📜 מגילה בעיניים אחרות
השיעור ניגש למגילת אסתר בצורה שאינה רגילה. בדרך כלל מספרים את המגילה כסיפור על ארמון, משתה, מלכה וגזירה. אבל אם קוראים אותה על רקע מה שקרה לעם ישראל באותה תקופה, היא נראית אחרת לגמרי.
ובהמשך השיעור מתגלה דבר מפליא: אפשר כמעט להעתיק את המגילה, שלב אחר שלב, ולהדביק אותה על מה שקרה לעם ישראל בדורות האחרונים. אותם שלבים, באותו סדר, כמעט אחד לאחד.
אין הכוונה להקטין את המגילה או להפוך אותה למשל בלבד. אדרבה: הכוונה היא להראות שהמגילה אינה רק סיפור של פעם. הדרך שבה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עמו, בנסים נסתרים ובתהפוכות, חוזרת על עצמה, ומי שלומד את המגילה לומד להבין גם את זמנו.
כדי להבין את רקע המגילה, צריך לזכור את סדר המלכויות. בבל, המלכות שהחריבה את בית המקדש הראשון, הייתה בשיא כוחה. ודניאל, בחלומות ובחזונות שבספרו, ראה איך המלכויות עולות ונופלות זו אחר זו: בבל, אחריה מדי ופרס, ואחר כך יוון ורומי.
ובאמת, מלכות בבל נפלה, ועלתה מלכות פרס. מה שנראה נצחי ובלתי מנוצח, התמוטט ביום אחד. וכאן מתחיל סיפור שיבת ציון, ואיתו הרקע למגילת אסתר.
יש בזה לימוד גדול: המלכויות של העולם, חזקות ככל שיהיו, הן כלים בידי ה'. הוא מעלה אותן ומוריד אותן לפי תוכניתו, וכל התהפוכות באות לבסוף להביא את עם ישראל אל גאולתו.
נתחיל מן ההתחלה. בבל כבשה את ארץ ישראל והחריבה את בית המקדש הראשון. אחר כך נפלה מלכות בבל, כפי שנרמז בחזונות דניאל, ועלתה מלכות פרס. המלך הראשון שלה היה כורש.
ומיד בתחילת מלכותו הוציא כורש הכרזה מפורסמת: "כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם... מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ... וְיַעַל". כל יהודי שרוצה, יכול לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש.
איזו בשורה! איזו שמחה גדולה ליהודים! אחרי שבעים שנות גלות, המלך עצמו מזמין אותם לחזור. היינו מצפים שכל היהודים יקומו ויעלו בבת אחת. אבל מה קרה בפועל?
השיעור קורא את מגילת אסתר על רקע ההיסטוריה של שיבת ציון, ומראה כמה דומה היא לדורנו.
🚶 מעטים עלו
בפועל, רק מעטים עלו. בספר עזרא מנויים כארבעים ושניים אלף איש. רוב העם נשאר בבבל ובפרס.
למה? הרב הסביר זאת בדרך שאפשר להסביר גם לילדים: לאנשים קשה מאוד לעשות שינוי. הם מקובעים במקום שבו התרגלו לחיות. גם אם שם קשה, גם אם שם רע, "כאן התרגלתי". וגם ביציאת מצרים, לפי פירוש רש"י על "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל", רק אחד מחמישה יצא, והשאר לא רצו לצאת.
הרב הביא דוגמה מקרוב. לפני כמאה שנה קנו כמה מאות משפחות יהודיות בוורשה אדמות באזור שבו נמצאת היום קריית אתא. כל משפחה קנתה כמה דונמים, במחיר שהיה אז זול מאוד. ומכל המשפחות האלה, רק מעטות הגיעו בפועל. השליחים שבאו לבדוק סיפרו כמה קשה כאן: ביצות, אין כבישים, כדי לקנות משהו צריך לנסוע בעגלה בבוץ עד חיפה. ורוב המשפחות נשארו בוורשה. עד שבא מה שבא. הסיפור הזה, שקרה ממש במקום שבו נמסר השיעור, מראה כמה קשה לאדם לעזוב את מה שהוא מכיר, גם כשהוא מבין בשכלו שהעתיד נמצא במקום אחר.
