⏳ חצי שעה של זמירות
באחד השיעורים הקודמים בעניין פסוקי דזמרה הובאו דברי המשנה ברורה בסימן נ"ג. הרמ"א כותב שאם עדיין אין מניין, השליח ציבור יגיע עד לפני "ישתבח" וימתין שם. וכשיהיה מניין, יאמר "ישתבח" וימשיך בקדיש וביוצר.
על זה כותב המשנה ברורה ששיעור ההמתנה יכול להיות עד חצי שעה, ומקורו במגן אברהם. והטעם: חצי שעה הוא שיעור שיש בו כדי לגמור את כל פסוקי דזמרה, מ"ברוך שאמר" ועד "ישתבח".
ומכאן למדנו מוסר השכל גדול: איך צריך לומר פסוקי דזמרה. כלשון המשנה ברורה עצמו, כמונה מעות, ובוודאי כמונה מרגליות. לא כמו חלפן שסופר את המטבעות מהר מהר, אלא כמו שהיו פעם מונים מטבעות של זהב, אחד אחד, בהערכה לכל מטבע ומטבע. כך יש להתבונן בכל מילה ומילה.
מן השיעור של חצי שעה לומדים כמה לאט ובכוונה צריך לומר את פסוקי דזמרה.
🤔 מאין החצי שעה?
אבל הרב שיתף בהרהור. כשניסה בעצמו להאריך את פסוקי דזמרה, זה נמשך כרבע שעה. אולי עם ניגון ונעימה ויותר התבוננות זה יימשך עשרים דקות. אם כן, מאין לקחו את החצי שעה כשיעור רגיל?
אפשר שהשיעור כולל גם את השבתות והימים הטובים. בהם מוסיפים בתוך פסוקי דזמרה את "מזמור שיר ליום השבת" ואת "נשמת כל חי", ושם יש בוודאי מה להתבונן ולהודות לה'. כך יוצא שאם אומרים את הזמירות במתינות גדולה, בנעימה ובכוונה, כמונה מרגליות, זה אכן לוקח כחצי שעה. וביום חול אולי כעשרים דקות.
הרב הדגיש שאין כוונתו לפסוק הלכה למעשה כמה זמן ממתינים, כי את זה כבר קבעו המשנה ברורה והמגן אברהם. זו רק התבוננות: אולי התכוונו לכלול גם את השבתות, וגם את אלה שמעריכים את הזמירות ומאריכים בהן עוד יותר. והעיקר הוא ההתעוררות שיש בדבר.
גם אם ביום חול אפשר לומר את הזמירות בפחות, השיעור של חצי שעה מלמד מה המידה של אמירה במתינות.
✂️ קוצצים את הקליפות
בסייעתא דשמיא הגיע לידי הרב הסידור הנפלא "שער השמים" של בעל השל"ה הקדוש. בהקדמה לפסוקי דזמרה כותב השל"ה: מ"ברוך שאמר" ואילך הם פסוקי דזמרה. "ברוך שאמר" היא ברכה לפניהם ו"ישתבח" ברכה לאחריהם. ופסוקי דזמרה קוצצים את הקליפות המקטרגות, המבקשות למנוע את השראת השכינה בישראל ואת קבלת תפילתם.
פלא פלאים. יש כל מיני קליפות ומקטרגים שעלולים להפריע לשכינה לשרות בישראל, ולעכב את קבלת התפילות. ופסוקי דזמרה יש בכוחם לזמר את כל העריצים האלה. לכן נקראים פסוקי "דזמרה": גם מלשון זמרה ושיר, וגם מלשון "מזמר", הכורת את הענפים.
כדאי תמיד לצטט את לשונם הטהורה של גדולי עולם, כי יש עניין גדול בלשון עצמה. ובהמשך דבריו מביא השל"ה מספר קדמון, שערי אורה, של אחד המקובלים הגדולים.
