📚 כל השיעורים

🍭 ליל שימורים

שיעור לילדים בפרשת בא: לכתך אחרי במדבר, חידת ארבע מאות ושלושים השנה, מה פירוש להיות גר, והלילה שבו ה' שומר ומחכה לגאול

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · לכתך אחרי במדבר

🏜️ "בארץ לא זרועה"

השיעור נפתח בחזרה. הילדים סיפרו שאמרו בבית את דבר התורה על פרעה שקם באמצע הלילה, ונזכרו היכן עצרו: בני ישראל נסעו מרעמסס סוכותה, כשש מאות אלף רגלי, וגם ערב רב עלה אתם. הם אפו את הבצק עוגות מצות, ויצאו ממצרים בלי לדאוג מאיפה יהיה להם אוכל.

הם שמחו בבורא עולם, והלכו אחריו למדבר. ועל כך אמר ירמיהו הנביא את הפסוק שעליו שרו בסוף השיעור הקודם: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

השיר הושמע שוב, והילדים חזרו על המילים. ארץ לא זרועה היא ארץ שאין בה שדות, שאין בה מה לאכול. ובכל זאת הלכו, כי בטחו בה'.

ושימו לב לביטוי "אהבת כלולותייך". הנביא משווה את יציאת מצרים לחתונה: כמו כלה שהולכת אחרי החתן שלה בלי לשאול שאלות, מתוך אהבה, כך הלך עם ישראל אחרי ה' אל המדבר. וה' אינו שוכח את האהבה הזאת.

הרב שאל את הילדים: האם אתם יודעים שיש יישוב בארץ ישראל שנקרא על שם הפסוק הזה? הוא ציין שלפי זכרונו מדובר במושב בנגב, סמוך לעיר נתיבות, ושמו "זרועה". הוא עצמו לא היה שם, ובדק יחד עם הילדים במפה.

למה בחרו בשם הזה? כי הנגב הוא מקום שבעבר לא היה זרוע, אזור צחיח ויבש. המתיישבים קראו לו כך מתוך תפילה ותקווה: כמו שהקדוש ברוך הוא עזר לעם ישראל במדבר, בארץ לא זרועה, כך יעזור גם להם, ויהפוך את המקום לארץ זרועה.

כך פסוק אחד מן הנביא הופך לשם של מקום, והשם עצמו מזכיר בכל יום את האמונה של היוצאים ממצרים.

בני ישראל יצאו למדבר בלי צידה, וה' זוכר להם את האמון הזה לעד.

פרק ב · חידת השנים

🧮 ארבע מאות ושלושים שנה

עכשיו מגיע פסוק מעניין מאוד: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". אחד הילדים קרא, והרב שאל: כמה שנים כתוב כאן? ארבע מאות ושלושים.

אבל כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים בפועל? כולם עונים יחד, בלי היסוס: מאתיים ועשר. אז איך כתוב ארבע מאות ושלושים? זו חידה של ממש.

קודם כל, איך אנחנו יודעים שהיו שם רק מאתיים ועשר שנים? בואו נעשה חשבון פשוט. אפשר לבדוק את זה בעצמנו, מתוך הפסוקים ומתוך דברי חז"ל, בלי לסמוך רק על הזיכרון. כך עשו בשיעור: פתחו חומשים, חיפשו וחישבו יחד.

בפרשת שמות מסופר שיוכבד, אמו של משה, נישאה וילדה את משה. בת כמה הייתה? הרב ביקש מן הילדים לפתוח את החומש ולחפש, וחיפש יחד אתם. התברר שבתורה עצמה זה אינו כתוב במפורש. חז"ל הם שמלמדים שיוכבד נולדה בדיוק כשירדו למצרים, ושהייתה בת מאה ושלושים כשילדה את משה.

ובן כמה היה משה ביציאת מצרים? את זה כתוב בתורה במפורש: "וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה, בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה".

ועכשיו החשבון: מאה ושלושים ועוד שמונים. כמה זה? מאתיים ועשר. מן הירידה למצרים ועד היציאה עברו מאתיים ועשר שנים. אז מה פירוש ארבע מאות ושלושים?

התורה אומרת שישראל ישבו במצרים ארבע מאות ושלושים שנה, ואילו כולם יודעים שהיו שם מאתיים ועשר.

פרק ב · חידת השנים

🔥 מברית בין הבתרים

רש"י מיישב: את ארבע מאות ושלושים השנים לא מונים מן הירידה למצרים, אלא מברית בין הבתרים. הילדים נזכרו: אברהם אבינו כרת ברית עם ה', ושם אמר לו הקדוש ברוך הוא: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם".

מאותו רגע מתחילים למנות. ולמה דווקא מאז? כי מאז התחילה הגרות. מאז לא היה לזרעו של אברהם בית משלו. גם לפני שירדו למצרים, הם כבר היו גרים.

והתורה ממשיכה: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בעצם היום הזה: ברית בין הבתרים הייתה בליל הסדר, ובדיוק ארבע מאות ושלושים שנה אחר כך, באותו לילה ממש, יצאו ממצרים. ה' קיים את הבטחתו עד היום.

יש כאן לימוד גדול על הבטחות ה'. עברו מאות שנים, דורות רבים באו והלכו, ונראה היה שהגלות לא תיגמר. אבל ה' ספר כל שנה וכל יום, ובדיוק כשהגיע הזמן, לא איחר אפילו רגע.

