הדוגמה עם הגומייה? שאם אנחנו מושכים יותר מדי חזק ויותר מדי פעמים, בסדר, יש גבול. בכל דבר יש גבול, ולכל אחד... לכל אחד. אז שוב, אם אנחנו למשל רוצים להבין איך מודדים חוסן, אנחנו רוצים להבין ולדעת: חוסן אישי גבוה, מה אנחנו...
שואלים אותם, אז יש לכם דוגמה לשאלות נורא נורא פופולריות, וזה נקרא קונור-דייווידסון (CD-RISC). והנה מה שאנחנו שואלים אנשים שאנחנו רוצים להבין אם יש להם חוסן: אנחנו שואלים אותם אם לדעתם הם יכולים להסתגל לשינויים, אם הם יכולים להתמודד איתם, אם הם גוברים על סיטואציה, ועוקבים לראות בהיבט משמעותי, גם סיטואציה עם כוח משמעותי, בסדר? אם התמודדות עם לחץ מחזקת אותם, אם הם מתאוששים בקלות מאיזשהו משבר, ועוד ועוד ועוד. אז אנחנו מדברים על מה זה חוסן, בסדר? בזה אפשר לתת דוגמה מאוד טובה למה זה. המדידות האלה שאנחנו אוספים לטובת המושג של... בסדר, מה זה האקולוגיה?
טוב, אני אגיד את זה ממש בקצרה. זה שקף מתזת הדוקטורט של הדר, דוקטורנטית שלי... והסטודנטים שלי מאוד מאוד... אה, הדר חקרה את החוסן האישי במהלך צוק איתן, שמדווחים מבוגרים צעירים בעוטף עזה במהלך המלחמה. ומה שהיא ראתה זה שיש קשר ישיר כמובן עם חשיפה לאירוע מלחיץ בזמן מצוקה, כן, יש קשר ישיר, אבל חוסן אישי, בסדר? זה אחד הגורמים שמתווכחים וממתנים את הקשר הזה. זאת אומרת, היכולת, החוסן האישי, משפיע בסוף על רמות המצוקה שלי. מה שלא מופיע פה, מה שאני אומרת לכם, כן, זה שיש קשר לבין אסטרטגיות התמודדות, בסדר? לבין איזה אסטרטגיות בן אדם בוחר או לא בוחר, בסדר? אבל זה עוד מדבר, קצת מקפצת לחוסן קהילתי.
סליחה שזה ככה מאוד מהיר [...], אבל רציתי לתת לכם את המסגרת ממש. יש רק מעט שקופיות על כל... על כל רמה. הזכרתי קודם את דגם ה-Bounce back, הנה היא פה. והנה אלה שלא... לא יחזרו למה שהם היו, הם ישודרגו, בסדר? Bounce forward, מה שנקרא, בסדר?
אז חוסן קהילתי, דיברנו כבר על הגדרות, אני לא חוזרת על ההגדרה עוד פעם. אבל אני אגיד שבעצם מה שנחשב כאחד המנבאים הטובים ביותר להשתקמות של קהילה היא חשיפה מתמשכת, כן, לאירועי חירום, לאירועים מלחיצים, לאירועים של... כמובן של... השוחקים, כמו שכבר אמרנו קודם, יוצרים פגיעה ברצף, בתקופת חירום ומשבר, גם בתשתיות פיזיות, גם בתשתיות חברתיות, רמות של אמון...
📜 אני רוצה להציג לכם, יש הרבה…
אני רוצה להציג לכם, יש הרבה מאוד מודלים להגדרת חוסן אישי, מדדי חוסן. אני בחרתי להציג לכם מודל אחד, שהוא מודל שאני עושה בו המון שימוש. וורד לדעתי, ואפילו אני חושבת שהיית מעורבת בו, זה מודל מפיתוח ישראלי, לדעתי את היית חלק מהצוות שפיתח אותו ב-2013, המודל הזה, בסדר?
אז המודל הזה... זה מודל שבא להגדיר וגם לאמוד חוסן. הוא מבסס לנו חמישה גורמי ליבה. בדרך, גורמי הליבה:
קודם כל – מנהיגות או התפיסה של הרשות, לא משנה אם זה קיבוץ או עירייה, אמון ברשות, מקבלי ההחלטות בעיקר בהקשר של חירום.
מסוגלות קהילתית – בפרט לתת עזרה הדדית אחד לאחר, תחושה של קהילתיות, אוקיי?
מוכנות בחירום – מעורבות, התארגנות, ציוד לחירום, מסמכים, מוכנות אישית בחירום, בסדר?
קשר למקום – ממש מקום פיזי, נוף, לא רק בהכרח נוף ירוק, נוף אורבני, מדבר, גבעה, שייכות למגורים.
