🚪 הרגע המפחיד
השיעור נפתח בסדר: כולם יושבים במקום, האצבעות יורדות, והמורה מספרת שהרב התקשר אחרי השיעור הקודם ואמר שהיה שיעור מקסים. בשיעור הקודם הספיקו לגמור את כל פרק ד'. היום מתחילים את פרק ה', ויש בו גם שיר, וגם מסע מפתיע בעקבות מילה אחת.
בואו ניזכר איפה אנחנו. משה הגיע סוף סוף ממדין למצרים. הוא סיפר לעם ישראל שהקדוש ברוך הוא הולך לגאול אותם, והם האמינו. ועכשיו מגיע הרגע שאולי מפחיד יותר מכל.
עד עכשיו הכל היה, כמו שאומרים, תיאוריה. הכנה. דיבורים עם ה' בסנה, דיבורים עם אהרן, דיבורים עם הזקנים. עכשיו זה קורה באמת: עומדים מול המלך החזק בעולם.
"וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר". שימו לב: "כה אמר ה'". תשלח את עם ישראל, והם יעשו חג במדבר לבורא עולם. יקריבו קרבנות, ויעשו שם דברים נפלאים. כך הם אומרים לפרעה.
ושימו לב לאומץ. שני אחים, בני עם של עבדים, נכנסים לארמון של המלך החזק בעולם, ומדברים אליו בשם ה'. הם לא מבקשים בתחנונים, הם לא מתחילים במחמאות. הם אומרים: "כה אמר ה'". זה כוחו של שליח: הוא אינו מדבר בשם עצמו, ולכן אינו צריך לפחד.
אחרי ההכנות, משה ואהרן ניצבים סוף סוף לפני פרעה עצמו.
❓ "מִי ה'"
ומה עונה פרעה? "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ".
שימו לב, הוא אומר שני דברים. אחד: "לא ידעתי את ה'". מי זה? לא שמעתי עליו, אני לא מכיר אותו. ושניים: "וגם את ישראל לא אשלח". כלומר, גם אילו הייתי מכיר אותו – בכל זאת לא הייתי שולח.
הרב הוסיף בחיוך: חכו, עוד מעט הוא יכיר אותו. בהתחלה פרעה אומר "לא ידעתי את ה'", ובסוף המכות הוא יכיר את ה' היטב. כל עשר המכות הן, במידה רבה, תשובה לשאלה הזאת: "מי ה'?".
ויש כאן לימוד: לפעמים אדם אומר בגאווה "אני לא מכיר", "זה לא מעניין אותי". אבל האמת אינה תלויה במה שאדם מכיר. ה' קיים גם כשפרעה אומר שאינו מכיר אותו. והאמת תתגלה, בסוף, גם לו.
ובהמשך הפרק, אחרי שפרעה סירב, הוא אף הכביד את העבודה על ישראל. אבל זה כבר חלק אחר של הסיפור. כאן חשוב לראות את נקודת ההתחלה: מלך שבטוח שאין מעליו איש, ועומד להיווכח שהוא טועה.
פרעה עונה בשני דברים: אינו מכיר את ה', וגם לא ישלח את ישראל.
🔍 מה השתנה?
"וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹקֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ, פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב".
משה ואהרן חוזרים ומדברים עוד פעם. אבל הם לא חוזרים על אותן מילים. הם עושים שינוי, שינוי מעניין מאוד, שעליו עומדים היום. הרב ביקש מן התלמידים: תסתכלו בשני הפסוקים, ותמצאו מה השתנה.
תלמיד אחד מצא את השינוי הראשון: בפעם הראשונה הם אמרו "שלח את עמי", בלי זמן. עכשיו הם כבר לא אומרים שנלך לתמיד. כמה זמן? "דרך שלשת ימים". הם מבקשים בקשה קטנה יותר.
אבל יש עוד שינוי, והוא החשוב ביותר. הרב ביקש להסתכל איך הם קוראים לה' בפעם הראשונה, ואיך הם קוראים לו בפעם השנייה. מי שמשווה בעיון – ימצא.
זו שוב אותה מיומנות של לימוד: להשוות בין שני פסוקים דומים, ולשים לב לשינויים הקטנים. כשמשה ואהרן משנים מילה, זה לא סתם. הם מגיבים למה שפרעה אמר. מי שמבין את השינוי, מבין את כל השיחה.