לפי השל"ה, פסוקי דזמרה נקראים כך מפני שהם "מזמרים" וכורתים את המקטרגים המעכבים את התפילה.
☁️ מן הארץ ועד הרקיע
וזה לשון שערי אורה כפי שהביא השל"ה: כשהאדם נכנס להקביל פני מלך מלכי המלכים, בעמידה, הוא עולה עד העולמות העליונים. ועליו לדעת שמן הארץ ועד הרקיע אין מקום פנוי. הכול מלא גדודים והמונים. יש מהם טהורים, בעלי חסד ורחמים, ויש למטה בריות טמאות, מזיקות ומקטרגות, וכולם עומדים ופורחים באוויר. מהם לשלום ומהם למלחמה, מהם לטובה ומהם לרעה, מהם לחיים ומהם למוות.
ועל זה מיוסד "שיר של פגעים", כלשון חז"ל, המזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן". כמו ההולך בדרך במקום סכנה, כך תפילתו של אדם עוברת בין הכיתות האלה ועולה עד הרקיע. אם יש בו זכות, לא יפגעו בתפילתו. ואם אין בו זכות, הרי יש כמה פגעים ומשחיתים בדרך.
והרב הוסיף: ומי יכול לומר בוודאות שיש בו זכות? מי יאמר "זכיתי לבי"? ולכן אין לסמוך על הזכויות. צריך דרך אחרת לפנות את הדרך לתפילה.
התפילה עוברת בדרך מלאה מחנות, ואין אדם שיכול לומר בוודאות שיש בו זכות לעבור.
🎵 "זמירות היו לי חוקיך"
ממשיך השל"ה בשם שערי אורה: לפי הדרך הזאת תיקן דוד המלך עליו השלום את הזמירות, כדי לפנות דרך לתפילות לעבור בין הכיתות האלה. הכיתות הן כמו ענן המעכב את עליית התפילה, ועל זה נאמר: "סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה". וכשהאדם מסדר את הזמירות, מסתלקים והולכים להם המשחיתים והמקלקלים והמעכבים.
ולמה נקראות זמירות? מלשון "מזמר", לכרות, כמו שכתוב "וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת". ועל זה אמר הכתוב: "זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי". כלומר, באותם מקומות שבהם הייתי מתיירא בדרך, והיה לי פחד ומגור, באותן הזמירות פיזרתי והברחתי את כל המקטרגים.
ולפי הדרך הזאת נאמר גם: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹקִים". "ברן" הן הזמירות הנאמרות בבוקר, ואז "ויריעו" מלשון שבירה ופירוד: מתפרדים כל בעלי הדין, שנקראים "בני אלוקים", כי שם אלוקים מורה על מידת הדין.
דוד המלך תיקן את הזמירות כדי לפזר את המעכבים ולפנות מסילה לתפילה.
🔥 לשבת, לעמוד, להתלהב
אם כן, כמה חשוב להתיישב בפסוקי דזמרה. על פי רוב, מי שיושב דעתו מיושבת יותר. אבל מי שמרגיש עייף, שיעמוד. ויש שמלכתחילה עומדים בכל פסוקי דזמרה, כמו שנוהגים בחסידות קרלין, ואומרים אותם בהתלהבות גדולה מאוד ובהתעוררות עצומה, כל משפט וכל מילה, ממש כמונה מרגליות. הרב העיד שתפילה כזו מחזקת ומרוממת מאוד.
מאידך, כבר הובא בשם האריז"ל שהיה נוהג לומר את הזמירות בשקט. כל אחד לפי טבעו ומזגו. יש מי שמתעורר יותר בהתלהבות, ויש מי שמכוון יותר בשקט.
אבל העיקר אחד: להלהיב את הנפש ואת הנשמה, ולשים לב לכל מילה ומילה.
