📚 כל השיעורים

🍭 כמונה מעות

פסוקי דזמרה בעיני השולחן ערוך, המשנה ברורה והכף החיים: ברכה לפניהם ואחריהם, בנחת ולא במרוצה, וחצי שעה של שבח

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · ברכה לפניהם וברכה לאחריהם

🎶 פתיחה לסדרה

בשיעור הקודם בסדרה התחיל הרב לדבר על פסוקי דזמרה ועל מעלתם. הובא שם כיצד ראש ישיבה אחד מגדולי הדור הקודם היה רגיל לדבר על כך, ונאמר שיש ודאי גדולי ישראל רבים שנהגו לעשות מפסוקי דזמרה עניין גדול מאוד.

בשיעורים הבאים עתידה להתבאר מעלתם בהרחבה. אבל כבר עכשיו, בראש ובראשונה, ראוי לראות מה כתבו על פסוקי דזמרה גדולי הפוסקים: השולחן ערוך, המשנה ברורה והכף החיים.

חשוב לשים לב לנקודה הזאת. אין מדובר רק בספרי מוסר או בהתעוררות. מדובר בהלכה. השולחן ערוך הקדיש לפסוקי דזמרה סימן שלם, ומן היחס שלו לעניין אפשר כבר ללמוד כמה הם חשובים.

הדברים כאן נלמדים כלימוד עיוני בדברי הפוסקים, כדי להבין את רוח הדברים ואת גודל מעלתם של פסוקי דזמרה.

גדולי ישראל רבים עשו מפסוקי דזמרה עניין גדול מאוד.

פרק א · ברכה לפניהם וברכה לאחריהם

📜 ברוך שאמר וישתבח

כותב השולחן ערוך בסימן נ"א: אומרים "ברוך שאמר" קודם פסוקי דזמרה, ו"ישתבח" לאחריהם. כלומר, את פסוקי דזמרה תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, והם פותחים בברכת "ברוך שאמר" ומסיימים בברכת "ישתבח". כל היחידה הזאת היא מעין ברכה ארוכה אחת.

לכן ממשיך השולחן ערוך וכותב שצריך להיזהר מלהפסיק בדיבור מתחילת "ברוך שאמר" עד סוף תפילת שמונה עשרה. הפוסקים דנים מאיזה מקום בדיוק מתחיל האיסור, ויש שמביאים שהעיקר הוא מן הברכה שבתוך "ברוך שאמר". מכל מקום, ראוי שלא לדבר כבר מתחילתו.

רואים כאן את מעלת פסוקי דזמרה: תיקנו להם ברכה חשובה ונשגבה לפניהם, את "ברוך שאמר", וברכה אחריהם, את "ישתבח", שגם היא שבח גדול ונעלה מאוד. ועל כל אחת מהן עתיד הרב לדבר בפני עצמה.

ולמה כל כך? כי פסוקי דזמרה הם ההקדמה לפני שבאים להתפלל לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. מי שעומד להיכנס אל המלך, אינו מפסיק באמצע ההכנה בשיחה של חולין.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו ברכה לפני פסוקי דזמרה וברכה אחריהם.

פרק ב · בנחת ולא במרוצה

🪙 "כאילו מונה מעות"

עוד כותב השולחן ערוך: "אֵין אוֹמְרִים הַזְּמִירוֹת בִּמְרוּצָה, כִּי אִם בְּנַחַת". זו לא עצה טובה בספר מוסר. זו הלכה בשולחן ערוך.

ועל כך כותב המשנה ברורה: שלא ידלג שום תיבה ולא יבליע את המילים, אלא יוציאן מפיו כאילו מונה מעות. כמו שאמר הרב בשיעור הקודם: כמו מי שמונה מטבעות, או מונה מרגליות. אדם שמונה כסף אינו מדלג על מטבע ואינו ממהר. כל מטבע נספר לבדו, בתשומת לב. כך צריכים להיות פסוקי דזמרה אצלנו: מילה במילה.

