📚 כל השיעורים

🍭 ושם דרך אראנו

רבי עקיבא איגר, הצמח צדק והפחד יצחק על כוחם של ההודיה וההלל: התודה פותחת דרך לישועה, וההלל מעורר את מידותיו של הבורא

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · התודה פותחת דרך

🤝 מקבל שמכיר טובה

רבי עקיבא איגר כותב שיש בהודיה כוח מיוחד: מי שמודה לה', הקדוש ברוך הוא ממשיך ומוסיף להיטיב לו.

הדבר דומה למי שמקבל טובה מאדם. אם המקבל מכיר טובה לנותן ואומר לו תודה, הדבר גורם לנותן לחזור ולהיטיב לו שוב. הנותן רואה שהמקבל הכיר טובה, ומתעורר בו רצון לתת עוד ועוד.

אבל אם המקבל אינו מודה לנותן על הטובה שקיבל, הוא גורם בכך שהנותן לא ירצה להמשיך לתת לו, וממילא גם לא ייתן לו בפועל.

ואומר רבי עקיבא איגר שכך גם כלפי הקדוש ברוך הוא. אם אנחנו מכירים בטובתו של הקדוש ברוך הוא ומברכים אותו על מה שהוא נותן לנו, הדבר גורם לכך שהוא יוסיף להיטיב עמנו. ואם איננו מודים לה', הדבר גורם למניעת השפע.

מי שמודה לנותן, מעורר בו רצון לתת לו שוב.

פרק א · התודה פותחת דרך

🛤️ "זובח תודה יכבדנני"

על פי זה מפרש רבי עקיבא איגר את הפסוק בתהלים: "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים".

"זובח תודה" – מי שמכיר טובה ומודה לה' – "יכבדנני": בזה הוא נותן כבוד לה'. ובנוסף לכך, "ושם דרך": על ידי ההודיה הוא שם ומכין דרך, ש"אראנו בישע אלוקים" – שהקדוש ברוך הוא יחזור ויראה לו עוד ישועות.

וכך הוא כותב: אילו לא היה נותן תודה ושבח על הניסים שנעשו לו, לא היה ה' מראה לו עוד מישועתו. אבל על ידי שהוא זובח תודה לה', הוא גורם ועושה דרך שיראנו ה' עוד בישועתו.

הדברים מובאים בספר תשובות חדשות לרבי עקיבא איגר, בדרושים שבסוף הספר. ויש כאן יסוד מעשי מאוד: ההודיה על העבר אינה רק סגירת חשבון. היא פתיחת דרך לעתיד.

התודה על הישועה הקודמת היא שסוללת את הדרך לישועה הבאה.

פרק ב · הלל מלשון אור

💡 השבח מעורר את הכוח

הצמח צדק, בסוף ספרו "דרך מצוותיך", אומר יסוד בבניין ההלל לה'. עניינו של ההלל הוא שעל ידי שמשבחים את הקדוש ברוך הוא על מה שהוא פועל ועושה בעולם – למשל, משבחים אותו על חכמתו ועל גבורתו – הקדוש ברוך הוא מאיר ומשפיע בעולם באותם הדברים שמהללים אותו עליהם.

וכמו בבני אדם: אם יש אדם חכם, ומשבחים אותו ואומרים לו כמה הוא חכם, איזו חכמה יש לו – על ידי זה מתעורר בו כוח החכמה שלו. הוא יצליח לגלות ולהפעיל את חכמתו בצורה הרבה יותר טובה ומוצלחת. החכמה שלו תתגלה ותצא אל הפועל.

השבח, אם כן, אינו רק תיאור של מה שקיים. הוא מעורר את מה שקיים ומוציא אותו לאור.

לכן אומר הצמח צדק שהמילה "הלל" היא מלשון הארה, כמו שכתוב באיוב: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי". ומפרש שם המצודות דוד: כשזרחה אור השפעתו על ראשי. כלומר, "הילו" פירושו אור והשפעה.

וזה גם פירוש המילה "הלל": בהלל טמון הסוד, שמי שמהלל את ה' זוכה לקבל אור והשפעה מאת הקדוש ברוך הוא.

כמו שראינו באדם החכם, שעל ידי שמשבחים אותו על חכמתו מתעורר אצלו כוח החכמה ויוצא אל הפועל – כך גם כביכול אצל הקדוש ברוך הוא. כשמהללים אותו על כל הטוב והחסד שבו, שהוא נותן לנו, אנחנו מעוררים כביכול אצלו את אותן המידות, וזוכים להשפעה, לאור ולחסד יותר ויותר.

כשמשבחים את הקדוש ברוך הוא על מידותיו, הוא מאיר ומשפיע בעולם באותן מידות.

פרק ג · הלל ושירה

❓ סתירה בין שני פסוקים

רבי יצחק הוטנר, בספרו "פחד יצחק" על פסח, שואל סתירה בין שני פסוקים בתהלים.

בפרק י"ח כתוב: "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה', וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ". ומסביר שם רש"י: אף לפני הישועה אני מהללו, לפי שבטוח אני שאיוושע מאויביי. כלומר, דוד המלך מהלל את ה' עוד לפני שהישועה באה, מחמת הביטחון שיש לו בה'.

ומצד שני, בפרק י"ג כתוב: "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי". כאן לכאורה רואים את ההפך. דוד אמנם שמח מחמת הביטחון – "בחסדך בטחתי, יגל לבי" – אבל השירה לה' באה רק "כי גמל עלי", רק אחרי שהישועה באה בפועל. ואיך זה מסתדר עם "מהולל אקרא", שבו הוא מהלל עוד לפני הישועה?

פעם דוד מהלל לפני הישועה, ופעם שר רק אחריה.

פרק ג · הלל ושירה

🎶 הלל לפני, שירה אחרי

מתרץ רבי יצחק הוטנר על פי היסוד שראינו: יש הבדל בין הלל לבין שירה.

עניינו של ההלל הוא שאנחנו קוראים בשבחו של הקדוש ברוך הוא בדרך כזאת, שעל ידה מתעוררות אותן מידות של ה', ונוצרת השפעה של אור, הטבה וחסד בעולם. ואילו השירה היא התפעלות ממעלותיו של הזולת, אבל בלי כוונה לעורר את השפעתו של הנותן.

ובזה מיושבת הסתירה. בפסוק שמדבר על שירה – "אשירה לה' כי גמל עלי" – אין בשירה את הסגולה הזאת של עירור ההשפעה, ולכן היא באה רק אחרי שהישועה באה בפועל. אבל בפסוק "מהולל אקרא ה'" מדובר בהלל, שמעורר את כוח השפעתו של הקדוש ברוך הוא בעולם. לכן שם דוד בטוח שייוושע מאויביו, ומהלל עוד לפני הישועה: על ידי ההלל הוא מעורר את מידותיו הטובות של הקדוש ברוך הוא, ובזה נוצרת השפעה של ישועות.

יהי רצון שנזכה להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא כל ימי חיינו, ובכך לעורר על עצמנו שפע של אור, חסד והטבה מאתו.

ההלל מעורר את ההשפעה ולכן בא לפני הישועה; השירה היא התפעלות ולכן באה אחריה.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: ושם דרך אראנו