📚 כל השיעורים

🍭 מגילת הניסים של עם כלביא

מצוות זכירת הניסים, מגילה שנכתבת בימינו, והמבט שמגלה למפרע שגם הקשה היה לטובה

עריכה לקריאה עצמאית · מתוך שיעור בערוץ הרב יהודה טאוב

פרק א · המצווה לזכור ולכתוב

📜 קוראים מגילה

השיעור נפתח בהכרזה מיוחדת: היום קוראים מגילה. לא מגילת אסתר, אלא מגילת הניסים של מבצע "עם כלביא". הרב הסביר שבמשך הדורות לא נכתבה רק מגילת אסתר. היו קהילות רבות שנכתבו להן מגילות על הצלות שאירעו להן, והן קראו אותן מדי שנה.

מה היסוד לכך? בימים שבהם עברנו מסכנה להצלה, לא הייתה שגרה. כל רגע היה צריך לעצור, להרים את העיניים ולומר: ה' עשה זאת. עכשיו, כשהדברים נרגעו, צריך לאסוף את כל הרגעים האלה למקום אחד, לכתוב אותם ולקרוא אותם.

הרב אף ניסח את המגילה בסגנון מגילת אסתר, כדי שירגישו את ההקבלה. אבל לפני הקריאה, הוא ביקש להעמיד את היסודות: מה המקור למצווה הזאת, ומה בדיוק אנחנו אמורים לזכור. כי זכירה של ניסים איננה רק סיפור מרגש. היא מצווה, ויש לה כוונה מדויקת.

כמו בפורים, גם על הצלה בימינו ראוי לקרוא מגילה ולספר את חסדי ה'.

פרק א · המצווה לזכור ולכתוב

💪 "הנותן לך כח לעשות חיל"

הפסוק בתורה אומר: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". ומפרש האור החיים שצריך האדם לתת את ליבו על טובתו, שמאת ה' הייתה לו.

הרב הדגיש דיוק יפה מאוד. יש שחושבים שהפסוק מלמד שאין לאדם שום כוח, ושהכול רק ניסים ונפלאות, ואנחנו כביכול כלום. כך באמת היה בחנוכה: רבים ביד מעטים, גיבורים ביד חלשים. אבל האם כך הייתה גם המלחמה הזאת? לא בדיוק. היו בה הברקות שאין כדוגמתן, תכנון מדהים והצלחות גדולות.

והפסוק לא אומר "אתה חלש" ולא אומר "אתה מסכן". הוא אומר שאתה עושה חיל, ויש לך כוח, ויש לך חכמה. אלא שעליך לזכור מי נתן לך את הכוח הזה. עם שפעם היה נרדף ומושפל, נעשה היום עם גיבור. אין צורך לומר שלא היו כאן מעשי גבורה; היו גיבורים והיו חכמים. הזכירה היא שה' הוא שנתן להם להיות כאלה.

הפסוק לא אומר שאתה חלש; הוא אומר לזכור מי נתן לך את הכוח.

פרק א · המצווה לזכור ולכתוב

🕯️ מצוות עשה מן התורה

הרב חזר והדגיש: זו מצוות עשה מן התורה. כאשר אתה עושה חיל, עליך לתת על ליבך שהטובה הזאת מאת ה', שהוא נתן לך את הכוח.

וכדי להמחיש עד כמה הדבר אינו מובן מאליו, הוא העיר על גודל הדברים: מדינה קטנה, שטחה חלק קטן מאוד משטחה של המדינה שעמדה מולה, נדרשה לפעול רחוק מגבולותיה ולהתמודד עם אויב גדול ממנה פי כמה וכמה. כשמסתכלים על זה בעין פשוטה, ברור שיש כאן יד נעלמה.

וזו הנקודה: לא להקטין את מה שנעשה, ולא להתגאות בו כאילו בא מעצמו. אלא לראות את שני הדברים יחד. היו כאן מאמץ, חכמה וגבורה, ומעליהם יד ה' שנתנה את כל אלה. מי שזוכר כך, אינו נופל לא לייאוש ולא לגאווה. הוא שמח במה שנעשה, ומודה למי שעשה.

כשאדם עושה חיל, יש מצוות עשה לתת על ליבו שהכוח מאת ה'.

