📚 כל השיעורים

🍭 לראות את הטוב שבשני

אחרי הגירוש מגן עדן אדם הראשון קרא לאשתו חווה — ומכאן דרך לראות את מעלת כל אדם ואת טוב הבריאה כולה

פרק א · ביום שאחרי

🚪 מה היה צריך לקרות בבית

האישה נתנה לאדם הראשון לאכול מעץ הדעת. האדם גורש מגן עדן, לעבוד את האדמה.

נסו לדמיין: מה אמור לקרות בבית של אדם הראשון אחרי זה?

בדרך הטבע, האדם מגיע הביתה ואומר לאשתו: "מה עשית לי? תראי לאן נזרקנו! הכול בגללך!"

ועל שלום בית — אפשר להגיד שלום.

אבל בואו נראה מה קרה באמת.

אחרי הגירוש מגן עדן, בדרך הטבע היה צפוי שאדם הראשון יאשים את אשתו.

פרק א · ביום שאחרי

❓ פסוק שלא במקומו

מיד אחרי שהבורא מעניש את האדם, "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יז), מופיע פסוק שנראה שלא מן העניין:

"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ).

למה עכשיו פתאום שמות? אדם הראשון כבר קרא שמות לכל בעלי החיים מזמן. למה דווקא כאן, אחרי שהחטיאה אותו?

ומיד אחר כך התורה חוזרת לעניין: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא).

למה התורה עוצרת באמצע?

באמצע פרשת העונש מופיע פסוק על קריאת השם "חווה" — ונשאלת השאלה מה הוא עושה שם.

פרק א · ביום שאחרי

💚 שם חדש

התשובה נפלאה.

אדם הראשון הבין את טעותו. במקום להסתכל על הטוב שהבורא נתן לו, הוא הסתכל על מה שאין לו — על העץ האחד שנאסר עליו. כמו שדורשים: "הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" (חולין קלט ע״ב; בראשית ג, יא).

אז הוא עשה תשובת המשקל. החליט: טעיתי. מה שהיה — היה. מהיום מפסיקים להסתכל על מה שאין, ומתחילים להסתכל על מה שיש.

הוא ידע: אם יבוא הביתה כמו שהוא, יתחילו מריבות, יתחיל לחשוב מה היא עשתה לו.

לכן, לפני שהוא נכנס, הוא משנה לה את השם. מהיום לא קוראים לך "אישה". "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי".

כל החיים בעולם — בזכותך, חווה.

אדם הראשון החליט להפסיק להסתכל על מה שאין, וקרא לאשתו חווה כדי לזכור תמיד את הטוב שבה.

פרק א · ביום שאחרי

🔤 למה דווקא חווה

האותיות ח', ו', י' מתחלפות. מובא במפרשים שבתחילה השם היה "חיה", אבל הוא לא רצה לקרוא לה כך, כי זה מתחלף בחיות השדה. לכן קרא לה "חווה".

מה רצה אדם הראשון?

שבכל פעם שיקרא לה — יזכור את הטוב שבה. שבזכותה יש חיים בעולם.

בכל פעם שיקרא בשמה, הוא יזכור את החסד שבה.

השם חווה נבחר כדי שבכל פעם שיקרא לה, יזכור שבזכותה יש חיים בעולם.

פרק ב · מידה כנגד מידה

👕 הבורא בעצמו מלביש

הבורא ראה את אדם הראשון מכסה על קלונה של אשתו ומתרכז בטוב שבה.

ומה עשה? התנהג איתו מידה כנגד מידה.

בא הבורא, בכבודו ובעצמו: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא).

אמרו חז״ל: תורה תחילתה גמילות חסדים, שנאמר "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם".

כמו שאתה כיסית על קלונה, כך הבורא כיסה על ערוותך. והם קיבלו כותנות אור — בגד מיוחד מאוד, שהבורא בכבודו ובעצמו הביא להם.

כשאדם הראשון כיסה על קלון אשתו והתרכז בטוב שבה, הבורא בעצמו הלביש אותם — מידה כנגד מידה.

פרק ב · מידה כנגד מידה

🤲 לא זז מלחבבם

תתבוננו ברגע הזה.

אדם הראשון אחרי החטא מרגיש מן הסתם נזוף, מנודה, מרוחק. ופתאום הבורא בעצמו בא ומלביש אותו.

כותב רבנו בחיי: "וילבישם" — היה ראוי לומר "כותנות עור ללבוש", כמו "ובגד ללבוש". אבל על דרך הפשט, התורה רצתה לייחס את פעולת ההלבשה אליו יתברך — להורות על חמלתו על יצוריו. שאף על פי שחטאו, לא זז מלחבבם, והוא בעצמו השתדל בתיקונם וגמל עמהם חסד.

מידה כנגד מידה. אדם הראשון לא דחה את אשתו אחרי החטא, ונשאר לחבב אותה. וכך הבורא נשאר מחבב אותו.

כמה נפלא, כשאדם לומד להסתכל בבית על המעלה של אשתו, של הילדים, של כל אחד. כשאדם עושה כך — גם הבורא מסתכל על הטוב שבו.