"פלא פלאים", אמר הרב, שכך כותב החפץ חיים במשנה ברורה. התמונה הזאת לבדה משנה את היחס לתפילה. המילים אינן מעבר מהיר בדרך אל העיקר, אלא אוצר שנמנה בזהירות.

עוד סעיף בשולחן ערוך שכבר הוזכר בשיעורים הקודמים על "מזמור לתודה": את "מזמור לתודה" יש לאומרו בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה.

בשיעורים הקודמים כבר הורחב הדיבור בזה, ובמה שכתבו האחרונים על הדרך הראויה לעשות זאת. כאן הדבר מובא כדי לראות עד כמה השולחן ערוך עוסק בפרטי פרטים של פסוקי דזמרה: לא רק מה אומרים, אלא גם איך אומרים – בנחת, במנייה, ובחלק מהם אף בנגינה.

כשמסתכלים על כל זה יחד, מתגלה תמונה שלמה. פסוקי דזמרה אינם "חימום" לפני התפילה. הם שבח שיש לו סדר, ברכות, הלכות ונגינה משלו.

המשנה ברורה: שלא ידלג שום תיבה ולא יבליע, אלא יוציא מפיו כמונה מעות.

פרק ב · בנחת ולא במרוצה

🔉 בקול או בלחש

נשאלת גם השאלה בפוסקים: האם להרים את הקול בפסוקי דזמרה, ולומר אותם בהתלהבות? יש מקומות שנוהגים כך. כמדומה שבחסידות קרלין אומרים אותם בהתלהבות גדולה ובקול, וזה מעורר אותם.

אבל במהדורת "דרשו" הביאו בשם המשנה ברורה, במקום אחר, שמכל מקום טוב שלא להרים את הקול אפילו בפסוקי דזמרה, כי ה' שומע גם כשמתפללים בלחש. וכמדומה שמובא גם בכף החיים בשם האר"י ז"ל שנהג שלא להרים את קולו בפסוקי דזמרה.

עם זאת, הרב הוסיף שקצת קול, כדי שאדם ישמע את עצמו, ודאי מועיל. זה עוזר לו לכוון ולשים לב לכל מילה. כשאומרים בלחש גמור, לפעמים קשה להתלהב ולכוון היטב. כל אחד לפי עניינו; ומי שאומר בלחש גמור ומצליח לכוון, ודאי טוב מאוד.

טוב שלא להרים את הקול, אך מעט קול שמסייע לכוונה – מועיל.

פרק ג · חצי שעה של שבח

⏳ כמה זמן אמורים לקחת?

במהדורת "דרשו" על המשנה ברורה מובא דיון מעניין: כמה זמן אמורים לקחת פסוקי דזמרה? אם אנחנו אומרים אותם בעשר דקות או ברבע שעה, נראה לנו שזה נפלא מאוד. אבל כדאי לראות איך התייחסו לזה החפץ חיים והפוסקים שקדמו לו.

כותב ה"פרי מגדים" שזמנם של פסוקי דזמרה הוא חצי שעה. וזה נוגע להלכה: המשנה ברורה מביא, בעניין ההפסק שבין "ברוך שאמר" ל"ישתבח", בשם המגן אברהם, ששליח הציבור יכול להמתין למניין חצי שעה קודם "ישתבח". כלומר, הגיע כבר לסוף שירת הים, והוא ממתין לציבור עד חצי שעה. וביאר המגן אברהם שזהו הזמן של אמירת פסוקי דזמרה.

יש שכתבו שזה קרוב לחצי שעה. אבל איך שלא יהיה, מדובר בחצי שעה או קרוב לכך.

לפי הפוסקים, זמן אמירת פסוקי דזמרה הוא כחצי שעה.

פרק ג · חצי שעה של שבח

🕰️ למה חצי שעה?

