📚 כל השיעורים

🍭 משה יוצא אל אחיו

שלוש פעמים שמשה רבנו נחלץ לעזרה – המצרי המכה, שני העברים הניצים ובנות יתרו ליד הבאר – ומה הן מלמדות על המנהיג שבחר בו ה'; שיעור כיתה בשמות פרק ב

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · הפעם הראשונה

❓ למה דווקא משה?

השיעור נפתח בחזרה. אנחנו מתחילים להכיר את משה רבנו. מי הוא? איך נבחר? ולמה דווקא הוא נבחר להוציא את ישראל ממצרים? התורה אינה אומרת זאת במפורש, אבל היא מספרת שלושה סיפורים קצרים, והם התשובה.

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". משה גדל בארמון פרעה, אבל הוא לא שכח שהוא עברי. בשיעור הקודם שאלו: איך בכלל ידע? מי גילה לו? אולי מרים אחותו, ואולי בתיה בת פרעה עצמה.

כך או כך, הוא יודע שהוא עברי, והוא אינו נשאר בארמון. הוא מחליט לצאת ולראות מה שלום אחיו. "וירא בסבלותם" – הוא לא רק מסתכל, הוא רואה את הסבל, וכואב לו עליהם.

זו הנקודה הראשונה: מנהיג אמיתי לא נשאר בארמון הנוח שלו. הוא יוצא החוצה, אל מקום הקושי, כדי לראות בעיניו את מה שעובר על אחיו.

כדי להבין למה נבחר משה להיות מנהיג, מתבוננים בשלושה מעשים שעשה בצעירותו.

פרק א · הפעם הראשונה

🧱 המצרי המכה

"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו". אוי ואבוי. משה רואה מצרי מרביץ ליהודי מכות נוראות. מה הוא עושה? רק צועק? לא. "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל".

זה היה מסוכן מאוד. הרב שאל את התלמידים: אם משה היה רוצה, מה היה יכול לעשות? היה יכול להישאר בארמון. מה אכפת לפרעה? משה היה נסיך, היה לו הכל. למה עשה את כל זה?

התשובה: כי היה אכפת לו מעם ישראל. הוא לא אמר "מה זה מעניין אותי". הוא ראה יהודי נרדף, ולא יכול היה לעמוד מנגד.

וזה אולי הסימן הראשון לכך שהוא ראוי להנהגה: הוא מוכן לסכן את עצמו בשביל אחיו. לא מתוך חשבון של כבוד או טובה אישית, אלא מתוך כאב אמיתי על הסבל של אחר.

משה ראה מצרי מכה עברי ונחלץ להציל אותו, אף שסיכן בכך את חייו ואת מעמדו בארמון.

פרק א · הפעם הראשונה

🎖️ משל הקצין

הרב פנה לתלמידים: אולי יום אחד תהיו קצינים בצבא. בצבא יש חייל, ומעליו יש מפקדים, ויש קצין שאחראי על כל החיילים. לפני שיוצאים לקרב, מה עושה הקצין?

הוא צריך לתת מוטיבציה. לשכנע את כל החיילים שיהיה להם מלא מרץ ללכת ולהילחם. זה מסוכן, זה מפחיד. אז הקצין עומד ואומר כמה חשוב מה שאנחנו עושים, ולמה צריך ללכת במסירות נפש, עד שהוא מעורר את כולם. והם יוצאים בכל הכוח.

ומה הקצין יכול לספר להם? הנה סיפור: משה רבנו. הוא יכול היה להישאר בבית, בארמון. למה הלך? כי היה אכפת לו מאחיו. גם אתם, כמו משה רבנו, הולכים בשביל כולם.

"יש לך סיפור לספר", אמר הרב לתלמידים. מי שלומד חומש, יש לו סיפורים שיכולים לעורר לב של אחרים, גם בעוד שנים רבות, במקום שאי אפשר לדמיין עכשיו.

כמו קצין שמעורר את חייליו לפני קרב, אפשר לעורר בכל אחד את הרצון לצאת לעזרת אחיו מסיפורו של משה.

פרק ב · הפעם השנייה

✋ שני עברים ניצים

בואו נעבור לסיפור השני. "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים". עכשיו זה לא מצרי מכה יהודי. זה יהודי מכה יהודי. ומשה, שוב, לא נשאר אדיש.

"וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?". הרב שאל: איך משה ידע שהוא רשע? רואים כאן משהו? ומה אומר רש"י? "לָמָּה תַכֶּה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע בַּהֲרָמַת יָד".

כלומר, מי שמרים יד על חברו, אפילו עוד לא הרביץ, אלא רק הרים את היד – כבר נקרא רשע. ומכאן הכאב של משה: איך יכול להיות שיש כאן יהודי שמרים יד על יהודי אחר?

וזה לימוד חשוב לכל ילד בכיתה ולכל אדם: להרים יד על חבר, אפילו בלי להכות, זה כבר רשעות. ומי שרואה דבר כזה, צריך לעשות כמו משה – לומר, להוכיח, לא לשתוק.