פרק א · המצווה לזכור ולכתוב

🎺 "וביום שמחתכם"

הרב הצביע על צירוף מיוחד: באמצע המלחמה, ממש בימיה הראשונים, קראנו בבית הכנסת את פרשת בהעלותך. ושם כתוב: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת". הרב סיפר שהכין שיעור על החצוצרות ועל השאלה מה פירושן בזמננו, אבל לא התאפשר למסור אותו באותם ימים.

אבל את ההמשך אפשר לקיים היום: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם". הרב שאל: מועדים וראשי חודשים כתובים בנפרד, אם כן מהו "יום שמחתכם"? ומביא את האבן עזרא, שמפרש שזה היום ששבתם בו מארץ אויב או ניצחתם את האויב הבא עליכם, וקבעתם אותו יום שמחה, כמו ימי פורים, וכמו שבעת הימים שעשה חזקיהו.

אם כן, אין זו דרשה רחוקה. זה פשט הפסוק בתורה: יש עניין לקבוע יום שמחה ותודה לקדוש ברוך הוא, שמסר את אויבינו בידינו. ולא שמחה בעלמא, אלא שמחה של הודאה.

האבן עזרא לומד מן התורה שיום ניצחון על אויב הוא יום שמחה, כימי פורים.

פרק א · המצווה לזכור ולכתוב

📖 לכתוב בספר

מה עושים ביום כזה? כמו בפורים: קוראים מגילה. הרב הביא את החתם סופר, שכתב שהדבר הוא מצווה מן התורה, מקל וחומר: אם על יציאה מעבדות לחירות אנו אומרים שירה בפסח, קל וחומר כשניצלנו ממוות לחיים. לכן יש מצווה להודות לקדוש ברוך הוא על הנס ולפרסם אותו, כדי לזכור את חסדי הבורא.

ועוד דבר ראוי לעשות: לכתוב. בתורה נאמר "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר". הרב הביא מן האבן עזרא שהיה ספר שבו נכתבו חסדי ה', וכך מצינו בתורה גם "סֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'".

ובמשך הדורות אכן נכתבו כמה וכמה מגילות ניסים: מגילת פרנקפורט, מגילת סרגוסה ועוד. הרב סיפר שחלקן מתפרסמות שנה אחר שנה בלוח "דבר בעתו", ומי שרוצה יכול לקרוא אותן. ועכשיו, אמר, הגיע תורנו לכתוב מגילה משלנו.

בכל דור נכתבו מגילות ניסים, כדי שהחסד לא יישכח.

פרק ב · המגילה: הלילה שבו יצאו

👑 "בימים ההם קם הרשע"

וכך פותחת המגילה, בסגנון מגילת אסתר: בימים ההם קם שליט רשע בארץ פרס, צורר ואויב לעם ישראל, אשר ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בארץ ישראל. ולשם כך הכין את הכול.

הרב העיר על ההקבלה: באותו מקום ממש שבו התרחש סיפור המן, בממלכת פרס הגדולה, קם שוב מי שביקש לכלות את עם ישראל. והקים תחתיו שרי צבא ויועצים, ומדענים שעסקו בהכנת נשק להשמדה, והכין אלפי טילים, כשבכוונתו לשגר כמות עצומה כבר ביום הראשון.

"ובכל זאת לא ידע הרשע כי יד ה' תהיה נטויה להציל את עמו ישראל". כאן מתחילה תפנית המגילה. כמו במגילת אסתר, כל ההכנות של האויב נראו מושלמות, וכל החשבונות נראו סגורים. אבל מעליהם עמד מי שמנהיג את העולם, וכל התוכניות התהפכו.

האויב קם באותה ארץ שבה קם המן, ובקש לאבד את כל היהודים.

פרק ב · המגילה: הלילה שבו יצאו

⏱️ הרגע האחרון

הרב סיפר על מה ששמע ממי שהיו מעורבים בהכנות. היציאה למבצע תוכננה כמה פעמים, ובכל פעם נדחתה. התאמנו לקראתה, הכינו, ושוב זה נתקע. רק בפעם הזאת ידעו שזה באמת יוצא לדרך.

והחשש היה גדול מאוד. המבצע לא היה פשוט בכלל, והיה צריך שהמון דברים יתרחשו בדיוק כדי שיצליח. ההערכות המוקדמות לגבי מספר הנפגעים בעורף היו מפחידות ממש, וההכנות נעשו בהתאם. במגילה נאמר שהיה חרד מאוד, והלך להתפלל ליד הכותל המערבי בירושלים.