רבנו בחיי: התורה ייחסה את ההלבשה לבורא כדי להורות שאף שחטאו, לא זז מלחבבם.

פרק ג · אבי האסירים

🔑 אבי האסירים

עד היכן אפשר להגיע בעין טובה על כל אדם?

בירושלים חי צדיק, רבי אריה לוין. אהבה יוקדת לכל אדם בערה בקרבו.

בגלל האהבה הזאת היה מבקר בקביעות את אסירי בית הכלא. הוא כאב את כאבם כאב לבנים, והם כינו אותו באהבה "אבי האסירים".

האסירים כולם הוקירו אותו מאוד. רבים מהם, אף שלא היו דתיים, חיכו בשבת בקוצר רוח לביקורו — כדי ליהנות מלחיצת ידו החמה, הרכה, המלטפת.

מספר יחזקאל אלטמן, שנידון למוות ושוחרר: "באותם ימים קשים, כשהייתי לבוש בגדים אדומים של נידון למוות, רבי אריה הרבה לבקר אותי. לכן נשאתי תמיד כיפה בכיס. כשראיתי אותו מרחוק — מיד חבשתי אותה."

רבי אריה לוין ביקר את האסירים באהבה, והם כינו אותו "אבי האסירים".

פרק ג · אבי האסירים

❤️ "אני מתבונן בלבם"

בכלא ישבו גם קומוניסטים רבים. אחד מהם, צעיר, השתדל תמיד להוציא את רבי אריה מכליו.

בכל פעם שראה את הרב בא בשבת לבית הכנסת שבחצר הכלא, היה מצית סיגריה מולו — להכעיס.

אבל לא הצליח. רבי אריה המשיך במנהגו: להקדים שלום לכל אדם ולברך אותו "שבת שלום".

יום אחד הצעיר חיכה בבית הכנסת. כשהתקרב רבי אריה, קרא לעברו: "רבי, למה אתה מתעסק עם שקרנים ורמאים?"

"בני," ענה הרב, "למה תוציא לעז על בני אדם?"

"אתה חושב שהאסירים האלה דתיים? אני יושב איתם ורואה איך הם אוכלים ושותים בגילוי ראש. צבועים! ויחזקאל אלטמן — כשהוא רואה אותך מרחוק, הוא ממהר לחבוש כיפה ולהעמיד פנים של ירא שמיים!"

אמר רבי אריה: "חלילה לך! האמן לי, אני לא נותן עיניי בראשם, אם הוא מכוסה או לא. אני מתבונן בלבם. ולפניי הם גלויי לב, והלב שלהם חם ויוקד."

לא עברו ימים רבים, וגם הצעיר הזה, כשראה את רבי אריה, מיהר לחבוש כיפה. והוא נמנה עם המבקרים הקבועים בבית הכנסת.

רבי אריה לא הסתכל אם הראש מכוסה אלא על הלב החם, ובסוף גם האסיר הלועג חבש כיפה.

פרק ד · טוב מאוד

🌅 "והנה טוב מאוד"

המידה הזאת — לראות את הטוב — לא נוגעת רק לחברים.

כך כותב הרב אביגדור מילר, כפי שמובא בחוברת "שערי הודיה": "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא).

הבורא כתב את זה בתורה כדי ללמד אותנו ללמוד ממנו: לשים לב שהעולם שאנחנו בו הוא באמת עולם מרהיב, טוב מאוד, שטובו מופלג עד להפליא.

בפסוק הזה טמונה מצווה ללכת בדרכיו: להסתכל על כל הבריאה סביבנו, להרגיש כמה היא טובה — ואף להוציא בפה שהכול טוב מאוד.

המבט הזה הוא סוד הצלחת החיים. הבורא רוצה שהאדם ירגיש את העונג שהוא מקבל מהבריאה, יודה לו עליה, ועל ידי זה יגיע לאהבתו.

הרב אביגדור מילר: מהפסוק "והנה טוב מאד" לומדים ללכת בדרכי הבורא ולהרגיש כמה הבריאה טובה.

פרק ד · טוב מאוד

🕯️ מהבית אל השבת

אז מתחילים בקטן.

לראות את מעלת החבר. את המעלה של בני הבית. את הטוב שבכל אחד.

ואז נזכרים כמה הבורא רואה את המעלה שלנו, ודואג לנו.

ומשם מגיעים לראות את טוב ה' בכל: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".

זה התפקיד שלנו בעולם — שהשם "עולם" בא מלשון "נעלם". לשים לב לטוב הפנימי שמסתתר בו.

וכך זוכים לשבת קודש, שכל עניינה לשמוח ולחגוג את היופי המופלא שבבריאה, ולומר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. טוֹב לְהֹדוֹת לַה'" (תהילים צב, א-ב).

מתחילים בלראות את מעלת בני הבית והחברים, ומשם מגיעים לראות את טוב ה' בכל הבריאה.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: לראות את הטוב שבשני