🏫 שאלה ביום הראשון
השיעור עוסק בדילמה הלכתית שהגיעה אל הרב כבר ביום הראשון של שנת הלימודים, בתפקידו כרב בית ספר. מורה צעירה, בשנתה השנייה במקצוע, ניגשה אליו עם שאלה.
משרד החינוך החליט על דבר חדש: בכיתה ה' הבנות צריכות ללמוד משניות. אילו היה מדובר במסכת אבות – אין בעיה. גם במשניות ברכות, אמר הרב, היה עובר את זה. אבל המסכת שנקבעה היא ראש השנה.
בחלק מן המסכת אין קושי: "ארבעה ראשי שנים הם", ודיני תקיעת שופר. אבל מה יעשו כשיגיעו לקידוש החודש? למשנה שבה בודקים את העדים: כמה היה גבוה הירח, לאן היה נוטה, לפני החמה או לאחר החמה? צריך להסביר אסטרונומיה, את מהלך השמש והירח. אפילו מבוגרים בקושי תופסים את זה.
והמורה עצמה מעולם לא למדה את זה. בבתי הספר לבנות לא למדו עד היום תורה שבעל פה, חוץ ממסכת אבות. איך תלמד דבר שלא למדה מעולם?
תוכנית חדשה של משרד החינוך הציבה בפני מורה צעירה שאלה שאין לה תשובה פשוטה.
📝 אי אפשר רק לחפף
הרב חשב בתחילה על פתרון פשוט: ללמד את המסכת באופן כללי. ללמד את המושגים – קידוש החודש, עדים, שופר – בלי להיכנס לכל הפרטים, בלי לדקדק מה בדיוק נחלקו התנאים ומה פירוש "לפני החמה". אחד הרבנים גם אמר לו: מה הבעיה? שתלמד באופן כללי.
אבל אז התברר שיש בעיה. בכיתה ה' יש מבחן ארצי על כל המשניות, ולא יוותרו בו על דבר. הרב בדק בעצמו, ונאמר לו שהמבחן בנוי על כללים של לימוד משנה: מי התנא, במה נחלקו, מה המחלוקת – עד הפרט האחרון. לומדים מסכת שלמה במשך שנה שלמה, ומצפים שהתלמידות יידעו את כל הדברים.
ועוד הוצע לרב: שיילמדו, ולא יצליחו במבחן. הרב אמר שזה לא אפשרי אצלם. מנהלת בית הספר מחייבת שהתלמידות יצליחו. ולכן הוא נשאר עם השאלה כפי שהיא: האם מותר ללמד, ואיך?
המבחן הארצי בודק את המשנה לעומק, ולכן אי אפשר ללמד רק את המושגים הכלליים.
📖 "ולמדתם אותם את בניכם"
הרב פתח בגמרא במסכת קידושין. על הפסוק "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" אומרת הגמרא: "בניכם – ולא בנותיכם". האב חייב ללמד את בניו תורה, ואינו חייב ללמד את בנותיו.
עד כאן אין בעיה. לא חייבים – זה עדיין לא אוסר. אבל המשנה במסכת סוטה מביאה מחלוקת. בן עזאי אומר: חייב אדם ללמד את בתו תורה, כדי שתדע שהזכות תולה לה. ורבי אליעזר אומר: "כל המלמד את בתו תורה – כאילו מלמדה תפלות".
כלומר, לדעת רבי אליעזר יש כאן לא רק פטור, אלא חשש של ממש. וכך הובא גם בירושלמי, וכך פסק הרמב"ם להלכה.
ומכאן הקושי: אם הגמרא והפוסקים אמרו שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, איך אפשר ללמד בנות מסכת משניות שלמה?
הגמרא לומדת מן הפסוק שהאב חייב ללמד את בניו ולא את בנותיו.
📜 לשון הרמב"ם
הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה כותב: אישה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שלא נצטוותה. וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו, אין שכרו כשכר המצווה ועושה.
ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה. והטעם, כלשון הרמב"ם: מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי, לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות.
ומבחין הרמב"ם: במה דברים אמורים? בתורה שבעל פה. אבל תורה שבכתב – לא ילמד אותה לכתחילה, ואם לימדה אינו כמלמדה תפלות.
ואנחנו היום נוהגים ללמד את הבנות תורה שבכתב בלי הגבלה. למה? משום שכבר כתב זאת החפץ חיים.
הרמב"ם מבחין בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, ונותן טעם לאיסור.