ולמה בכל זאת יצאו? כי לפי המידע שהיה בידם, זו הייתה הדקה התשעים, הרגע האחרון ממש לפני שהאויב יגיע ליכולת שתסכן את כולנו. לא נותרה ברירה אחרת. וכך, מתוך פחד ומתוך תפילה, יצאו לדרך. הרב הביא כאן את דברי הנביא: "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי". דווקא כשהפחד גדול, זה הזמן להישען על ה'.

החשש היה כבד מאוד, והיציאה למבצע נעשתה ממש ברגע האחרון.

פרק ב · המגילה: הלילה שבו יצאו

✈️ "ולא ראה אותם איש"

ובלילה ההוא, בשעות הקטנות של הבוקר, יצאו המטוסים. לפני כן בדקו שוב ושוב: האם המבצע יכול להצליח? האם אנשי הצבא של האויב נמצאים במקומם? ברוך ה', ראו שהכול מתנהל כמתוכנן.

ומאתיים מטוסי קרב טסו בשמיים אל ארץ פרס הרחוקה, ולא ראה אותם איש ולא שמע אדם. במגילה כתב הרב: כי מלאכי ה' הסתירו אותם.

ובאותו לילה ישבו הרשע ושריו בבירתם, בטוחים בעצמם, ולא ידעו מה עומד לקרות. הרב סיפר על עיתונאי אחד שהייתה לו תחושה שהמבצע עומד לצאת. הוא התקשר לאחד היועצים שם ואמר לו: לדעתי, רד למקלט, זה עומד לפרוץ בכל רגע. ההוא ענה בביטול: אין סיכוי, הם לא יעזו. ועוד לפני שגמרו את השיחה, נשמע הרעש העצום.

כמו המן, שהלך שמח וטוב לב אל המשתה ולא ידע שזו תחילת מפלתו.

מטוסים רבים טסו אל ארץ רחוקה, והאויב ישן בטוח בעצמו.

פרק ב · המגילה: הלילה שבו יצאו

⚡ ראשיה וגדוליה

באותו לילה נפגעו ראשי הצבא של האויב, המפקדים הבכירים ביותר, ועוד שרי צבא רבים, ועמם כמה ממדעני הגרעין שעסקו בהכנת הנשק. כך, כבר בפתיחה, נכרתו ראשיה וגדוליה של המערכה שהוכנה נגדנו, וכל העם שם תמה: איך ייתכן הדבר הזה?

והמשיכה המגילה: ביקש הרשע לשגר אלף טילים רעים, אבל בנס גדול לא יצאו אלא כמאתיים בלבד. ומתוכם, יירטו שלוחי ה' את הרוב הגדול, כתשעים וחמישה אחוזים.

הרב עצר על המספר הזה. גם מה שעבר, גרם נזק וכאב, וזה הרבה. אבל צריך לנסות לדמיין מה היה קורה אילו יצא כל מה שתוכנן, ואילו לא היה מיירט את רובו. בשעה שכל ההערכות היו מפחידות כל כך, ההבדל בין מה שחששו לו לבין מה שקרה הוא בעצמו נס גדול.

וכך הם זעקו שם: איך נהפכו עלינו המזלות? זו לשון של מגילת אסתר ממש.

במכה הראשונה נפלו ראשי הצבא והמדענים, והאויב נותר מבולבל.

פרק ג · ניסים בעורף

👶 תינוק מתחת להריסות

המגילה אינה עוסקת רק בשמיים הרחוקים. יש בה גם הצלות בתוך הבית, בתוך השכונה. הרב הזכיר כמה מהן.

תינוק בן שישה ימים נמצא חי ושלם מתחת להריסות. בית חולים אחד, יום אחד לפני שנפגע, החליטו להעביר ממנו מחלקה שלמה למקום מוגן, ולמחרת נפגע הבניין בדיוק במקום ההוא. הרב סיפר שלא נהרג שם אף אדם. טיל פוגע בבית חולים, והמטופלים, הצוות והמבקרים ניצלו כולם, באופן שקשה לתפוס.

הוא הזכיר גם את הסרטון הקצר שהתפרסם בכל העולם, של ילד שצעק בבהלה על אמו שעבדה שם. הילד ראה את התמונות ובטוח היה שכל המקום חרב. ובסוף התברר שאמו שלמה.