והדבר האחרון – אמון חברתי, אמון בין התושבים, קבוצות, באיזשהו מובן בין שכנים.
אוקיי, אז זה המודל... זה המודל שאני משתמשת בו, יש לי שיתוף פעולה מאוד מאוד ארוך... שהוא מציג... את האשכול... נמצאת... ואנחנו עושים כבר לאורך יותר מ-[...] שנים, החל ב-2014, סקרי חוסן. מה שיצר אצלנו המון המון נתונים. ומה שאתם רואים פה זה את התוצאות של סקר החוסן הקהילתי לפי חמשת המדדים... ויש פה באדום קו שמציג את החוסן הכללי, הממוצע של הכול.
אז קודם כול אנחנו רואים שהסקר הזה היה באמת פרוס על כל התקופה הרב-שנתית שמתחילה מאחורי צוק איתן, דרך הקורונה, והסקר האחרון היה ממש עכשיו בפברואר – שזה בערך שנתיים וחצי אחרי השביעי [באוקטובר]. באופן כללי, הרבה מאוד קהילות חזרו... לא כולן חזרו בבת אחת. מה אפשר ללמוד מהגרף הזה שמסתכלים עליו במבט [כללי]?
אז קודם כול אנחנו רואים... בעיקר במדד של חמשת היישובים, הצבעים השונים מציגים את החוסן הכי נמוך. ואפשר לראות צמיחה מאוד משמעותית בסקר האחרון. הקהילות האלה, לפני ה-7 באוקטובר, הן היו עם המון חוסן – ממוצע של כמעט 4, וזה מתוך 5. אז היו קהילות מהגבוהות בארץ, קהילות משגשגות, פורחות וצומחות. אנשים עמדו בתור כדי לגור בהרחבות, בסדר? אז הגיעו לאירוע הזה עם רמות חוסן קהילתי מאוד גבוהות. ואנחנו רואים כמובן בצורה מאוד מאוד מובהקת את הירידה ברמות החוסן שאנחנו מסתכלים עליהן היום, גם שנתיים וחצי [אחר כך], בסדר?
מה עוד אפשר לראות? אפשר לראות שלא כל גורמי החוסן, אוקיי, הם לא באותה רמה. אז יש גורמים שנמצאים גבוה בכל תקופת המדידה, שזה הקשר למקום, בסדר? הקשר של האנשים לאזור, אוקיי, וגם המסוגלות הקהילתית – אלה יישובים קטנים עוד מלפני, בסדר? אז אלה גורמים שאנחנו רואים שיכולים גם אולי קצת להיפגע לאורך הזמן, אבל יחסית... ויש גורמים שמאוד מאוד נפגעו, בסדר? למשל, רואים את הסגול שמבטא את המנהיגות. פקטור המנהיגות הוא באופן כללי הכי נמוך, והירידה אליו באוקטובר היא גם בצורה משמעותית.
שאלה? כן. [...] נכון שראיתם קודם שאלון על החוסן האישי, אז לא שמתי את זה כבר, אבל יש שאלון... לכל גורם כזה יש לנו שני היגדים שהמשיבים מתבקשים לדרג בין 1 ל-5. ואז אנחנו בעצם מחשבים ציון לכל אחד מהממדים האלה, אוקיי? כן, הסקר הזה למשל פה... עכשיו יש פה 12...
טוב, אני רוצה רק לעשות זום-אין לתוך הסיפור הזה של החוסן. זה שקף מתוך גל אחד, מהגל של 2022, ועוזר להבין שבתוך קהילה מסוימת יש קבוצות שיש להן יותר רמות חוסן. אז אתם רואים פה את הציון הכללי של החוסן, ואתם רואים פה, בסדר, את הגיל. אנחנו רואים שיש ככה בקבוצת הגיל הצעירה, עד גיל 30, רמה של חוסן, ופתאום יש פה איזה... סליחה, מה קורה בגילים האלה, ב-20 עד 40?