ואלה שעלו, התחילו לבנות. אבל השכנים, שונאי ישראל שישבו בארץ, התרגזו: מה היהודים בונים כאן? והם השתמשו בדרך המוכרת: פנו למלך בטענות ובשטנה. היהודים האלה מורדים, כתבו, ואם תיתן להם לבנות, הם יקומו עליך.
והמלך הורה לעצור. מה שיש – יישאר, אבל לא עוד. העלייה נעצרה, הבנייה נעצרה, ובית המקדש עמד חרב. לפי חז"ל, ההפסקה נמשכה שנים רבות.
מרדכי, שהיה בין העולים, חזר לשושן, לבית המלכות, כדי לנסות למצוא דרך לחדש את הבנייה. ובינתיים כורש מת, ואחריו מלכו אחרים, עד שעלה לשלטון אחשוורוש.
אף שהדלת נפתחה, רק מיעוט מן היהודים עלה, כי קשה לאנשים לעזוב את המקום שהתרגלו אליו.
❓ מה היה החטא
בדרך כלל, כשלומדים את המגילה, שואלים: מה היה החטא של ישראל באותו דור, שבגללו באה עליהם גזירה כזו? חז"ל נשאלו על כך, והביאו כמה תשובות.
יש שאמרו שנענשו משום שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר. ויש שאמרו שנענשו משום שנהנו מסעודתו של אחשוורוש. והפירוש המקובל ביותר הוא השני: ההנאה מן הסעודה.
אבל מה החטא בהנאה מסעודה? אפשר להבין שהיו בה מאכלות אסורים, או שהייתה בה פריצות. והפירוש שבשיעור מוסיף רובד: ההנאה הייתה סמל להרגשה עמוקה יותר, שהגולה נעשתה בית, ושאין עוד צורך לשוב. מתוך הפירוש הזה, כל המגילה מקבלת משמעות של סיפור על יחסם של ישראל לגלות ולגאולה.
אחשוורוש עשה משתה גדול בשנה השלישית למלכו. חז"ל אמרו שהוא חישב את שבעים השנים שנאמרו לגלות, וחשב שהן כבר עברו, ובית המקדש לא נבנה. מכאן הסיק שהיהודים כבר לא ייגאלו, והמלכות שלו בטוחה. לכן חגג.
והוא הזמין גם את היהודים. וחז"ל אמרו שנענשו ישראל משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע. לא רק שאכלו, אלא נהנו.
מה הייתה ההנאה הזו? יש שביארו בעומק: היהודים נהנו מן הרעיון שאפשר להישאר בגולה. טוב לנו כאן. יש לנו מעמד, יש לנו נציגים בבית המלכות. למה לעלות לארץ ישראל? הם כבר הפכו את הגולה לבית.
חז"ל הביאו כמה טעמים לגזירה, והפירוש שבשיעור מצטרף אליהם ומאיר את סיפור המגילה כולו.
🏚️ כשטוב ליהודי בגלות
לפי הפירוש הזה, החטא לא היה רק בסעודה עצמה, אלא בהרגשה שעמדה מאחוריה. כשיהודי נהנה מן הגלות, כשטוב לו בגלות ואינו רוצה לצאת ממנה, זה אסון. הקדוש ברוך הוא אינו רוצה שנאהב את חוץ לארץ ונרגיש שם בבית.
יהודי צריך תמיד לשאוף לירושלים. בכל יום אנו מתפללים "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב", ו"תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ". הלב צריך להיות מכוון לשם, גם כשהגוף עדיין רחוק.
ובדורות מאוחרים היו קהילות שכינו את עירן "ירושלים דליטא" או בשמות דומים. הן היו קהילות נפלאות של תורה, אבל יש בכינוי הזה משהו שמסוכן לשכוח: ירושלים יש רק אחת. ושום קהילה בגולה, מפוארת ככל שתהיה, אינה יכולה להחליף אותה.
כדאי לשים לב גם למרדכי. הוא היה מן העולים הראשונים, ראה את הבנייה מתחילה, וראה אותה נעצרת. והוא לא השלים עם זה. הוא חזר לשושן, לשער המלך, כדי לנסות להשפיע מבפנים.