💡 דברי החפץ חיים
החפץ חיים כתב שכל מה שאמרו חז"ל נאמר בזמנים שלפנינו, כשהקבלה מן האבות הייתה חזקה מאוד אצל כל אחד. כל אחד הלך בדרך שהלכו אבותיו, כמו שנאמר "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ". אז אפשר היה לומר שהבת לא תלמד תורה, ותסמוך בהנהגתה על אבותיה הישרים.
אבל בזמננו, כתב החפץ חיים, קבלת האבות נחלשה מאוד. ולכן ודאי מצווה רבה ללמד את הבנות חומש, וגם נביאים וכתובים, ומוסרי חז"ל כמו מסכת אבות וספר מנורת המאור, כדי שתתאמת אצלן אמונתנו הקדושה. ואם לא, עלולות לסור לגמרי מדרך ה'.
הרב הסביר את הרקע: היום לבנות יש דעה משלהן. הן לא תמיד עושות מה שאבא עשה. לצערנו, יש לא מעט שלא הלכו בדרך הוריהם. ולכן חייבים ללמד אותן.
אבל החפץ חיים דיבר על תורה שבכתב ועל מוסר – לא על משניות וגמרא.
החפץ חיים כתב שבזמנו, כשהמסורת בבית נחלשה, מצווה ללמד בנות חומש, נביאים וכתובים ומוסר.
📘 תורה שבכתב ותורה שבעל פה
המשתתפים שאלו: מה בעצם ההבדל? הרי גם בלימוד תורה שבכתב לומדים את פירוש רש"י, ושם יש מדרשים, דברי חז"ל, ולפעמים גם עניינים מן הזוהר. כל זה פירוש לתורה, והוא מותר לפי כל הדעות. אז מה מיוחד בגמרא ובמשנה?
הרב הסביר: כשאדם יושב עם משנה ומתחיל לדקדק – במה נחלקו רבי יוסי ותנא קמא, למה זה אמר כך ולמה זה אמר כך – זה לימוד מסוג אחר. זה העיון והפלפול שבתורה שבעל פה, וזה מה שעליו דיברו חז"ל והרמב"ם.
ולכן גם החפץ חיים, שהתיר ואף חייב ללמד בנות, דיבר על חומש, נביאים וכתובים, ועל מוסר כמו מסכת אבות ומנורת המאור. אלה מחזקים את האמונה ואת היראה. אבל לימוד מסכת משניות לעומקה, עם כל המחלוקות והכללים, הוא בדיוק התחום שעליו נאמר הדין.
ומשום כך השאלה של המורה קשה: המבחן הארצי דורש בדיוק את סוג הלימוד הזה.
ההבדל בין שני סוגי הלימוד הוא בעיון ובדיוק, ולא רק בספר שממנו לומדים.
🔓 תשובת הרב חיים דוד הלוי
הרב חיפש פוסק שמתיר. הוא בחר ברב שנחשב מקל, ושבמשך שנים פסקו כמותו בחינוך הממלכתי-דתי: הרב חיים דוד הלוי, רבה של תל אביב, שהקיצור שולחן ערוך שלו נלמד בבתי הספר. הרב פתח את התשובה שלו בספר "עשה לך רב".
התשובה נכתבה בעקבות מאמר בעיתון, שעסק בלימוד גמרא לבנות בקיבוץ הדתי, ובו נטען שהרבנים אינם מסיקים מסקנות משינוי מעמד האישה. הרב חיים דוד הלוי השיב שהרבנים דנו בזה מזמן, והסיק שבנות הרוצות בכך, בבית ספר תיכון, מותר ללמד אותן תורה שבעל פה.
הוא הביא את דברי החיד"א בשם הגדולים, שמוזכרת אישה שהשתתפה במחלוקת עם התנאים, כנראה ברוריה, ומכאן שבכל הדורות היו נשים שלמדו תורה בעצמן והפליגו בה.
ומכאן המסקנה הראשונה: אישה שרוצה ללמוד בעצמה – אין שום בעיה. זו זכותה המלאה.
הרב חיים דוד הלוי התיר ללמד תורה שבעל פה לבנות בוגרות שרוצות בכך בכנות.
🔍 "רוב נשים"
ואז הביא הרב חיים דוד הלוי חידוש גדול. הוא דייק בלשון הרמב"ם: "מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד". רוב – ולא כולן. מכאן, לדבריו, יש נשים שראויות ללמוד תורה, ואין חשש שיוציאו דברי תורה לדברי הבאי.
ולכן, כשידוע לנו בוודאות שאישה מסוימת רוצה ללמוד תורה בכנות, ודעתה שלמה ויציבה, הרי התברר שאינה שייכת לאותו רוב, ומותר ללמד אותה.