בשיעור סופר שוב על ראש ישיבת אופקים. כדרכו בשנותיו הטובות, לא היה ישן כל ליל שבת, מכניסת השבת ועד צאתה, והיה ער ומכין שיעור כללי. ואחרי לילה שלם בלי שינה, היה מגיע חצי שעה לפני התפילה, לפני כולם, ויושב בחוץ, במרפסת. היה מוציא סטנדר וכיסא, ואומר את פסוקי דזמרה בנעימה ירושלמית, בניגון נעים, לאט לאט, כמונה מעות.
רואים שהוא משתוקק ומשתעשע בכל מילה ומילה: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ", ומרים את הידיים למעלה. הוא רואה וחי כל מילה שהוא אומר. מי ששמע אותו תיאר זאת כתענוג.
נשתדל גם אנחנו לומר את פסוקי דזמרה בערגה ובהשתעשעות בכל מילה, כי הן באמת מרגליות.
יש שאומרים את הזמירות בהתלהבות ויש שאומרים אותן בשקט, והעיקר להלהיב את הנשמה בכל מילה.
🛤️ התפילה כמלחמה
מעבר לכל מה שאמרנו, שהזמירות מזמרות את העריצים, הן גם מפלסות את הדרך. הרי עכשיו אנחנו מבינים שהתפילה היא כמו מלחמה, כפי שהתבטא החזון איש שהתפילה היא כמטה עוז בידי האדם. אנחנו הולכים להתכונן למלחמה, כדי שהתפילה תעלה עד למעלה ותעבור את כל המחנות. זה אינו דבר פשוט.
בדרך כלל במלחמה, לפני שבאים כל הטורים, הטנקים והחיילים, יוצאים מפלסי דרך גדולים. הם מסירים את כל המכשולים ובודקים שאין מוקשים בדרך. רק אחרי שפילסו את הדרך אפשר להתקדם ולנצח את האויבים.
כך גם הזמירות: יש בהן כוח לזמר את העריצים, להסיר את המכשולים ולפלס את הדרך, כדי שהתפילה תעלה עד למעלה ותתקבל ברצון.
כמו מפלסי דרך לפני הצבא, הזמירות מסירות את המכשולים כדי שהתפילה תעלה ותתקבל.
📖 תהילים שהם תורה
ומלבד זה יש לשים לב שפסוקי דזמרה נכתבו בידי דוד המלך עליו השלום בספר תהילים, שהוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. מי שהוגה בתהילים, כל רגע ורגע הוא גם לימוד תורה, מן המצוות הגדולות ביותר. כך משמע בירושלמי, שכל מילה של לימוד תורה היא מצוות עשה, ושכל המצוות אינן שוות אפילו למילה אחת של תורה, כמו שנאמר "וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ".
ועוד יותר: דייקו המפרשים שדוד המלך ביקש שמי שקורא תהילים ייחשב לו כאילו עוסק בנגעים ובאהלות, בחלק הנכבד והעמוק ביותר של התורה. לא כתוב מה ענה לו הקדוש ברוך הוא, אבל המפרשים מבינים מן הדברים שבשמים זה התקבל.
ובפרט שפסוקי דזמרה מסודרים לפי מזמורי "הללויה", ויש בהם שבחים גדולים לה'. וכבר למדנו שכשאדם משבח ומהלל את ה', הוא מגיע לעולם התהילה, ושם אין מקטרגים. כל המקטרגים משתתקים, השבח גובר על כל הדינים, ואז התפילה וכל מה שמבקשים עולים למעלה. וממילא כל היום נראה אחרת.
נזכה להתפלל לפניו כראוי, שיתקבלו כל התפילות ברצון, ונזכה לגאולה שלמה ולבניין בית המקדש, ושם נשיר שיר חדש, הכוהנים בעבודתם, הלוויים בדוכנם וישראל בשירם ובזמרם.
פסוקי דזמרה הם גם לימוד תורה וגם שבח, ובעולם התהילה אין מקטרגים.