הוא ניסה בכל מיני דרכים. אפילו הציל את המלך מבגתן ותרש, ואולי קיווה שבזכות זה ייתן המלך רשות לבנות. אבל דבר לא עזר. אחשוורוש שכח, והבנייה נשארה עצורה.
רק אחרי שבאה הגזירה, אחרי שישראל שבו בתשובה, נפתחה הדלת. וזה לימוד חשוב: לפעמים כל המאמצים הטובים אינם מצליחים, עד שהעם כולו מתעורר. ההשתדלות של יחידים חשובה, אבל הגאולה באה כשהלב של הכלל משתנה.
ומה עושה הקדוש ברוך הוא כשהיהודים מחליטים להישאר? הוא שולח את המן הרשע. והמן גוזר "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן", ביום אחד.
והיהודים מבינים לפתע: לא פשוט לגור בין הגויים. גם אם נראה שטוב לנו, גם אם יש לנו מעמד, ביום אחד הכול יכול להתהפך. אין סיכוי להשתלב לגמרי, ואין ביטחון אמיתי בגולה.
והגזירה מביאה אותם לתשובה. הם מתאחדים, צמים ומתפללים. ומתוך התשובה הזו בא הנס הגדול: הקדוש ברוך הוא מציל אותם, והמן נתלה על העץ שהכין למרדכי. ומה שנראה כסופם של היהודים, נעשה לתחילתה של תקופה חדשה בחייהם.
הקדוש ברוך הוא אינו רוצה שיהודי יתרגל לגלות וירגיש בה בבית.
📰 הרצל ומשפט דרייפוס
הרב הביא דוגמה מן העת החדשה, שמזכירה את ההתעוררות הזו. בנימין זאב הרצל חשב בתחילה, כמו רבים מבני דורו, שהפתרון לבעיית היהודים הוא השתלבות בין העמים.
ואז, כעיתונאי, סיקר את משפט דרייפוס בצרפת. דרייפוס היה קצין יהודי בצבא הצרפתי, אדם שכבר השתלב לגמרי, ששירת את ארצו. והוא הואשם בבגידה. והרצל שמע את ההמון ברחובות צועק לא רק "מוות לדרייפוס", אלא "מוות ליהודים".
שם הבין: ההשתלבות לא תועיל. גם היהודי המשתלב ביותר יישאר בעיניהם יהודי. הפתרון היחיד הוא שיהיה לעם ישראל בית משלו. זה הלקח של גזירת המן, שחוזר בכל דור. ומי שמבין אותו, אינו צריך לחכות לגזירה כדי לחזור לביתו.
הרצל חשב תחילה שהפתרון הוא השתלבות, עד שראה את ההמון בצרפת צועק "מוות ליהודים".
🎭 "ונהפוך הוא"
בפורים מתחפשים ועושים "וְנַהֲפוֹךְ הוּא". ולמה? כי בפורים התהפך הכול. אבל יש כאן עומק: לא רק שהמן מת, ולא רק שהגזירה לא התקיימה. המן עצמו, בלי שרצה, גרם לכל הטוב שבא אחריו.
איך? בגללו הגיעה אסתר להיות מלכה, ובגללו עלה מרדכי לגדולה. ולפי חז"ל, לאסתר נולד בן, דריוש, שמלך אחרי אחשוורוש. ושנתיים אחרי שמלך, הוא אמר ליהודים: נגמרה ההגבלה. כל מי שרוצה יכול לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש.
והפעם עלו. היהודים כבר הבינו שהגולה אינה מקום בטוח, ורבים מהם עלו לארץ. בית המקדש השני נבנה. כך שהמן, שרצה להשמיד את היהודים, גרם בעקיפין לשיבתם לארצם ולבניין הבית.
יש גם עוד שינוי שקרה ליהודים בפורים. הם למדו להגן על עצמם. ביום הראשון, י"ג באדר, נלחמו היהודים כדי להתגונן מפני מי שבא להרוג אותם. ובשושן הוסיפו יום נוסף, ובו כבר לא חיכו שיבואו עליהם, אלא יצאו בעצמם נגד אויביהם.