סיפורים כאלה, אמר הרב, צריך לאסוף ולכתוב. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, וכל אחד מהם הוא שורה במגילה.

ההצלות הקטנות בתוך הבתים הן חלק בלתי נפרד מן המגילה.

פרק ג · ניסים בעורף

📞 הטלפון מן הצד השני

ואז סיפר הרב סיפור שנשמע, כלשונו, הזוי. היה אדם שגר בקומה רביעית, ובחיים שלו לא ירד למקלט. אין לו כוח לרדת, ומה כבר יקרה. אף פעם לא ירד.

לילה אחד לפני הפגיעה, הוא קיבל שיחת טלפון ממישהו מן הצד השני. האיש אמר לו: תשמע, מחר אנחנו מפגיזים אותך. הוא צחק עליו, ענה לו שאינו מפחד ממנו, ולא הקשיב לשום דבר.

בבוקר, כששמע את האזעקות, משהו פרפר בליבו. הוא אמר לעצמו: אני לא יודע, זה לא נעים, אולי בכל זאת. בפעם הראשונה בחייו, ירד למקלט. והטיל נפל בתוך הבית שלו. הוא ניצל.

הרב אמר בחיוך: מי יודע מי זה היה, אולי אליהו הנביא. אדם מן הצד השני מתקשר להזהיר דווקא אותו, והוא, שמעולם לא שמע לאזעקות, שומע דווקא הפעם. אלה הם ניסים נסתרים, שה' מלביש אותם בבגדי המציאות.

אדם שמעולם לא ירד למקלט ירד דווקא בבוקר ההוא, והטיל נפל בתוך ביתו.

פרק ג · ניסים בעורף

📆 שנים עשר יום

המגילה ממשיכה: גם ארצות הברית באה לעזור, ומפציצים כבדים תקפו את מתקן הגרעין התת-קרקעי בפורדו ומתקנים נוספים. הרב שיחק בשם: פורדו, כמו פורים פעם שנייה.

וראו כל עמי הארץ את הניסים הגדולים. ניסיון לסגור את מצרי הורמוז ולעצור את הנפט לעולם לא הצליח. ניסיונות לפגוע במערכות ההגנה לא הצליחו. ומקץ שנים עשר יום פסקה המלחמה.

הרב הזכיר את מה שאמרו בימיה הראשונים: כמה זמן זה ייקח? ההערכות האופטימיות ביותר דיברו על חודש וחצי, ואולי חודשיים. איש לא העלה בדעתו שתוך שנים עשר יום זה ייגמר. ועוד נס שהרב הדגיש: אף מטוס לא נפגע, וכל הטייסים חזרו לבתיהם בשלום, אחרי טיסות לארץ רחוקה כל כך.

גם ראש הממשלה אמר בדבריו שראו סייעתא דשמיא גדולה. וכך מסיימת המגילה: יכתבו זאת בספר דברי הימים לדורות, כי ה' נלחם לישראל.

המלחמה שהוערכה לחודשים הסתיימה כעבור שנים עשר יום, וכל הטייסים שבו לבתיהם.

פרק ג · ניסים בעורף

🗓️ לקבוע יום זיכרון

בסוף המגילה כתב הרב, בסגנון מגילת אסתר: ויתקנו חכמי ישראל לקרוא בכל שנה ושנה מגילה זו, להזכיר את גדולת ה' ונפלאותיו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

הרב הוסיף שלא הוא יקבע זאת, אבל לכאורה כך היה ראוי: שמי שבידו הכוח יתקן לקרוא מגילה כזאת ביום מסוים, כמו שבדורות הקודמים קבעו קהילות פורים משלהן. כי יש מצווה ממש לזכור את ניסי ה', כמו שנאמר "זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו".

ועוד אמר: בני ישראל, זכרו את הימים האלה. אומות רבות אמרו שאין תקווה לישראל מול אויב כזה, ונראה בגלוי שה' הוא היחיד והמיוחד בעולמו. אין להבטיח בכוח ובחשבונות; עם ישראל חי, ואלוקי ישראל חי לעולם ועד.

ראוי לקרוא את המגילה מדי שנה, כדי לזכור את גדולת ה' ונפלאותיו.