📜 אה, יפה, כולם יודעים – ילדים
אה, יפה, כולם יודעים – ילדים! האם המסקנה היא שילדים פוגעים בחוסן? כמובן שלא. אבל היותנו כהורים לדאוג, עומס... זה שים עלינו המון, בסדר? שים המון. נגיד בקורונה, שינויים, זה שים הרבה מאוד על הכתפיים שלנו, לחץ מאוד לעבוד, חדשות בחיינו, בסדר? ורואים את זה יפה מאוד. שימו לב שברגע שהמחויבות ההורית הזאת קצת עובדת [משתחררת] מאיתנו, אנחנו רואים התאוששות של החוסן, ואנחנו רואים רמות חוסן גבוהות ויציבות לאורך גיל יותר מבוגר, בפנסיה, אוקיי? וזה... אבל אני רק אז כשמדובר על מעברים בריאים, כן, אנשים שעוברים מחלקות, זה כבר כמובן מערער גם את התא המשפחתי. כאילו יש נטייה להתנתק מקהילה יותר... סליחה, לא... כן, כאילו כשנסגרים אולי לתא המשפחתי, אז יש גם אתגרים כאילו בתא המשפחתי. מאוד יכול להיות שגם הסתגרות, גם בעצם החשש, בסדר? על הדאגה חשבו, בסדר? אמא שלכם עוד לפני השבת, בסדר? לפני השביעי, שיש מתחים, אוקיי? והראייה כל הזמן כרגע להגיד: "בחוץ, איפה הם? אני צריכה להביא אותם, איך? מה יהיה?" כאן זה מכניס, נכון? זה מכניס להמון המון...
עוד ציר שאני רוצה לשים עליו משהו, זה הזווית המרחבית. דיברנו עד עכשיו על הקהילות ברכס... בסדר? כמה קילומטרים משם, ממש לא רחוק, חיות עוד קהילות, בסדר? אז הנה למשל, אותו סקר חוסן עם אותו כלי סקר שנתנו לכם, בדקנו אותו גם באוכלוסייה הבדואית בכפרים בנגב, בסדר? [...] וגם באוכלוסייה היהודית שחיה בכפרים... בנגב, ותראו את הפער העצום בציוני החוסן בין קהילות שחיות בסמיכות גיאוגרפית מאוד מאוד, בסדר? כמה קילומטרים בודדים. אז אנחנו מבינים שציוני חוסן הם פונקציה של הרבה מאוד דברים.
אז הנה למשל רמז למה למשל יכול לפגוע בחוסן, וראינו את זה המון לאורך המחקר... הנושא של נגישות, התשתיות של נגישות, בסדר? בכפרים הבלתי מוכרים אין נגישות, אין חשמל, אין מקלטים, בסדר? מצפים להם שיהיו... שיציגו ציוני חוסן כמו... ודאי שלא. אני יכולה להגיד לכם ש... שנייה, סתם משפט... הציונים הכי גבוהים של החוסן שאנחנו רואים, זה קשר למקום, בסדר? וגם אמון, אמון חברתי. והנמוכים ביותר... [...] כן, הנה אנחנו רואים.
אז אמרנו גם יישובי קבע, בסדר? [...] אני מדברת כרגע על... אני לא... אני מוציאה פרשנות. משה, אם אנחנו רוצים ממש לדבר על זה... הרבה דברים. יש המון המון פרמטרים של אי-שוויון מבני שקשורים לאוכלוסייה הבדואית ולמדינת ישראל, שלא קשורים לנגישות. נגישות זו דוגמה אחת, דוגמה אחת, אתה צודק במובן... בסדר, דוגמה אחת. יש עוד הרבה מאוד גורמים שיכולים להשפיע על פגיעה בחוסן, שלא קשורים רק לנגישות, זה עוד לפני ה... בסדר?
טוב, אני עוברת לומר כמה מילים על חוסן עירוני, בסדר? ואני אגיד... אני כן, אני רוצה לדבר על חוסן עירוני דווקא מהפרספקטיבה שהיא יותר פרספקטיבה שלי, שהיא הפרספקטיבה של מערכת הבריאות, ואני אדבר ספציפית היום על השביעי באוקטובר.
אז אנחנו כולנו יודעים שבשביעי באוקטובר באמת האתגרים הרפואיים והבריאותיים היו עצומים. היה שטף נפגעים שלא היה פה מעולם, בסדר? בית חולים סורוקה ובתי חולים טיפלו בהמון נפגעים. כשבית חולים מתכונן למה שנקרא אר"ן (אירוע רב נפגעים), הוא מתכונן ל-100 איש, 150 איש... אתם יודעים כמה הגיעו לסורוקה בשביעי באוקטובר? מעל 600, בסדר? מעל 600 איש بكلום כלום זמן, בסדר? אז גם שטף נפגעים עצום, עם פציעות מאוד קשות ומאוד מורכבות... כמה חדר טראומה יכול להכיל, בסדר? מד"א למשל, כשמד"א מתכונן לאירוע... אר"ן, הוא מתכונן להגיע לאירוע שכבר הסתיים, לא לפנות פצועים תחת אש. דברים שהמערכת לא התכוננה להם ולא הייתה מוכנה להם, ואף על פי כן, באמת הסיפור של המענה בשטח הוא סיפור של גבורה ובאמת של חוסן. הייתה מגמה של הצוותים – אנשים הגיעו, נסעו לסורוקה תחת אש גם לפני שקראו להם, בסדר? גם הסטודנטים שלנו מבן גוריון הגיעו לסורוקה, נרתמו, טיפלו ונשארו, באמת. כשמדברים עם אנשי סורוקה, הם מדברים עליהם על זה, אז הם מדברים בעיניים אחרות, אפילו רופאים פנימאים לעזור מחדר ניתוח, כן? כאילו, זה הסיפור של החוסן, אבל זה באמת מראה משהו על גמישות, שאנשים – מה שצריך לעשות עושים כדי להביא טיפול, בסדר? ובאמת הטיפול הרפואי... מעט מאוד אנשים שהגיעו... בסך הכול הסיפור הזה, ואני מרגישה, למרות מה שאני תכף הולכת להגיד, זה סיפור של חוסן, בסדר?