חצי שעה נשמעת לנו מוגזמת. יש מאיתנו שלפעמים כל התפילה כולה לוקחת חצי שעה. ובכל זאת רואים שהאחרונים התייחסו לכך שזמנם של פסוקי דזמרה אמור להיות כחצי שעה.

ואיך מגיעים לזה? אם אומרים כמונה מרגליות, ומתבוננים בכל מילה. אם מתפעלים מגדולתו יתברך בכל מילה שדוד המלך אמר ברוח קודשו, ובכל מילה שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר. אם אומרים "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" בכוונה, כמו שהשולחן ערוך מאריך בזה בסעיף ארוך. ואם אומרים את שירת הים כראוי. כשכל דבר נאמר בצורה הנכונה, בתשומת הלב הנכונה – זה לוקח חצי שעה.

הנתון הזה לבדו מלמד איך צריך להתייחס לפסוקי דזמרה. הם אינם קטע שעוברים עליו, אלא חצי שעה של עמידה לפני המלך בשבח.

מי שאומר כל מילה כמונה מרגליות ומתבונן בה, מגיע לחצי שעה מעצמו.

פרק ג · חצי שעה של שבח

⚠️ אזהרה מספר קב הישר

עוד דבר מביאים שם בשם ספר "קב הישר": יש עשרה דברים שבית דין של מעלה מנדים עליהם, ואחד מהם הוא האומר שירות ותשבחות במרוצה, ואינו מוציא מפיו את התיבות בשלמות ובשפה ברורה, מ"ברוך שאמר" עד "ישתבח" – כולל "ברוך שאמר" וכולל "ישתבח".

"פלא פלאים, מבהיל", אמר הרב. עד כדי כך חמור הדבר בעיני בית דין של מעלה, כשאומרים את השבח לה' בחטף.

אם כן, יש לנו להיזהר בזה מאוד. להתאמץ, לקבל על עצמנו, להתחיל לומר פסוקי דזמרה בנחת ובשלווה, כמו שהמשנה ברורה אומר לנו: שלא ידלג שום תיבה ולא יבליע, אלא יוציאן מפיו כאילו מונה מעות. לא מתוך פחד בלבד, אלא מתוך הבנה כמה השבח הזה יקר.

בספר קב הישר נמנתה האמירה במרוצה בין הדברים החמורים בעיני בית דין של מעלה.

פרק ד · שליח הציבור ומנהגי התפילה

🧑‍🤝‍🧑 האם החזן יורד כבר מתחילתם?

עוד שאלה הובאה: האם שליח הציבור יורד לפני התיבה כבר בפסוקי דזמרה? בקצות השולחן ובבדי השולחן כתוב שמן הדין אינו חייב לרדת לפני התיבה אלא מ"ישתבח". יש בתי כנסת שבהם כל אחד אומר לעצמו, מרוכז ומכוון היטב.

אבל המנהג הוא שהחזן יורד מתחילת פסוקי דזמרה. וכך נוהגים הספרדים: שליח הציבור אומר את פסוקי דזמרה בקול, וכל הציבור פחות או יותר איתו – בנחת, בשלווה ובקול.

מובא בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ב"הליכות שלמה", שראוי לנהוג לומר את פסוקי דזמרה כל מזמור ומזמור כראוי עם שליח הציבור, ולא שהחזן יתחיל רק מ"ישתבח". וכן הובא בשם הגר"נ קרליץ זצ"ל, וכן משמע בלבוש. מנגד, ערוך השולחן כותב שבזמן הקדמון שליח הציבור היה מתחיל מ"ישתבח". על כל פנים, ראוי שהחזן יתחיל מן ההתחלה כדי לתת לדבר יותר תוקף. וכך נוהגים בישיבות ובמקומות הטובים: שליח הציבור עומד, והציבור איתו, מזמור אחר מזמור, לאט לאט.

מן הדין החזן יורד מ"ישתבח", אבל נוהגים שיתחיל מתחילת פסוקי דזמרה.