פרק ד · ונהפוך הוא

✨ "ה' אחד ושמו אחד"

בחלק האחרון של השיעור עלה רעיון עמוק. חז"ל דרשו על הפסוק "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד": וכי היום אינו אחד? אלא בעולם הזה, על בשורות רעות מברכים "דיין האמת", ועל בשורות טובות "הטוב והמטיב". ולעתיד לבוא, כולו "הטוב והמטיב".

מה יקרה אז? יתברר שהכול היה לטובה, שגם מה שנראה רע היה לטובה. וזה גם הרעיון של פורים, "וְנַהֲפוֹךְ הוּא". לא רק שהרע הסתלק, אלא שהרע עצמו נהפך לטובה. הגורל שהפיל המן נהפך לפורים שלנו, והעץ שהכין למרדכי שימש לו עצמו.

הרב אמר שגם בימינו דיברו רבים על כך, שהתברר כאן למפרע משהו מן הסוג הזה. לא שמבינים הכול, וחלילה לא שמקלים בכאב. אבל לפעמים ה' מראה לנו מעט מן התמונה הגדולה, כבר בעולם הזה.

לעתיד לבוא יתברר שגם מה שנראה רע היה לטובה, ולפעמים זוכים לראות זאת כבר עכשיו.

פרק ד · ונהפוך הוא

🧩 למפרע

הרב פתח בזהירות: מה שקרה בשבעה באוקטובר הוא סיפור קשה מאוד, עצוב מאוד, ואין להקל בו. אבל עכשיו, הוא אמר, מתחיל להתברר למפרע שגם מתוך זה צמחה טובה שקשה לדמיין.

נסו לדמיין שזה לא היה קורה. בלי זה, אולי לא היינו מתעוררים. העם התאחד, והחיילים יצאו להילחם במסירות נפש עצומה. ובמשך החודשים שעברו, נחלשו האיומים הקרובים שסביבנו, עוד לפני שהגיע העימות הגדול.

הרב שאל: מה היה קורה אילו נאלצנו להתמודד עם האיום הרחוק לפני שנים, כשמסביבנו עומדים כוחות חמושים במאות אלפי רקטות? זה היה קשה לאין שיעור. ועכשיו, כשהגיעה השעה, האיומים הקרובים כבר היו מוחלשים, וחלקם לא התערבו כלל.

כך, כשמסתכלים לאחור, רואים גלגל שלם שהתגלגל. מה שנראה כאסון בלבד, הכין בדרך נסתרת את ההצלה. זה "ונהפוך הוא" של דורנו: לא שהכאב נמחק, אלא שמתגלה שה' הוביל את הדברים לטובה.

בלי להקל בכאב, אפשר לראות כיצד הקושי הקודם הכין את ההצלה שבאה אחריו.

פרק ד · ונהפוך הוא

🏡 תיקון לחטא המרגלים

ועוד נקודה הביא הרב: באותם ימים קראנו על שליחת המרגלים, שהיא עצמה התרחשה בחודש סיון. ויש שאמרו שהמלחמה הזאת הייתה תיקון נפלא לחטא המרגלים.

איך? במשך כל המלחמה השמיים היו סגורים, וישראלים רבים נתקעו בחוץ לארץ. והם הפכו את העולם כדי לחזור הביתה. אמרו להם: למה אתם ממהרים? שבו, תיהנו שם בשקט. תראו מה הולך בארץ, טילים ואזעקות. אבל הם לא הסכימו. כשלא היו טיסות, נכנסו דרך הגבולות היבשתיים, בכל דרך אפשרית, ושילמו על כך הרבה. הרב סיפר שנקודות המעבר נראו כמו נמל תעופה הומה.

ולמה? כי אמרו: אין כמו ארץ ישראל. אנחנו רוצים את ארץ ישראל בכל מחיר. המרגלים אמרו על הארץ "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" וגרמו לעם לבכות ולא לרצות להיכנס. ועכשיו, דווקא בשעה שיורים עליה טילים, יהודים עשו הכול כדי לחזור אליה, במסירות נפש.

זו אהבת הארץ שמתקנת את החטא הקדום. ויזכנו ה' להמשיך לראות בניסיו, להודות עליהם ולכתוב אותם לדורות.

במקום "ארץ אוכלת יושביה", חזרו יהודים לארץ דווקא בזמן שנורו עליה טילים.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: מגילת הניסים של עם כלביא