הרב העיר שזה לימוד כללי: מי שמחכה רק להתגונן, נמצא תמיד בעמדה חלשה. ומי שיודע להקדים, כמו בכמה ממלחמות ישראל בדורנו, מצליח הרבה יותר.
וכך יצאו היהודים מסיפור המגילה אחרים ממה שנכנסו: מאוחדים, שבים בתשובה, יודעים להגן על עצמם, ומוכנים לעלות לארצם. זה "ונהפוך הוא" במלואו: לא רק הצלה מן המוות, אלא שינוי עמוק בעם עצמו, שהכין אותו לשלב הבא בתולדותיו.
המגילה אומרת: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה". לא רק היום נהפך, אלא החודש כולו. ומכאן "משנכנס אדר מרבים בשמחה".
ויש בזה רעיון יפה. אדר הוא החודש האחרון בשנה, לפי מניין החודשים מניסן. המן בחר בו כאילו לומר: זה הסוף של ישראל. אבל הקדוש ברוך הוא הראה שהסוף הוא דווקא הפתח להתחלה חדשה, גדולה הרבה יותר.
וזו דרכו של עם ישראל. גם כשנראה שהגענו לסוף, הסוף הוא רק שער להתחלה חדשה. כמו שאמרו: גם מיתתו של צדיק אינה סוף, אלא מעבר למדרגה גבוהה יותר. הסוף נהפך להתחלה.
בפורים לא רק שהגזירה בוטלה, אלא המן עצמו גרם בעקיפין לכל הטוב שבא אחר כך.
📢 הצהרה בדורנו
ועכשיו נעבור לדורנו, ונראה איך אותם שלבים חוזרים. בזמן מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1917, הוציאה בריטניה את "הצהרת בלפור": ממשלת בריטניה רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
זה מזכיר מאוד את הצהרת כורש. מעצמה גדולה, ששולטת בעולם, מכריזה שהיהודים יכולים לחזור לארצם. הרב העיר שבתחילה דובר על שטח גדול יותר, שכלל גם את עבר הירדן, כמו ארץ ישראל של התנ"ך.
ואחר כך כבשו הבריטים את ארץ ישראל מידי הטורקים, אחרי מלחמה קשה שעלתה להם בחיילים רבים. וכשנכנסו לירושלים, פתחו בתחילה את שערי הארץ לעלייה, ומינו נציב עליון יהודי.
ומה קרה? כמו בימי כורש, עלו יהודים, אבל לא רבים. עשרות אלפים, אולי יותר, אבל רוב העם נשאר בגולה. כמו המשפחות מוורשה שקנו אדמות בקריית אתא ולא הגיעו.
קשה לעשות שינוי. היו מי שאמרו: נחכה עד שהארץ תהיה מוכנה, עד שיהיו בה עבודה ונוחות, ואז נבוא. אחרים בנו את חייהם בגולה, והיו להם שם קהילות, מוסדות ונציגים. למה לעזוב?
ובינתיים, כמו בימי עזרא, קמו שונאים. היו פרעות בארץ, כמו מאורעות תרפ"ט, שבהן נרצחו יהודים בחברון ובצפת ובמקומות נוספים. ובמקום להגן על היהודים, הגיעו ועדות שהטילו את האשמה עליהם.
ובעקבות הפרעות, הוציאו הבריטים "ספר לבן" אחר "ספר לבן", שהלכו והגבילו את העלייה. בכל פעם נעשה קשה יותר לעלות לארץ. צריך היה הון רב, ואישורים, ורבים לא הצליחו.
זו בדיוק העצירה שהייתה בימי עזרא, כשהמלך הורה להפסיק את הבנייה. מי שעלה – עלה, ומי שלא – נשאר.
ובינתיים, כמו בימי אחשוורוש, יהודים רבים בגולה הרגישו בנוח. במקומות שונים באירופה היו קהילות מבוססות, והיה מי שחשב שאין צורך לעלות. והקדוש ברוך הוא, כביכול, מביא שוב את המן.
בתחילת המאה העשרים יצאה הצהרה של מעצמה גדולה שהכירה בזכות היהודים לבית לאומי בארץ ישראל.