בפעם השנייה משה רואה יהודי מרים יד על יהודי, ולא יכול לשתוק.

פרק ב · הפעם השנייה

🏜️ הבריחה למדין

ומה קרה אחרי שמשה הוכיח את הרשע? הרשע ענה לו בחוצפה: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?". משה הבין שהדבר נודע.

וכשפרעה שמע, ביקש להרוג את משה. משה ידע שהוא בסכנה. "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן". מקום רחוק מאוד ממצרים.

שימו לב: משה שילם מחיר על כך שהתערב. הוא איבד את הארמון, את המעמד, את הבית. הוא הפך לפליט בארץ זרה. ובכל זאת, כפי שנראה מיד, גם בארץ הזרה הוא לא הפסיק להיות מי שהוא.

יש אנשים שאחרי שנכוו פעם אחת, אומרים: מעכשיו אני לא מתערב. משה לא היה כזה. הלב שלו נשאר אותו לב, גם אחרי שהבריחה הוכיחה לו כמה זה עולה.

משה הוכיח את הרשע, הדבר נודע, והוא נאלץ לברוח רחוק, לארץ מדין.

פרק ג · הפעם השלישית

💧 ליד הבאר

"וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר". ועכשיו מגיעה הפעם השלישית. הרב שאל: למה הפעם הזאת מיוחדת יותר מן הקודמות? תלמיד אחד ענה יפה: כי בפעמים הקודמות היה מעורב עברי. בפעם הראשונה – עברי מוכה. בפעם השנייה – עברים ניצים. וכאן? אין בכלל עברי. סתם גויים.

"וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן". שבע בנות, ואף בן. הן באות להשקות את הצאן.

"וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם". הרועים מגרשים אותן. ומשה, שוב, לא נשאר אדיש. "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם".

זה מראה עד כמה עמוקה המידה של משה. אכפת לו מכל אדם שנעשה לו עוול. לא רק מיהודי, אלא מכל בריה. מי שהלב שלו כזה, ראוי להיות רועה של עם ישראל.

בפעם השלישית משה מציל את בנות יתרו – לא יהודיות כלל – מן הרועים שגירשו אותן.

פרק ג · הפעם השלישית

⛪ למה גירשו אותן

למה הרועים גירשו דווקא את בנות יתרו? רש"י מספר: יתרו היה כהן, כומר, של עבודה זרה. יום אחד הבין שהכל שטויות. הוא זרק את בגדי הכהונה, הפסיק להגיע לבית העבודה הזרה, ורצה לעבוד רק את ה' שבשמים.

ומה עשו אנשי מדין? החרימו אותו. הם הרחיקו אותו ואת משפחתו. וכשהבנות שלו באו לבאר, גירשו אותן: לכו מכאן!

הרב השווה זאת למה שחווים לפעמים יהודים בחוץ לארץ. הולכים ברחוב, ופתאום צועקים עליהם קריאות של שנאה. בארץ ישראל, ברוך ה', אנחנו גרים בין יהודים, ולא חווים את זה. אבל בחוץ לארץ זה לא פשוט.

ובנות יתרו חוו בדיוק את זה: שנאה בגלל האמונה של אביהן. ומשה, שבעצמו ברח בגלל שעמד לצד הנרדף, עמד גם לצדן.

לפי רש"י, יתרו היה כומר שעזב את עבודת האלילים, ולכן אנשי מדין הרחיקו את בנותיו.

פרק ג · הפעם השלישית

💪 איך ניצח את הרועים

תלמיד שאל: איך משה ניצח את כל הרועים? היו שם הרבה! התלמידים התחילו לדמיין קרבות. אחד אמר שהוא יודע ג'ודו ויכול לנצח שלושה. הרב חייך: אולי בצבא ימנו אותך לקצין, רק תכין את הדרשה.

אבל מה באמת קרה? הרב אמר שכנראה משה לא הרביץ להם. הוא צעק עליהם. הוא אמר להם: זה לא יכול להיות! לא עושים כזה דבר! אתם לא רואים שאלה בנות? והם התביישו ממנו, עזבו וברחו.

לפעמים הכוח האמיתי אינו בידיים. הוא באומץ לעמוד ולומר את האמת בקול. אדם אחד שמוכן לעמוד מול רבים ולומר "זה לא בסדר", יכול לשנות את המצב כולו.

ואחר כך משה עשה עוד יותר: הוא לא רק גירש את הרועים, אלא גם השקה בעצמו את הצאן של הבנות. הוא לא הסתפק בהצלה, אלא עזר עד הסוף.

משה לא היה צריך להכות את הרועים – די היה בכך שעמד ואמר בתקיפות שאין עושים כך.

פרק ד · בבית יתרו

🗣️ "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ"

"וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן, וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם?". אבא שלהן מתפלא. כל יום הן מגיעות מאוחר, כי הרועים זורקים אותן, והן הולכות וחוזרות. איך היום הגעתן מוקדם?