אבל אני לא... כמה אתם חשופים לדבר הזה, יש גם ביקורת. הייתה גם באמת ביקורת על המענה הרפואי ששמענו אותו היום. אנשי המועצה הלאומית לטראומה דיברו על זה, שלא עשו ויסות שניוני, כולם הגיעו לסורוקה, לא פינו אותם לבתי חולים מרוחקים יותר. היה עיכוב בטיפול... לא היה עיכוב בטיפול בגלל שלא שחררו חוסמי עורקים, לא יודעת כמה אתם מכירים את זה, אבל העיקר היא הביקורת.
עכשיו, מה שאני רוצה – בלי להיכנס לתוכן – מה שאני רוצה לומר זה שמתחום הפקת לקחים, זה חלק מאוד משמעותי ממה שבונה חוסן. אוקיי? אם אנחנו לא מפיקים לקחים ולא משפרים את המענים באירוע הבא, אנחנו פוגעים בחוסן. זה לא אומר שהצוותים לא ניתחו בצורה מדויקת, בסדר? אבל אם אנחנו רוצים לבנות חוסן, ביקורת איכותית היא חלק מחוסן. נקודה נורא נורא חשובה.
📜 טוב, אני קצת רצה על השטף…
טוב, אני קצת רצה על השטף הזה. יש פה שקף שקצת מציג חוסן אישי וחוסן חברתי, וגם פה בחוסן הקהילתי ובחוסן הלאומי – אני רוצה לדבר עליו דרך, באמת, הסיפור של השביעי באוקטובר, של החודשים הראשונים למלחמה, בסדר? אנחנו יודעים שבאמת – אני חושבת שכולכם זוכרים וגם הייתם חלק מהדבר הזה – שהיה מפעל התנדבות מדהים, כן? מכל רחבי הארץ, מהשביעי באוקטובר והלאה. הנה, זה נתון מדהים: 50% מהאוכלוסייה בישראל עסקה באיזושהי התנדבות בשבועות ובחודשים הראשונים אחרי המלחמה, וזו באמת תרומה מדהימה לחוסן, בסדר? אין ספק.
אבל שימו לב שכבר פה, אוקיי, האתגר שעומד... בחודשים הראשונים, האתגר שעומד הוא לשמר את המוטיבציה והאנרגיה הזו לאורך זמן. זה לא פשוט, בסדר? כולנו מתנדבים ויכולים לספר על עצמנו, היום אנחנו בשחיקה גדולה, בסדר, של אנשים שעשו המון. כן, והדוגמה הכי טובה לדבר הזה – פשוט אפשר להסכים או לא להסכים עם המטרה הראשונית שלהם – זו קבוצת "אחים לנשק". קבוצת "אחים לנשק", שהייתה במהפכה המשפטית, ברפורמה המשפטית, באותו יום של השביעי באוקטובר... ואפשר להסכים, אגב, גם אם אתם לא מסכימים עם מה שהם עשו לפני כן, או עם היעדים שלהם, הם בעצם את כל המנגנון שהם הקימו הסבו אותו לסיפור של ניהול ההתנדבות היומית, בסדר? אז שוב, זה בכלל לא קשור עכשיו למטרה שלשמה הם הוקמו, אבל הגמישות הזאת, לקחת מטרה אחת ולשנות אותה לחלוטין שתתעסק במשהו אחר, זה גם מאפיין של חוסן במידה מסוימת. אז גם פה, כמו שאני אוהבת...
גם פה יש ביקורת. מה הביקורת? אז כל המיזם המדהים הזה היה מיזם שהגיע, בואו נגיד, מהחברה האזרחית. זה לא היה מיזם שנועד להגדיל את ידי המדינה. במדינה מסוימת יש קולות שאומרים: זה לא צריך להיות ככה, זה בחברה אזרחית ממלאת מקום שהמדינה אמורה ל... בסדר?
