🎶 ההבדל בין הלל להודיה
בספר תהילים, בפרק סה, נאמר: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה". צריך להבין: מה המשמעות שהדומייה, השתיקה, נחשבת לתהילה לה'? רש"י שם מבאר זאת בדרכו, והשיעור מבקש לפרש לפי דרך נוספת.
היסוד הוא שהמילה "תהילה", מלשון הלל, שונה מן המילה "הודיה". הודיה באה על דבר מסוים שקיבלתי, ועליו אני מודה למי שנתן אותו. ההודיה מתייחסת לטובה שנוגעת אליי.
אבל הלל אינו בא דווקא על דבר פרטי שקיבלתי. הלל הוא הבעת התפעלות. האדם רואה את טובו של ה' בבריאה, מתפעל ממנו, ועל כך הוא מהלל ומשבח את הקדוש ברוך הוא. ההלל אינו שואל מה קיבלתי אני, אלא מתבונן בגדולתו ובטובו של הבורא עצמו. וההבחנה הזאת היא המפתח להבנת הפסוק.
הודיה היא על טובה מסוימת שקיבלתי; הלל הוא התפעלות מטובו של ה' בבריאה כולה.
🤫 לשתוק בתוך הקושי
ומכאן ההסבר לפסוק. כשאדם נמצא במצב שבו מתגברת עליו מידת הדין, עובר עליו דבר קשה שקשה לו לקבל, ובכל זאת הוא אינו מתלונן ואינו מאשים איש, אלא מקבל על עצמו את רצון ה' באהבה ובהכנעה, זו תהילה.
כל זה בא מתוך הכרה שהוא מכיר את מקומו: הוא עבד ה', והקדוש ברוך הוא הוא המלך והמנהיג, והוא מוביל אותו לטוב, גם אם אינו מבין כיצד. והרי אפילו את גופנו איננו מבינים עד הסוף: איך הוא פועל, ואיך כל מערכותיו משולבות זו בזו. איך נוכל לצפות להבין את דרכי ה' בהנהגת העולם כולו?
לכן, כשאדם אוחז במידת השתיקה, ואומר בליבו: גם אם איני רואה את הטוב שבמצב הזה, ואיני מבין מה הטובה שבקושי, אני מכיר בכך שה' הוא המלך, וכל כולו טוב, וכל כוונתו להיטיב. כמו שאנו אומרים: הוא היטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו. זו התהילה הטמונה בשתיקה. הדממה הזאת חודרת לעמקי הנפש ומגלה בתוכה את מלכותו ותהילתו של הקדוש ברוך הוא.
מי שמקבל באהבה מצב קשה בלי להתלונן, מכיר בכך שה' הוא המלך, וזו תהילה.
📜 שאלתו של מר עוקבא
הגמרא במסכת גיטין מספרת שמר עוקבא שלח שאלה לרבי אלעזר: יש בני אדם שמציקים לו ומצערים אותו, האם למסור אותם למלכות? שלח לו רבי אלעזר את הפסוק: "אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי, אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי". כלומר: אף על פי שהרשע לנגדי, אשמור את פי, לא אענה ולא אדבר, אלא אשתוק ואקבל.
שלח לו מר עוקבא שוב: הם מצערים אותי הרבה, ואיני יכול לעמוד בפניהם. שלח לו רבי אלעזר את הפסוק: "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ". ודרש: דום לה', והוא יפילם לפניך חללים חללים.
ושאל השיעור: מנין לקח רבי אלעזר את החידוש הזה, שאם ישתוק, ה' יפיל את מציריו? ואולי באמת צריך לעשות השתדלות, או לעבור למקום אחר? מה המהלך שבו השתיקה עצמה מביאה לנפילתם?
רבי אלעזר השיב למי שציערוהו: "דום לה' והתחולל לו", והוא יפילם לפניך.
🌟 הלל מעורר השפעה
התשובה נשענת על יסוד שהוזכר פעם בשיעורים: המילה "הלל" היא מלשון הארה והשפעה. כמו שנאמר באיוב: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי", ומבאר המצודות: כשזרח אור השפעתו על ראשי. וכמו "יָהֵל אוֹרוֹ", שהאור זורח ומאיר.
וכשאדם מהלל את הקדוש ברוך הוא, הדבר מעורר השפעה באותו עניין שבו הוא מהלל. בדומה לאדם: כשמשבחים אותו על חכמתו, הדבר מעורר בו את כוח החכמה ומוציא אותו לפועל. כך קבע ה' בבריאה: כשאנחנו מהללים אותו, מתעוררות מידותיו, והוא משפיע עלינו שפע של חסד והטבה.
ולכן "דום לה' והוא יפילם לפניך". כשאדם דומם ומכיר בכך שהוא עבד המונהג על ידי הבורא, זו תהילה. ועל ידי התהילה הטמונה בדומייה מתעוררות מידות החסד והרחמים, וה' מבטל ממנו את מידת הדין ומסלק ממנו את מציריו.
יהי רצון שנזכה לקבל כל מה שעובר עלינו בהכנעה, בענווה ובאהבה, וכך נזכה לראות בגלוי את החסד והטוב שה' נותן לנו בכל מצב, ולהודות לו על הכול.
ההלל מעורר את מידות החסד של ה', ולכן הדומייה, שהיא תהילה, מבטלת את מידת הדין.