ומכאן הסיק: האיסור של חז"ל נאמר על אב שמלמד את בנותיו הקטנות, שאין יודעים עדיין את דעתן ואת יציבותן, ואין ביטחון שלא תצא מזה תקלה. אבל כשהבת גדלה ובגרה בשכלה, ומגלה רצון כן ללמוד תורה, היא הוכיחה שאינה מאותו רוב, ומותר ללמד אותה. לכן בנות שבוחרות בעצמן ללכת לאולפנה או למדרשה – מותר.
הרב אמר שזה חידוש מעניין מאוד, אף שאינו מקובל על כל הציבור.
מן המילה "רוב" ברמב"ם הסיק הרב חיים דוד הלוי שיש נשים שהאיסור אינו חל עליהן.
🧒 אבל לא בכיתה ה'
וכאן חזר הרב לשאלה שלו. גם לפי הרב חיים דוד הלוי, ההיתר הוא לבת גדולה, שבגרה בשכלה, ובחרה מעצמה ללמוד. אבל בכיתה ה' מדובר בבנות קטנות, כל הכיתה, בלי שאף אחת בחרה. זה בדיוק המקרה שעליו נאמר האיסור, לפי ההסבר שלו עצמו.
הרב אמר שחיפש עוד פוסקים. לפי מה שאמר, גם הרב מרדכי אליהו התיר לימוד כזה באולפנות, לבנות שכבר למדו הרבה, עם מורות מתאימות, אבל לא התיר בבית ספר יסודי. והרב הזכיר את דעת הרב משה פיינשטיין, שלפי מה שהביא, אין ללמד משניות לבנות, ואפשר ללמד מסכת אבות עם הסברים שיביאו לאהבת תורה ולמידות טובות.
ובמשנה באבות עצמה נאמר "בן חמש עשרה לגמרא", ולא בגיל צעיר יותר.
הרב אמר ששאל את השאלה בקבוצה של רבנים, ולא קיבל אף תשובה שמתירה זאת בבית ספר יסודי.
גם לפי המתירים, ההיתר נאמר על בוגרות שבוחרות ללמוד, ולא על כיתה שלמה של ילדות.
⚖️ החשש של הרב
בשיעור התפתח ויכוח עם המשתתפים. אחד מהם טען: היום דור דעה, הבנות לומדות, יש להן ידע. למה לא ללמד אותן כמו את הבנים?
הרב השיב שהוא בדק מה קורה אצל מי שלומדות כך כבר שנים. לדבריו, זה לא נגמר בלימוד. בשלב הבא רוצים להיות דיינות, ובשלב שאחריו שואלים למה לא מניין נשים. הוא אמר שזה מטריד אותו.
והוא הסביר את דעתו על פסיקת הלכה. הלכה, אמר, עובדת הרבה פעמים לפי כללים קבועים, גם כשהם אינם נראים הגיוניים או צודקים באותו רגע. אי אפשר תמיד לפסוק לפי מה שההיגיון או הרגש של האדם אומרים היום. יש דברים שהם לפנים משורת הדין, אבל קודם כל ההלכה קובעת כללים, והם מחייבים.
הרב הביא כדוגמה דיון שלמדו בשיעור קודם, שבו ההלכה קבעה דבר שנראה מרגיז ואבסורדי, ובכל זאת כך הדין. לדבריו, פסיקה כזאת דורשת הבנה של הכללים ולא רק של התחושה.
הרב הביע חשש שהלימוד לא ייעצר בלימוד, אלא יוביל לשינויים נוספים שאינם לפי ההלכה.
🧠 דור דעה
חלק מן הוויכוח בשיעור עסק בטענה שהמציאות השתנתה. אחד המשתתפים אמר: לפני מאתיים שנה רבים לא ידעו אפילו לקרוא. היום זה דור דעה – גברים, נשים וילדים יודעים הרבה. ויש נשים שיש להן הבנה רבה יותר משל גברים רבים.
הרב לא דחה את הטענה. הוא אמר שיש גברים שלא היה נותן להם להכריע בשום דבר, ושהחלוקה אינה פשוטה. אבל לדבריו, השאלה אינה רק מי חכם יותר. השאלה היא מה אמרו חז"ל והפוסקים, ועל מי אפשר לסמוך.
"תביא לי רב שמתיר", אמר. השינוי במציאות הוא בדיוק מה שהחפץ חיים והרב חיים דוד הלוי התחשבו בו. אבל גם הם קבעו גבולות: החפץ חיים לתורה שבכתב ולמוסר, והרב חיים דוד הלוי לבוגרות שבוחרות ללמוד.