עכשיו, זה דבר אחד. דבר שני, בחלוקה שבנית של משאבים, אז הרבה פעמים המון המון... דוגמאות שנסעו לים המלח, לאלה, בסדר, הגיעו למלונות של קיבוצים ומושבים, אבל למלונות של עיירות כמו אופקים למשל הגיעו הרבה פחות, וזה יצר תחושות מאוד קשות, בסדר? זה דוגמה אחת.
הדוגמה השנייה היא שהמון אנשים טובים – אני אומרת באמת אנשים טובים – הגיעו לאתרי פינוי והקימו... של טיפול: טיפול בילדים, טיפול במבוגרים, כן, שסייעו לאנשים. מי בודק את האנשים האלה? מי יודע שיש להם הכשרה ויש להם הכשרות מתאימות? אף אחד! אז היום גם ישויות... לא ידעתי את זה, פה יש ממש תביעות, אנשים שהגישו על דברים כאלה. כן, שוב, כי המידע לא היה... לא הייתה פה שום רגולציה ולא היה אף אחד שנהל את זה ברמה מערכתית, ברמה לאומית. אז גם פה יש מה ללמוד. אמירה באמת מדהימה, אני אומרת, זה באמת חוסר, בסדר.
טוב, אני רוצה ככה לדבר על יחסי הגומלין של המושג חוסן עם מושגים נוספים, בסדר? אז אחד הדברים הכי חשובים, שבטוח כבר שמעתם, אבל שאני כל הזמן... אני על ריפיט, אני אומרת את זה לסטודנטים שלי, זה שחוסן הוא לא היעדר קושי, בסדר? זה לא הצד ההפוך של מצוקה, זה לא ההופכים, בסדר? אדם יכול לחוות לחץ, פחד, עצב, מצוקה, בסדר, אבל גם להיות בעל חוסן, בסדר? מה ההבדל? האופן בו אנחנו מתמודגים והיכולת לתפקד או לחזור לתפקוד, בסדר? זה לא אומר שאני שומרת על סטטוס קבוע ולא אולי קצת מידרדרת, אוקיי?
אז עוד פעם: חוסן הוא לא היעדר קושי. אנחנו יכולים לחוות קושי, ולצד זה המושגים שממתינים מדויק אחד לשני, אחד ליד השני. הרבה פעמים אני מציגה את המושג חוסן כבעצם... אנחנו מקבלים כל מיני מכות, כל מיני מכות תוך כדי שאנחנו ממשיכים ללכת בפס, אוקיי? זה יכול להיות גם ברמה האישית, גם ברמה הקהילתית, העירונית, הלאומית ועוד, כן.
[...] [שאלה מהכיתה] [...] אז כן, איך אפשר לדעת... [...] שאני מגיעה לזה שאני מדברת על... בסדר, שאלה. הנה השקף שגם אורית הציגה, בסדר?
📜 על פי אותם אותם מקורות
על פי אותם אותם מקורות... ואנחנו רואים שאצלי המסלולים הם קצת אחרים, בסדר? המסלול הזה של ה-Resistance הוא לא מה שאני... או מה שאני ואחרים כן מציגים את החוסן, אוקיי? חוסן אצלי הוא המסלול הזה, רואים אותו שפה? כן, יש פה קו יציב שהוא לא מצוקה אלא הוא תפקוד, שנראה תפקוד... בצורת זה היה אחר, אוקיי?
אז פה מבחינת תפקוד, דווקא מסלולים של... משהו שיש איזושהי ירידה מסוימת מיד אחרי האירוע, יכול להיות כמה ימים, משהו, אוקיי? זה בסדר אם שנייה נעצור ולא נתפקד כרגיל, אוקיי? אבל יש באופן יחסי חזרה מהירה לכמעט אותו דבר, בסדר? לאותו דבר או כאילו כמעט אותו דבר, אוקיי? ויש מסלולים נוספים, שאם ראיתם בצורת, שזה באמת... אנשים שנמצאים והם מאוד מתקשים לחזור לתפקוד לתקופה מאוד ארוכה, או כאילו לראות אנשים שחווים עליות וירידות. יש המון המון מסלולים.