פרק ד · שליח הציבור ומנהגי התפילה

✋ חפץ ביד

עוד הלכה מעניינת: האם מותר לאחוז חפץ ביד בשעת פסוקי דזמרה? המשנה ברורה כותב, בסימן אחר, שאסור, כמו בשעת תפילת שמונה עשרה. והוסיף שנחלקו הפוסקים אם כל חפץ אסור להחזיק בשעת התפילה, או רק דבר שחוששים שמא ייפול וטרוד בו.

עד כדי כך התייחסו הפוסקים לפסוקי דזמרה: לא לדבר שום מילה, ולא לאחוז חפץ ביד – כמעט כמו שמונה עשרה.

יש לנו לתת את הדעת על זה. כשמצרפים יחד את כל ההלכות – הברכה שלפניהם והברכה שלאחריהם, איסור ההפסק, האמירה בנחת כמונה מעות, הזמן של חצי שעה, והיחס לאחיזת חפץ – מתגלה כמה גדולה מעלתם של פסוקי דזמרה בעיני השולחן ערוך, המשנה ברורה ושאר הפוסקים.

הפוסקים התייחסו לפסוקי דזמרה כמעט כמו לתפילת שמונה עשרה.

פרק ה · יראה, אהבה ושמחה

❤️ התעורר מאוד

בסוף השיעור קרא הרב שני קטעים חשובים מן הכף החיים. על דברי השולחן ערוך "אין אומרים הזמירות במרוצה" כותב הכף החיים: יתעורר מאוד ביראה ואהבה והכנעה ושמחה לומר כל הזמירות. ארבעה דברים יחד: יראה, אהבה, הכנעה ושמחה.

ובפרט ב"ה' מלך", להיזהר שלא לבלוע את התיבות או את האותיות, ובפרט את הזכרות השם. וידע נאמנה שבכל אות ואות יש סודות נוראים להפליא. ודי לנו צער, כלשונו, שאין איתנו יודע עד מה מסדר עליות העולמות והייחוד העליון. מספיק שאיננו יודעים את סודם של הדברים – לפחות ניזהר לומר את התיבות במספרן כמשפט, ולהבין את פשטן ביראת ה', ולדעת דרך כלל שהכל סודות עמוקים.

את הדברים האלה מעתיק הכף החיים מספר "ציפורן שמיר" של החיד"א. גם אם איננו יודעים את הסודות, יש בידינו לומר כל מילה בשלמותה.

הכף החיים: לומר את הזמירות ביראה, אהבה, הכנעה ושמחה, בלי לבלוע תיבות.

פרק ה · יראה, אהבה ושמחה

🌸 "ודילוגו עלי אהבה"

ובקטע השני מסיים הכף החיים בדבר מעודד: אותם הקוראים פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר, ואינם יודעים את הפסוקים, ואפילו אומרים בטעות – תפילתם וזמירותיהם מתקבלות ברצון, וגם הקדוש ברוך הוא שמח בהם. ועל זה נאמר "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה", כמו שדרשו חז"ל: אל תקרי "ודגלו" אלא "ודילוגו" עלי אהבה.

אדם שאומר באמת בנעימה, בזמרה, בכל ליבו ובהתלהבות הנפש – ודאי שזה מתקבל למעלה ועושה נחת רוח לפניו יתברך, אפילו אם הוא אומר קצת בטעות, או שאינו מבין את כל מה שהוא אומר.

וסיים הרב בתפילה: יהי רצון שנזכה להתפלל לפניו כראוי, ושניקח לעצמנו לקח כבר מהיום – להתחיל לעבוד על פסוקי דזמרה. אם עוד כמה יתחזקו מזה, זה ודאי דבר גדול ונחת רוח לפניו יתברך. ובזכות זה נזכה בקרוב לשיר ולזמר לפניו בבית המקדש, במהרה בימינו.

גם מי שאינו מבין הכל, אם הוא אומר בנעימה ובהתלהבות – תפילתו מתקבלת.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: כמונה מעות