לכן, לדעת הרב, השינוי במציאות אינו מתיר מעצמו ללמד מסכת משניות לכיתה שלמה של בנות צעירות.
המשתתפים טענו שהמציאות השתנתה, והרב הסכים שיש שינוי אך לא הסיק ממנו היתר כללי.
❓ "ולמה לא אצל הבנים?"
אחד המשתתפים העיר: אם החשש הוא שהלימוד לא יגיע לסופו, למה לא מפעילים את אותו שיקול על הבנים? גם בכיתות הבנים, לפעמים לא גומרים את מסכת אבות, וכבר מדלגים לגמרא.
הרב הסכים חלקית. בכל תחום, אמר, בוחרים נושאים. לא כתוב בשום מקום שצריך לעבור על הכל. נותנים טעימות בכל דבר. וודאי שקודם כל צריך ללמוד את היסודות.
והוא העיר שהמורה הייתה צריכה לדעת על כך כבר חודש לפני תחילת שנת הלימודים, ולגשת למנהלת בזמן, ולא ביום הראשון.
עוד עלתה טענה: אם לא ילמדו את הבנות, הן יסתובבו ברחובות. הרב אמר שאינו מקבל את הטענה הזאת כסיבה ללמד דווקא תורה שבעל פה, כי יש הרבה מה ללמוד בתורה שבכתב, במוסר ובהלכה, שהותר ללמד לפי כל הדעות.
המשתתפים העירו שגם אצל הבנים אין מקפידים להשלים הכל, ושבכל תחום בוחרים נושאים.
🙋 זכות הבחירה של הרב
אחד המשתתפים שאל את הרב: ומה אתה עצמך עושה? הרב השיב שבתפקידו כרב בית הספר, ברוך ה', יש לו זכות בחירה. אין מחליטים עליו מה ללמד, אלא שואלים אותו. לכן הוא אינו נכנס ללמד את המסכת הזאת, ואין לו בעיה אישית.
השאלה היא של המורה, שהתוכנית הוטלה עליה. ושם, אמר, הוא לא יכול לפסוק לה להתנגד או להתפטר.
המשתתפים העירו שאולי הוא כרב בית הספר צריך לקחת אחריות על התשובה. והרב הודה שזו שאלה קשה, ושלא נשאל באופן רשמי על מסכת ראש השנה. עכשיו, כשהדבר כבר נקבע, השאלה היא איך להתמודד בלי לפגוע בבית הספר ובלי לוותר על ההלכה.
וזו, אמר, הסיבה שהעלה את השאלה בשיעור: כדי שיחשבו עליה יחד, ויבינו את המקורות ואת השיקולים.
הרב עצמו אינו מלמד את המסכת, כי בתפקידו יש לו זכות לבחור מה ללמד.
🚪 לא מתפטרים ולא סוגרים
ומה למעשה? הרב אמר שאין לו תשובה ברורה. אבל דבר אחד היה ברור לו: התשובה אינה שהמורה תתפטר.
"אם הקדוש ברוך הוא שם אותך כאן, צריך להתמודד", אמר. לא בורחים מתפקיד. הוא גם אמר שהמנהלת לא צריכה לסגור את בית הספר בגלל שאלה כזו. אם תאמר למשרד החינוך שאינה מוכנה, ייתכן שיפטרו אותה, ומה שיבוא אחריה עלול להיות גרוע הרבה יותר. ברור שלא סוגרים בית ספר בגלל דבר כזה.
הרב השתמש בלשון חז"ל: לפעמים "ביטולה של תורה זהו קיומה". כדי לשמור על בית הספר ועל כל מה שהוא נותן לתלמידות, ייתכן שעדיף לעבור את הקושי הזה מאשר לסגור את בית הספר. ולכן הוא לא יאמר למנהלת שלא תעשה מה שמשרד החינוך הורה.
אבל הוא כן הציע צעד: לפנות למשרד החינוך ולשאול – על מי אתם סומכים? מי הרב שפוסק לכם שמותר?
המורה אינה צריכה להתפטר, והמנהלת אינה צריכה לסגור את בית הספר.
📞 לפנות למפקח
הרב סיפר שפנה לאדם ותיק במערכת החינוך, ששימש שנים רבות בתפקידי פיקוח. הוא אמר שהמהלך הגיע מן ההנהלה של החינוך הממלכתי-דתי, והציע לשאול אותם במפורש מאין זה בא להם.