אנשים שמחזיקים רמת תפקוד יחסית גבוהה ואחרי הרבה זמן לא מתפרקים – זה משהו שאנחנו רואים, לצערי, מאוד עכשיו. נכון? אצל אנשים ש[...] אז שני אנשים שחוו בדיוק את אותם אירועים, בסדר? יכולים להגיב באופן מאוד מאוד שונה, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
אבל [...] מישהו ששאל אותי על התגובה – זה לא משהו ש... בסדר. אז יכול להיות שאנחנו נגדיר חוסן... בסדר? יכול להיות שמישהו באמת גילה חוסן בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך – והארוך יכול להיות חצי שנה והוא יכול להיות 50 [שנה], בסדר? – וזה לא כי הוא מעמיד פנים, אלא כי הרבה פעמים בסוף הגומייה נקרעת, בסדר? אם אנחנו לא נותנים תמיכה, הרבה משאבים – בסוף הגומייה נקרעת, בסדר? אז שוב, סיפור של משאבי חוסן – גם אישיים וגם קולקטיביים; גם מה שיש לי וגם מה שיש סביבי והוא נגיש לי. לא רק... זה לא רק מה שנקרא זמין, אלא גם נגיש, שאני יכולה לעשות בו [שימוש]. ולכן אני אומרת שחשוב מאוד לא להניח באופן אוטומטי שאירוע מסוים הוא טראומטי, בסדר?
שני אנשים שחוו... בכלל, אירוע אחד יכול ממש להשפיע מאוד על מישהו אחד... [...] אנשים ששניהם ניצולי שואה, נשלחו למחנות. כל אחד... אחד שמתפקד יחסית, אחד שראה ככה את האירוע הזה: "לא חשוב מה קרה, יהיה בסדר", והשני אמר לו... אמר: "אין לי כוח באירוע הזה". אחד חזר לעבודה [...] והשני – האירוע הזה... שני חיים שונים, לא הצליח [...]. שניהם עם אותה היסטוריה פחות או יותר, וכל אחד לקח את זה למקום ממש... מבחינתי זה היה אסימון שנפל בשירות שלי [...] לפני שידעתי איך קוראים לזה בספרים, ידעתי איך קוראים לזה במציאות לגמרי.
אה, אני עוברת לדבר על חוסן בהקשר של הסתגלות, בסדר? גם אמרנו – יכולת הסתגלות. אז חוסן הרבה פעמים הוא היכולת שלנו, בסדר? לספוג אירועים קשים. הסתגלות היא היכולת... בסדר? היכולת להשתמש במשאבים שעומדים לרשותנו – גם משאבים אישיים, קולקטיביים, פיזיים, נפשיים – כדי להתאים את ההתנהלות שלנו לדרישות החדשות שיש מאיתנו בעקבות איזשהו משבר, כמובן, שקורה.
אז האדפטציה... התפיסה של האדפטציה היא תפיסה גם מאוד תלוית סיטואציה. האדפטציה היא תהליך קונקרטי, בסדר? באיזו אסטרטגיית התמודדות אני בוחרת: האם אני בוחרת בפנייה לטיפול, או שאם אני בוחרת בהכחשה, בעימות, במשהו, בסדר? האם אני צריכה לארגן מחדש את המשאבים? האם אני צריכה לשנות פרשנות קוגניטיבית?
פה אני כבר אומרת: התערבות, כן? כי הרבה פעמים על האדפטציה, בסדר? אפשר ככה להשפיע בהתערבות בצורה יחסית... דרך פעולות יחסית מהירות או יחסית יותר זמינות – גם קווים חמים, בסדר? גם זה סוג של... אבל, ואני מדגישה פה, כבר אמרתי קצת קודם, אני מדגישה את זה פה: לא כל אדפטציה, לא כל הסתגלות היא חוסן. ההסתגלות גם יכולה להיות מזיקה לנו, בסדר? אז הסתגלות דרך הדחקה, נורמליזציה של משבר, בסדר? היא יכולה בטווח הבינוני להזיק. הרבה פעמים יש איזשהו רווח קצר – אם אנחנו מדחיקים קצת, אז זה עוזר לנו, נכון? אבל בטווח הארוך אנחנו רואים שאנשים שמשתמשים באסטרטגיות
📜 האלה שהן נחשבות לא אופטימליות מראות…
האלה שהן נחשבות לא אופטימליות מראות דווקא עלייה ברמות מצוקה ועלויות יותר גבוהות. אה, גם שימוש מבודד באסטרטגיה אחת לבד – אנחנו נתקלים בייאוש, או הסתמכות יתר על משאב מסוים שלא בהכרח יהיה זמין כל הזמן או עלול להיגמר. בסדר? גם זו לא בהכרח הסתגלות שהיא מטיבה, ועלולה להזיק. אה, סוג ההסתגלות או הבחירה בהסתגלות שאנחנו עושים, גם באירוע עצמו – הסתגלות ב-7 באוקטובר לא דומה להסתגלות לעניינים שראינו לפני. באמת, מטרה אחרת מדברת על תחושת המסוגלות האישית שלנו, וכמובן במה שמשמר אותנו. בסדר? מה זה, מה... במה אנחנו יכולים להשתמש. אמרנו שאיכויות שונות מביאות לרמות גבוהות, בעיקר בעיקר בסופו של דבר, בסדר? אפשר... מה שרציתי, אמרתי כבר – צמיחה. יכולה להיות צמיחה אחרי משבר, המושג צמיחה פוסט-טראומטית שחלקכם מכירים.