בפעם השנייה משה ואהרן משנים את דבריהם, והרב ביקש מן התלמידים למצוא את השינויים.
🌐 ה' או "אלוקי העברים"
בפעם הראשונה אמרו: "כה אמר ה' אלוקי ישראל". השם הזה מבטא את מי שברא את הכל, את מי שהוא אלוקי העולם כולו. הוא לא אלוקים של מישהו אחד. הוא של כולם.
ועל זה פרעה אמר: אני לא מכיר כזה דבר. לא שמעתי על אלוקים שהוא של כולם, שברא את הכל, שאני צריך לשמוע בקולו. אני הרי אל בעצמי.
ובפעם השנייה? הם אומרים: "אלוקי העברים נקרא עלינו". רק אלוקים של העברים. ופרעה כבר לא מתווכח! למה? כי בעולם שלו יש אלוהות למצרים, ויש לפלשתים, ויש לכנענים. אז יש גם "אלוקי העברים". מה אכפת לו?
כך משה ואהרן מדברים בשפה שפרעה מסוגל לשמוע. אבל האמת הגדולה עוד תתגלה: ה' אינו רק אלוקי העברים. הוא אלוקי השמים והארץ. ובמכות, פרעה ילמד את זה בעצמו.
יש כאן גם לימוד על חכמה בדיבור. לפעמים, כשמדברים עם מי שאינו מוכן לשמוע את כל האמת, מתחילים במה שהוא מסוגל לקבל. זו לא ויתור על האמת, אלא דרך להוביל אליה צעד אחר צעד.
בפעם הראשונה דיברו על ה', בורא הכל, ופרעה סירב להכיר בו; בפעם השנייה אמרו "אלוקי העברים", ובזה פרעה כבר לא התווכח.
🗣️ למה "עברים"?
ועכשיו הרב עצר על מילה אחת: "אלוקי העברים". למה קוראים ליהודים עברים? רגע לפני שעונים, הוא שאל: איפה היום, בשפה של ימינו, אנחנו משתמשים במילה שדומה ל"עברים"?
התלמידים ניחשו, ובסוף מצאו: השפה! איך קוראים לשפה שלנו? עברית. יש לכם בבית הספר שיעור עברית. השם של השפה שאנחנו מדברים בה כל יום בא מן המילה הזאת. כל פעם שאנחנו אומרים "עברית", אנחנו בעצם מזכירים את אברהם אבינו, גם בלי לשים לב.
אבל מאיפה המילה עצמה? מה פירוש "עברי"? הרב גילה: המילה מופיעה לראשונה בפרשת לך לך, בפרשה שקראנו השבוע. שם כתוב: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי".
כלומר, הראשון שנקרא "עברי" הוא אברהם אבינו. וכל העם, צאצאיו, נקראים על שמו: עברים. אבל למה קראו לו כך? כדי להבין, צריך להסתכל על מפה.
ושימו לב: הפרשה שקראו באותו שבוע בבית הכנסת, לך לך, התחברה פתאום לשיעור בחומש שמות. מה שקראו בשבת על אברהם, מופיע עכשיו בפי משה מול פרעה. כך התורה כולה מחוברת, מבראשית ועד שמות.
המילה "עברי" היא שם עתיק של עם ישראל, ומשם בא גם שם השפה שלנו, עברית.
🌊 מעבר לנהר
הרב הראה תמונה של נהר. זה נהר פרת. איפה הוא נמצא? בצפון, באזור שבין עיראק ואיראן, למעלה לכיוון סוריה וטורקיה. מי שבא משם לארץ ישראל – צריך לעבור את הנהר.
והרב חיבר זאת למשנה שלומדים בדיוק בימים אלה: למה מתחילים לבקש גשמים רק בשבעה במרחשוון, ולא מיד אחרי שמחת תורה? המשנה אומרת: כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. העולים לרגל שגרו הכי רחוק, ליד הפרת, היו צריכים זמן לחזור הביתה לפני הגשמים.
ואברהם אבינו? בפרשת לך לך, הוא גר במקום רחוק, בארץ שבאזור עיראק של היום. וה' אמר לו: לך לך. והוא עבר את נהר פרת, ובא לארץ ישראל. עבר מעבר לנהר.
לכן קוראים לו "אברהם העברי": כי הוא עבר. ויש מן המפרשים שמסבירים כך את השם: הוא בא מעבר הנהר.