אבל גם הזהיר אותו: אל תיכנס לזה. אם תשאל, יביאו לך ציטוט מאיזשהו רב שאמר שהיום המצב שונה. והרב אמר שקיבל ציטוט כזה, אבל מרב שאינו מקובל בציבור כפוסק, אלא כבעל דעות.
הרב הבחין בין "רב בעל דעות" לבין "רב פוסק". פוסק הוא מי שהציבור מקבל את הכרעותיו בהלכה, כמו הרב מרדכי אליהו או הרב חיים דוד הלוי. ואצל אלה, כפי שראינו, ההיתר הוא לבוגרות שבוחרות ללמוד, ולא לבית ספר יסודי.
לכן ההמלצה הייתה שהמורה תפנה קודם כל אל המפקח הארצי של התחום, ותשאל אותו. ובינתיים, הרב השאיר את השאלה פתוחה, ואמר בגלוי: אין לי תשובה.
הצעד המעשי שהוצע: לפנות למפקח הארצי ולשאול על איזה פוסק נשענת התוכנית.
🏠 אחת שאלתי
בסוף השיעור עלתה שאלה שאחת התלמידות שאלה: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי". האם הפסוק הזה הולך רק על הבנים, שיושבים בבית המדרש?
הרב אמר שאינו מסכים. קודם כל, דוד המלך לא ישב כל ימיו בבית המדרש. הוא היה מלך, עם תפקיד, ולא היה רשאי לעזוב אותו. כמו שהמורה אינה צריכה להתפטר, גם דוד לא ביקש לעזוב את המלוכה כדי לשבת בבית המדרש.
ובית ה' – אינו דווקא בית המקדש או בית המדרש. אנו אומרים כל יום "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ". ובמזמור "ה' רֹעִי": "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים".
בית ה' יכול לכלול את בית הכנסת ואת בית המדרש, אבל הוא גם משהו אחר, כמו שנאמר "בִּלְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה".
בקשת דוד המלך לשבת בבית ה' אינה מכוונת רק לבית המדרש, ושייכת גם לבנות.
🛡️ לחיות עם ה'
מה פירוש "בית ה'"? הרב הסביר: אדם נמצא בבית ה' כשהוא חי את ההרגשה שהוא נמצא בתוך בורא עולם. בכל מקום שהוא הולך, אלוקים איתו, עוזר לו ומקיף אותו.
והביא משל. יש מקומות שאנשים מפחדים ללכת בהם לבד. אבל אם אדם הולך שם עם פלוגה של חיילים, אף אחד לא מפחד. למה? כי הוא מוקף בשמירה. כך מי שחי את התחושה שהוא בבית ה': אלוקים נמצא כל הזמן לצידו, שומר עליו ואוהב אותו.
זו הבקשה של דוד המלך: שאחיה את ההרגשה הזאת, שאני נמצא יחד עם בורא עולם, ושהוא עוזר לי בכל מקום. ואחר כך ביקש עוד: "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'" – שארגיש את התענוג שבקיום המצוות ובלימוד התורה, שיהיו לי הרבה תענוגים רוחניים.
וככל שאדם חי יותר את התחושה הזאת, הנשמה שלו נמצאת במדרגה גבוהה יותר, והוא חש יותר את נועם ה'.
לשבת בבית ה' פירושו לחיות את התחושה שהקדוש ברוך הוא נמצא עם האדם בכל מקום.
💐 תורת אמך
הרב סיפר על הכיתה שלו. לדעתו, "לחזות בנועם ה'" שייך הרבה יותר לבנות מאשר לבנים. כשלימד את הנושא הזה בכיתת הבנות, הוא ראה כמה הן חיות את נועם ה'. הן התפלאו: איך ייתכן שמישהו לומד הלכה חדשה ואינו נהנה ממנה? הוא אמר שאינו בטוח שבכיתת בנים יקבל תשובות כאלה.
והוא הזכיר את הפסוק במשלי: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ". עלתה השאלה: מה היא "תורת אמך"? יש מסכת אבות ולא "מסכת אמהות". הרב אמר שזו שאלה טובה, ושאין זמן להרחיב בה באותו שיעור, אבל הפסוק עצמו מלמד שיש תורה שעוברת דרך האם.
הרב סיים בברכה: שנזכה כולנו, בנים ובנות, לבנות בלבבנו משכן, לשבת בבית ה' כל ימי חיינו, ולחזות בנועם ה'.
ולשאלה ההלכתית שפתחה את השיעור – הוא השאיר אותה פתוחה, בכנות, כשאלה שעדיין מחכה להכרעה של פוסקים.
הבנות חיות לעיתים את נועם ה' בעוצמה גדולה יותר, ובזה כוחן המיוחד.