אז השקף שאתם רואים פה קצת קטן, סליחה, אבל אני אקרא לכם מה זאת צמיחה פוסט-טראומטית ומה בינה לבין חוסן. אז צמיחה פוסט-טראומטית זה שינוי חיובי, בסדר? שאדם מעיד על עצמו בעקבות אירוע קשה. אה, למשל היחסים הבין-אישיים של בן אדם, תפיסת הכוח האישי שלו או בסדרי העדיפויות שלו, בסדר? חוסן וצמיחה הם מושגים מובחנים. לא כל מי שיש לו חוסן מאוד גבוה בהכרח יחווה צמיחה פוסט-טראומטית, ממש לא, בסדר? זה משהו שחשוב להגיד. אנחנו לא יכולים לצפות מאנשים, בסדר, שנגיד כאילו "עבר זמן, תצמחו". זה לא עובד ככה, בסדר? אה, צמיחה יכולה – כמו חוסן ומצוקה – צמיחה יכולה להתקיים לצד מצוקה ולצד חוסן.
אני יכולה להראות... אתם רואים קופסה קטנה אחת, זה באמת יצא קטן, אני מקריאה את זה. זה מחקר מתוך סקר חוסן קהילתי שעשיתי באשכול ממש עכשיו, בסדר? שנתיים וחצי אחרי המלחמה, ושאלנו את ה-1,240 משתתפים בסקר הזה, העברנו להם שאלון של צמיחה פוסט-טראומטית. אז קודם כול אתם רואים פה, כאן – רגע, סליחה – בעמודה הכחולה אתם רואים את הציון של צמיחה פוסט-טראומטית. ואם לא רואים, אני אגיד לכם שזה בערך 2.5 מתוך 5. כלומר אנחנו רואים רמות יחסית נמוכות של צמיחה פוסט-טראומטית. אנחנו מדברים על שנתיים וחצי אחרי המלחמה, לא חודש אחרי, בסדר?
איפה כן רואים קצת יותר גבוהות? בסדר, דיברנו על כמה קטגוריות של צמיחה פוסט-טראומטית, אז רואים למשל בהערכה מחודשת של החיים – זה הממוצע הזה – יחסים בין-אישיים. בסדר? אלה דברים שלמשל אנשים בממוצע הזה קיבלו רמות קצת יותר גבוהות, אבל כאמור לא רואים צמיחה פוסט-טראומטית מאוד מאוד משמעותית בקהילות האלה. בסדר, זה משהו שהוא לדעתי מאוד מאוד מדובר.
טוב, אני אדלג על הסיפור של... אני רוצה להגיד כמה מילים על חוסן, נכנס פה לכמה שקופיות אחרונות של ההרצאה – מבט קצת יותר ביקורתי על המושג הזה של חוסן. אז להתחיל להגיד משהו, למשל הסיפור של חוסן ואישיות, ואני אומרת בצורה מאוד ברורה שחוסן לא מתחלק באופן שווה בין אינדיבידואלים ובין קבוצות. יש הרבה מאוד פעמים – הזכרנו כבר את הסיפור של אי-השוויון המשאבי שיוצרים חוסן סלקטיבי – נקודה חשובה להרבה מאוד אנשים והרבה מאוד תרבויות במדינה, לא רק אצלנו, כן? אבל אני מדברת כרגע על ישראל. מי למשל, מי פגיע יותר? נשים, למשל. מי מחזיק את הבית כשהבן זוג עושה 400 ימי מילואים? כן, מי מחזיק את הבית? מי מחזיק את הילדים, ההכנסה
נפגעת, בסדר? יש עומס שקוף שיושב על כתפיהן של מי שנדרשות להתמודד בעצמן, בסדר. אבל הקצה שבקצה קצת... דהיינו, הן הרבה פעמים במשימות מורכבות, חיוניות, שבבית עם הילדים, ומה קורה לבחירה שלהן, בסדר?
גם גילאי 60 ואנשים עם מוגבלות. מה קורה לבן אדם בן 70 שגר בקומה רביעית בלי מעלית, בסדר? ואולי גם יש לו איזושהי מוגבלות ניידות, אבל כשיש מתיחות מול איראן ויש ארבע אזעקות בלילה — הוא יכול לרוץ למעלה-למטה? לא, בעצם. באמת נודע על אנשים שזה קרה להם — נשארו ולא רצו, בסדר.