ומעניין שגם בימינו, הנהר הזה, והמרחק הגדול שבינו לבין ארץ ישראל, נזכרים בכל שנה בבקשת הגשמים. כל פעם שאנחנו מתחילים לומר "ותן טל ומטר" בשבעה במרחשוון, אנחנו בעצם נזכרים במסע הארוך מן הפרת אל ארץ ישראל.
אברהם נקרא "העברי" כי עבר את נהר פרת בדרכו לארץ ישראל.
🚶 מעבר בחיים
אבל זה לא רק שאברהם עבר נהר. זה מסמל משהו גדול יותר: אברהם אבינו עשה שינוי בחיים. הוא עבר ממקום שבו עובדים עבודה זרה, למקום שבו עובדים את ה'.
הרב שאל: אתם מכירים מישהו שעשה מעבר בחיים? יש מי שעובר דירה. יש מי שעובר בית ספר. יש מי שעובר עיר, או אפילו מדינה. כל מעבר כזה הוא שינוי גדול.
ואברהם עשה מעבר של כל הכיוון בחיים. הוא עזב את המשפחה, את העיר, את כל מה שהכיר. במקום לעבוד עבודה זרה, כמו כל הסובבים אותו, הוא התחיל לעבוד את ה'. הוא פתח חיים חדשים לגמרי. ומי שעושה מעבר כזה, צריך אומץ גדול: להשאיר מאחור את הנוח והמוכר, וללכת אל מה שה' מראה לו.
ויש כאן גם פירוש נוסף, שהרב הזכיר בהמשך: "עברי" – כמו "מעבר". כל העולם עומד בצד אחד, ואברהם עומד מעבר השני. לא אכפת לו מה כולם אומרים או חושבים. הוא יודע שהאמת איתו.
וזו אולי הסיבה שהשם הזה נשאר לעם כולו. כל יהודי הוא קצת "עברי": עובר, משתנה, מתקדם, ויודע לעמוד בצד של האמת גם כשהוא לבד.
המעבר של אברהם לא היה רק גיאוגרפי, אלא מעבר מעבודה זרה לעבודת ה'.
🎵 "עברי אנוכי"
לפני שהשמיע לתלמידים שיר, ביקש הרב לשים לב למילים. השיר נקרא "עברי אנוכי", והוא היה אחד השירים האהובים בשנים האחרונות. תלמיד קרא את המילים בקול, ואחר כך כולם שמעו.
השיר מדבר על העם הזה שעבר הרבה בדרך, ועל היהודי שהולך בראש מורם, כבן או בת של מלך. נשמה בוערת בכל מקום ובכל ארץ. בני אברהם, יצחק ויעקב. ובפזמון חוזרות המילים מספר יונה: "עִבְרִי אָנֹכִי, וְאֶת ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא".
מה השיר אומר? הרב שאל, והתלמידים ענו: עברי אנוכי. ומאיפה זה לקוח? ממה שלמדנו עכשיו. אנחנו לא מתבטלים לכולם. לא משנה לנו מה אחרים אומרים או חושבים. אנחנו עברים, באנו ממקום אחר, ואנחנו עומדים בצד של ה'.
יונה אמר את המילים האלה לספנים, באמצע הסערה, כשכולם שאלו אותו מי הוא. והוא ענה בגאווה: עברי אני. כך גם אנחנו: בכל מקום ובכל מצב, יודעים מי אנחנו.
ומעניין שגם הנביא, כמו אברהם, עמד לבדו מול אנשים מעמים אחרים. ודווקא שם, כשנשאל "מאיזה עם אתה", בחר לומר "עברי". זה השם שמזכיר את המעבר, את העמידה בצד של ה'.
השיר "עברי אנוכי" מבטא את הגאווה להיות יהודי, נאמן לה' בכל מקום.
🌍 טיול של מילה
ועכשיו, אמר הרב, יוצאים לטיול. טיול ברחבי העולם, מאברהם אבינו ועד ימינו. המסע המופלא של המילה "עברי".
התחנה הראשונה: אברהם בארץ כנען. אנשים קראו לו "אברהם העברי", כי עבר את הנהר, ועשה מעבר בחיים. זו הפעם הראשונה שהמילה מופיעה בתורה, ומכאן מתחיל המסע הגדול.