את ארבע מאות ושלושים השנה מונים מברית בין הבתרים, ובאותו לילה בדיוק יצאו ממצרים.

פרק ג · להיות גר

🎒 מה זה גר

מה פירוש "גר"? גר הוא אדם שאין לו קרקע, שאין לו בית משלו. כל פעם הוא נודד ממקום למקום. פעם הוא כאן, ופעם שם.

כך חי אברהם אבינו. כל הזמן נדד: פעם במקום אחד, פעם במקום אחר. גם ליצחק לא היה בית קבוע. וגם יעקב אבינו: פעם היה בחרן, פעם בשכם, פעם בבאר שבע. כל פעם עבר, ולא היה להם בית של קבע.

גם משה רבנו קרא לעצמו גר. כשנולד לו בן במדין, קרא לו גרשום, "כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". לכן כשהתורה אומרת ארבע מאות ושלושים שנה, הכוונה לכל השנים שבהן עם ישראל היה בלי בית משלו: חלק בארץ כנען כנוודים, וחלק בגלות מצרים.

גר הוא אדם שאין לו קרקע ובית משלו, ונודד ממקום למקום; כך חיו האבות.

פרק ג · להיות גר

🏔️ גרות גם בארץ

כדי להבין מה זה להיות גר אפילו בארץ ישראל עצמה, סיפר הרב דבר מפתיע. לדבריו, במשך שנים רבות, בתקופה שבה שלטו בארץ התורכים, עד לפני כמאה וחמישים שנה, לא הותר ליהודים לקנות קרקע בארץ ישראל.

והוא שאל את הילדים: נחשו מה היה המקום היחיד שבו כן הותר ליהודי לקנות חלקה קטנה? התשובה המפתיעה: בהר הזיתים, ארבע אמות בלבד. ולמה? כדי להיקבר שם. יהודי שרצה מקום קבורה בהר הזיתים יכול היה לקנות חלקה כזאת, אבל מקום לגור בו, לבנות בו בית, לא.

זו גרות: אדם יושב בארץ, אבל אין לו בה אחיזה של קבע. הרב סיים שאחר כך קרו דברים רבים ומעניינים, והקדוש ברוך הוא עזר. אבל מן הסיפור הזה מבינים טוב יותר את דברי ה' לאברהם, ואת השנים הארוכות שבהן עם ישראל היה גר.

אפשר להיות גר גם בארץ שלך, כשאין לך בה זכות לקנות קרקע ולבנות בית.

פרק ד · ליל שימורים

🌌 שני פירושים ל"שימורים"

התורה קוראת ללילה הזה בשם מיוחד מאוד: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מה פירוש "שימורים"? הילדים חשבו מיד על קופסת שימורים, דבר ששומרים אותו.

יש כאן שני פירושים. הפירוש הראשון: לילה שבו ה' שמר עלינו. כל הבכורות במצרים מתו, ולנו לא קרה דבר. ה' שמר על בתי ישראל, כמו שומר שעומד על המשמר ואינו נותן לאיש להיכנס.

והפירוש השני מעמיק יותר. "שומר" הוא לפעמים מי שיושב ומחכה שמשהו יקרה, כמו "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר". הקדוש ברוך הוא, כביכול, חיכה וציפה לאותו לילה: מתי יגיע הזמן שבו יוכל סוף סוף לגאול את עם ישראל? כמו שרש"י מפרש, ה' היה שומר ומצפה לקיים את הבטחתו. זה לילה שה' חיכה לו.

ליל שימורים: הלילה שבו ה' שמר על ישראל, והלילה שה' חיכה לו כדי לגאול אותם.

פרק ד · ליל שימורים

🕯️ לילה שאין דומה לו

"הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה', שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם". עד היום, בליל הסדר, כולם ערים. חצי הלילה הראשון לפחות, אף אחד אינו הולך לישון. יושבים ומספרים את הסיפור.

וזה הלילה היחיד בשנה שבו אומרים הלל בלילה. בכל השנה אומרים הלל ביום, ורק בליל הסדר אומרים אותו בלילה, על הכוס, בתוך ההגדה.

ובמשך הדורות קרו לעם ישראל ניסים רבים בלילה הזה. הוא לילה של שמירה, לילה שבו ה' שומר על עמו בכל דור ודור.

לכן אין זה לילה רגיל של שינה. כמו שה' כביכול היה ער וחיכה לגאול אותנו, כך גם אנחנו נשארים ערים, מספרים ומודים. הלילה שה' שמר לנו, אנחנו שומרים לו.

בשיעור הוצג מקור שבו נמנים ארבעה לילות מיוחדים. בין הלילות האלה: הלילה של ברית בין הבתרים, הלילה של יציאת מצרים, וגם הגאולה העתידה. וכמו שאמרו חז"ל: "בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל".

וכך נסגר המעגל של השיעור. הלילה שבו ה' הבטיח לאברהם הוא הלילה שבו קיים את הבטחתו, והוא גם הלילה שבו אנו מחכים לגאולה השלמה. מי שיושב בליל הסדר ומספר, מתחבר לכל הלילות האלה יחד.

השיעור הסתיים בשאלה על שירי גאולה שהילדים מכירים מליל הסדר, ובהכנה של עמוד אחד בחוברת, שבו מופיע גם החשבון של ארבע מאות ושלושים השנים. הילדים הוזמנו להשלים אותו, אפילו עוד באותו שיעור.

בכל דור הלילה הזה מיוחד: ערים, מספרים, ואומרים הלל בלילה.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: ליל שימורים