אבל גם אוכלוסיות אחרות, קבוצות מודרות, אוקיי. יישובים... נזכרנו את הסיפור של הבדואים, אבל יש עוד הרבה מאוד קבוצות, לא רק בנגב — אין מיגון. אני גרה בבאר שבע, אני יכולה לספר לכם שאני שגרה בבית יחסית חדש עם ממ"ד בתוך הבית, המשפחה שלידי שגרה בבניין מ-1970 נמצאת בקומה מינוס אחת, והבית שלידם שבכלל אין לו שום [מיגון] והם היו צריכים לרוץ את כל השכונה עד למקלט הציבורי. במתקפה האחרונה מאיראן חווינו כל אחד משהו אחר, כל אחד היה בסרט אחר. גם מערכון מאוד יפה היה על זה ב"זהו זה!", מי שראה, וזה מאוד מאוד נכון, בסדר. אז החלוקה שלנו במשאבים היא מאוד מאוד משמעותית ליכולת שלנו לשמור על חוסן ולחיות באירועים כאלה, בסדר.
📜 ואני רק רוצה להדגיש פה שחוסן…
ואני רק רוצה להדגיש פה שחוסן לאומי — אנחנו מדברים על חוסן לאומי, כן? — לא יכול להתקיים בלי שוויון בתנאי יסוד, בסדר? זה פשוט... הצלת חיים, תנאי יסוד, כן. [...]
טוב, נקודה נוספת היא פוליטיזציה של המושג חוסן, בסדר. בשנים האחרונות היו גם קולות שאמרו: רגע, אתם נורא אוהבים להשתמש במושג חוסן, אבל אתם הופכים את המושג חוסן, משתמשים בו יותר מדי, ומצפים מכולם להכיל חוסן כאיזשהו מנגנון שהוא כמעט מנגנון משמעתי, כן. מה זה אומר? שאם אתה משתמש בעצם בסיכון של חוסן להחזיק, לשתוק, לא להביע ביקורת, לא להביע מצוקה — נתפס כמעמיס או כמישהו שלא מוקיר תודה, כן. אז יש פה גם איזשהו צד, ברצף של מה שאמרנו על זה שחוסן זה לא היעדר מצוקה, ואומרים: כן, אם אתה מביע מצוקה או ביקורת או לא יודעת מה, אז אתה לא... אין לך חוסן, אתה לא בסדר, בסדר. ואני מציעה להקפיד, ואני אומרת שחוסן כולל גם את היכולת להביע ביקורת, לכעוס, וגם לדחות. חברה שמסוגלת להתמודד עם הדברים האלה בלי לקרוס — זו חברה שיש לה חוסן, אוקיי? שלא חייבים להסכים. דרך אגב, לא... זה באמת... לא לעבוד על זה, פשוט להיות בהצעה שלו. גם ברמה האישית — וזה אולי מתקשר באמת לעבודה פה — פנייה לטיפול, הודאה בקושי, זו לא חולשה, היא שימוש נכון באסטרטגיות התמודדות מטיבות, זה בדיוק חוסן.
ואני מגיעה לשקף האחרון. אני רוצה לדבר על חוסן ברמה המערכתית. חוסן הוא לא רק של אנשים, לא רק של אינדיבידואלים — זה גם של מוסדות, בסדר? ואני חושבת שכדאי לעבור משימוש במושג חוסן כסוג של התנאות: "וואו, איזה בעלי חוסן אנחנו", "וואו, איזה קהילה חסונה אנחנו", "איזה אנשים בעלי חוסן אנחנו" — להשתמש במושג חוסן בתוך היום-יום להערכה, בסדר?
האם אנחנו [מספקים] הגנה שוויונית לכל האזרחים במדינה הזאת? האם אנחנו חותרים כל הזמן, אנחנו במאמצים, בסדר, כדי לצמצם אי-שוויון? האם אנחנו מתנהלים באופן של אמון, שקיפות, דיווח, בסדר? האם אנחנו נותנים לגיטימציה למצוקה ולעייפות?
אני אחתום בתחני ואגיד: כמו שאנחנו לא מציעים [להזניח] את התשתיות, בסדר, ורק שיחזיקו מעמד בלי מנגנונים שיחזקו אותם ושתהיה תמיכה מתאימה – ואנחנו לא יכולים לצפות מחברה שתישאר חסינה בזמן שבמשך [הזמן] היא [סובלת] ובלי משאבים שמשובצים לנקודות הקצה.
ובזה אני מסיימת ואומרת לכם תודה רבה. [...]