עברו מאות שנים. היוונים הקדמונים שמעו על העם היהודי. אבל לא היו להם אותיות עבריות. אז הם כתבו את המילה באותיות שלהם: "הבראיוס". המילה התפשטה בכל העולם היווני.
עברו עוד שנים. הרומאים, שדיברו לטינית, היו חזקים מאוד וכבשו ארצות רבות, וגם את ארץ ישראל. הם לקחו את המילה היוונית ושינו אותה מעט. וכך, בכל האימפריה הגדולה שלהם, המילה הגיעה לכל מקום שהרומאים הגיעו אליו. ומשם היא התפשטה לכל השפות באירופה: באנגלית היא נעשתה "היברו", ובשפות אחרות קיבלה צורות דומות. כך, במשך מאות שנים, כל אירופה השתמשה במילה.
והרב הראה את המילה בצרפתית, בגרמנית ובספרדית, בצורות שונות אך דומות. ומה שמפליא: בכל השפות האלה, המילה שמציינת את העם שלנו היא בעצם המילה שנולדה בתורה, בפרשת לך לך.
המילה "עברי" עברה מן העברית ליוונית, ללטינית ולשפות אירופה.
❄️ ועד רוסיה
והמילה המשיכה לטייל, עד שהגיעה לרוסיה. איך אומרים יהודי ברוסית? "יֶבְרֵיי". זו המילה שהרוסים משתמשים בה עד היום.
ראיתם מה קרה? המילה "עברי", שנולדה עם אברהם אבינו, עברה ליוון, לרומא, לאירופה ולרוסיה. אותה מילה, בגלגולים שונים. ועד היום, אצל מיליוני אנשים, השם של היהודים הוא בעצם "עברים".
הרב השמיע לתלמידים שיר יהודי ברוסית, בלחן של "אחד מי יודע": אחד אלוקינו, שבשמים ובארץ; שניים לוחות הברית; שלושה אבות; ארבע אמהות; חמישה חומשי תורה; שישה סדרי משנה. ובפזמון חוזרת המילה: הידידות היהודית שלנו.
ומה הם שרים? השמחה שלנו היא להיות יהודים נאמנים. לא אכפת לנו מה אומרים הרוסים או הצרפתים. אנחנו יהודים נאמנים בכל מצב. בדיוק כמו שאברהם היה "העברי": כל העולם בצד אחד, והוא מעבר השני.
ויש בזה משהו מרגש: יהודים שחיו ברוסיה, הרחק מארץ ישראל, בתקופות קשות, שרו בשפה שלהם על אלוקים אחד, על לוחות הברית, על האבות והאמהות. השפה הייתה זרה, אבל התוכן היה של אברהם העברי. ובאותה מילה שבה כינו אותם, הם שרו בגאווה על מי שהם.
ברוסית קוראים ליהודים עד היום בשם שבא מן המילה "עברי".
🌅 בסוף כולם יבואו
בואו נסכם את המסע. התחלנו בפרעה, שאמר "מי ה'?". ראינו שמשה ואהרן אמרו לו "אלוקי העברים". ושאלנו: מה זה עברים? וגילינו שזה השם שלנו, מאברהם אבינו ועד היום, בעברית וברוסית, באנגלית ובשפות רבות.
המילה הזאת מלמדת אותנו מי אנחנו. אנחנו העם שעבר. שעשה מעבר בחיים, מעבודה זרה לעבודת ה'. ואנחנו העם שעומד "מעבר", בצד השני של כל העולם, ואינו מתבטל בפני מה שכולם אומרים.
והרב הוסיף: אנחנו יודעים שהאמת איתנו, הצדק איתנו. וכל העולם, בסוף, יבוא אלינו. כמו שפרעה, שאמר "לא ידעתי את ה'", למד בסוף להכיר אותו – כך העולם כולו יכיר את אלוקי העברים, שהוא אלוקי השמים והארץ.
ולפני הסיום, הרב הזכיר שהתלמידים יכולים להתחיל להתכונן למבחן על הפרקים שנלמדו, ושהחידונים של כל פרק נשלחים לבית. ומי ששרים בבית "עברי אנוכי", יודעים עכשיו מאיפה המילים באו: מאברהם אבינו, שעבר את הנהר, ומן העם שהולך בעקבותיו בכל דור.
ה"עבריות" היא נאמנות לאמת גם כשכל העולם בצד השני – ובסוף העולם יבוא אליה.