"וַתֹּאמַרְןָ: אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן".

למה "איש מצרי"? הוא הרי לא מצרי! אבל הוא ברח ישר מארמון פרעה. הבגדים שלו עדיין בגדים של נסיך מצרי. הבנות רואות נסיך מצרי, ולא יודעות שהוא יהודי.

ומה זה "דלה דלה"? לדלות מים פירושו להעלות מים מן הבאר, מלמטה למעלה, בדלי. הרב סיפר לתלמידים על באר עתיקה שנמצאת עד היום בעיר שלהם, באחד הרחובות. עד היום היא פועלת, ובתחילת חודש ניסן באים אליה אנשים לשאוב מים בשביל אפיית מצות.

הבנות קראו למשה "איש מצרי", כי בגדיו ומראהו היו של נסיך מצרי.

פרק ד · בבית יתרו

🍞 "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם"

"וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו: וְאַיּוֹ? לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ? קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם".

מה יתרו אומר להן? איפה הוא? הוא עזר לכן בהכל, ואתן משאירות אותו ככה ברחוב? הרי הוא אדם בודד, אין לו אוכל, אין לו כלום. לכו, תקראו לו, שיבוא לאכול.

יש כאן הכרת הטוב גדולה. יתרו לא מסתפק בכך שהבנות הגיעו הביתה בשלום. הוא מבין שמי שעשה טובה, ראוי שיגמלו לו. אסור להשאיר את מי שעזר לנו בחוץ, רעב ובודד.

וזה לימוד גם לנו: כשמישהו עושה לנו טובה, לא מספיק לומר בלב "איזה יופי". צריך לפנות אליו, להזמין, לומר תודה, לגמול לו. כך נוהג אדם הגון, וכך נהג יתרו.

יתרו נזף בבנותיו על שהשאירו בחוץ את מי שעזר להן, וציווה להזמין אותו לאכול.

פרק ד · בבית יתרו

🏕️ ציפורה וגרשם

"וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ, וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה". משה מסכים לגור אצל יתרו, ויתרו נותן לו את ציפורה בתו לאשה. וכך, מאדם בורח ובודד, משה נעשה חלק ממשפחה.

"וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". מה פירוש גרשם? "גר שם". גר הוא אורח, מי שאינו במקומו.

משה אומר: זה לא המקום שלי. אני גר כאן, אבל זה לא הבית שלי. ואיפה המקום של יהודי? בארץ ישראל. מצרים אינה הבית, ומדין אינה הבית. גם כשטוב לו, משה זוכר שהוא בגלות.

זה לימוד חשוב גם לנו: יהודי יכול לחיות בכל מקום, ולהסתדר, ואפילו להצליח. אבל הוא זוכר תמיד שיש לו בית אחד, ארץ ישראל, ואליה הלב שלו שייך.

משה נשאר אצל יתרו, נשא את ציפורה, וקרא לבנו גרשם, כי ידע שאינו בביתו.

פרק ה · וידע אלוקים

⛓️ המלך מת – והשעבוד גבר

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם". סוף סוף, פרעה מת! כולם חשבו: עכשיו יהיה טוב, אולי יקלו עלינו. ואז מה קרה? "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ".

המצב לא השתפר. להפך, הוא נעשה קשה יותר. קם מלך חדש, והשעבוד רק גבר. במדרש מתוארים דברים קשים מאוד שעשה המלך החדש לילדי ישראל.

ובני ישראל התחילו לבכות ולזעוק. עד מתי? מה יהיה? היה נורא, היה מפחיד. וזו הפעם הראשונה שהתורה מספרת שהם זעקו.

"וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה". הזעקה עלתה למעלה. ומכאן מתחיל המהפך. כי ברגע שעם ישראל זועק אל ה', ה' שומע.

"וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹקִים".

בשתי המילים האחרונות מסתיים הפרק: "וידע אלוקים". הרב שאל: מה זה? מה ה' ידע? הרי ה' תמיד יודע הכל. התשובה: "וידע" כאן פירושו ששם לב, שכאב לו עליהם. מעכשיו ה' מתחיל לחשוב, כביכול, איך תתחיל הגאולה.

ויש כאן הקבלה יפה לתחילת הפרק. משה "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" – ראה וכאב. ועכשיו ה' "וירא את בני ישראל וידע" – ראה וכאב. מי שרואה את סבל אחיו וכואב לו, דומה לבוראו. ולכן דווקא משה, שראה וכאב שלוש פעמים, יהיה השליח של הגאולה.

כאן הפרק נגמר. בשיעור הבא, בעזרת ה', נמשיך: איך ה' נגלה אל משה, ואיך מתחילה הגאולה.

כשמת פרעה חשבו ישראל שתבוא הקלה, אבל השעבוד רק החמיר, והם זעקו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: משה יוצא אל אחיו