🕯️ המן של דורנו
ובא המן של דורנו. הגזירה הייתה ממש אותה גזירה: "להשמיד, להרוג ולאבד". הגר"א פירש את שלוש המילים: להשמיד – את הרוח, את התורה והמצוות; להרוג – את הגוף; ולאבד – לשרוף את הגופות, שלא יישאר מהן זכר. בדורו של הגר"א לא דמיינו דבר כזה. בדורנו זה קרה.
וכאן הסיפור אינו יפה כמו במגילה. במגילה ניצלו כולם. בדורנו נרצחו שישה מיליון יהודים, קהילות שלמות נמחקו, והכאב גדול מכל מילה.
ויש מי שמביאים שרבי יהודה אלקלעי, שהיה מקדימי הקוראים לשיבה לארץ ישראל, כתב דברים קשים על כך שאם לא יעלו היהודים עד זמן מסוים, יבוא עליהם צער גדול. ומעניין שמסופר שסבו של הרצל התפלל בבית הכנסת שלו. מי יודע מה נזרע אז בלבו של ילד.
בימי המגילה למדו היהודים להחזיק נשק ולהגן על עצמם. וגם בדורנו קרה דבר דומה. בזמן מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה נלחמה כמעט לבדה מול גרמניה, התגייסו רבים מיהודי ארץ ישראל לעזור לה.
שם למדו לחימה, קיבלו נשק וניסיון. ורבים מאלה ששירתו אז, היו לימים מפקדים וקצינים בצבא ההגנה לישראל. כך, דווקא מתוך המלחמה הנוראה, נבנה הכוח שהגן אחר כך על המדינה.
זה עוד צד של "ונהפוך הוא": מה שנראה כחלק מן הצרה, היה גם חלק מן ההכנה לישועה. הקדוש ברוך הוא מכין את הרפואה עוד לפני המכה, ובונה את הכלים שבהם ייגאלו ישראל.
השואה הייתה גזירה של "להשמיד להרוג ולאבד" במלוא מובן המילים, ובה נרצחו שישה מיליון.
🛡️ נס בארץ ישראל
ובכל זאת, גם בתוך החורבן הנורא, היה נס פורים. בשנתיים הראשונות של המלחמה ניצחו הגרמנים כמעט בכל מקום. והם התקדמו דרך מצפון אפריקה ומצרים, בדרך לארץ ישראל, כדי להשמיד גם את היהודים שבה. היהודים בארץ רעדו מפחד.
ובשנת תש"ג, בקרבות במצרים, נעצר הצבא הגרמני ונהדף. מסופר על תפילות רבות שנאמרו באותם ימים. היישוב היהודי בארץ ישראל ניצל כולו.
ואילו לא קרה הנס הזה, על פי דרך הטבע לא הייתה קמה כאן מדינה. אחרי השואה לא היה על מה לבנות. אבל היישוב בארץ נשאר, ועליו נבנה הכול. זה היה הנס של פורים בדורנו: מקום אחד, בארץ ישראל, שבו ניצלו כולם. ומי שחי אז בארץ, וזכר את הפחד של אותם ימים, ידע להודות על כך כל ימי חייו.
בשיא המלחמה נעצר הצבא הגרמני במצרים, והיישוב היהודי בארץ ישראל ניצל.
🌱 ונהפוך הוא – בדורנו
ואחרי החורבן בא ה"ונהפוך הוא". הרב הדגיש שקשה מאוד למצוא לכך מילים, ושצריך לדבר על כך בזהירות רבה, מתוך כאב על מה שאבד. אבל אי אפשר שלא לראות את המהפך.
עד אז, עם ישראל היה בעיני העמים עם בזוי. אפשר היה לעשות בו כל דבר, ואיש לא התערב. בזמן השואה, כשביקשו מן המעצמות להפציץ את מחנות ההשמדה, אמרו שאין די מטוסים. העולם לא נקף אצבע.
ובתוך דורות ספורים, השתנה הכול. עם ישראל שב לארצו, הקים מדינה, ובעיני רבים מן העמים הוא נעשה עם מצליח, שרבים מבקשים את קרבתו. הרב ראה בזה את יד ה', שמגינה על עמו כשהוא שב לארצו.
וכמו בימי המגילה: אחרי הגזירה, היהודים כבר לא רצו להישאר בגולה. רובם באו לכאן.
מעם שנראה בזוי וחסר ישע, נעשה עם ישראל בתוך דורות ספורים לעם בעל עוצמה וכבוד.
🚪 שערים שננעלו
ויש עוד דבר שקרה אחרי השואה. היהודים שנשארו באירופה לא רצו להישאר בה. אבל לאן ילכו? גם בזמן המלחמה וגם אחריה, רוב מדינות העולם לא רצו לקבל פליטים יהודים. השערים היו סגורים.
מה שנשאר היה ארץ ישראל. וכמו בימי המגילה, אחרי הגזירה הבינו היהודים שאין להם מקום אחר. גם מי שקודם חשב שאפשר להסתדר בגולה, הבין שהבית האמיתי הוא כאן.
וכך, בתוך שנים ספורות, עלו לארץ ישראל מאות אלפים מכל קצוות העולם: מאירופה, מארצות האסלאם, ממקומות רחוקים. קיבוץ גלויות כזה לא היה מאז ימי שיבת ציון. ומה שלא הצליחו לעשות כל הקריאות והשכנועים לפני המלחמה, קרה עכשיו מעצמו, כמעט בבת אחת, בתוך שנים ספורות.
אחרי השואה כמעט כל השערים בעולם היו סגורים, והמקום היחיד שנשאר היה ארץ ישראל.
✨ קידוש השם
הרב תיאר את השינוי ביחס העמים לעם ישראל. עם שהיה בזוי ונרדף, נעשה עם שרבים רוצים ללמוד ממנו. עם ישראל בארצו מצליח בתחומים רבים: במדע, ברפואה, בחקלאות, בביטחון. המצאות רבות שהעולם משתמש בהן נולדו כאן.
ויש שאלה: האם להתגאות בזה? התשובה היא שאין זו גאווה אלא הכרת טובה. העמים רואים, ואומרים: זה העם שה' אוהב. זה קידוש השם גדול, הפוך מחילול השם של הגלות, שבה אמרו שה' עזב את עמו.
אבל צריך תמיד לזכור את המקור. לא אנחנו עשינו זאת, אלא ה' שנתן לנו את הכוח, את החכמה ואת ההצלחה. כשעם ישראל יושב בארצו ומכיר בכך, שם שמים מתגדל בעולם.
שיבת ישראל לארצו והצלחתו בה הן קידוש השם, וגורמות לעמים להכיר שה' אוהב את עמו.
🙏 "פן תאמר כחי ועצם ידי"
אבל יש כאן אזהרה, שהתורה עצמה אומרת אותה: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". יש מי שרואים את ההצלחות ואומרים: זה בזכות הנשק, בזכות המטוסים, בזכות החכמה שלנו.
צריך לזכור שגם הנשק, גם הרעיונות, גם ההמצאות – הכול בא מאת ה'. הקדוש ברוך הוא נותן את העצות ואת הכוח. ומה שקורה בארץ ישראל קורה כי זה הבית של הקדוש ברוך הוא, שהשכינה שורה בו.
הרב המשיל זאת לבן מלך: כשהבן גר בבית אביו, הוא עשיר ומצליח. כשהוא בגלות, הוא מסכן. כאן, בארץ, אנחנו בביתו של המלך, ולכן הוא עוזר לנו ומצליח את דרכנו. "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן".
את ההצלחות של עם ישראל בארצו צריך לייחס לה', ולא לכוחנו.
📚 התקומה הרוחנית
ולא רק בגשמיות. הרב סיפר מה ששמע מסבו על המצב באירופה לפני השואה. התבוללות רבה, וירידה מן הדת. בחורות רבות לא רצו להינשא לבחורי ישיבה, כי מה יעשו? איך יתפרנסו? הן רצו בעל עם תואר ומקצוע. היה מצב שבו אמרו שהחפץ חיים התקשה לברך יהודים בבנים, כי ראה כמה צעירים עוזבים את הדרך.
ומה קורה היום? בחורי ישיבה מבוקשים, ונותנים להם עזרה ודירות. מספר הלומדים מגיע לממדים שאיש לא דמיין. הרב אמר שבעירו לבדה יש היום יותר אברכים ממה שהיו בכל אירופה לפני השואה, ובישיבה אחת גדולה לומדים יותר בחורים ממה שלמדו בכל העולם אז.
ובבית הספר שבו הוא מלמד, יש בעיה חדשה: מאה ילדים מבקשים להירשם לעשרה מקומות. גם משפחות שאינן דתיות רוצות לשלוח את ילדיהן ללמוד תורה. זה "ונהפוך הוא" ברוח, ואולי הוא המופלא מכולם, כי שום כוח בעולם אינו יכול לכפות אותו. רק יד ה'.
גם ברוח השתנתה התמונה: לפני השואה רבים עזבו את הדרך, והיום עולם התורה גדל ללא תקדים.
🧭 מה לומדים לעצמנו
מה כל אחד מאיתנו יכול ללמוד מכל זה? קודם כל, לא להתרגל לנוחות במקום הלא נכון. החטא של אנשי שושן לא היה בכך שהיה להם טוב, אלא בכך שהטוב גרם להם לשכוח את הבית. אפשר ליהנות מן העולם, אבל אסור שהנוחות תכבה את הגעגוע לירושלים.
ושנית, להעריך את מה שזכינו לו. דורות רבים התפללו ולא זכו. הם קנו אדמות ולא הגיעו, חלמו ולא ראו. אנחנו חיים כאן, בארץ ישראל, בתוך הסיפור שהם רק חלמו עליו. זו זכות עצומה, וצריך להודות עליה.
ושלישית, לזכור שהסיפור עוד לא נגמר. כמו במגילה, יש עוד שלבים. עלינו להמשיך לבנות, ללמוד ולהתפלל, עד שתבוא הגאולה השלמה.
ומכאן גם שמחת פורים מקבלת משמעות חדשה. בכל שנה אנו קוראים את המגילה ושמחים על הנס שהיה בימי מרדכי ואסתר. אבל מי שמבין שהמגילה מתרחשת גם בדורנו, שמח שמחה כפולה.
הוא שמח על מה שהיה אז, וגם על מה שהוא רואה בעיניו עכשיו. הוא יודע שאותה יד נסתרת שסובבה את הדברים בשושן, מסובבת אותם גם היום. ואותו "ונהפוך הוא" שהיה אז, קורה גם בימינו.
ולכן כשקוראים במגילה "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה", אפשר לחשוב גם על הדור שלנו, שעבר מיגון גדול לשמחה, ולהתפלל שהשמחה הזו תגדל ותתמלא.
המגילה מזהירה מפני התרגלות לגלות של נוחות, ומלמדת להעריך את הזכות לחיות בארץ.
🌅 אורה ושמחה
אם נסכם, המגילה ודורנו מתארים אותם חמישה שלבים. ראשית, הכרזה של מעצמה שהיהודים רשאים לחזור: כורש אז, הצהרת בלפור בדורנו. שנית, מעטים עולים. שלישית, העלייה נעצרת והבנייה מופסקת: מכתבי השטנה אז, הספרים הלבנים בדורנו. רביעית, גזירה איומה של "להשמיד להרוג ולאבד": המן אז, ובדורנו השואה, שבה ניצל רק היישוב בארץ. וחמישית: "ונהפוך הוא", והשיבה לארץ.
כמובן, במגילה ניצלו כולם, ובדורנו הכאב עצום. אבל המבנה דומה באופן מפליא. ומי שלומד את המגילה כך, לומד לראות את יד ה' בהיסטוריה, גם כשהיא נסתרת.
ויש עוד שלב שאנו מחכים לו: השלמת הגאולה. כמו בסוף המגילה, "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". יהי רצון שנזכה לראות את התורה והקדושה מתגברות בעם ישראל כולו, ושתהיה לנו שמחה שלמה, בבניין בית המקדש במהרה.
כמו בסוף המגילה, גם בדורנו אנו מתפללים לראות "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" בשלמות.